שמות (טו, ו) ברש"י ד"ה "ימינך ימינך" - "שני פעמים כשישראל עושין את רצונו של מקום, השמאל נעשית ימין".

ויש לעיין: א. מהי השאלה (שכך משמע מפירש"י שיש כאן תמי') למה כתוב פעמיים, שע"ז מביא מדרש כו'. והרי דבר זה מצוי כו"כ פעמים, ובפרט בשירה, שהפסוק כופל ענין אחד, וכמו שרש"י בעצמו מביא אח"כ ב"פשוטו של מקרא".

ב. איך אפשר להכניס "כשישראל עושין את רצונו של מקום כו'" בתור פשוטו של מקרא, והשאלה היא גם שלכאורה אין צורך במדרש זה לפשש"מ, ואעפי"כ כתבו רש"י, ועוד בתור פי' ראשון ולא הוסיף אפי' שזה מדרש רבותינו וכיו"ב.

וי"ל בדרך אפשר, שאין פסוק זה דומה לשאר פסוקים הכפולים, שבדרך כלל כל הפסוקים הכפולים הוא שהתוכן נכפל פעמיים, אבל בתיבות אחרות, וכמו בצאת ישראל ממצרים בית יעקב מעם לועז, שנכפל כאן עם ישראל פעם בשם ישראל ופעם בשם בית יעקב, ונכפל כאן מצרים, פעם בשם (מ)צרים, ופעם ב"מעם לועז" וכמוהו רבים.

ובשירה זו עצמה (שבפ' בשלח) עממצאים כמה ענינים כפולים כמו (טו, ד) מרכבות פרעה וחילו ירה בים ומבחר שלישיו טבעו בים סוף, שאף שלכל חלק מהפסוק (חלק א' וב') יש פירושי תיבות אחרים, אבל בכללות מדברים שני חלקי הפסוק בענין אחד שהמרכבות של פרעה וחילו הושלכו בים, ומבחר שלישיו (גם הם) טובעו בים סוף, שבפשטות גם כשאמרו שמרכבות פרעה וחילו ירה בים, ידענו ממילא שמבחר שלישיו טובעו בים סוף, אלא שהפסוק כופל ומפרש בלשון אחר. ועד"ז פסוק ה' תהומות יכסיומו ירדו במצולות כמו אבן, שני החלקים של הפסוק מראה שירדו במצולות אלא שנכתב במליצות שונות.

אבל בתיבות ימינך, שהיא בעצמה נכפלת, אין כדוגמתה בשירה זו. ובפרט בענין יד (ימין) שיש (כביכול) שתי ידות, וכשם שאצל האדם רגיל להשתמש בלשון יד ימין לטובה (יד ימין מקרבת), וביד שמאל להיפך (ויד שמאל דוחה, וכיו"ב), כך לכאורה מתאים למעלה, כשהתורה כותבת ימינך ה' נאדרי בכח, וזה לטובה לעזור לישראל, מתאים שיהי' כתוב "שמאלך תרעץ אוייב", ובפרט שענין של תרעץ באמת מתאים לשמאל.

ועפ"י ביאור הנ"ל שכאן במיוחד קשה על הכפילות יובן לכאורה למה רש"י העתיק בד"ה שלו פעמיים תיבת ימינך, בלי להעמיד תיבת "גו'" ביניהם, שיש לומר בדא"פ שבזה בא לרמז שזה הקושי בפסוק שאותה תיבה נכפלת פעמיים דבר הבלתי רגיל, שמזה מוכח שזה בא לדרוש שה"ימינך" השני הוא שייך ליד שמאל, שאז מובן למה כתוב פעמיים, אלא שלמעשה גם היא נהפכה לימין.

ועפי"ז לכאורה יומתק גם מה שרש"י אומר בדבריו (לאחרי ד"ה ימינך ימינך) "שני פעמים", שלכאו' תיבות אלו מיותרות, שהרי גלוי לעין כל ה"ד"ה" שכתוב שם פעמים ימינך.

ולפי הנ"ל בה בזה להדגיש (בנוסף על מה שכתב בד"ה - "ימינך ימינך") שהקושי שמכריח לפרש "שכשישראל עושין רצונו של מקום השמאל נעשית ימין", הוא מזה שכתוב שני פעמים ימין, וכנ"ל בארוכה.

ולכאורה יש לחזק הנ"ל עפ"י מה שרש"י מבאר בד"ה (דלאחריו) ימינך ה' נאדרי בכח (ומפרש) להציל את ישראל וימינך השנית תרעץ אויב.

שלכאורה הוא ביאור על הרש"י הקודם, שאמר שכשישראל עושין רצונו של מקום השמאל נעשית ימין, ובמה מתבטא - כשימינך השנית, רועצת את האויב שזה בחינת "ימין" לישראל.

וזה גם מונח בתיבת "השנית" (שברש"י) והיינו שהיא בעצם השמאל, שהיא היד השנית (לימין) והיא תרעץ אויב, שבזה נהפכת ימין.

