בגליון העבר (עמ' 74) שאלתי שאלה דבפרשת ויגש יש דבר שלכאורה אינו מובן בפשטות, ואין רש"י מפרש זה.

והוא, שבפסוק (מו, ב) כתוב: "ויאמר אלקים לישראל במראות הלילה ויאמר יעקב יעקב ויאמר הנני". ולכאורה תמוה, שלאחר שכתוב בפרשת וישלח (לה, י): "ויאמר אלקים, שמך יעקב לא יקרא עוד יעקב, כי אם ישראל יהי' שמך, ויקרא את שמו ישראל," למה קרא אותו הקב"ה כאן יעקב, ולא בשם ישראל.

ויש להוסיף, שכמה מפרשי התורה מתרצים שאלה זו:

הרמב"ן על הפסוק "ויאמר אלוקים שמך יעקב וגו'" מפרש, וז"ל: "...או ירמוז שקרא את שמו ישראל מוסף על יעקב לא שיאסר להקרא יעקב." עכ"ל.

הכלי יקר כתב שם, וז"ל: "מדקאמר שמך יעקב משמע ששם יעקב ישראל במקומו ולא יעקב ואח"כ אמר לא יקרא עוד שמך יעקב אלא וודאי שבא לומר לא שיעקב אלא יהי' טפל כו'". עכ"ל.

הספורנו כתב על תיבות "שמך יעקב", וז"ל: "אני מקיים לך עתה זה השם שתהי' קיים". עכ"ל.

האור החיים כתב, וז"ל: "וכפ"ז אומרו לא יקרא שמך עוד וגו' פי' לבד אלא גם ישראל גם דייק מאומרו לא יקרא שמך עוד ולא אמר לא יקרא עוד שמך כמ"ש באברהם". עכ"ל.

אבל בנוגע לרש"י, קשה שהי' לו לפרש, ואינו מפרש כלום, והנה אולי אפשר לומר שעל פי פשוטו של מקרא אי אפשר לפרש הפסוק כמפרשים הנ"ל מפני שנאמר בפסוק ". .כי אם ישראל יהי' שמך וגו'". והפירוש הפשוט של "כי אם" הוא דוקא.

ויש להביא כמה דוגמאות לזה: ". .כי אם אשר יצא ממעיך הוא יירשך וגו'" (לך לך טו, ד). "כי אם שמר תשמרון את כל המצוה וגו'" (עקב יא, כב). "כי אם במקום אשר יבחר השם וגו'" (ראה יב, יד). "כי אם לפני ה' אלקיך וגו'" ( שם, יח).

אלא שצריך להבין למה לא פירש"י כוונת הכתוב במה שאמר "שמך יעקב" שלכאורה תיבות אלו מיותרים.

בקובץ הנ"ל כתבתי שלכאורה בתיבה אחת הי' יכול רש"י לתרץ את השאלה. דהיינו אם רש"י הי' מוסיף שם בפירושו אחר תיבות "לא יקרא שמך עוד יעקב" את תיבת בלבד. דהיינו שהקב"ה אמר ליעקב שחוץ משם יעקב יהי' לו עוד שם ישראל, היתה מתורצת השאלה הנ"ל. וכן פירש האבן עזרא ועוד מפרשי התורה.

והבאתי שם דוגמא דומה לזה מפירש"י עצמו: בפרשת ואתחנן כתיב (ה, ג): "לא את אבותינו כרת ה' את הברית הזאת כי אתנו אנחנו אלה פה היום כולנו חיים". ופרש"י שם רש"י בד"ה לא את אבותינו: "בלבד כרת ה' וגו', כי אתנו". ועל דרך זה הי' יכול לפרש גם בענינינו, ובמה שלא פירש כן, זה מגדיל את השאלה עוד יותר.

אבל לאחר עיון קל נראה שאין אפשרות לרש"י לפרש כאן "(לא יקרא שמך יעקב) בלבד". שהרי נאמר "כי אם ישראל יהי' שמך", והפירוש של "כי אם" הוא דוקא. והדוגמא שהבאתי מפרשת ואתחנן אינה מתאימה לכאן ששם נאמר "לא את אבותינו . . כי אתנו", (בלי תיבת אם).

עוד דבר שצריך להבין הוא:

מצינו שהקב"ה שינה גם את שמו של אברם לאברהם, וכן את שמה של שרי לשרה, והנה השמות אברם ושרי לא נאמרו בתורה אחרי ששינה הקב"ה את שמם, משא"כ השם יעקב, כנ"ל.

ואעפ"כ, בנוגע לאברהם כתיב בפרשת לך לך (יז, ה): "ולא יקרא עוד את שמך אברם והי' שמך אברהם" וגו', (ולא כי אם שמך אברהם). וכן בנוגע לשרה נאמר (שם שם, טו): "...לא תקרא את שמה שרי כי שרה שמה", (לא כי אם) ודוקא בשם יעקב נאמר: "כי אם ישראל יהי' שמך' (בלשון של דוקא).

וראיתי בחומש תורה תמימה שמביא את הגמרא בברכות יג, א על הפסוק לא יקרא וגו': "תניא, לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהי' שמך. לא שיעקב שם יעקב ממקומו אלא שיהא ישראל עיקר ויעקב טפל לו". עכ"ל.

