שמות ב, יג. ברש"י ד"ה רעך ומפרש "רשע כמותך". צ"ע מה ההכרח לפרש שרעך הוא רשע כמותך, ואיך לומד זה מפשוטו של מקרא.

וי"ל בדא"פ, שתיבת רע משמעותו ידיד טוב, כמו רעה דוד, שלשים מרעים דשמשון, רעך ורע אביך גו', וא"כ אינו מובן כלל איך יתכן שדוקא כאן גבי שני אנשים... נצים, ועד כדי הכאה, וקורא לו רעך.

ובפרט שמצאנו בפעם אחרת כתוב בתורה (דברים כה, יא) כי ינצו אנשים יחדו איש ואחיו גו', הרי שלשון (שם) הוא "לאחיו" ולא "רעהו".

לכן פירש"י שאמנם שייך כאן לומר הלשון "רעך", שזה מראה על "חברות" אבל לא באופן הרגיל - לטובה, אלא שהוא רשע כמותך.

וצע"ג אם אפשר לומר כן, שהרי בכו"כ מקומות בתורה נאמר בכה"ג (כמו כאן) בלשון רע, לענין מריבה וכיו"ב, כמו וכי יזיד איש על רעהו להרגו גו', או וכי יריבון אנשים והכה איש את רעהו גו'. (דברים יט, יא) וכי יהי' איש שונא לרעהו גו', הרי שנאמר תיבת רעהו למצב של הפוך של ידידות.

ואולי י"ל בדוחק, שזה עצמו שיש קשר בין פלוני לפלוני, שיזיד איש זה לאיש פלוני להרגו, או להכותו וכיו"ב, בהכרח שיש איזשהו קשר ביניהם באיזה ענין, הנעלם מאתנו, - ואולי זה על דרך כי ה' אמר לו קלל - ולענין זה הוא "רעך".

ואם י"ל בדוחק כנ"ל - יש לבאר אולי למה בדברים כה, יא. כתיב "כי ינצו אנשים יחדו איש ואחיו גו'" (-ולא ורעהו) כי שם מדובר בעיקר בענין האשה שקרבה להציל אישה מיד מכהו, וקצותה את כפה, וכיון שאין מדובר (כ"כ) על המריבה שביניהם, אין נוגע כאן כ"כ להדגיש את השייכות שביניהם.

- ובפשטות יכול להיות שכיון שהתחיל ב"אנשים יחדיו" אולי לא מתאים כ"כ ההמשך איש ורעהו -

ובדרך הנ"ל - אולי ניתן לבאר בדברים כב, א "לא תראה את שור אחיך או את שיו נדחים גו' תשיבם לאחיך. ואם לא קרוב אחיך גו' עד דרוש אחיך גו' וכן תעשה .. לכל אבדת אחיך גו' לא תראה את חמור אחיך גו'". שבכל הפסוקים האלה כתוב הלשון אחיך (ולא רעך, משא"כ בפ' משפטים כתיב כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים גו' וכן כי יתן איש אל רעהו חמור או שור גו', וכן וכי ישאל איש מעם רעהו. ששם בודאי מתאים הלשון (זה) דוקא) שיש לומר, שמודגש הלשון אחיך שגם אם אינו רעך, שמטבע בני אדם שאין מזדרזים לעזור, ולכן מדגישים שגם לזה צריכים לעזור. ובפ' משפטים (שמות כג, ה) כתוב להדיא כי תראה חמור שונאך שזה בא להדגיש, כנ"ל, שאעפ"י שהוא שונאך, - והשנאה היא עפ"י תורה כמבואר במפרשים - אבל בענין זה התורה אומרת לעזוב השנאה, שעד"ז י"ל שרמזה התורה בתיבת אחיך ולא רעך, ולאידך י"ל ההדגשה באחיך, שאף שאינו רעך, אבל אחיך הוא, ולכן עליך לעזור לו.

ומה שאומר שם (דברים כב, ב) ואם לא קרוב אחיך אליך גו' שמשמע שלפני זה (בפסוק) שכתוב שור אחיך גו' מדובר שקרוב אליו, אבל לכאורה אין ההדגשה לענין ידידות ורעות, אלא לענין היכרות, שאם הוא מכירו, יכול להחזיר לו, שע"ז אומר בפסוק ב' ואם לא קרוב אחיך אליך שכאן בודאי אין יכול להתפרש "ואם לא קרוב" מלשון ידידות, שהאם בגלל שאינו ידיו צריך לקחת את האבידה לביתו (ואספתו אל תוך ביתך גו' עד דרוש גו') אלא הכוונה שאנו מכירו שאז אינו ידוע למי להחזיר וכמו שממשיך הפסוק (ב) ולא ידעתו. שאז אי אפשר להשיב האבידה, ואז ואספתו אל תוך ביתך גו'.

