בפירש"י ד"ה 'לבתים לבדים' (שמות כה, כז) "אותן טבעות יהיו בתים להכניס בהן הבדים", ואח"כ בד"ה 'לבתים' מפרש "לצורך בתים", ולאח"כ יש עוד ד"ה 'לבדים' - "כתרגומו לאתרא לאריחיא".

וצ"ע מה הי' יכול להיות קס"ד אחרת בפירוש לבתים לבדים, ובפרט לאחר שכבר למדנו אצל הארון לעיל (כה יב-יד) ויצקת לו ארבע טבעות זהב גו' (פסוק יג) ועשית בדי עצי שטים גו' (פסוק יב) והבאת את הבדים בטבעות.. לשאת את הארון בהם. הרי שטבעות עשויות להכניס בהם הבדים, וכן נאמר גם כאן אצל השלחן "..לבתים לבתים לשאת את השלחן".

ולכאורה הקושי שיש בתיבות אלה, הוא יתור ה"ל" בתיבת "לבתים" שהי' צ"ל כתוב "בתים לבדים", כמו שכתוב להלן כו, כט "...ואת טבעותיהם תעשה זהב בתים לבריחים גו'". וכן אצל השלחן עצמו להלן בפ' ויקהל נאמר (לז, יד) בתים לבדים, ואם כתוב לבתים לבדים, יש מקום לפרש שהם שני דברים נפרדים, שהטבעות יהיו לבתים, היינו שישמו את הבד בתוך הטבעת, ועוד דבר "לבדים" שהטבעות עצמן ישמשו כבדים.

ובפרט שעדיין לא כתוב אודות בדים, שבזה אינו דומה לפרשת הארון, ששם נאמר מקודם (כה, יג) ועשית בדי עצי שטים גו', ואח"כ כתוב (כה, יד) והבאת את הבדים בטבעות.. לשאת את הארון, וכאן (בשלחן) נאמר מקודם (בענין הטבעות) (כה, כז) "..לבתים לבדים לשאת את השלחן", ואח"כ נאמר (כה, כח) "ועשית את הבדים.. ונשא בם את השלחן", שלכן יש אולי מקום לחשוב שהטבעות עצמן ישמשו כבדים "לשאת את השלחן".

ויש להוסיף בדא"פ, שזה שגם בפסוק כח לאחר שכתוב ועשית את הבדים גו' כתוב (עוד הפעם) ונשא בם את השלחן, לאחר שכבר כתוב לפני זה בפסוק כז "(...תהיין הטבעות) לבתים לבדים לשאת את השלחן", זה נותן עוד יותר מקום לחשוב שה"לשאת את השלחן" שבפסוק כז יתכן גם לפרשו על הטבעות עצמן.

לכן הוצרך רש"י לבאר ולפרש שאין זאת הכוונה, אלא לבתים לבדים ענין אחר והוא, ש"אותן טבעות יהיו בתים להכניס בהן הבדין" שבפירוש זה שלל את האפשרות לפרש ש"לבדים" הו"ע בפני עצמו (שהטבעות יהיו לבדים)".

אלא שמ"מ הלשון מוקשה, כנ"ל, שהי' צ"ל "בתים (לבדים)", לכן עשה רש"י ד"ה מיוחד "לבתים" ופירש "לצורך בתים".

ועשה עוד ד"ה "לבתים". ומביא (ומסתייע) מהתרגום "לאתרא לאריחייא", שמהתרגום גם רואים שענין (לבתים לבדים) אחד הוא.

והאם יש לדייק מזה שרש"י כשבא להביא את התרגום על "לבתים לבדים" העתיק בד"ה רק תיבת "לבדים" (אע"פ שהתרגום הוא על שתי התיבות "לבתים לבדים" והעיקר הוא לכאורה לבאר תיבת "לבתים", שבא בזה להדגיש שכאן (בתיבת לבדים) היתה האפשרות לפרש שהטבעות עצמן ישמשו כבדים, וע"ז מביא, את התרגום שזה מברר, כנ"ל שהכוונה לבדים (של עצי שטים) עצמם, ולא על הטבעות (שהם ישמשו כבדים).

ולעצם הענין צ"ע למה באמת נכתב כן, שלפני שכתוב על עשיית הבדים דבר על (הטבעות שהם בתים לבדם ועל) נשיאת השלחן (ע"י הבדים), ורק בפסוק כח מדבר על הבדים שאומר "ועשית את הבדים עצי שטים" וחוזר שוב ואומר ונשא בם את השלחן, שלא כתוב כן לא גבי הארון ולא גבי מזבח הנחושת ולא גבי מזבח הזהב. ששם כתוב - א) טבעות. ב) בדים. ג) נשיאה כפי הסדר.

והאם י"ל שאף שלענין פירוש התיבות לבתים לבדים הכוונה לאתרא לאריחייא, ומתפרשים ביחד, אבל למעשה האם יש רמז, שאם ירצו, יוכלו באמת לשאת את השלחן בטבעות עצמן, כמו כשצריכים להזיזו ממקום למקום (בקרבת מקום) וכיו"ב, שהרי לא נאמר גבי בדי שלחן "לא יסורו ממנו".

ועפי"ז אולי אפשר לבאר בטעם האיסור של "לא יסורו ממנו" שנאמר גבי בדי ארון, שאם הי' אפשר להסיר, הנה אז כשיהיה צורך להזיזו ממקום למקום (בקירוב מקום) היו תופסים בטבעות, ויתכן שישמט מהידים ויפול, ומגודל קדושת הארון והלוחות הזהירה התורה שלא יסורו הבדים, ואז לא יבוא לזה.

