בס' הגהות מוהר"י קרט' (בני ברק תשל"ז) לאאזמו"ר הגה"ק רבי ישראל פרידמן זצוק"ל, מביא העורך [נינו הרה"ג וכו' ר' מרדכי מאיר פרידמן ז"ל] בפתיחה (עמ' יז) מה שאמר רבינו לבאר:

"בפ' ויצא (לא, כט): "יש לאל ידי לעשות עמכם רע ואלקי אביכם אמש אמר אלי לאמר השמר לך מדבר עם יעקב מטוב עד רע". הפסוק צריך ביאור, מאי "לאמר" שייך כאן, הלא לבן מדבר עם יעקב? ותו, וכי כך דרכם של בנ"א לומר יש לי כח לעשות אולם אני נמנע - אם נמנע מאיזו סיבה אין לאל ידו, ומה אמר יש וגו'?

ופי' כ"ק זקני הגאון מוהר"י קרט ז"ל בטוב טעם; לבן היה יכול אחרי שנראה אליו ה' והזהירו השמר לך מדבר וגו' להעלים מיעקב אבינו ע"ה את כל מזימותיו הרעים ולהראות ליעקב אבינו פנים כאילו שאין בלבו מאומה ואף פעם לא חשב ולא זמם לעקור את הכל, ובזה שהיה מעלים את כל הענין אשר דיבר אתו ה' ולא היה מראה לו פנים זועפות, ולו כן ח"ו, היה יעקב אבינו אח"כ בלבו חולשה ח"ו, הרשע הזה היה יכול לעשות רע ולא עשה, ובלב יעקב אבינו היה מחשבות של הכרת טובה לרשע הזה שלא עשה כאשר זמם לעשות. וזה גילה לנו הפסוק חסדי המקום ב"ה, שידע הצדיק שזומם רשע עליו וה' מיד רשעים יצילם, יש לאל ידי לעשות עמכם רע, ואלקי אביכם אמש אמר אלי "לאמר", לבן אמר, ה' ציווני לומר שיש לאל ידי לעשות - שידע יעקב אבינו את רשעו של אותו רשע, וא"א להעלימו מיעקב, הוא לבן מצדו רשע ורוצה לעקור הכל ח"ו, ואלקי אביכם אמש אמר אלי "לאמר" - לומר לך את זה - רק ה' הוסיף והזהירני, השמר לך מדבר עם יעקב מטוב עד רע". עכ"ל.

והנה לפי"ז מצאתי פתרון לשאלה ששאלתי עוד בילדותי; דאם הקב"ה הזהיר את לבן שלא לדבר עם יעקב אבינו שום דבר "מטוב עד רע", איך זה העיז לבן בכלל לגשת ליעקב לדבר עמו גם על זה, הלא בזה עבר לבן על פקודת הקב"ה שלא לדבר עמו מאומה? [ועי' ספורנו (לא, כד) ד"ה פן תדבר עם יוסף: "אפילו דיבור אסור לך"].

וכעת חפשתי במפרשים, ומצאתי קושיא זו בס' 'אמרי אברהם' (להגאון החסיד כו' מו"ה אברהם אנגלרד ז"ל) ח"א בפ' ויצא (עמ' רמח) שכתב: "הפרשה הזאת כלו מוקשה, אם ה' הזהיר ללבן מדבר עם יעקב מטוב עד רע, איך כן דיבר? וכן מה שאמר יש לאל ידי לעשות עמכם רע בשעה שהזכיר מאמר ה' עליו שישמר מדבר עם יעקב מטוב ועד רע? [זה השאלה שואל אא"ז כנ"ל - וכ"ה ב'פרדס יוסף' השלם בראשית ח"א (ע' תקעח אות פב): "וקשה הלא מחמת שה' הזהיר אותו, א"כ אין לאל ידו לעשות רע"? ע"ש מ"ש בזה משו"ת חשק שלמה.] - שוב ראיתי שכבר הקשה כן ה'צדה לדרך': "יש להקשות למה עבר לבן על ציווי הקב"ה ודיבר עם יעקב"?