שמות טו, א. ברש"י ד"ה רמה - "השליך וכן ורמו לגו אתון נורא ומדרש אגדה כתוב אחד אומר רמה וכתוב אחד אומר ירה מלמד שהיו עולין לרום ויורדין לתהום כמו מי ירה אבן פנתה מלמעלה למטה".

הנה יש כאן אריכות גדולה, דמביא התרגום, וגם מדרש אגדה, שלכאורה הי' די בתיבה אחת (רמה=) השליך.

וי"ל בדרך אפשר שעצם תיבת רמה (בים) לגמרי אינה מובנת, שהרי זה היפך לגמרי מהמובן שלה, שהמובן שלה השליך לים, ותיבת רמה פירושה (בדרך כלל) מלשון רוממות ותרומה, שזה היפך מהשלכה (כלפי מטה). וע"ז מביא מיד את התרגום "ורמו לגו אתון נורא", שגם שם תיבת "ורמו" (אף שיש בזה משמעות בלה"ק ענין של רוממות) פירושה השלכה (לכבשן האש).

אלא שלפירוש זה נמצא שתיבת "רמה" (השליך) הוא (קרוב ל)לשון ארמי, ולכן, י"ל בדא"פ, הביא "ומדרש אגדה כתוב אחד אומר רמה וכתוב אחד אומר ירה מלמד כו'", שמלשון קושיית המדרש משמע שאכן פירשו תיבת רמה מלשון רוממות וגובה, שלכן יש סתירה בין רמה בים לירה בים, שרמה הוא לשון גובה וירה הוא לשון השלכה (למטה) והמדרש מתרץ מלמד שהיו עולין כו' שעכ"פ מתוך המדרש עולה ש"רמה" באמת פירושו עלי' למעלה (כבלשון הקודש).

ולהעיר מתורה אור בפרשתנו (סב, ד) "וזהו סוס ורוכבו רמה בים .. רמה והגביה עד בחי' ים כו'". ובדף סג סוף ע' ג' (קהת, תשט"ו) ולכן רמה יש בו שני פירושים לשון התרוממות והעלאה, ולשון השלכה שהוא מלמעלה למטה.

- ועפי"ז גם יובן למה הביא כאן את המדרש ששואל מ"רמה" על "ידה", והרי עדיין לא למדנו (פסוק ד) ירה בים, ולפי כללי כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו שואל רש"י רק כשנוצר קושיא, ולמי שלא למד עדיין פסוק ד אין קושיא.

ועפ"י הנ"ל מובן שרש"י לא הביא מדרש זה (כ"כ) בשביל הקושיא, אלא (בעיקר) בשביל לפרש כאן תיבת רמה, שעפ"י המדרש מתפרש היטב תיבת "רמה" מלשון רוממות -

אבל אינו מביא פירוש זה בראשונה, שסוף סוף פשוטו של מקרא ממש, הוא לשון השלכה בים (ולא מלשון העלאה).

והנה תיבת "ירה" גם אינו כ"כ חלק שהוא לשון השלכה (מלמעלה למטה), שבתורה מצאנו להלן (יט, יג) או ירה יירה, אבל אין המובן ברור בפשוטו של מקרא שהכוונה (דוקא) מלמעלה למטה.

ואין הכי נמי שרש"י במקום (שם יט, יג) בד"ה ירה יירה מביא את הגמ' "מכאן לנסקלין שהם נדחים למטה .. שתי קומות" ובד"ה (שלאחריו) "יירה - יושלך למטה לארץ כמו ירה בים".

אבל מזה עצמו שרש"י עשה ד"ה מיוחד על תיבת "יירה", ומבאר יושלך למטה לארץ, ומביא ראי' מ"ירה בים", הרי שאין זה פשוט כ"כ.

ובפרט שהפסוק עצמו שמשם מביא רש"י ראי', גם הוא צריך לראי', שהרי בפעם הראשונה שמביא תיבת ירה (בים), שזה בפסוק שאנו עוסקים בו (טו, א) ברש"י ד"ה רמה, שם רש"י מסתייע מפסוק באיוב (לח) מי ירה אבן פנתה (ומוסיף רש"י) מלמעלה למטה (שמזה ראי' שלשון ירה קאי (גם) על השלכה מלמעלה למטה).

