1) יו"ד סי' קפח ס"א, ובשו"ע אדה"ז ס"ק ד.

2) בשו"ע שם נזכר "ירוק ככרתי או כעשבים" להיתר (בקל-וחומר ממראה השעווה או הזהב).

3) בשו"ע אדה"ז שם כתב על ירוק ככרתי - שקורין גרי"ן בל"א. וכן פשטות הלשון "ככרתי או כעשבים", שהכוונה בשניהם לאותו גוון.

4) בהגהה הנדפסת במוסגר בתוך השו"ע (ללא הקדמת תיבת הג"ה, וצ"ע אם היא להרמ"א), איתא "וכן מראה שקורין בל"א בלוי"א בכלל ירוק הוא". ובש"ך ס"ק ה: "וכל-שכן גרי"ן, שהוא כעשבים".

5) מנחות מג, ב.

6) בפירש"י (במדבר טו, לח) כתב "תכלת. צבע ירוק של חלזון" ובפי' משכיל לדוד כתב על זה "לאו דווקא ירוק, אלא הגוון שקורין בל"ו והוא נוטה לשחרות קצת, כמ"ש רש"י בסמוך (סוף פסוק מא, שם הביא את העניין של "תכלת דומה לים") "דומה לצבע רקיע המשחיר לעת ערב". אבל כמובא כאן, גם כחול נכלל לפעמים ב"ירוק".

7) "-אלא שלקה", נדה יט, א. וצ"ע דלעיל אומר שהזהב הוא הנוטה לאדמומית ולא הכחול, וכ"כ תוס' (סוכה לא, ב ד"ה הירוק): "ובכל הצבעים שזכרתי, אין בהן נוטה למראה אדמומית אלא צבע יאל"ה בע"ז (צהוב)", עיי"ש. כי כנ"ל, צהוב כולל מראה חלמון ביצה וכו' "כתום", שמכיל כמות מסויימת של אודם.

8) מופיע בס' יחזקאל א, ז, ובס' דניאל י, ו, עיי"ש בפרש"י ומצודות ועוד, וכנראה מתאים לדעת המפרשים "צהוב".

9) תרגום שמות הגוונים לעברית של ימינו: גע"ל = צהוב. גרי"ן = ירוק. בלוי"א = כחול.