תושב השכונה
בפרשתינו פסוק (מח, י): "ועיני ישראל כבדו מזקן לא יוכל לראות וגו'".
שמעתי שואלים: והרי בפסוק (ח) נאמר: "וירא ישראל את בני יוסף וגו'".
וראיתי בחומש בשם "אוצר הראשונים" שמביא בשם ר' חיים פלטיאל, וז"ל: "תימה והא כתיב וירא ישראל את בני יוסף וי"ל דלא היה לו כח לראות מרחוק אבל בסמוך לו היה רואה". עכ"ל.
אבל לכאורה צריך עיון בתירוץ זה, שהרי "וירא ישראל את בני יוסף" נאמר קודם שאמר יעקב "קחם נא אלי", שאז נתקרבו יותר, ואעפי"כ נאמר וירא.
עוד מביא שם מהרשב"ם על פסוק "וירא ישראל וגו'", וז"ל: "אע"פ שכתוב לפנינו "ולא יוכל לראות" יש רואה דמות אדם ואין מכיר דמות פניו". עכ"ל.
ומרבינו בחיי מביא שם, וז"ל: "ראה זו בעין השכל היא איננה בחוש העין שהרי נאמר בו ולא יוכל לראות". עכ"ל.
עוד מובאים שם כמה תירוצים אבל אינם כל כך לפי פשוטו.
וצריך עיון למה לא פירש רש"י כלום על ענין זה. דהנה בפרשת תולדות על הפסוק "ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות" פירש רש"י כמה פירושים על תיבת "ותכהין", הגם שבפסוק נאמר "כי זקן יצחק", ואם כן צריכים להבין לפ"ז מדוע לא פירש רש"י בפרשתינו למה כבדו עיני ישראל ולא הי' יכול לראות.
ובחומש הנ"ל מביא בשם "פענח רזא", וז"ל: "מזוקן של יצחק שהטעה את אביו, דכתיב בי' ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו". עכ"ל.
ומ"מנחה בלולה" מביא שם, וז"ל: "שכשם שרימה הוא את אביו ע"י כבדות עיניו כך בא בנו לרמותו לשום את מנשה לימינו". עכ"ל.
תושב השכונה
בפירש"י פרשת וישב ד"ה איש כפתרון חלומו (מ, ה): "כל אחד חלם חלום הדומה לפתרון העתיד לבא עליהם". ובפירש"י פרשת מקץ ד"ה איש כפתרון חלומו (מא, יא): "חלום הראוי לפתרון שנפתר לו ודומה לו". ובפירש"י פרשת מקץ ד"ה איש כחלומו (שם יב): "לפי החלום וקרוב לעניננו".
והנה שלשה פסוקים אלו - עליהם פירש רש"י פירושו - תוכנם שוה לכאורה, שהפתרון הי' דומה להחלום שחלמו.
ולפי זה צריך עיון מדוע חזר רש"י על פירושו שלשה פעמים, דמה לא הי' מובן אם רש"י הי' מפרש מה שפירש רק בפרשת וישב.
והשאלה מתחזקת עוד יותר, דבד"ה השני מוסיף רש"י על מה שפירש בד"ה הראשון, במה שכתב (לא רק חלום הדומה לפתרון שנפתר, אלא גם) "הראוי (לפתרון)". ובד"ה השלישי הלשון ברש"י הוא "...וקרוב לענינו", ולמה לא כתב ודומה לענינו, כבד"ה הראשון והשני.
ולכאורה תיבת "דומה" הוא יותר מדוייק מתיבת "קרוב", ובפרט שרש"י כבר השתמש בתיבה זו בשני פירושיו שקודם לכן.
ואחר שכתבתי זה, הנה ראיתי בחומש "אוצר הראשונים" שמביא בשם "אלמושנינו", וז"ל: "ר"ל, אף על פי שכבר פירש זה רש"י בפרשה של מעלה הוצרך לחזור ולפרש אותו בכאן, לפי שמה שאמר הכתוב שם איש כפתרון חלומו, הרצון בו שהתורה הודיעתנו שהחלום שחלם כל אחד היה דומה לפתרון, כי היה נראה כחלום כפי מה שנפתר, ואולם המשקה והאופה לא היו יודעים שהוא דומה לפתרון, כי לא ידעו עדיין הפתרון אף שיאמרו כן. ואולם עתה שהוא סיפור שר המשקים שאמר איש כפתרון חלומו חלמנו הוצרך לפרש רש"י שאין זה דבור התורה כמו שפירש למעלה, אך הוא דבור שר המשקים, והוא שאמר רש"י הראוי לפתרון שנפתר לנו שמורה זה הלשון ששר המשקים הוא שאומר כן". עכ"ל.