ואם בא לבאר בזה למה כתוב פעמיים ימינך, הי' יכול להעתיק בד"ה תיבות ימינך ה' נאדרי בכח (ולפרש) להציל את ישראל, ואח"כ לעשות ד"ה שני ימינך ה' תרעץ אויב (ולומר) "כשישראל עושין רצש"מ ימין השנית תרעץ אויב, שהשמאל נעשית ימין". ולא עשה כן, אלא העתיק בד"ה (אחד) את שני הפעמים ימינך, שלכאורה זהו כדי להדגיש שזו הקושיא שיש כאן, וכמו שאומר מפורש מיד בתחילת הדיבור "שני פעמים כו'" וכנ"ל בארוכה.

ולאחר שרש"י הניח את היסוד שמדובר כאן בשתי ידים, עשה ד"ה שני ימינך ה' נאדרי בכח כו' לבאר איך מתפרשים שתי הידות - הימין והשמאל - שבפסוק, שימינך הראשון הוא "להציל את ישראל" וימינך השנית (שהיא השמאל) תערץ אויב (שנהפכה לימין לישראל). - אח"כ ממשיך רש"י "ול"נ אותה ימין עצמה תרעץ אויב מה שאי אפשר לאדם לעשות שתי מלאכות ביד אחת".

וי"ל בדא"פ, שכיון שלפי' הא' יוצא שהתורה קוראת ל(יד) שמאל - ימין, וזה קצת דוחק, לכן פירש באופן אחר ש"אותה ימין עצמה תרעץ אויב".

אבל לפי זה לכאורה הדרה קושיא לדוכתא, למה כפלה התורה "שני פעמים" (וכנ"ל בארוכה - שזה מה שהי' קשה לו לרש"י).

הנה ע"ז מבאר רש"י "מה שאי אפשר לאדם לעשות שתי מלאכות ביד אחת". כלומר שבודאי יש מקום לכתוב פעמיים ימינך, ודוקא כך, שרק עי"ז מודגש שעושה שתי פעולות, וזה כל החידוש שאומרים על זה שירה, שכאן הי' "מה שאי אפשר לאדם לעשות שתי מלאכות ביד אחת", וכאן הקב"ה הציל את עם ישראל בימינו (שזה הפירוש של החלק הראשון של הפסוק "ימינך ה' נאדרי בכח"). ובאותה ימין עצמה (עשה פעולה שני' (הפוכה) של) תרעץ אויב, (-החלק השני של הפסוק).

ונמצא דלפירוש זה (של "ול"נ") של רש"י אין שינוי בפירוש הפסוק שלפי שני הפירושים הנה ימינך ה' נאדרי בכח, הוא להציל את ישראל, וימינך ה' תרעץ אויב היא השבירה של האויב.

ומוסיף רש"י "ופשוטו של מקרא ימינך הנאדרת בכח מה מלאכתה ימינך היא תרעץ אויב".

שלפירוש זה אין שני דברים בפסוק זה ש"ימינך ה' נאדרי בכח" אינו ענין בפני עצמו, אלא הוא הקדמה (ופתיחה) להמשך הכתוב "ימינך ה' תרעץ אויב" וכבדוגמאות שהביא רש"י מפסוקים אחרים, כמו "כי הנה אויביך ה' כי הנה אויבך יאבדו", שבחלקו הראשון של הפסוק אין משמעות בלי ההמשך, שלא כתוב כלום מה יהי' באויביך (שהם יאבדו), ועד"ז בשאר הפסוקים.

וי"ל בדא"פ, הטעם שאחרי שהביא רש"י שני פירושים, מביא "ופשש"מ ימינך הנאדרת כו'" כי לפי הפירושים הקודמים יש חידוש גדול, שלא מיבעי לפירוש הראשון ש"השמאל נעשית ימין", שאין זה פשוטו של מקרא, אלא אפי' לפירוש של "ול"נ אותה ימין עצמה תרעץ אויב כו'" שאין הכי נמי שפירוש זה יותר קרוב לפשוטו של מקרא, שאין צריכים לומר שהשמאל נעשית ימין, אבל בכל זאת יש כאן קושי על עצם הפירוש (התוכן) שאם באמת מדובר בשני ענינים של הצלה לעם ישראל ושבירה לאויב, שלפי"ז הנה ענין הראשון קאי על ההצלה, וענין השני על השבירה, וא"כ נשאר עדיין מקום לשאלה, שיותר טוב הי' לכאורה לכתוב ושמאלך תרעץ אויב. ואף שרש"י פירש שזה הוא החידוש ש"אותה ימין עצמה תרעץ אויב מה שאי אפשר לאדם לעשות כו'", אבל סוף סוף אין זה כ"כ פשוטו שלזה מתכוונת התורה, שלכן - י"ל בדא"פ - בחר בפירוש הקודם (שהימין השני היא בעצם השמאל שנהפך לימין) בתור פירוש ראשון, כי ענין שבירה שייך לשמאל (כשיש בפסוק ענין של עזרה בימין).

