בגליון האחרון - תתלה (עמ' 142), כתבתי שמצאתי שרש"י מפרש תיבת "גם" או "וגם" בכל התורה כמה פעמים.

א) לאחר שנדפס הקובץ מצאתי עוד פעם (שלא הבאתי בקובץ הנ"ל), שרש"י מפרש תיבת "גם", אבל לא על אתר: בפרשת וישב (לח, י) נאמר: "...וימת גם אותו", שם אין רש"י מפרש כלום. אבל בד"ה רע בעיני ה' (שם, ז) פירש"י, וז"ל: "כרעתו של אונן משחית זרעו, שנאמר באונן וימת גם אותו, כמיתתו של ער מיתתו של אונן", עכ"ל בנוגע לעניננו.

ב) בפירש"י ד"ה "כן תרימו גם אתם" (קרח יח, כח): "כמו שישראל מרימים מגרנם ומיקביהם, תרימו גם אתם ממעשר שלכם כי הוא נחלתכם"ץ עכ"ל. ולכאורה תיבת "גם" היא מיותרת לגמרי, שהרי בתחילת הכתוב נאמר "כן", והי' רש"י יכול לפרש את פירושו אפילו אם לא נאמר "גם" בכתוב.

וצריך עיון למה לא הביא רש"י כאן דרשת הגמרא (ב"מ כב, א) "גם - לרבות שלוחכם", לתרץ היתור של "גם".

ג) בפרשת דברים נאמר (ב, ו): "אכל תשברו מאתם בכסף ואכלתם וגם מים תכרו מאתם בכסף ושתיתם". הנה כאן אין רש"י מפרש תיבת "גם", וחשבתי לכתחילה שהטעם בזה הוא, שהיות שלקנות גם מים זה חידוש, ולהדגיש החידוש בזה, נאמר בפסוק "גם". ועל דרך שאין רש"י מפרש תיבת "גם" או "וגם" ריבוי פעמים, מפני שהחידוש או ההוספה שהכתוב מדגיש בתיבה זו מובנת בפשטות. משא"כ באותן המקומות שאין החידוש או ההוספה מובן ומבואר בפשטות, שם צריך רש"י לפרש איזה חידוש, הוספה או ריבוי בא הכתוב לחדש, להוסיף או לרבות בתיבת "גם" או "וגם".

אבל אם כן, צריך להבין, שהרי (שם ב, כח) נאמר: "אכל בכסף תשברני ואכלתי, ומים בכסף תתן לי ושתיתי וגו'". ולמה לא נאמר גם כאן: "וגם מים בכסף תתן לי", להדגיש החידוש שבדבר. ואולי אפשר לומר בדוחק גדול, שלאחר שהדגיש הכתוב את החידוש הזה פעם אחת, אין צריך להדגיש אותו חידוש, פעם שניה.

על הפסוק "מלאתך ודמעתך לא תאחר" (שמות כב, כח). כותב רש"י "לא תאחר - לא תשנה סדר הפרשתן, לאחר את המוקדם ולהקדים את המאוחר, שלא יקדים תרומה לביכורים...".

הנה, אין "לא תאחר" זה, דומה ל"לא תאחר לשלמו" שבדברים כג, כב, ששם הכוונה שברגל הראשון שעולה לביהמ"ק ישתדל להביא קרבנותיו שנדר, וכשעוברים ג' רגלים עובר בבל תאחר (לדעה אחת - ולהלכה). וכאן לא פירש רש"י כן, אלא "לא תשנה סדר הפרשתן לאחר את המוקדם ולהקדים את המאוחר כו'".

ולכאורה צ"ע, דבשלמא "שלא יאחר את המוקדם" אפשר להכניסו בתיבות "לא תאחר", אבל "שלא יקדים המאוחר" איך נכנס ב"לא תאחר".

ובפשטות הכוונה, שאם יקדים את המאוחר, הרי בדרך ממילא מאחר את המוקדם, ונמצא שגם לזה התכוונה התורה בתיבות "לא תאחר", היינו לא תאחר את המוקדם, ע"י שתקדים את המאוחר. אלא כיוון שבא לבאר תיבות "לא תאחר", הרי בע"כ העיקר הוא (לא תשנה כו') שלא לאחר את המוקדם, שזה נכנס בפשטות בתיבות "לא תאחר".