ואילו הי' פשוטו של מקרא של ירה יירה (יט, יג) מלמעלה למטה, למה לו לרש"י להביא ראי' מאיוב, והרי יכול להביא ראי' מהתורה (וממקום קרוב יותר - מהפרשה שלאחרי' - יתרו).

ולהעיר שבפסוק "ירה בים" עצמו (ולא כשמביא את "ירה בים" בתוך הפסוק של רמה (בים) שעל זה דובר בתחילה), שם מביא מיד את התרגום "שדי בימא, שדי לשון ירי'" ומוסיף "וכן הוא ואמר או ירה יירה תרגם אונקלוס או אשתראה אישתרי כו'", הרי שגם שם רש"י אינו מסתפק רק בהבאת הפסוק או ירה יירה אלא מסתייע גם מאונקלוס.

והסיבה שבד"ה רמה (טו, א) כשמביא תיבת "ירה" מסתייע מפסוק באיוב (לח), מי ירה אבן פנתה, וכשמגיע לפסוק עצמו ששם כתוב תיבת ירה, (טו, ד) מסתייע רש"י מהתרגום שדי בימא ומ"או ירה יירה" עם התרגום, י"ל בדא"פ, שזה מובן לפי הנ"ל, שבפשוטו של מקרא (ממש) אין משמעות ברורה שזה (ירה) הכוונה מלמעלה למטה.

והרי (בשמואל א, כ) גבי דוד ויהונתן כתוב (שיהונתן) ירה החצי להעבירו, ושם ירה למרחק (במישור) ולא מלמעלה למטה.

- אף שגם שם י"ל שעצם תיבת "ירה" הוא בגלל שסוף סוף החץ נופל מלמעלה למטה, אף שלא ירה (דוקא) כלפי מעלה, אבל בע"כ יש בו (קצת) עלי' (עכ"פ) ואח"כ כשנופל יורד. אבל אין כן (מלמעלה למטה) משמעות פשטות תיבת ירה (שם) -

שעפיכ"ז מובן שתיבת ירה (בפירוש מלמעלה למטה) אינו כ"כ פשוט.

ולכן בפעם הראשונה שמביא רש"י תיבת ירה (בפסוק טו (בפרק טו)) אינו יכול להביא ראי' מ"או ירה יירה", שהרי (כנ"ל) זה עצמו זקוק לראי' שזה מלמעלה למטה, אלא מביא ראי' מאיוב (לח) מי ירה אבן פנתה, ששם זה ברור שזה להיות מלמעלה למטה שכך יורים אבן פנה.

ולאחר שהביא בפעם הראשונה מאיוב, וברר וחזק פירש תיבת ירה, שאפשר להשתמש - ואצלנו זה הפירוש - בתיבת ירה, שזו השלכה מלמעלה למטה, הנה אח"כ כשמובא תיבת ירה מספיק להסתייע מהתרגום, ומהפסוק או ירה יירה, וכן אצל "או ירה יירה" מביא מ"ירה בים" (אף שב"ירה בים" מסתייע מ"או ירה יירה") כי העיקר כבר נתבאר מהראי' של מי ירה אבן פנתה, ואח"כ כשכבר הוקבע פי' "ירה" (השליך מלמעלה למטה), אפשר כבר להוכיח מהפוסקים שבתורה עצמה מאחד על השני.

שמואל ב' (כב מב) "ישעו ואין מושיע אל ה' ולא ענם". וברש"י ד"ה ישעו ואין מושיע וגו' "הרי זה מקרא מסורס ישעו אל ה' ולא ענם".

בזה בא לבאר סיפא דקרא "אל ה' ולא ענם" שחסרה תיבת "ישעו (אל ה')", כלומר שתיבת "ישעו" שבתחילת הפסוק קאי גם על חצי פסוק השני, לפני תיבות "אל ה' ולא ענם".

אמנם לכאורה גם חצי פסוק הראשון "ישעו ואין מושיע" - חסר הוא, שהרי לא נאמר אל מי (ישעו), וצ"ל שבאמת כן הוא, שלא נאמר אל מי, מפני שאין צורך לומר, שהרי ידוע למי פונים.

ונמצא שחצי פסוק שני הוא אותו תוכן של חצי פסוק ראשון בשינוי לשון כבכו"כ מקומות ובמיוחד בשירה.

