בראשית יד, טו. ברש"י ד"ה 'ויחלק עליהם' - "לפי פשוטו סרס המקרא ויחלק הוא ועבדיו עליהם לילה כדרך הרודפים…" ובד"ה 'לילה' - "כלומר אחר שחשיכה לא נמנע מלרדפם, ומ"א, שנחלק הלילה ובחציו הראשון נעשה לו נס וחציו השני נשמר ובא לו לחצות לילה של מצרים".

אריכות הביאור ברש"י מובנת, שהרי כפשוטו אין מובנות התיבות "ויחלק עליהם לילה", איזו חלוקה (של לילה) היתה כאן.

שלכן פרש"י "סרס המקרא ויחלק הוא ועבדיו עליהם לילה כו'", כלומר שלפי זה "ויחלק" לא קאי על הלילה, אלא על "הוא ועבדיו", ומה שנאמר לילה, הכוונה שגם כ"שחשכה לא נמנע מלרדפם".

אח"כ מביא רש"י "מדרש אגדה שנחלק הלילה ובחציו הראשון נעשה לו נס כו'" שבפשטות מביא את המדרש (נוסף על "לפי פשוטו") כי לפי המדרש הנה "ויחלק" קאי באמת על הלילה, כפי הנראה מפשש"מ (בלי לסרס את הפסוק).

אלא שצ"ע, וכי כ"כ קשה הפירוש "לפי פשוטו" ש"סרס המקרא וכו'" שבשביל זה הביא מדרש אגדה הרחוק מאוד מפשוטו של מקרא, שההתחלקות הנזכרת כאן היא בניסים, שחצי נס קרה עכשיו וחצי נס יקרה ביצי"מ (במכת בכורות וכו'), והרי כמה וכמה פסוקים נדרשים בפשש"מ באופן של סרס המקרא וכו'.

וי"ל בדא"פ, שהקושי ב"לפי פשוטן", אינו (רק) בגלל שצריכים לחתוך את הפסוק ולהעמיד תיבת 'ויחלק' ליד 'הוא ועבדיו', ותיבת 'לילה לאחרי תיבות 'הוא ועבדיו'. אלא שלכאו', כל תיבת "לילה" לא שייכת כלל לכאן. שהרי זה ש'ויחלק הוא ועבדיו' לא היה בכלל בלילה אלא שייך לכללות הרדיפה אחריהם, שהתורה מספרת איך רדפו אחריהם, וכדפרש"י "כדרך הרודפים שמתפלגים אחר הנרדפים כשבורחים זה לכאן וזה לכאן", וזה שבורחים זה לכאן כו' אינו רק בלילה אלא גם ביום. ותיבת לילה בא רק לומר כדפרש"י ש(גם) אחר שחשיכה לא נמנע מלרדפם. וא"כ אין מובן כלל מה הקשר לתיבת לילה לכאן.

שלכן הביא מדרש אגדה, שלפי המדרש הנה תיבת 'לילה' שייכת לתיבת 'ויחלק', שהלילה עצמו נחלק לשנים, ולפי"ז גם אין צורך לסרס המקרא, כי תיבת "לילה" עומדת במקומה, אבל לא בגלל הסירוס הביא רש"י הפירוש של מדרש אגדה, וכנ"ל.

אבל כמובן שא"א להעמיד (פירוש) מדרש זה בתחילה, שהרי אין זה כלל מובן (ונמצא) בפשש"מ (רמז על ניסים).

בנוסף על זה שיש פסיק (בטעמי המקרא) בין תיבות ויחלק עליהם לתיבת לילה, שזה מראה שתיבות ויחלק עליהם לא קאי (כ"כ) על לילה, שלכן בודאי הנה הפירוש הראשון הוא לפי סרס המקרא (שהחלוקה לא קאי כלל על הלילה אלא על הוא ועבדיו).

בפרש"י פרשת וירא ד"ה "טרם ישכבו ואנשי העיר אנשי סדום" (יט, ד): "כך נדרש בב"ר טרם ישכבו ואנשי העיר היו בפיהם של מלאכים שהיו שואלים ללוט מה טיבם ומעשיהם והוא אומר להם רובם רשעים", עכ"ל בנוגע לעניננו.

ובפירש"י ד"ה ובניך (שם, יב): "…ומ"א עוד מאחר שעושין נבלה כזאת מי לך פתחון ללמד סניגוריא עליהם שכל הלילה היה מליץ עליהם טובות קרי ביה מי לך פה", עכ"ל.

א) וז"ל של הבאר היטב על פירש"י (ד"ה האי): "…וא"ת והא לעיל בפסוק "ואנשי העיר" פרש"י שהיו שואלים המלאכים ללוט וכו' והוא אמר להם רובם רשעים*, יש לומר דהכא ממליץ עליהם שאינם ראויים לעונש כל כך כזה, עכ"ל.

ועל דרך זה תירץ השפתי החכמים בשם מהרש"ל, וז"ל: "…יש לומר מתחילה אמר כן, אבל אחר כך כשראה שהמלאכים רוצים להשחית היה מליץ עליהם", עכ"ל.

נמצא לפי תירוצם, שלוט היה מליץ טובות על אנשי סדום, רק לאחר ששמע מן המלאכים שהם משחיתים את סדום.

ולפי זה צריך עיון קצת, שהרי הסדר בכתוב הוא שלכתחילה אמרו המלאכים "מי לך פה" (בפסו' יב), ואחר כן אמרו "כי משחיתים אנחנו".

ועוד לפי תירוצם צריכים לומר שסדר הדברים היו באופן כזה:

לכתחילה אמר לוט שרובם רשעים, ואח"כ כשאמרו לו המלאכים, 'כי משחיתים אנחנו' התחיל לוט להמליץ טובות על אנשי סדום, והמלצה זה נמשך כל הלילה, ואחר כך עשו אנשי סדום נבלה כזאת (דהיינו שאמרו "הוציאם אלינו ונדעה אותם - לתשמיש"), ולאחר זה אמרו המלאכים ללוט "מי לך פה".

שלכאו' כל הסדר כאן הוא לגמרי שלא כפי סדר הפסוקים בפשטות.

ב) למה שאלו המלאכים ללוט מה טיבם ומעשיהם, וכי לא ידעו שהם רשעים, והרי לכן באו להפוך את סדום מפני שהם רשעים. וכי אם לוט היה אומר להם שהם צדיקים לא היו מקיימים את שליחותם**.

ג) למה אמר להם לוט (רק) שרובם רשעים. והלא כולם היו רשעים כמו שכתב רש"י בד"ה כל העם מקצה: "שאפילו צדיק אחד אין בהם"*.