וכתב על זה התורה תמימה, וז"ל: "דאי אפשר לומר שנעקר השם לעולם, דהא מצינו שהקב"ה בעצמו חזר לקרוא לו בשם יעקב . . ואע"פ דכתיב כי אם ישראל יהי' שמך, דמשמע רק ישראל צ"ל דלשון כי אם 'לאו דוקא' הוא, רק דישראל עיקר ויעקב טפל. ובשו"ת שבו"י ח"א סי' קמט על הוראת הלשון כי אם בלשון בני אדם. ויש להביא ראי' דבלשון בני אדם כי אם - דוקא הוא, ממ"ש (מ"ב ה, יז) כי לא יעשה עוד עבדך עולה וזבח לאלקים אחרים כי אם לה' ומענין הפרשה שם מבואר שפירש נעמן עצמו מע"ז כולה אף בטפילות הרי דלשון כי אם בלשון בני אדם דוקא הוא. עכ"ל.

וצריך עיון בדבריו:

א. דמשמע מתוכן דבריו שיש חילוק בין לשון בני אדם ללשון של הקב"ה, שלשון בני אדם 'דוקא', משא"כ מה שנאמר ביעקב "כי אם ישראל" – 'לאו דוקא'. וצריך עיון מנין לו זה, והרי הבאתי כמה פסוקים שגם לשון הקב"ה 'דוקא'.

ב. בנוגע ללשון בני אדם שכותב שהוא 'דוקא' מביא ראי' ממלכים ב', מנעמן. ולכאורה יש כמה פסוקים בתורה שמוכרחים לפרש שמה שנאמר בהם "כי אם" בלשון בני אדם שהם 'דוקא', ולדוגמא: ". .כי אם הלחם אשר הוא אוכל" (וישב לט, ו), ". .כי אם אותך באשר את אשתו" (שם, י), ". .כי אם בבוא אחיכם הקטן הנה" (מקץ מב, טו).

בגליון העבר על הפסוק לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל (וישלח לה, י) שואל הרב וו.ר. מן הפסוק בפר' ויגש (מו, ב) שנאמר שם "ויאמר אלוקים לישראל במראות הלילה ויאמר יעקב יעקב ויאמר הנני".

דלמה קורא אותו הקב"ה כאן בשם יעקב ולא בשם ישראל.

אבל מובן הדבר ע"פ מה שנאמר לפני כן בהפסוקים ובפירש"י בפר' וישלח לב, כז. ולב, כט, שנאמר שם בפסוק כז "לא אשלחך כי אם ברכתני". ופירש"י "הודה לו על הברכות שברכני אבי שעשו מערער עליהן" שיעקב מבקש שהמלאך (שרו של עשו) יבטל את הערעור של עשו על הברכות.

וממשיך בפירש"י אחריו בד"ה 'לא יעקב' (לב, כט) שזה תוכן המעורר תמי', שהרי בהפסוקים אחריו נזכרו רבוי פעמים השם יעקב כולל הנ"ל, קריאתו ע"י אלוקים במראות הלילה.

ועל זה באים דברי רש"י שם שהפירוש הוא לא יאמר עוד, שהברכות באו לך בעקבה ורמי' כי אם בשררה וגלוי פנים, דהיינו שהמלאך אומר ליעקב שפירושו של עשו על השם יעקב "קרא שמו יעקב ויעקבני" (כז, לו) מתבטל ונעקר ע"י שם "ישראל" שענינו "שררה וגילוי פנים", שבזה יש בו עקירת פירושו של עשו על השם יעקב דהיינו "עקבה ורמי'". ונשאר השם יעקב על שרשו המקורי - אחיזת העקב.

ולאור פירש"י הנ"ל (לב, כט) על כרחך צריכים להבין כך הפסוק ולשון רש"י, בפסוק לה, י: "שמך יעקב, לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהי' שמך", ופירש"י על ד"ה לא יקרא שמך עוד יעקב: "לשון אדם הבא במארב ועקבה אלא לשון שר ונגיד".

דהיינו שהשם "ישראל" עוקר ומבטל פירושו של עשו שבשם "יעקב" דהיינו אדם הבא במארב ועקבה, ועצם השם יעקב נשאר בפירושו המקורי על שם אחיזת העקב.

בקשר למה שכתב הרב ח.ר. בגליון העבר בדעת הרמב"ן, ראה בלקו"ש חי"ח עמ' 363 ואילך, ושם בהעתיקו דברי הרמב"ן "וזה צריך תלמוד ד.ה. ער איז בספקאון מעגלעך אז דאס איז מדאורייתא".

ובנוגע לעיקר קושיית הרב הנ"ל; אולי י"ל ע"פ המבואר בשיחה שם בטעם טבילת כלים. דהוא להכשירן מן האיסור, וכביאור הרבי, להכשירו להשתמשות שמושלל מן האיסור. והרמב"ן "שטעלט זיך דאך אויף פרש"י ער איז מעניק לשון רש"י . . און רש"י זאגט אז טבילה איז כדי להכשירן מן האיסור".

וא"כ הרמב"ן אכן התייחס לזה שהטבילה היא למה שאפשר להגעיל (וראה שם הע' 42) ובזה שהעתיק דברי רש"י לתרץ דברי הרב הנ"ל, שכלי חרס שונים, שלא שייך להגעילם ובמילא חכמים לא יתקנו להכשירם, משא"כ כלי מתכות שבהם איירי הכתוב ויש בהם כלים שתשמישן באור ובכלי ראשון ובכלי שני ובצונן (שזהו עיקר טעם הטבילה ששייכים להשתמשות הגוי ועכשיו באים להכשירן) על כן הצריכו בה טבילה.