- ולהעיר שבמצו"ד פי' (חצי הראשון של הפסוק) ישעו "יפנו אל מלכי האדמה", ובחצי השני של הפסוק אל ה' ולא ענם - מפרש "ר"ל לאחרי זה יפנו אל ה' להתפלל אליו אבל לא יענם", אבל רש"י - כנראה - מפרש שגם חציו הראשון של הפסוק מדבר על ה', שישעו אל ה', אלא שחסרה תיבות "אל ה'", וכנ"ל שאין צורך לכתבו -. ובתהלים (יח, מב) בפסוק ישעו ואין מושיע פירש"י בד"ה ישועו - מכחישי התורה לע"ג שלהם, ובד"ה ואין מושיע - שאין בה יכולת וחוזרים וקוראים אל ה' ולא יענם, ונמצא שבתהלים פירש"י ע"ד שפירש כאן (בשמואל) במצו"ד. אבל מזה שכאן (בשמואל) שתק רש"י (בישעו (ואין מושיע)) ולא פירש כלום משמע שישעו הפי' אל ה' -

אלא שכל חציו הראשון של הפסוק צריך ביאור, מה הפי' ישעו (אל ה') ואיןמושיע, דבשלמא חצי השני כתוב (אל ה') ולא ענם, מובן אבל מה הכוונה "ואין מושיע".

והנה תיבה זו (מושיע) מוכרת לנו מכו"כ מקומות בתפלה וכיו"ב, שזהו לשון ישועה וע"ז אומר רש"י (שאין זה מלשון ישועה אלא) שזה "כמו ישעה האדם אל עושהו (ישעי' יז, ז) כמו יפנה".

והיינו שפי' (של חצי הראשון של) הפסוק ישעו ואין מושיע - הוא שהם יפנו אל ה' וה' לא יפנה אליהם.

(ולהעיר שגם בתוכן התיבות של (ישועו) ואין מושיע מפרש רש"י בתהלים כנראה באופן אחר מאשר בשמואל, שבתהלים מפרש ואיןמושיע מלשון ישועה. וזה פשוט כי שם כתוב ישַוְעוּ שעפי"ז מתפרש גם ואין מושיע מלשון ישועה.

משא"כ בשמואל שכתוב יִשְעוּ"י כחכחכחכחכח

(אל ה') שהפירוש לשון פני', ועפי" גם ואין מושיע בלשון פני', וכדלהלן) -

וממשיך רש"י, "ומנחם חברו עם וישע ה' אל הבל (בראשית ד,ד). ופתר בו לשון עתירה ונופל הלשון על המעתיר ועל הנעתר כמו ויעתר יצחק אל ה' ויעתר לו ה' אף כאן ישעו ואין מושיע נופל על המתפלל וישע ה' נופל על הלשון על מי שמתפללין לפניו".

וצ"ע מה ההבדל בין מה שפירש מנחם למה שרש"י מבאר לפני זה, שהרי לכאורה גם רש"י מפרש "ואין מושיע" מלשון וישע ה' (לשון הפנה).

ולא עוד אלא שרש"י בעצמו בישעי' בפסוק ישעה האדם אל עושהו (שרש"י מביאו בפירושו (כאן) על ואין מושיע) מפרש שזה כמו וישע ה' אל הבל. הרי שגם רש"י מבאר "ואין מושיע" מלשון של וישע ה' אל הבל.

והאם י"ל שכוונת רש"י ב"ומנחם חברו עם וישע ה' אל הבל", שה"וישע" שם בא בתור תשובה לבקשה, שזהו התוכן הפשוט שלוישע ה' אל הבל, שבכל קרבן שמקריבים לה', יש בזה תנועה של קירוב לה', אם בתודה, אם בתשובה או בקשה וכיו"ב, שע"ז שייך לומר וישע ה', שפנה אל מנחתו, והיינו לתוכן הפנימי שהביאו להביא את המנחה. ועכ"פ אינו מתפרש באופן של פני' למישהו שיבוא לעזרתו, כבפסוק ישעה האדם אל עושהו.

ונמצא שבתיבת וישע (ה' אל הבל) התוכן הוא אחר מ"ישעה האדם אל עושהו", אף שבפירוש התיבה עצמה הוא אותו פירוש (של "פני"), אבל התוכן הוא אחר לגמרי, ש"ישעה האדם אל עושהו" הוא פני' של בקשה לעזרה, ו"וישע ה' אל הבל" הוא פני' של (תשובה ל) עזרה למי ש(כבר) ביקש עזרה.

