ידוע מאמרו של רבי שמעון בן יוחאי, בסוכה מה, ב, וז"ל:

"וא"ר חזקיה א"ר ירמיהו משום רשב"י יכול אני לפטור את כל העולם כלו מן הדין מיום שנבראתי ועד עתה, ואלמלי אליעזר (צ"ל אלעזר - וכ"ה בדק"ס) בני עמי מיום שנברא העולם ועד עכשיו, ואלמלי יותם בן עוזיהו עמנו מיום שנברא העולם ועד סופו".

(ועיין רש"י דבהי"ב כז, ב, ונראה דהיה לו גירסא אחרת בגמרא, ולגירסתו הנוספים הם אברהם אבינו ויותם, ובירושלמי ברכות פ"ט ה"ב הנוספים הם אברהם ואחיה השילוני עי"ש, ואכמ"ל).

מאמר ראב"ע

והנה לשון זה "יכול אני לפטור העולם מן הדין" מצאנו גם בשם ר' אלעזר בן עזריה שהיה חברו של ר"ע רבו של רשב"י.

דהכי איתא בערובין סה, א "אמר רב ששת בשם רבי אלעזר בן עזריה יכול אני לפטור את כל העולם כלו מן הדין מיום שחרב בית המקדש ועד עכשיו שנאמר (ישעי' נא, כא) לכן שמעי נא זאת עניה ושכורת ולא מיין (לטעון על כל ישראל לפני הקב"ה דבר שיפטרו כלן מדינא לע"ל, לומר שהן שיכורים (שוגגים) ואין נתפשים על עוונם - רש"י)".

ולאחר קושית הגמרא התם דהא שיכור שעבר עבירה מלקין אותו וכו' אלא שפטור מן התפילה, מסיים בגמ' "אלא מאי יכולני לפטור דקאמר, נמי מדין תפילה (אם דנין אותם על שלא היו מתפללים בכוונה יכול אני לפוטרן - רש"י)".

עוד איתא התם "א"ר חנינא ל"ש אלא שלא הגיע לשכרותו של לוט, אבל הגיע לשכרותו של לוט פטור מכולם".

ויש לומר דיש בזה רמז, דפעמים הגלות כל כך קשה דיש לדמות לשכרותו של לוט ואז יש לפטרם מן הדין בכלל.

ביקש איוב לפטור העולם

עוד מצינו לשון כעין זה גם באיוב דאיתא בגמרא ב"ב (טז, א) "אמר רבא ביקש איוב לפטור את כל העולם כלו מן הדין, אמר לפניו רבש"ע בראת צדיקים בראת רשעים מי מעכב על ידך" (אנוסין הן החוטאין - רש"י).

ושם אהדרו ליה חבריה "אף אתה ... הקב"ה ברא יצה"ר, ברא לו תורה תבלין" (הלכך לאו אנוסין נינהו שהרי יכולין להציל עצמן - רש"י).

ונראה ברור שאף שסגנון לשונם שווה, אך כוונתם שונה לגמרי דאילו ראב"ע כוונתו שיכול לפטור העולם על ידי שימצא עליהם לימוד זכות (וכן באיוב), אך אצל רשב"י נראה בכוונתו שיכול לפטור העולם בתפלותיו וזכותו בלבד, בלא לימוד זכות וכיו"ב דאל"כ לשם מה צריך צירופם של אלעזר ויותם, וכן מפורש ברש"י "בזכותי אני סובל את כל עוונותיהם ופוטרן מן הדין".

אלא שבכל זאת כנראה עפ"י דרוש וכיו"ב יש לבאר דברי רשב"י שיכול למצוא עליהם לימוד זכות וכמה דרכים בזה וכדלהלן.

דרושים במאמר רשב"י

יש המבארים פירוש מאמר רשב"י עפ"י מה דאיתא בסנהדרין צא, א אמר ליה אנטונינוס לרבי גוף ונשמה יכולים לפטור עצמם מן הדין, עי"ש בארוכה איך שכל אחד טוען שבעצמו לא שייך לעשות עבירה. אך לפועל לא מקבלים טענתם, עי"ש.