משא"כ לפירוש של "ופשוטו של מקרא" אין כאן שני ענינים כלל, אלא ענין אחד, שהחצי השני מפרש את החצי הראשון, "ימינך הנאדרת בכח מה מלאכתה ימינך היא תרעץ אויב", שלפי זה אין נזכר בפסוק ענין של ימין לזכות או לקירוב או לעזרה, אלא מדברת לכתחילה על ענין של כח וגבורה, וזה בודאי שייך לימין דוקא, דהרי השמאל היא יד כהה ובכללות כח וגבורה זו נכנסת הכח וגבורה לרעוץ את האויב.

ואעפי"כ לא הביא רש"י פירוש זה בתחילה, שי"ל שאף שהכפילות הוא הסגנון הכתוב ב"וכמה מקראות דוגמתן" וכנזכר גם בתחילת ההערה, ובפרט בשירה.

- אעפי"כ בשירה זו אין עוד בדוגמת פסוק זה, כפי שמתפרש בפשוטו של מקרא, היינו שבחלקו הראשון הפסוק לא יהי' כתוב כלום מהתוכן, ורק שהוא הקדמה לחצי השני, כמו כי הנה אויביך ה' ולא כתוב מה, ורק אח"כ כתוב "יאבדו" ועד"ז בכל הפסוקים שרש"י מביא, שעפי"ז יצטרך להתפרש ב"ימינך ה '.. ימינך ה' תרעץ אויב" שבחלק הראשון לא כתוב מה היא עושה, ורק בחלק השני כתוב שהיא רועצת האויב - וכנ"ל.

ובכל הפסוקים של השירה, עם היות שנכפלים בתוכן (עפ"י פשוטו) אבל בכל חלק מהפסוק (גם בחצי הראשון) יש בו עצמו התוכן, אלא שנכפל בתוספת ביאור או בשינוי מליצה (המוסיפה ביאור).

והראי' מרש"י עצמו שכשרוצה להביא דוגמאות לפשוטו של מקרא ש"ימינך.. מה מלאכתה.. רועצת אויב" מביא מכמה וכמה מקומות, אבל אפי' פסוק אחד לא משירה זו, שכאן אין אפי' דוגמא אחת.

שלפי הפירושים הראשונים הנה גם בחלקו הראשון של הפסוק נמצא כל התוכן, לא מיבעיא לפירוש הראשון הנה שני החלקים מדברים בשני (ענינים) ידים, אלא אפי' לפי' השני (של "ול"נ") הנה "אותה ימין עצמה" הכוונה הימין שנאדרי בכח לעזור לישראל, היא "תרעץ אויב" הרי גם מדובר בשתי פעולות (בשני חלקי הפסוק).

אלא שאעפי"כ אינו (ב' הפירושים הראשונים) ממש פשוטו של מקרא, שכמובן שאין בפשש"מ "ימינן השנית (שהיא השמאל) תרעץ אויב", ובפרט הדרש "כשישראל עושין רצונו של מקום השמאל נעשית ימין, וגם הפי' אותה ימין עצמה .. מה שאי אפשר לאדם לעשות שתי מלאכות ביד אחת" אין כתוב כן "בפשש"מ".

משא"כ לפי' השלישי ("ופשוטו של מקרא כו'") אין חסר כלום בפסוק. וגם אין צריך להוסיף כלום. ואף שמוסיף "מה מלאכתה" (כברש"י), אבל כיון ש"וכמה מקראות דוגמתו כו'" הרי אין זה נראה שחסר כאן משהו.

שמות ז, טז רש"י ד"ה "(והנה לא שמעת) עד כה" - "עד הנה (כמו עד עכשיו), ומדרשו עד שתשמע ממני מכת בכורות שאפתח בה בכה כה אמר ה' בחצות הלילה".

וי"ל בדא"פ למה רש"י לא מסתפק בפירוש הראשון, שזה עד הנה, שכיון שמיד לאחרי תיבת (עד) כה, כתוב (ז, יז) כה אמר ה' בזאת תדע גו', שכאן פי' "כה" הוא כך, ואין זה כ"כ 'גלאט' ששתי תיבות זהות כתובות זו אחר זו, ופירושן שונה.

לכן מביא את המדרש, שלפי המדרש הוא אותו פירוש לשתיהן (כה - כך).

ויש להוסיף, שכיון שהלשון הרגיל הוא "עד עתה", וכאן שינה לומר עד כה, ואין זה רגיל (כלל) שהתורה תשתמש לתיבת "עתה" בלשון "כה" ומה שמצאנו במקום אחר הוא ש"כה" משמש בלשון "כאן", כמו (בראשית כב ה) ואני והנער נלכה עד כה גו'. ואם אעפי"כ כתבה כאן התורה בלשון עד כה, הרי זה בא לדרוש.