ברם לפי מ"ש אא"ז הנ"ל א"ש מאד, דאכן דוקא מתיבת "לאמר" (המיותרת לכאו') אנו למדים שה' אמר ללבן שיאמר ליעקב מה שדיבר עמו אמש, כדי שיעקב ידע מה שזומם עליו לבן, ושלא יהיה לו הכרת טובה ח"ו לרשע הזה (אם היה מעלים ממנו הכל), ושידע שרק הקב"ה מנע מלבן מלעשות דבר, ולק"מ.

והנה האלשיך הק' ב'תורת משה' (פ' ויצא) מבאר באופן אחר יתור תיבת "לאמר": "ואמרו לאמר הוא, כי לנביאי הישמעאלים אין הקב"ה מדבר בעצמו אליהם, רק על ידי צנורות הטומאה והשרים, וזהו אמר אלי לאמר, כי אמר ה' כדי שאלי לאמר, שאמר לשר שלי שיאמר אלי כו'". עכ"ל.

והנה לפי מ"ש אא"ז יתורץ גם מה שהקשה בפי' הארוך עה"ת כאן: "קשיא לי למה אמר לבן ליעקב שהקב"ה ציוהו שלא לעשות לו רעה, כי ידוע שלבן שונא ליעקב ובקש לעקור את הכל, והנה שלא הורשה לעשות למה גילה לו את זה, כי יותר היה מפחד ממנו אם לא גלה לו"? עכ"ל.

ברם לפי הנ"ל א"ש מאד, כי הקב"ה ציווהו "לאמר" זאת, לפיכך לא היה יכול להעלים זאת מיעקב אבינו.- ועי' ברשב"ם שם שכתב בד"ה ואלקי אביכם: "ואני חולק לו כבוד". עכ"ל.

בפירוש הטור שם מתרץ באופן אחר: "ונראה לי הטעם כי לבן היה מכיר ביעקב שהיה נביא והיה יודע שהקב"ה גלה לו בכל מה שאמר אליו, וחשב כיון שהוא יודע מה שאמר לו השם, טוב לי יותר שאומר אותו לו". עכ"ל.

ברם לפי הפשט עדיף לומר כנ"ל, ותיבת "לאמר" לא יהיה מיותר, כמובן. [ולפי פירוש הטור י"ל בתיבת "לאמר" כמו שכתב האלשיך הק' הנ"ל].

ולפי"ז נראה לבאר במ"ש רש"י עמ"ש בפסוק (לא, כד): "ויאמר לו השמר לך פן תדבר עם יעקב מטוב עד רע" - ומעתיק בד"ה "מטוב ועד רע" וכתב: "כל טובתן של רשעים רעה היא אצל הצדיקים". עכ"ל.

ולכאורה יש לדייק למה רש"י מביא בד"ה גם תיבות "ועד רע" והרי מפרש רק תיבת "טוב" בלבד, א"כ הול"ל להביא רק תיבת "מטוב"?

ונראה לומר, דלכאורה הול"ל "מרע ועד טוב", שהרי בפשטות רצה לבן עכשיו לדבר "רע" (שזה המצוי אצל רשעים) וה"טוב" הוא החידוש כאן, א"כ הול"ל להיפך, שהקב"ה הזהירו שלא רק שלא ידבר "רע" אלא שאפילו "טוב" לא ידבר עמו? [וראה לעיל (כד, נ) שלבן ובתואל אמרו: "מה' יצא הדבר לא נוכל דבר אליך רע או טוב" - קודם "רע" ואח"כ "טוב". - ועי' בספורנו שם].