ולכאורה זוהי כוונת רש"י במה ש(ממשיך ו) אומר "ופתר בו לשון עתירה" שה"ואין מושיע" אינו סתם פני' (כפירוש המלה גרידא), אלא שיש בו גם תוכן של עזרה, היינו שאין פונה להושיע.

ועפי"ז גם מובן ההמשך בדברי רש"י "ונופל הלשון על המעתיר ועל הנעתר" כלומר שלכאורה לא מתאים הלשון כלפי הקב"ה לומר ואין מושיע - ואין פונה*, שהרי סתם פני' מה ענינה אלא הכוונה שאינו פונה לקבל את הבקשה להיות עוזר ומושיע וכיו"ב, וא"כ היה צ"ל כתוב בלשון אחר כמו ישעו ולא שמע (וכיו"ב), וע"ד שכתוב בסוף הפסוק "ולא ענם", שהכוונה שלא עונה לבקשתם.

וע"ז מבאר, שכיון שמצד האדם "ישעו" - שהם פונים, שם שייך פני' של בקשה ותחינה כו', לכן גם כשמדברים על המענה ממי שמתפללים אליו - הקב"ה - משתמשים באותו לשון. אף ששם הכוונה שאינו פונה לתפלתם לעזור ואין מתאים כ"כ הלשון מושיע (פונה).

ומביא דוגמא לזה "כמו ויעתר יצחר לה' ויעתר לו ה' (בראשית כה כא)", שגם שם יש לשאול שבשלמא מצד יצחק מתאים הלשון ויעתר, שהרבה והפציר בתפלה, ולא ויעתר לו, אבל מצד הקב"ה שייך לשון וישמע תפלתו (כמו וישמע אלקים אל קול הנער (בראשית כא יז), וכמו דנני אלקים וגם שמע בקולי (שם ל, ו) וכמו וישמע אלקים אל לאה גו' (שם שם יז) ועוד), אבל בגלל שאצל המתפלל כתוב לשון זה, ויעתר, לכן כתב גם אצל הקב"ה ויעתר, אף שויעתר בעיקר הכוונה שמע ועשה רצונו, שזה בפשטות לא נמצא בתיבת ויעתר, שבעיקר קאי על תפלה ובקשה חזקה. אעפי"כ כתוב באותו לשון (של התפלה).

אח"כ ממשיך רש"י "אף כאן ישעו ואין מושיע נופל על המתפלל וישע ה' נופל על הלשון על מי שמתפללין לפניו".

שלכאורה הביאור בזה, שאף כאן (כמו ב"ויעתר" ו"ויעתר") ה"ישעו" וה"ואין מושיע" "נופל על המתפלל", כלומר שכיון שהמתפלל השתמש בלשון ישעו, לכן גם מצד ה' נופל הלשון של "מושיע" (ל' פני').

ומסיים רש"י "וישע ה' נופל על הלשון על מי שמתפללין לפניו" כלומר שמה שכתוב וישע ה', והרי הפני' של ה' אינה בפני' של בו"ד - וכנ"ל בארוכה, שלפי"ז אינו מתאים לכאורה הלשון של וישע ה', אלא מפני שהתועלת והמכוון של הבאת המנחה (הקרבן) כלפי הקב"ה, הוא (כעין) ענין של פני' בתפלה וכו', לכן גם מצד הקב"ה כתוב הלשון של וישע.

והאם יש לדייק בלשון "(וישע ה' נופל) על הלשון (על מי שמתפללין לפניו"), שלכאורה תיבות "על הלשון" מיותרות, שהרי היה יכול לומר "וישע ה' נופל על מי שמתפללין לפניו", אבל, כנ"ל, אין זה נכון. שהרי מצד "זה שמתפללין לפניו", שזה הקב"ה אין תיבות "וישע ה'" נופלין אצלו, וכנ"ל שלא שייך לגבי הקב"ה וישע - פנה, אלא שמע או קבל תפלתו (או פניתו) של בו"ד, לכן אומר רש"י נופל "על הלשון" שזה רק מצד הלשון של הבו"ד שהוא פונה אל ה' ואצל בו"ד שייך לשון וישע, ועל לשון זה נופל שיאמרו כן גם אצל "מי שמתפללין לפניו".

ובטעם הדבר למה נקראת הבאת הקרבן של הבל כמו פניה, אולי י"ל, שזה מפני שאין כתוב שום תפלה ובקשה מפורשת שאמר בשעת הבאת הקרבן.