ומבואר במפרשים (עיין בחיד"א שם) דהוי כדין זה אינו יכול וזה אינו יכול דפסקינן כר' יהודה דחייב באיסורי שבת.

אך ר"ש לשיטתו דס"ל זה אינו יכול וזה אינו יכול פטור כדאיתא בשבת צג, ב וממילא יש מקום לטענת אנטונינוס לפטור גוף ונפש מן הדין, וזהו שאמר יכול אני (לשיטתי) לפטור את העולם מן הדין.

עוד יש לומר דר"ש לשיטתו דאינו מתכוין מותר באיסורי שבת (שבת כב, ב) וילפינן מינה לכל איסורי תורה.

ושיטה זו דר"ש דבעי כוונה מצינו גם במחלוקת ר"י ור"ש בדין ההורג, דלדעת ר"י נתכוין להרוג את זה והרג את זה חייב ולשיטת ר"ש - פטור כדאיתא במשנה סנהדרין עט ע"א.

ומזה נמשך דעת ר"ש (ב"ק פו, א) דגם בבושת אמרינן המתכוין לבייש את זה ובייש את זה פטור.

ומזה נמשך דעת ר"ש אפילו בבהמה (ב"ק מד, ב) דבהמה שנתכוונה להרוג את זה והרגה את זה פטור, דלא כסתם משנה התם, וכן בנזיקין דבהמה דעת ר"ש התם דשלא בכוונה פטור עי"ש. והכל לשיטתו דאין מתכוין מותר.

ועיין לקוטי שיחות ח"ז פרשת בחוקותי א ע'191 שמאריך בהערה מדוע פטור אינו מתכוין לר"ש ילפינן משבת לכל התורה כולה משא"כ פטור שאינו צריך לגופה עי"ש.

ובשערי יששכר (במאמר ימי ששון, לפורים) כ' דהא דאיתא במגילה יב, א דאמר רשב"י לתלמידיו דהם (דור דאחשורוש) השתחוו לצלם לפנים בלבד לכן ניצלו, היינו משום דלשיטתו אזיל דאינו מתכוין מותר ומשום דעשו העבירה בלא כוונה לכן ניצלו. ועיין כמו כן בדברי תורה שלו ח"ו אות ע"ד.

ומעתה יש לומר דר"ש בא בהמשך לדעת ראב"ע שדן את בני ישראל בגלות כשיכורים, אלא דראב"ע לא יכול היה לפטור אלא מדין תפילה כנ"ל, אך ר"ש פוטר את הכל מן הדין, כי אף ששיכור חייב במצוות, הרי סוף סוף אין לו כוונה, וממילא יהיו בני ישראל פטורים מעבירות שבידם מצד שאין להם כוונה.

עוד יש לומר עפ"י מה דאיתא באבות דרבי נתן (פט"ז אות ד) רבי שמעון בן יוחאי אומר מכאן שאין ישראל רואין פני גיהנום לעולם, ומביא משל ממלך שהיתה לו שדה זבורית ובאו בני אדם והשכירוה לעשרה כורין לשנה ... אמרו לו אתה יודע שהשדה לא היתה מכנסת כלום ועכשיו שזיבלנוה וכו' הכניסה כור אחד, כך ... אתה יודע ביצה"ר שהוא מסית בנו, עי"ש. וכבר ציין לאדר"נ זה הגאון רעק"א עה"ג בסוכה שם.

אך כבר כתבנו לעיל דהפירוש הפשוט בדברי רשב"י הוא שיכול לפטור העולם בתפילתו וזכותו בלבד מבלי לימוד זכות.

תמיהות במאמר זה

לכאורה יש לתמוה כמה תמיהות במאמר זה והם:

א. מדוע אומר "יכול אני לפטור" ולא אומר "פוטר אני" דאם ביכלתו לפטור מסתמא הריהו פוטר.