וע"פ הנ"ל יומתק, מה שרש"י הקדים לומר "לאחר את המוקדם", ואח"כ הוסיף "ולהקדים את המאוחר", שלכאורה עפ"י סדר הזמנים, הנה "להקדים את המאוחר" צריך להיות בתחלה, ואח"כ צריך לומר "ולאחר את המוקדם", או שבכלל אין צורך לומר זה, שהרי בדרך ממילא יוצא כן, שאם הקדים את המאוחר, הרי מאחר את המוקדם, והי' צ"ל "...לא תשנה סדר הפרשתן להקדים את המאוחר". ותו לא.

אלא שכנ"ל ענין "לאחר את המוקדם" נכנס (יותר) בפשוטו של מקרא (של לא תאחר), ולכן לא הי' יכול שלא להביא את זה בראשונה. אבל בודאי שהכוונה גם ל"להקדים את המאוחר", שרק עי"ז מתבצע ה"לאחר את המוקדם".

ועדיין צ"ע, למה כתבה תורה ענין זה של לא לשנות סדר הפרשתן בלשון של "לא תאחר", שבפשש"מ אינו מובן כ"כ, ולכאורה אפשר הי' לכתוב בלשון המובן יותר, כמו שכתוב בפ' תבוא (דברים כו, יג) "ככל מצותך אשר צויתני גו'". ופירש"י שם בד"ה "ככל מצותך" - "נתתים כסדרן ולא הקדמתי תרומה לביכורים ולא מעשר לתרומה וכו'". והי' יכול גם כאן לכתוב "מלאתך ודמעך תתן כאשר צויתיך", שלכאורה זה מובן יותר שהכוונה לפי סדר, מאשר תיבות "לא תאחר".

וי"ל בדא"פ, שכאן גילתה תורה מהו העיקר של הענין "ככל מצותך אשר צויתני" (ש"נתתים כסדרן ולא הקדמתי תרומה לביכורים כו'"), שהעיקר הוא שלא לאחר את המוקדם.

ולכאורה זה מתאים עם מ"ש בגליון תתלד (עמ' 76 ואילך), בהערה "מלאתך ודמעתך לא תאחר" (מיוסד על המבואר בגליון תתיח (חג השבועות ה'תשס"א) עמ' 79 ואילך), שבפ' משפטים נתבארו ענינים עיקריים וקצרים, שגם זה - לכאורה - אחד מהדברים שהתורה לימדה אותנו, שהטעם העיקרי של "לא תשנה סדר הפרשתן", הוא שלא לאחר את המוקדם.

ועדיין צ"ע, למה מפרש את ה"לא תאחר" "שלא לשנות סדר הפרשתן", ולא כפשוטו (וע"ד בקרבנות). וי"ל שזה (על דרך שנתבאר בהערה הנ"ל, שזה) דבר הלמד מענינו, שבפסוק זה אינו מדבר בקרבנות אלא במתנות כהונה, בכורים ותרומה.

ובפרט שלהלן (פסוק כט), כתוב "כן תעשה לשורך לצאנך שבעת ימים יהי' עם אמו גו'", ושם מבואר ברש"י ד"ה "ביום השמיני תתנו לי" - "יכול יהא חובה לבו ביום, נאמר כאן . . מה שמיני האמור להלן להכשיר משמיני ולהלן, אף שמיני האמור כאן, להכשיר משמיני ולהלן...". הרי שכאן דוקא בא הכתוב לא לדבר על הזריזות, אלא ממתי כשר, ואין כאן ענין של לא תאחר.

שמכל זה מובן, ש"לא תאחר" כאן, אין ענינו שלא לאחר, אלא שלא תאחר את המוקדם (ע"י שלא תקדים את המאוחר).

שמות (ל, טו) רש"י ד"ה לכפר על נפשותיכם - "שלא תנגפו ע"י מנין...". ומובן בפשטות הצורך לבאר כן שלא תנגפו כו', שהרי אין כאן חטא מסוים שעל זה אמרו להביא מחצית השקל, כדי לכפר על החטא. ובכלל לא נמצא עד עתה שכסף בא לכפר אלא קרבנות, וכמבואר בארוכה בפ' תצוה (כט, לו) "ופר חטאת תעשה ליום על הכפורים...". (ובפסוק לז) "שבעת ימים תכפר על המזבח...".