ואף כי הארון נשא את נושאיו, אבל - א. הרי מלכתחילה נאמר והבאת את הבדים בטבעות לשאת את הארון בהם. שהבדים נעשו על מנת לשאת בהם. ב. יתכן שאם מזיזים אותו ממקום למקום אין הענין של ארון נושא את נושאיו, ויתכן שגם בשעת המסעות כשלא הי' צורך לנס הזה, היו הכהנים נושאים את הארון - כפשוטו. וכך משמע מדברי חז"ל.

וצ"ע אם יש לפרש בענין זה לגבי המזבח הזהב שכתוב בסוף פ' תצוה (ל, ד) "..והיו לבתים לבדים", שגם שם יש קושי בלשון זה (שכנ"ל הי' צ"ל כתוב בתים לבדים), וגם כאן פירש"י שהטבעת היא הבית ל"בד" (אלא שאין כאן האריכות (ברש"י) כבפ' תרומה גבי בדי השלחן וגם אינו מביא (כמובן) את התרגום, שבפשטות אין צריך לכפול את הדברים שכבר פירש בפ' תרומה, ורק שחזר בקצרה). והאם י"ל שגם כאן עם היות שה"ל" של "לבתים (לבדים)" הפי' שהטבעות הם (לצורך) בתים לבדים, אבל מזה שכתוב בלשון זה (ולא בתים לבדים), הרי שניתן לפרש "לבתים" לחוד, דהיינו שהם (הטבעות) בתים לבדים. ו"לבדים" מתפרש לחוד שהטבעות עצמן ישמשו כבדים אם יהי' צורך.

ולהעיר שגם כאן - כמו שנתבאר לעיל באריכות גבי שלחן - כתוב מקודם והי' לבתים לבדים, ורק אח"כ אומר (ל, ה) ועשית את הבדים עצי שטים גו'. שלעיל נתבאר שזה (שמדבר על נשיאת המזבח לפני שדבר על עשיית הבדים) נותן מקום לחשוב שהטבעות עצמן ישמשו כבדים.

ואם יש מקום למה שנתבאר לעיל, יש אולי להוסיף, שלא מצאנו לשון זה (לבתים לבדים) רק גבי שלחן ומזבח הזהב, שרק בהם יתכן שהטבעות עצמן ישמשו כבדים, שאינם גדולים (וכבדים) כ"כ.

ולהעיר שלהלן לז, יד כתוב (אצל השלחן) בתים (ולא לבתים) לבדים, ועפ"י הנ"ל י"ל דבפרק לז, יד, כיון שמדובר למעשה איך שהי', הנה בודאי הטבעות שמשו בתים לבדים כפשוטו.

ולהעיר שלגבי מזבח הזהב, הנה גם בפרק לז, כז (שמדובר אודות הביצוע) כתוב באותו לשון "לבתים לבדים", ועל פי הנ"ל י"ל, שלרוב קטנו, הנה יותר עלול להיות (למעשה) יותר שיטלטלוהו בטבעות ולכן נשאר אותו לשון גם כאן.

ויקרא יח, כב "ואת זכר לא תשכב גו'" להלן בפ' קדושים נמצא איסור זה בתוך רשימת העריות, וכאן נמצא לאחר איסור עבודה זרה של מולך ולפני איסור "ובכל בהמה לא תתן שכבתך גו'".

ואולי י"ל שבכאן יש רמז לחומרת הדבר שדומה לענינים הכתובים בסמיכות לזה (מולך, ובכל בהמה גו').

וגם י"ל הטעם למה לא נכלל ברשימת העריות כבפ' קדושים, שהאיסורים שנכתבו לפני זה ברשימה של העריות הם שייכים יותר לענין שאר בשר, כמו שהפרשה מתחילה (יח, ו) איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו גו'. משא"כ משכב זכור שייך יותר ל"התועבות האל עשו אנשי הארץ גו' ותטמא הארץ" (יח, כז) וכמו שמסיים בפסוק של משכב זכור עצמו - תועבה היא. וכן בפ' קדושים (כ, יג) מסיים בענין הנ"ל תועבה עשו שניהם גו'. ובשאר עריות לא נזכר בפרט תיבה זו אלא שנכללו במה שאומר הכתוב (בפ' אחרי יח, כו-כז) "ושמרתם אתם גו' ולא תעשו מכל התועבות האלה גו'" ובפסוק כז "כי את כל התועבות האל עשו אנשי הארץ אשר לפניכם גו'". לכן הסמיכה התורה ענין זה עם מולך ובהמה שגם הם בכלל התועבות (אבל לא ענין קירוב לשאר בשר).

וזה שבפ' קדושים נמצא באמצע רשימת העריות, הנה בפשטות זהו מפני ששם מדובר אודות העונש (ולא האזהרה - כבפ' אחרי), ונמצא כתוב בתוך אלה שעונשם סקילה, ובסוף הרשימה של עונש סקילה (גבי אנשים), שאחרי זה כתוב העונש של אשה ואת אמה שזהו עונש שריפה, ואח"כ ענין בהמה, שאמנם ענשה גם סקילה, אבל כבר אינו בסוג המדבר (בלבד), ואח"כ (כמדומה) אין יותר חייבי סקילה.