תושב השכונה
בקובץ הערות וביאורים פרשת לך לך תשמ"ח [תיב], הבאתי פירש"י ד"ה "על דבר שרי" (יב, יז): "על פי דבורה, אומרת למלאך הך והוא מכה", עכ"ל. והבאתי שם מה שכתב ה'שפתי חכמים' על זה, וז"ל: "כי לפי הלשון הול"ל על אודות שרה", עכ"ל.
ושאלתי שם: שמצינו הלשון "על דבר" כמה פעמים בחומש, ולדוגמא:
(1) בפרשת וארא (ח, ח): "...על דבר הצפרדעים אשר שם לפרעה";
(2) בפרשת תצא (כב, כד): "...על דבר אשר לא צעקה בעיר . . על דבר אשר ענה וגו'";
(3) שם (כג, ה): "על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים וגו'".
ובכל מקומות אלו, הפירוש הפשוט של "על דבר" הוא, "(על) אודות". וגם התרגום אונקלוס, שרש"י מביא ראי' ממנו לפירושו כמה פעמים, מתרגם כאן "על עיסק", וכן מתרגם בשאר מקומות.
ואם-כן, אינו מובן לכאורה, למה כאן מפרש רש"י הפסוק שלא כפשוטו.
לאחרונה ראיתי בחומש 'אוצר הראשונים', שמביא בשם 'תוספות השלם' [הוא אוצר פירושים מרבותינו בעלי התוס' מלוקטים מתוך ספריהם וחביריהם בכת"י, שחיבר הרב יעקב גליס] על פירש"י זה, וז"ל: "הא דלא פירש רש"י על דבר כמו על דבר אשר לא קדמו וכן על דבר כזב, והטעם כי משמע לרש"י כי פירוש על דבר יש לפרשו על דבר, רק במקום דלא שייך לפרשו בהכי, כגון על דבר פעור, וכן על דבר אשר לקדמו, ועל דבר כזבי, ועל כל דבר פשע, כל הני צריכי לפרשם בסבות לא על דיבור, כי לא שייך בכל הני דיבור, אבל בכאן דאיכא לפרשו על דיבור, יש לפרשו כמשמעו, דהיינו דיבור. ולזה פירשו וינגע ה' את פרעה כמין ריאתן שהתשמיש קשה לו, דמסתמא כיון דבבחירת שרה ובממאמרה היה מכה אותו המלאך. והיא בחרה בנגע שלא יוכל ליגע אליה". עכ"ל*.
*) אולי אפשר לתרץ, שבכל המקומות שמביא הפירוש "על דבר" במובן "בשביל" וכיו"ב, הוא מובן בלי שום פקפוק, ולמשל "על דבר אשר ענה", פי' שמחויב מיתה "בשביל" שענה וכו', ועד"ז בשאר המקומות. אבל בפסוק שלנו כתוב - ורש"י מעתיק - "על דבר שרי", שבפשטות הוקשה לרש"י מדוע מנגע פרעה בשביל שרי, מה ענין שרי אצל פרעה, הלא הנגעים באו לא בשביל שרי אלא בשביל לקיחת שרי, והו"ל לכתוב "על דבר לקיחת שרי" וכיו"ב, ולכן מפרש רש"י כפשוטו, שמ"ש "וינגע וגו' על דבר שרי", פי' ע"פ דבורה. המערכת.
רב ושליח כ"ק אדמו"ר - וועסט בלומפילד, מישיגן
על הפסוק בבראשית ד, כה: "וידע אדם עוד את אשתו ותלד בן ותקרא את שמו שת...", כותב רש"י: "וידע אדם וגו'. בא לו למך אצל אדם הראשון וקבל על נשיו, אמר להן וכי עליכם לדקדק על גזירתו של מקום . . אמרו לו קשוט עצמך תחילה, והלא פרשת מאשתך זה מאה ושלשים שנה משנקנסה מיתה על ידך, מיד וידע אדם וגו'...".
ולכאורה יש כאן "קלאץ קשיא" גדולה. דהנה למך היה דור ששי מקין. ורש"י כותב להלן פרק ה, לב ד"ה "בן חמש מאות שנה": ש"כל הדורות הולידו למאה שנה וזה [נח] לחמש מאות...".
וא"כ מקין ללמך יש בערך חמש-שש מאות שנה, שזה הרבה זמן אחרי המאה שלושים שנה מבריאת אדם הראשון להשנה שהוא חזר לאשתו חוה, וא"כ איך אפשר לומר שנשי למך הן הן שגרמו לאדם לחזור לאשתו.