ב. מה זה שאומר "ואלמלי אלעזר בני עמי" כאילו הוי ספק אם אלעזר בנו עמו הרי וודאי שיסכים אלעזר להיות עמו ויאמר "ועם אלעזר בני".

ג. מה שאמר "ואלמלי יותם בן עוזיהו עמנו" הרי יותם לא היה בדורו, ואיך יאמר "עמנו", ואם הכוונה שזכותו תועיל אפילו לאחר מותו הרי שוב וודאי שיסכים.

ד. יש לעיין אם מדבר על דורות שעברו האם אין זכות גדולה יותר לאבות, לשבעה הרועים, לאליהו הנביא וכיו"ב ומדוע דווקא יותם.

ה. איך יתכן שזכותו מועילה רק מיום שנברא הוא ועד אותו יום, ואילו אלעזר ויותם מועילה זכותם מיום שנברא העולם ועד סופו.

פירוש סדר הדורות

בספר הדורות ערך רבי שמעון בן יוחאי מביא מספר ג"נ (גלגולי נשמות) דרשב"י חסד ור"א דין ואין חסד ודין מתישבים יחדיו, לכן אמר אלמלי בני עמי, אם היה אפשר לצרפו עמי, אך לפועל לא מצטרף עמו בזה.

כמו כן מביא דרשב"י היה מניצוץ יותם והיה צדיק אלא שעדיין הבמות לא סרו וכו' כמפורש בכתובים, ולכן לא יכול להצטרף לרשב"י לפטור, וזהו שאמר אלמלא חטא זה היה יכול להיות עמי לפטור העולם כלו מן הדין.

אך פירוש זה דוחק כי לדבריו לא יתכן לפועל שאלעזר ויותם יהיו עמו, ולשם מה אמר אילמלי אלעזר בני (ויותם) עמי.

פירוש חדש בדברי ר"ש

אולי יש לפרש "אלמלי אלעזר בני עמי" באופו חדש ולומר הכוונה אם יהיה קבור יחד עמי, כי רצה מאד ר"ש שיהיה בנו קבור במערתו, כדאיתא בארוכה בב"מ דף פד, ב ואכן לאחר מניעות ועיכובים וקשיים שונים, זכה לבסוף לזה ועיין בארוכה בקונטרסו של הרב אשר מרגליות "סיבוב מנוחת ר"א בן רשב"י" (נדפס בספרו מדות רשב"י בחלק מאמרי ר"א בן רשב"י סימן עח) בפרטי הדברים בטוב טעם.

והנה על יותם וודאי אין כוונתו לקבורה דהרי כבר נקבר מאות שנים לפני זה, אלא אם יזכה ואלעזר בנו יקבר עמו אזי ממילא יצטרף אליהם השלישי בתפילתם ויחד יפטרו העולם בתפלתם ובזכותם.

ונראה לומר דרשב"י עצמו יכול בזכותו בלבד לפטור העולם כל משך ימי חייו כי בעצם היותו חי בעולם הוא מגין על הדור, וכמפורש כן בזהר בכמה מקומות, דלכן כל ימי חייו לא נראתה הקשת בענן כמפורש בירושלמי (ברכות פ"ט ה"ב) ובזהר (ח"ג דף טו, א) ומרומז בגמרא כתובות עז, ב משא"כ ר"א ויותם הם זקוקים לתפילה יחד עם ר' שמעון כדי לפטור העולם מן הדין, ולכן בגללם אמר רשב"י "יכול אני" ולא אמר "פוטר אני" וכיו"ב. ולכן זכותו בלבד מועילה כל זמן היותו חי בעולם הזה,"מיום שנבראתי" וכשניתוסף גם תפילתם יחד מועילה לפטור מן הדין גם לשנים שעברו ועל העתיד, "מבריאת העולם ועד סופו".

