נחלת הר חב"ד, אה"ק
ויקרא (כג, ח) ברש"י ד"ה 'והקרבתם אשה וגו': "הם המוספין האמורים בפרשת פנחס ולמה נאמרו כאן לומר לך שאין המוספין מעכבין זה את זה". ובד"ה השני 'והקרבתם אשה לה': "מכל מקום, אם אין פרים הבא אילים, ואם אין פרים ואילים הבא כבשים".
לכאורה פירוש השאלה של רש"י "ולמה נאמרו כאן" - (שלכאורה למה שלא יאמרו כאן, והרי כאן מדבר בענין החגים, ובהם יש קרבנות. ואכן בכל חג כתוב (כאן בפ' אמור) והקרבתם אשה לה') -,
הוא מפני שלכאורה יש כאן שאלה, ממ"נ, אם כאן המקום להזכיר קרבנות, הי' צריך להיות כתובים בפירוט, ואם אין כאן המקום להזכיר קרבנות, כי יש פרשה מיוחדת העוסקת בזה (בפ' פינחס) - ובעל כרחך לומר כן, שהרי קרבנות (התמיד ו)מוספי השבת ור"ח לא מנויים כאן - ייכתבו במקום המיוחד להם, ושם ייכתבו הקרבנות לכל החגים, וא"כ אין צורך לכתבם כאן.
ואם משום סיבה כן כתבו אודות הקרבנות כאן בפ' אמור, וכבכמה דברים שהתורה חוזרת עליהם או משום חשיבותם או כדי להרבות בלאווין כו', א"כ שיהיו כתובים מפורטים.
וע"ז אומר רש"י "ולמה נאמרו כאן", שבאמת כיון שאינם כתובים מפורטים זה עצמו מראה שאין מקומם כאן, וא"כ יש קושיא "ולמה נאמרו כאן".
על זה עונה רש"י שיש צורך גדול בזה, לומר לך שאין המוספין מעכבין זה את זה.
- אמנם איך לומדים מזה (שנאמרו כאן) שאין המוספין מעכבין זה את זה? - ע"ז העתיק רש"י עוד הפעם דיבור המתחיל והקרבתם אשה לה' ומפרש "מכל מקום אם אין פרים הבא אילים וכו'", כלומר שמזה שכתוב והקרבתם אשה לה' ודוקא בלי פירוט, אלא בלשון יחיד, זה מלמד שגם אם יש רק סוג אחד, מקריבים.
ועפי"ז מובן למה בד"ה הראשון כתב רש"י "והקרבתם אשה וגו'", שקאי על כללות הפסוק, היינו עצם הבאת הקרבנות, שע"ז אמר שהם המוספין האמורים בפ' פינחס, וע"ז שאל ולמה נאמרו כו'; ובד"ה השני מעתיק "והקרבתם אשה לה'" (ואינו מוסיף תיבת וגו'), שבזה מראה מאיפה לומדים שאין מעכבין זא"ז, שזהו מהא דכתוב והקרבתם אשה לה' בל' (קרבן) יחיד (ולא מפורט).
ולכאורה עפ"י פירש"י זה, צריך לומר שבכל החגים (ר"ה - כג, כה. יום הכיפורים - כג, כז. סוכות - כג, לו) שנזכר והקרבתם (או תקריבו) אשה לה', לשם כך כתבה התורה לומר לך שאין המוספין מעכבין זה את זה.
וצ"ע לגבי חג השבועות, שנזכרים (בפ' אמור) הקרבנות הבאות בכלל הלחם, ואין רמז לקרבנות המוספים ע"י תיבות והקרבתם אשה לה'.
ובפשטות, לכאורה, למדים משאר קרבנות המוספין שאין מעכבין זא"ז, דה"ה לקרבנות המוספין של חג השבועות.
תושב השכונה
בפירש"י פרשת אמור (כב, לא): ושמרתם: זו משנה. ועשיתם: זה המעשה, עכ"ל.
ועל דרך זה פירש"י בפרשת ואתחנן (ד, ו): ושמרתם: זו משנה. ועשיתם: כמשמעו.
וז"ל של הספר הזכרון על פירש"י בפרשת אמור:
ונ"ל שראו ז"ל שושמרתם מיותרת שכיון שעושה אדם המצוה מה לו עוד לצוותו לשמרה, לזה הוזקק ז"ל לומר שתיבת ושמרתם אינה על המצוה, אלא על תורה שבע"פ שתהיה שמורה על לוח לבבו, שגורה בפיו כק"ש. עכ"ל.
א) אבל עדיין צריך ביאור לפי דבריו, שהרי מצינו כמה פעמים קודם פסוק זה שנאמר בפסוק "ושמרתם ועשיתם", ואין רש"י מפרש שם מה שפירש כאן.
ולדוגמא:
בפרשת קדושים (כ, ח): ושמרתם את חקתי ועשיתם אתם וגו'.
שם, כב: ושמרתם את כל חקתי ואת כל משפטי ועשיתם אתם וגו'.
והשאלה הוא עוד יותר מפירוש רש"י גופא בפרשת אחרי ד"ה ושמרתם את חקותי (יח, ה): ...ד"א ליתן שמירה ועשייה לחוקים ושמירה ועשייה למשפטים לפי שלא נתן אלא עשייה למשפטים ושמירה לחוקים, עכ"ל.
שלפי דברי הספר הזכרון הנ"ל קשה, כלשונו, שכיון שעושה אדם המצוה מה לו עוד לצוותו לשמרה.
והי' לו לרש"י לפרש שם מהו הפירוש בשמירה.
ב) לכאורה מה שכתב הספר הזכרון שכיון שעושה המצוה מה לו עוד לצוותו לשמרה, צריך ביאור.
שיכולים לקיים מצוה בלא שמירה, דהיינו שאינם מדייקים כל כך בדקדוקיה ופרטיה, כמצות אנשים מלומדה.
ויכולים לקיים מצוה באופן ששומר עשייתה להיות בתכלית ההידור, והדיוק.
ועל דרך שכתב רש"י בפרשת תרומה בד"ה מקבילות הלולאות אשה אל אחותה (כו, ה): שמור שתעשה וכו', עכ"ל.
שהעשייה צריכה להיות באופן של שמירה. דהיינו לא רק סתם עשייה אלא עשייה מדוייקת.
ג) זה שכתב רש"י ועשיתם: זה המעשה, וכן על דרך זה בפרשת ואתחנן, ועשיתם: כמשמעו, צריך ביאור.
שלכאורה אין יכולים לפרש באופן אחר, ומה משמיענו.
ד) עיין בפירש"י פרשת ראה ד"ה שמור (יב, כח): זו משנה שאתה צריך לשמרה בבטנך שלא תשכח כענין שנאמר כי נעים כי תשמרם בבטנך ואם שנית אפשר שתשמע ותקיים הא כל שאינו בכלל משנה אינו בכלל מעשה, עכ"ל.
ולמה לא פירש רש"י זה בפרשת אמור ובפרשת ואתחנן הנ"ל.
Download PDF