תושב השכונה
הלשון עצרת מצינו בתורה שלושה פעמים.
בפרשת אמור (כג, לו) בנוגע לסוכות נאמר: " .. ביום השמיני .. עצרת היא כל מלאכת עבודה לא תעשו". ופירש"י שם בד"ה עצרת היא: עצרתי אתכם אצלי, כמלך שזימן את בניו לסעודה לכך וכך ימים, כיון שהגיע זמנן להפטר אמר, בני, בבקשה מכם עכבו עמי עוד יום אחד, קשה עלי פרידתכם.
ובפרשת פינחט (כט, לה) נאמר עוד פעם בנוגע לסוכות: "ביום השמיני עצרת תהי' לכם כל מלאכת עבודה לא תעשו". ופירש"י שם בד"ה עצרת תהיה לכם: עצורים בעשיית מלאכה. דבר אחר, עצרת עצרו מלצאת, מלמד שטעון לינה. ומדרש אגדה, לפי שכל ימות הרגל הקריבו כנגד ע' אומות, וכשבאין ללכת אמר להם המקום בבקשה מכם עשו לי סעודה קטנה כדי שאהנה מכם.
ובפרשת ראה (טז, ח) בנוגע לפסח נאמר " .. וביום השביעי עצרת לה' אלקיך לא תעשה מלאכה". ופירש"י שם בד"ה עצרת לה' אלהיך: עצור עצמך מן המלאכה, דבר אחר, כנופיא של מאכל ומשתה, לשון נעצרה נא אותך (שופטים יג, טו).
וצריך להבין:
א) למה מפרש רש"י בפ' פנחס ג' פירושים על לשון עצרת, ובפרשת אמור שקודם לפרשת פינחס מסתפק רש"י בפירוש אחד.
והפירוש שמפרש רש"י בפרשת אמור הוא הפירוש השלישי שמפרש בפרשת פנחס, דהיינו שהוא הפירוש היותר רחוק לכאורה מפשוטו של מקרא.
ב) לכאורה זה שמפרש רש"י בפרשת אמור "כמלך שזימן את בניו לסעודה לכך וכך ימים, כיון שהגיע זמנן להפטר אמר בני בבקשה מכם עכבו עמי עוד יום אחד" הוא בסתירה למה שפירש"י בפרשת פנחס ממדרש אגדה הנ"ל.
כי מהמדרש אגדה משמע שבנ"י הם העושים הסעודה בזה שהם המקריבים הקרבנות, ומפירש"י בפ' אמור משמע שהקב"ה עשה סעודה לבנ"י.
ועוד חילוק בין פרשת אמור לפרשת פינחס בנוגע ליום השמיני. שבפרשת אמור הלשון ברש"י הוא בבקשה מכם עכבו עמי עוד יום אחד, קשה עלי פרידתכם. ולא נזכר כלל ברש"י שהעכבה זו קשור עם סעודה, ובפרשת פינחס הלשון עשו לי סעודה קטנה.
ג) בפרשת פינחס (שם, לו) ד"ה פר אחד איל אחד פירש"י: אלו כנגד ישראל בהתעכבו לי מעט עוד ולשון חבה הוא זה, כבנים הנפטרים מאביהם והוא אומר להם קשה עלי פרידתכם עכבו עוד יום אחד, משל למלך שעשה סעודה וכו' כדאיתא במס' סוכה (נה, ב).
לכאורה כל הפירוש של רש"י כאן חוץ מתיבות "אלו כנגד ישראל" שייך לד"ה עצרת תהי' לכם (שם, לה). "ולשון חבה הוא זה" הוא לכאורה לא על תיבות פר אחד איל אחד אלא על "עצרת תהי' לכם".
ד) מה שפירש"י בפרשת ראה (טז, ח) בד"ה עצרת לה' אלקיך .. דבר אחר כנופיא של מאכל ומשתה, צריך עיון, שהרי בכתוב נאמר "(עצרת) לה' אלקיך".
ועיין בפסחים (סח, ב): דתניא ר' אליעזר אומר: אין לו לאדם ביום טוב אלא או אוכל ושותה או יושב ושונה. רבי יהושע אומר חלקהו חציו לאכילה ושתי' וחציו לבית המדרש. וא"ר יוחנן ושניהם מקרא אחד דרשו, כתוב אחד אומר עצרת לה' אלקיך, וכתוב אחד אומר עצרת תהיה לכם. ר' אליעזר סבר: או כולו לה' או כולו לכם. ור' יהושע סבר חלקהו חציו לה' וחציו לכם. עכ"ל. הרי שכולם מודים שהחלק שצריך להיות לה' למדים מפסוק זה. ולמה פירש"י דוקא בפסוק זה "כנופיא של מאכל ומשתה" שהוא ענין של "לכם" ולא "לה'"*.
*) וראה בס' ביאורים לפירוש רש"י על התורה, פ' פינחס שם. המערכת.
תושב השכונה
רש"י בפרשת האזינו לב, ז-ח. שאל אביך אלו הנביאים שנקראים אבות, זקניך אלו החכמים, ויאמרו לך – הראשונות. והנה מה שרש"י מוסיף ויאמרו לך – הראשונות, כוונתו לפי הפירוש שזקניך אלו החכמים, שאז קשה איך חכמים ידעו עתידות, ולכן מפרש שבאם זקניך הפי' – חכמים, הנה יאמרו – הראשונות. אך לפי"ז צ"ע דהי' לו תחלה (בפסוק) לדבר מן הראשונות, ואח"כ מה שיאמרו הנביאים. (כי לכאו' הפסוק הוא בהמשך אחד, שאם נפרש זכור ימות עולם היינו מה שענש בעבר, ובינו שנות דור ודור להכיר להבא כו' וע"ז מסיים שאל אביך – הנביאים, היינו להכיר להבא כו', וזקניך ויאמרו עונש הראשנים). אך יש לומר שמאחר שהנביאים נקראים אבות והחכמים זקנים, הנה אב יותר קרוב מזקן, ולכן כותב אביך קודם.
אח"כ בפסוק ח' בהנחל עליון גוים מפרש"י כשהנחיל הקב"ה למכעיסיו את חלק נחלתו הציפן ושטפן. ועל בהפרידו בני אדם, מפרש"י שקאי על דור הפלגה (כי בפשטות פירוד הי' אצל דור הפלגה). ובפשטות קשה, אצל בהנחל עליון גו' (שבפשטות קאי על דור אנוש ומבול), ועיין בשפ"ח שמפרש שרש"י מפרש הנחל (גם?) ענין נחל. (ולכאו' הכרחי הוא, כי בלא זה איפה נרמז פה הציפן ושטפן, ולכן מפרש בהנחל לשון נחל). ואצלם אין שום הצלה, רק בדור הפלגה – יצב גבולות עמים. וא"כ חסר ההמשך בהפסוקים. וצ"ע.
היינו שהפסוק מתחיל עם פורענות של דור (אנוש?) ומבול שלהם לא היתה הצלה. ומסיים בדור הפלגה שהי' יכול לכלות אותם רק שהשאירם בשביל מספר בני ישראל. ואם כוונת הפסוק שיתבוננו בזה שהקב"ה יכול לכלות החוטאים, מדוע בדור הפלגה מסיים (פירט אויס) ענין שונה שהקב"ה אוהב וכו' הלא פה רוצה ארויסברענגען, כנ"ל, שמעניש חוטאים ושייראו לחטוא.
Download PDF