תושב השכונה
בספר צבי לצדיק כתב דבר נחמד בהנ"ל דהנה ידוע מש"כ האור זרוע דהראו לו בחלום הרמז בפסוק "אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה" שס"ת ר' עקיבה ומכאן הוכיח לכתוב עקיבה בה"א, (ומתוך חביבות ממה שהראו לו קרא את ספרו בשם "אור זרוע").
אך לאידך כ' האריז"ל רמז בפסוק "מידי אבי"ר יעק"ב" שהן אתווין רב"י עקיב"א (באל"ף) אשר ע"כ ס"ל למקצת מסדרי גיטין שצריך שני גיטין אחד עקיבא באל"ף ואחד עקיבה בה"א (עיין שם הגדולים מערכת יצחק סימן ד"ש*).
והוא כ' דלדעתו יש לומר דלאחר שלימד חמשת התלמידין אלו שמהם יצאה תורה הנה נתעלה להיקרא עקיבה בה', לרמוז לה' התלמידים.
וכ' רמז לזה דפסוק הנ"ל "אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה" יחד עם פסוק שלאחריו "שמחו צדיקים בה' והודו לזכר קדשו" הם בגימטריא (2995) "רבי מאיר רבי שמעון רבי יהודה רבי יוסי רבי אלעזר רבי עקיבא רבי עקיבה".
ונשתנה שם עקיב"ה למעליותא להיות הוא מפורש יוצא באתוון ס"ת כנ"ל, והאתוון הנותרים גימטריא (1324) שמות חמשת התלמידים עם שם רבם הקדום "מאיר שמעון יהודה יוסי אלעזר ועקיבא".
ונקראים החמש תלמידים בשם ישרי לב דייקא להיותן היפך התלמידים הקודמים שלא נהגו כבוד זה בזה ופגעה בהם מדת הדין בל"ב ימי הספירה, משא"כ הנהו חמש תלמידים שחלקו כל אחד כבוד לחבירו והלך עם חבירו ביושר לבו לכן נקראים ישרי לב, ו"שמחה" אותיות "חמשה".
עוד רמז להנ"ל ד"יום ל"ג עמר" בגי' "רבי עקיב"ה" להורות שביום זה נתעלה להיקרא בה'.
עיי"ש באריכות בדבריו הנחמדים - הובאו גם בספר בר יוחאי ע' קצה.
ונראה דמחמשת תלמידים אלו הנה רבי שמעון היה תלמיד מובהק שלו כדלהלן ומתאים גם מה שכ' השערי יששכר ד"ישרי לב" בגימטריא "שמעון בן יוחי".
ובספר מנחם משיב נפש שבת קמ, א (הובא בספר בר יוחאי ע' שכה) כ' רמז נאה, על הא דאיתא בגמרא שבת קלח, ב: "תניא רבי שמעון בן יוחי אומר ח"ו שתשתכח תורה מישראל שנאמר כי לא תשכח מפי זרעו", דס"ת תיבות אלו הוא "יוחאי", היינו שע"י זרעו של יוחאי שהוא ר' שמעון לא תשכח התורה ח"ו.
ועיין בשו"ת חתם סופר אהע"ז ח"ב סימן כה מחדש דעקיבא שמו באלף, והאל"ף מורה על שנהרג על אחדות שמו ית'.
אלא דהיות ונהרג ביסורים וכו', לכן לא נותנים שם אחריו אלא בשינוי לכתוב בה'.
והנה אף שאין כאן המקום להאריך בענין עקיבה בה' או בא' אך אכתוב בקיצור ממה שנראה לומר בזה.
דהנה ברוב המקומות בתלמוד בבלי נכתב עקיבא בא' ואילו בתלמוד ירושלמי ברובם ככולם נכתב עקיבה בה', והטעם בפשטות כי א' בא בסוף בלשון ארמי וה' בסוף בלשון עברי, עד שאפילו יהודה שהוא שם לשון הקדש הנה בכל זאת פעמים רבות במדרשים ובזהר נקרא יהודא בא'.
עיין שו"ת מהר"י בן לב ח"ג סימן ט ד"ה ועוד שאל.
ולפי זה נראה לכאורה שעיקר הספק בשם עקיבה הוא אם זה שם עברי או שם ארמי, ולכאורה יש להסתפק כמו כן בשמות אחרים מתנאים ואמוראים, כגון חנינא, מתיא, בן ברוקה, ובן בתירא, וכיו"ב שגם הם נכתבים פעמים בא' ופעמים בה'.
אלא דגם שם שהוא עברי הנה אם ניתן בבבל וכיו"ב יתכן שינתן בא' כגון עזרא שמקורו לכאורה בלה"ק מלשון עזרה.
ואם כן נראה לומר שהכל תלוי בזמן נתינת השם לילד אם יקראוהו בא' או בה' וזה שמו אשר יקראו לו לכל ימי חייו, (אף אם פעמים נכתב שונה).
ומעתה יש לומר דדווקא בעקיבה נשאר הספק גם אצל חכמים בזמנו, ואפילו אצל עקיבה עצמו יש לומר שהיה ספק איך נקרא, והטעם יש לומר בהקדם עפ"י מה שכ' הרמב"ם בריש עדיות (פ"א מ"ג) על הא דאיתא "הלל אומר מלא הין ... שאדם חייב לומר בלשון רבו", ומפרש הרמב"ם הכוונה שרבותיו של הלל היו שמעיה ואבטליון שהיו גרים ונשאר בשפתם לעגי שפת עובדי כוכבים והיו אומרים מלא אין באל"ף כי לא יכלו לבטא ה"א, ולכן גם הלל היה אומר כן כי חייב לומר בלשון רבו, עיי"ש שכ' ששמע פירוש זה מאביו ואביו מרבו ורבו מרבו וכו'.
והנה לפי זה יש לומר גם בנידון דידן דהספק דווקא בר' עקיבא דהרי יוסף אביו של עקיבא היה גר צדק כמ"ש הרמב"ם בהקדמתו לספרו משנה תורה, ואם כן יש לומר שכאשר נתן שם לבנו וקראו עקיבה הנה לא ברור במבטא שפתיו אם הכוונה באל"ף, או בה"א אלא שלא יכול לבטא הה"א.
*) ראה בזה ברשימות חוברת קטז אות טז, וחוברת קיז אות יט, ובאגרות קודש חי"ד עמ' קד ובהנסמן שם. המערכת.
Download PDF