תושב השכונה
בפרש"י בפרשת בא ד"ה לא יעשה בהם (יב, טז): "אפילו על ידי אחרים". עכ"ל.
לכאורה ההכרח דרש"י לפרש כן הוא מפני דהוה לי' למימר לא תעשו בהם.
ומה שנאמר בכל המועדות בפרשת אמור הלשון "כל מלאכת עבודה לא תעשו", דכך הוא בנוגע לשבועות (כג, כא), ובנוגע לראש השנה (שם, כה), וליום כיפור (שם, כו), ולסוכות (שם, לה), אולי יש לומר שכולם למדים ממה שנאמר בפרשת בא.
ויש להעיר שגם בנוגע לפסח נאמר (שם, ז): "כל מלאכת עבדה לא תעשו".
ועיין ברמב"ן שהקשה, וז"ל: "...אין אנו מוזהרים בתורה על מלאכה של גוי כלל לא ביום טוב ולא בשבת, אלא שיש בה שבות מדבריהם עם האמירה שלנו". עכ"ל. ועיין שם באריכות.
אבל צריך להבין לפרש"י שמפרש יעשה על ידי אחרים, הרי הכתוב מסיים גם כן: "... הוא לבדו יעשה לכם" -
שלפי זה נמצא לכאורה, שגם אוכל נפש המותר ביום טוב יהיה מותר רק על ידי אחרים*.
ועוד צריך להבין:
שבנוגע לשבת נאמר (אמור כג, ג) "ששת ימים תעשה מלאכה וגו'", ולמה לא פירש רש"י שם למה נאמר תעשה*.
*) מלת "יֵעָשֶה" אינו שולל ע"י עצמו אלא מוסיף גם ע"י אחרים, וכלשון רש"י "לפי' ע"י אחרים", והטעם שהפסוק אומר הוא לבדו יעשה, דלכאורה מאי קמ"ל דמותר גם ע"י אחרים, והתי' בפשטות הוא דמותר גם ע"י אחרים, והתי' בפשטות הוא מצד הלשון, דהתחיל לומר "לא יעשה" לרבות אפי' ע"י אחרים ולכן מסיים ג"כ "יעשה". המערכת.
*) ומ"ש לא יעשה בהם, הוא ציווי ישר. ולכאורה הי' צ"ל לא תעשו באופן ישר (ולא לא יעשה שאינו במשמע לשון ישר אלא בעקיפין וכו'), ולכן מפרש רש"י שאין הכוונה למעט בהציווי, אלא אדרבה להוסיף בציווי, משא"כ בשבת מ"ש "ששת ימים תעשה מלאכה" – בפשטות אינו ציווי – ולכן מתאים (ג"כ) לומר תעשה – היינו מהיכי תיתי ולא ציווי. המערכת.
תושב השכונה
בפרשתינו ישנו דבר תמוה במקצת, לכאורה, ואין רש"י מפרש כלום בנוגע לזה.
והוא: שבנוגע ליריעות עזים שהיו לאהל על המשכן נאמר (כו, ט): "וחברת את חמש היריעת לבד ואת שש היריעת לבד וכפלת את היריעה השישית אל מול פני האהל".
דהיינו שהכתוב כאן כבר התחיל לבאר למה הי' ביריעות אלו ארבע אמות יותר מהיריעות התחתונות, מפני ששתי אמות היה תלוי וכפול על המסך שבמזרח.
ומה שבנוגע לשתי אמות האחרות - שהיה עודפות על התחתונות – זה עדיין לא מבאר הכתוב.
וממשיך לבאר רק בפסוקים (י, יא) איך הי' חיבור החברת של החמש יריעות עם החברת של שש היריעות, על ידי הלולאות והקרסים.
ורק אחר כך בפסוק (יב) כתיב: "וסרח העדף ביריעת האהל חצי היריעה העדפת תסרח על אחרי המשכן".
דהיינו שכאן מסיים הכתוב לבאר מה עשו בשתי אמות האחרות העודפות על התחתונות.
וצ"ב, למה הפסיק הכתוב בנוגע לארבע אמות אלו, ולא כתבו מה עשו בהם בהמשך אחד*.
*) אולי י"ל - בדוחק עכ"פ - שכאן ביריעות עזים נוגע לומר בתחילה "וכפלת את היריעה הששית אל מול פני האהל", דכוונת הפסוק הוא לא רק להגיד לנו מה נעשה עם העודף, אלא רק להגיד סדר הנחת היריעות על המשכן - שהשש יריעות היו לצד מזרח והחמש לצד מערב.
ואולי זה נוגע גם בעשיית היריעות, מאחר שהיריעה הששית היתה מול פני האהל - היינו שנראית יותר, עשו אותה ביותר יופי וביותר חכמת מלאכה (טוו את העיזים!). ודו"ק. המערכת.
רב בביהכנ"ס "תפארת" – קראון הייטס
בפירש"י פ' יתרו (יט, כג): "וצוך אלוקים ויכלת עמוד - המלך בגבורה אם מצוה אותך לעשות כך תוכל עמוד, ואם יעכב על ידך לא תוכל לעמוד". עכ"ל.
וקשה לי, דאיך אמר יתרו דבר כזה שאם ה' יעכב על ידו ולא יסכים לעצתו למנות שרים וכו' לא יוכל לעמוד, הלא בודאי יודע ה' אופן הכי טוב איך יוכל משה לשפוט את העם, וא"כ איך אמר ש"לא יוכל לעמוד"?
Download PDF