ולפלא שלא ראיתי ממפרשי רש"י - עומדים על זה. וח"א העיר שהוא ראה בספרו של הג' ר' יעקב קאמינצקי זצ"ל, שהוא עמד על זה ותירץ - שצ"ל שהדורות שמקין ללמך ילדו לעשרים שנה (או פחות).
אבל לכאורה קשה לומר כך, דהא רש"י בעצמו כותב ש"כל הדורות הולידו למאה שנה..."*.
ועוד קושיא, שנעמה בת למך היתה נשואה לנח (עיין רש"י פרק ד, כב ד"ה נעמה), ולפי דבריו היתה נעמה מבוגרת ממנו שבע-שמונה מאות שנה".
*) אפשר לומר שמ"ש רש"י "שכל הדורות הולידו למאה שנה", כוונתו לאפוקי שלא הולידו לשנים הרבה יותר מזה, כמו מאתיים שנה וכיו"ב, וכ"ש חמש מאות שנה, כפי שהיה אצל נח,אבל אינו שולל שהולידו פחות מזה. והראיה שהרי אנוש; קינן; מהללאל וחנוך הולידו לפחות ממאה שנה. המערכת.
נחלת הר חב"ד, אה"ק
דברים יז, יח רש"י ד"ה "את משנה התורה": "שתי ספרי תורות, אחת שהיא מונחת בבית גנזיו...". זה שכתב רש"י "שתי" ספרי תורות - ל' נקבה, כי תיבת "שתי" קאי בעיקר על תיבת "תורות" ולא על תיבת "ספרי (תורות)", ולכן גם ממשיך - "אחת" שהיא מונחת כו', שגם זה (אחת) לשון נקבה.
ודומה לזה, הוא מה שנתבאר להלן דברים כט, כ ברש"י ד"ה "הכתובה בספר התורה הזה" (ומבאר רש"י): "ולמעלה (כח סא) הוא אומר גם כל חלי וכל מכה וגו' בספר התורה הזאת. הזאת לשון נקבה, מוסב על התורה, הזה לשון זכר, מוסב על הספר, ועל ידי פיסוק הטעמים הן נחלקים...".
וכאן (בפ' שופטים) הרי בתורה עצמה לא נזכר תיבת ספר (תורה), אלא רק "...וכתב לו את משנה התורה הזאת (על ספר).
וכן בדיבור המתחיל העתיק רש"י "את משנה התורה", הרי בודאי שתיבת (ספרי) תורות היא העיקר, ולכן מתאים לומר "שתי" (לשון נקבה). וכן ההמשך "אחת" מונחת וכו' ואחת כו'.
ולהעיר שבגמ' סנהדרין (כא, ב) המקור שממנו לקח רש"י, כתב שתי תורות ואין מוזכר כלל תיבת "ספרי".
תלמיד בישיבה
בלקו"ש ח"ה ע' 297, מעיר כ"ק אדמו"ר אודות הסתירה שבין רש"י ד"ה "לך לך" (שבהתחלת הפרשה) לד"ה שלאחריו, ובתור הקדמה לשאלה זו כותב וז"ל: "ואע"פ אז אויבן-אויף זעט זיך מער ניט ווי איין פירוש, איז אבער מוכרח . . אז דאס זיינען צווי פירושים, וואס זיינען לכאורה סותרים זה לזה. ולפלא וואס די מפרשים שטעלן זיך ניט אפ אויף דעם. וכאמור כמה פעמים, אז אויף ענינים הכי פשוטים שטעלט מען זיך ניט אפ".
והסתירה היא, שברש"י ד"ה "לך לך" (יב, א) כותב: "להנאתך ולטובתך. ושם אעשך לגוי גדול, וכאן אי אתה זוכה לבנים. ועוד שאודיע טבעך בעולם". עכ"ל. מזה יוצא, שענין הברכות היו אצל אברהם דוקא מצד ההליכה, אבל אם היה נשאר בחרן, לא היה זוכה לברכות. ובד"ה שלאחריו (פסו' ב'), "ואעשך לגוי גדול": "לפי שהדרך גורמת לשלשה דברים, ממעטת פרי' ורבי', וממעטת את הממון, וממעטת את השם, לכך הוזקק לשלש ברכות הללו וכו'". עכ"ל. שמזה משמע שבאמת אם היה נשאר בחרן, היה מקבל את כל הענינים האלו, ודוקא משום שההליכה פועלת בהם ירידה, לכן היה צריך ברכה ע"ז, וא"כ יוצא שב' הד"ה סותרים זא"ז (או שהם ב' פירושים שונים באמת).
ועיין במפרשי רש"י העיקריים (ה'שפתי חכמים'; הרא"ם; וה'גור ארי') על אתר, שמבארים בזה. עיי"ש. ואבקש מהקוראים להעיר בזה.
Download PDF