והנה המקור של רש"י הוא בגמ' יבמות (קג, ב) ונזיר (כג, ב): "אמר רבי יוחנן, כל טובתן של רשעים אינה אלא רעה אצל צדיקים, שנאמר: השמר לך מדבר עם יעקב מטוב ועד רע, בשלמא רע שפיר, אלא טוב אמאי לא? אלא לאו שמע מינה, טובתו רעה היא, ש"מ".

ולכאורה מנין משמע זאת בפסוק שעצם טובתן רעה היא, והרי יתכן שיהיה גם טוב, אלא שטוב להמנע מטובתן, כי יתכן שיצא ויצטרף לזה גם רע?

ונראה שהראיה היא מזה שנאמר בפסוק הפוך מ"טוב ועד רע", שזה מוכיח שה"טוב" גרוע יותר אפילו מה"רע" שלהם, וכמ"ש אא"ז הנ"ל, דאם היה מסתיר מה שדיבר הקב"ה עמו, היה זה רע בשביל יעקב וכו', וכמ"ש בטור הארוך "כי יותר היה מפחד ממנו אם לא גלה לו".

ולפי"ז א"ש למה מעתיק רש"י בד"ה גם תיבות "ועד רע", כי זה כל ההוכחה שעצם הטוב של הרשעים רע לצדיקים מזה שהקדים "טוב" לפני "רע" בפסוק, וא"ש.

ועי' ב'אמרי אברהם' הנ"ל ששואל אך טעמא בעי' למה כל טוב של רשעים רע לצדיקים? [ויש להוסיף: שבגמ' נאמר בהדגשה יתירה, "אינה אלא רעה אצל צדיקים", וכידוע מתוס' מנחות ד"אין אלא" משמע אפי' בדיעבד לעיכובא ע"ש].

ברם הדבר פשוט, כי ברגע שהרשע מסתיר את רשעו זה גרוע יותר מאשר רשע בגלוי, כידוע בדרושי חתונה תרפ"ט וא"ש.

בגליון הקודם (עמוד 87) מביא הרב וו.ר. השאלה למה סירב אברהם אבינו לקבל מאומה ממלך סדום, ומפרעה מלך מצרים קיבל מתנות. ושואל למה אין רש"י מפרש כלום בענין זה.

והביאור פשוט כ"כ שאין רש"י צריך לפרש כלום.

מפורש בפרשה (לפני מלחמת המלכים) ע"ד רשעת אנשי סדום "ואנשי סדום רעים וחטאים" ופירש"י "חטאים בממונם". ובד"ה "הכצעקתה" פירש"י: "צעקת ריבה א' שנתנה מזון לעני והרגוה מיתה משונה", היינו שרשעתם הי' שחשבו שכל מה שיש להם הוא שלהם ושזה מכוחם ועוצם ידם ובגלל זה לא רצו לתת כלום לזולתם, כמאמר המשנה באבות "שלך שלך ושלי שלי . . וי"א זו מדת סדום".

ולכן סירב אברהם אבינו לקבל ממנו ואמר לו הטעם כמפורש בקרא "ולא תאמר אני העשרתי את אברהם". כי מצד מדת סדום יחשוב ויתפאר שהוא העשיר את אברהם.

משא"כ בנוגע לפרעה מלך מצרים הרי לא נאמר עליהם שהיו רשעים כאנשי סדום.

גם יש לפרש באופן שני לא כ"כ קרוב לפשוטו.

מלך סדום רצה לשלם לאברהם בעד הצלתו ממפלתו במלחמת המלכים שהי' לגמרי למעלה מדרך הטבע וע"י נסים גדולים וגלוים, ולכן סירב אברהם לקבל כי לא רצה ליהנות ממעשה נסים.*

אבל מפרעה הי' מוכן לקבל מתנות כי לא באו ממעשה נסים, וגם הי' אז במצב דחוק כי בהליכתו למצרים הי' זקוק להתאכסן בבתי מלון כפירש"י (יג, ג) בד"ה למסעיו שבחזרתו פרע הקפותיו.