פירוש חדש בגמרא סנהדרין

עפ"י הנ"ל אולי יש לבאר גמרא תמוהה דהנה איתא בסנהדרין (צח, א) שריב"ל פגש את אליהו הנביא בפתח מערת רשב"י ולאחר ששאלו "אתינא לעלמא דאתי" ותשובת אליהו "אם ירצה האדון הזה", אמר ריב"ל "שנים ראיתי וקול שלשה שמעתי", ותמהו המפרשים מי הוא השלישי ששמע קולו, ונדחקו לומר שהכוונה לשכינה (רש"י) או לשלשת האבות (חדא"ג שם) או לר' יוסי בן ר"א (חדא"ג בשבת לג בספור המערה). ולכל הפירושים דוחק.

ועפ"י הנ"ל אולי אפשר לומר דהכוונה ליותם בן עוזיהו שמתפלל יחד עם רשב"י ובנו וזהו "וקול שלשה שמעתי", היינו שאף שאינו קבור עמם ולכן רק "שנים ראיתי", אך מתפלל הוא יחד עמם וכלם יחד פוטרים העולם כלו מן הדין.

הטעם שצריך שלשה

אלא דיש לעיין מדוע בעי שלשה דווקא.

ונראה לומר דאולי מאמר זה דרשב"י קשור למאמרו (הראשון בתלמוד והוא) במסכתא ברכות (דף ה, א) "תניא רבי שמעון בן יוחאי אומר שלש מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל וכולן לא נתנן אלא על ידי יסורין אלו הן תורה וארץ ישראל והעולם הבא" עי"ש בארוכה.

ולזה צריך שלשה צדיקים שיפטרו העולם מיסורים עבור שלש מתנות אלו.

ובפרט צדיקים שהם עצמם סבלו יסורים, כמו רשב"י עצמו מלבד זכותו ועוצם קדושתו הרי עבר יסורי המערה, ולזה אומר כאן שהוא כבר קיבל יסורי המערה עבור כל בני ישראל ופטר אותם בזה, ומעתה זכאים בני ישראל לשלש המתנות מבלי יסורים כלל.

ובפרט שהוא קיבל את היסורים באהבה כדאיתא בזהר ח"ב דף קצח, א עה"פ שברו על ה' אלקיו אל תקרי שברו בשין שמאלית אלא שברו בשין ימנית "דניחא להו לצדיקייא לתברא גרמייהו ולאתברא תבירו על תבירו וכלא על ה' אלקיו כד"א כי עליך הורגנו כל היום".

כמו כן מה שאמר שם "ואלמלי אליעזר בני עמי - מיום שנברא העולם ועד עכשיו", יש לומר דהיינו נמי מלבד גודל מעלתו וקדושתו הרי גם הוא סבל יסורי המערה, וגדול זכות ר' אלעזר לפטור מיום שנברא העולם כי בנוסף על יסורי המערה קיבל על עצמו באהבה יסורים נוראים עד שהיה אומר ליסורים "אחי ורעי בואו" כדאיתא בגמרא ב"מ דף פד, ב בארוכה.

ומה שאמר שם "ואלמלי יותם בן עוזיהו עמנו מיום שנברא העולם ועד סופו", כבר תמהו המפרשים מה מצינו מיוחד ביותם (ועיין פירוש רבנו חננאל בגמרא שם ובערוך ערך פטר, ועדיין צ"ע).

ורש"י כ' "צדיק היה ועניו יותר משאר מלכים וזכה בכיבוד אביו ועליו נאמר בן יכבד אב (מלאכי א) שכל הימים שהיה אביו מצורע והוא היה שופט עם הארץ ... לא נטל עליו כתר מלכות בחייו וכל דינין שהיה דן היה אומרם בשם אביו".

ואולי קשור זה עם מאמר רשב"י בירושלמי (פאה פ"א ה"א) גדול הוא כבוד אב ואם שהעדיפו הקב"ה יותר מכבודו וכו' .

ויתכן לומר דמשום שנהג כבוד כל כך באביו זכה שיחשב כאילו הוא עצמו עבר היסורים של אביו ולכן בכח זכותו לפטור העולם מיסורים כנ"ל.