אבל צריך עיון בדבריו, שלכאורה זהו דבר פשוט מאוד שמה שנאמר בפרשת מקץ איש כפתרון חלמו חלמנו שזה דבור של שר המשקים, ולא כמו בפרשת וישב, ואין צריך רש"י לפרש זה.
חבר מערכת 'אוצר החסידים'
בפרשת וירא פרק כא פסוק ט ואילך - בענין גרושי הגר וישמעאל ע"י אברהם - יש כמה דברים הצריכים עיון: א. בכל הפרשה אינו מזכיר השם "הגר" או "ישמעאל", וגם המלאך אומר "קול הנער".
ב. מלשון הכתוב "כי לא יירש בן האמה" נראה ע"פ פשוטו שהיה ריב ביניהם על ירושה, ולמה רש"י מביא ענין ע"ז ושפיכת דמים.
ג. עה"פ "על אודות בנו" פי' רש"י "ולא כסף וזהב". וצ"ב מה קשה בפשוטו של מקרא שרש"י בא לשלול, דהרי ההולך במדבר צריך לחם ומים יותר מכסף וזהב. ועוד יותר, כיון שכל הגירוש היה עבור ירושה, פשוט שלא נתן לו כסף וזהב, שהרי זה שייך ליצחק. ואף בסוף פ' חיי שרה שלבני הפלגשים נתן אברהם מתנות, מפרש רש"י, "שם טומאה מסר להם", אבל כסף וזהב לא נתן, שענין זה – כשאר ענייני ירושה - שייך רק ליצחק.
ד. עה"פ "ותתע" פי' רש"י "חזרה לגלולי בית אביה". וצ"ע איך נראה זה בפי' הפשוט בפסוק. וביותר יקשה, שהרי בפרשת חיי שרה (כה, א) "קטורה . . על שם שנאים מעשיה".
ה. בפסוק יז על המילים "אל קול הנער" מפ' רש"י "שיפה תפלת החולה", ולכאורה הרי ברש"י פסוק יד מפרש "שחזרה לגלולי בית אביה" ולכן לא שמע לה, ועוד יותר ישמעאל בן אברהם - בן צדיק, לכן שמע לתפלתו כמו שכתב רש"י לקמן בפרשת תולדות ששמע לתפלת יצחק ולא לתפלת רבקה.
וישנם עוד דיוקים בזה: דהנה ברש"י דפוס רומי [שהוא דפוס ראשון של רש"י. לא השוותי לשאר הדפוסים] יש כמה שינוים בפי' רש"י: על תיבת מצחק מפרש רש"י "מצחק, לשון ע"ז, לשון גילוי עריות, לשון שפיכות דמים", היינו שלתיבה זו יש ג' פי', וראה לשון רש"י בפי' הרמב"ן.
הפי' "ותתע . . בית אביה" ליתא בדפוס רומי1, מה שרש"י כותב "ולא כסף וזהב" לשלול פי' הרד"ק שכתב שגם כסף וזהב נתן לו.
ומה שהקשה בגליון האחרון הרה"ח ז. שי' ראזנבלום עה"פ "וישכם אברהם בבוקר", דרש"י אינו מפרש כלום, ואצל העקדה מפרש זריזות למצוה, אולי אפשר לפרש בזה, דכאן מבאר רש"י שהיה ענין גילוי עריות ע"ז ושפיכות דמים ,ולכן וישכם בבוקר להסיר המכשול מיד.
אבל בעקידה מדוע הי' צריך ל"וישכם", הרי דרך העולם הוא להפך, דכשנפרדים שני אוהבים מחכים עוד רגע ועוד רגע, ולכן מפרש רש"י זריזין למצות.
1) להעיר, שאברהם ברלינר מציין בכמה כת"י ליתא פי' זה, אבל שעוועל שמעתיק כמעט כל ההערות שלו אינו מציין ע"ז.
Download PDF