וכן ע"י אכילת הכהנים, כמ"ש (שם, לג) "ואכלו אותם אשר כפר בהם...". אבל לא ע"י כסף. וגם מחומש ויקרא - ידוע לבן חמש למקרא שהכפרה באה ע"י קרבנות. לכן פירש"י שהכוונה ב"לכפר על נפשותיכם" היא שלא תנגפו ע"י מנין.

ומוסיף רש"י: "דבר אחר, לכפר על נפשותיכם, לפי שרמז להם כאן ג' תרומות . . והשנית, אף היא ע"י מנין . . ונתנו כל אחד מחצית השקל והן לקנות מהן קרבנות צבור . . ועל אותה תרומה נאמר לכפר על נפשותיכם, שהקרבנות לכפרה הם באים...".

הנה לכאורה הוסיף ענין זה שרמז להם כאן ג' תרומות כו', שעפ"י פירוש זה, מתפרש "לכפר על נפשותיכם" יותר כפשוטו, שלפי' הראשון שזה בא להגן שלא תנגפו ע"י מנין, אין כאן - למעשה - שום כפרה, והי' צריך להיות כתוב להגן על (או להציל את) נפשותיכם.

משא"כ לפי' השני, הרי זה בא ממש "לכפר על נפשותיכם", שהרי מדובר בקרבנות צבור. וכדפירש"י בהדיא "שהקרבנות לכפרה הם באים".

ועפי"ז גם יומתק מה שרש"י כופל התיבות "לכפר על נפשותיכם" מיד לאחר שאומר "דבר אחר", שלכאורה, כיון שפירוש זה בא מיד לאחר פירוש הראשון (שלא תנגפו ע"י מנין), ושם כתב דיבור המתחיל "לכפר על נפשותיכם", הרי מובן ממילא ש"דבר אחר" קאי על אותו דיבור המתחיל (של הפירוש הראשון), ולמה צריך עוד הפעם לכתוב תיבות אלו.

ועפ"י הנ"ל מובן, שהרי כל הסיבה שהביא ענין זה הוא כדי לבאר בפשטות יותר ענין לכפר על נפשותיכם. לכן חזר על זה מיד בתחילת פירוש הב'.

ויש להוסיף - בדא"פ - שלכן גם הקדים "דבר אחר", שזה מראה שלא רק שמביא מדרש וכיו"ב, אלא שיש כאן פירוש אחר ב"לכפר על נפשותיכם".

והנה עפ"י הנ"ל, יובן גם למה כשמביא רש"י "והשנית, אף היא ע"י מנין", חוזר ואומר "ועל אותה תרומה נאמר לכפר על נפשותיכם, שהקרבנות לכפרה הם באים". שהרי כל ביאור זה הביא (בעיקר) כדי לפרש (יותר כפשוטו) את "לכפר על נפשותיכם".

ועפ"י הנ"ל גם יומתק שהביא ענין זה כאן בד"ה "לכפר על נפשותיכם", אף שמבאר כאן ג' סוגי התרומות, וביניהם תרומת האדנים, וע"ז יש אריכות גדולה בפסוק שלאחרי זה (פסוק טז) ברש"י, שעפי"ז הי' לכאורה מתאים לכתוב ענין זה (שיש כאן ג' תרומות וכו'), בסוף הענין (בפסוק טז). אלא, כנ"ל שבא (בעיקר) לבאר ענין "לכפר על נפשותיכם".

ולהעיר, שאם נאמר שנרמז כאן התרומה לתרומת האדנים וכן למחצית השקל של קרבנות ציבור, הנה תיבת כי (תשא) מתפרשת אחרת מהרגיל. שבפשטות מתפרשת (כי (תשא)) "כשתחפוץ", שזה רשות, אבל אם נאמר שקאי על מחצית השקל של אדנים ומחצית השקל של קרבנות ציבור, הרי זו חובה. ודומה לכי תעבוד וגו' שבפ' משפטים (כג, לג) שפירש"י שם "הרי אלו כי, משמשים במקום אשר . . וגם מצינו בהרבה מקומות אם משמש בלשון אשר, כמו ואם תקריב מנחת בכורים שהוא חובה". שגם כאן ה"כי" הוא חובה.

אבל מובן שרש"י לא פירש כן כאן, שכאן אין זה פשוטו של מקרא, שבפשש"מ, התורה מורה לנו איך לספור את ישראל במקום שיהי' צורך.