אך עדיין צריך ביאור מדוע מדוע נבחר יותם דווקא - ואף שהיה "צדיק ועניו יותר משאר מלכים", אך לא נאמר שהיה צדיק יותר מכל האבות והנביאים וכו'.

מדוע צדיקים אלו דווקא

ונראה לבאר עפ"י דרך הנ"ל דזה קשור למאמרו בענין שלשת הדברים שניתנו על ידי יסורים והם תורה עולם הבא וארץ ישראל, ומסתבר לכן לומר דשלשת הצדיקים המגינים על העולם מלקבל יסורים בשלשת דברים אלו צריכים להיות שייכים לזה יותר משאר צדיקים.

ולכן נראה דרשב"י ובנו ר"א היה עיקר ענינם תורה ועולם הבא, שהרי היה תורתם אומנתם כדאיתא בשבת יא, א, והם הנקראים "מארי תורה".

ומשום שעיקר ענינם היה גילוי פנימיות התורה הרי ענינם שייך לעולם הבא שהרי עיקר ענין העולם הבא הוא גילוי סודות ופנימיות התורה, ולימוד פנימיות התורה היום הוא הכנה ללימוד לעתיד לבוא, דלכן אמר ברע"מ (זהר ח"ג פרשת נשא ע' קכד, ב) "בהאי חיבורא דילך דאיהו ספר הזהר ... יפקון ביה מן גלותא ברחמים".

ומבואר בארוכה בכמה וכמה מקומות בספרי קבלה ובדא"ח שייכות רשב"י ושרש נשמתו למשה רבינו (תורה) ולמשיח (עולם הבא) - עיין לקוטי שיחות ח"ה ע' 130 ומציין שם בהערה לשאר מקומות בדא"ח.

אגב - בענין שייכות רשב"י למשה רבינו כבר האריך הרב מרגליות בספרו "הילולא דרשב"י" להביא ששים דברים שמה שאירע לזה אירע לזה, ויש להוסיף דבר נפלא מה שמצאתי מכ"ק אדמו"ר (לקוטי שיחות ח"א ע' 287) שמכנה את הר מירון בשם "הר נבו דרשב"י". מה שלא מצאתי כן בשום ספר.

ואכן מצינו שרשב"י יש לו בעלות בענין עולם הבא, כמפורש בגמרא (סנהדרין שם) שעל שאלת ריב"ל לאליהו אם הוא בן עולם הבא אמר לו אליהו הנביא "אם ירצה האדון הזה", דקאי על רשב"י, כמבואר במפרשים.

ולכן ראוים רשב"י ובנו ר"א לפטור העולם מיסורים של תורה ועולם הבא.

ומעתה צריך להצטרף אליהם צדיק שיש לו בעלות בענין הארץ, ונראה דלזה שייך בעיקר מי שהיה מלך בישראל שיש לו בעלות על הארץ ומכל המלכים נבחר דווקא יותם בן עוזיהו מלך יהודה כי הוא היה צדיק מכל מלכי יהודה וישראל, כלשון רש"י בסוכה שם "צדיק היה ועניו יותר משאר מלכים" ועוד שלא היה בו חטא כלל וכמפורש ברש"י (דבהי"ב כז, ב) שכל המלכים היה בהם חטא (ומפרט כל אחד מהם מה היה חטאו) מלבד יותם שלא היה בו שום חטא, עי"ש בארוכה.

ומעתה הם שלשה שפוטרים את העולם כלו מן הדין וכנ"ל העיקר הוא רשב"י שזכותו בלבד מגינה על הדור, ויש לומר דשייכותו ובעלותו על תורה ועולם הבא מרומז גם בפזמון הידוע "ואמרתם כה לחי", דלאחר שאמר "סיני סיני לו נקרא ארי שבחבורה ממנו תצא תורה", הוסיף לאמר "צדיק יסוד העולם גילה מדרש הנעלם יכול לפטור העולם אדוננו בר יוחאי".