בגליון האחרון היו הערות אחדות אודות כיוון הסיבוב באמירת 'לכה דודי'. ורציתי להעיר שב'סידור רבינו הזקן – עם מקורות הערות וציונים' נתבאר ענין זה בפרטיות במילואים סי' כ (ע' תשט ואילך).

ומדי דברי הנני לצרף כמה הערות על ספר הנ"ל, שיש בהם ענין לרבים:

עת הנחת טלית ותפילין לפני שחרית

עמ' סח: בסוף הע' 2, להוסיף:

[וע"ע שערי הלכה ומנהג (ח"ה ס"א) שנוהגים לומר בבית עד 'הודו'. דיון מקיף בנושא זה (ובדברינו) ב'התקשרות' (גליון תקלח ע' 16 ואילך). ושם מצטט מס' אשכבתא דרבי (ע' 16) שכ"ק אדמו"ר הרש"ב נ"ע "התפלל בעצמו עד הודו" ורק אחר כך ביקש להניח טלית ותפילין. ולהעיר שעל פי השמועה הרי בשנים האחרונות (תשמ"ט – תשנ"ב) שמעו מבעד דלת חדרו הק' של כ"ק אדמו"ר זי"ע איך שאמר ברכות השחר בקול, עד 'הודו'. ורק לאחר זמן יצא להתפלל שחרית עם הציבור].

רבינו כותב שירושלים הוא ממזרח של צרפת. ונתקשו, שהרי צרפת צפונה ביחס לירושלים

עמ' צ: בהערה 119, אחרי קטע 'ובמאמר', להוסיף קטע:

ולענ"ד ביאור הדבר על פי המבואר בשוע"ר שם [סי' צד ס"ב], ש'מזרח' [אינו באותו כיוון בכל המקומות, כי אם הוא] מקום יציאת השמש בימי ניסן ותשרי לאותו מקום. והיינו שמושכים קו ממנו עד קו אורך 90 מעלות מזרחה ממנו על רוחב קו המשוה. הזוית של אלכסון זה ממדינת צרפת יהי' מדתו בע' 120 מעלות, ואילו האלכסון מצרפת אל ירושלים הוא 114 מעלות. ומובן שפיר דברי רבינו שמנהג הכיוון בתפלה מזרחה דייקא נמשך מימי שהותנו בצרפת.

ובכל זה המשך דברי רבינו, שבמקומו [באיזור ליטא] יש לכוין לירושלים ע"י שיחלוק רובע העיגול שממזרח עד דרום לג' חלקים, ויכוין לב' שלישים מן המזרח ושליש מן הדרום, זה מתאים רק אם נחשוב כיוון מזרח 90 מעלות מצפון העולם, שאז הזוית הוא 150 מעלות. כי אילו נחשוב המזרח כבשוע"ר הנ"ל הרי פנייתו בשיעור הנ"ל תהא הרחק מאד מירושלים כלפי מערב].

רקע על ההבדל בהניקוד בין 'זולתְך' ל'זולתֶך' בברכת 'אמת ויציב'

עמ' קלב: הע' 183 צ"ל:

183. ואין לנו עוד א-להים זולתך סלה – על פי שמואל-ב ז, כב; דברי הימים-א יז,כ: "ואין א-להים זולתך". תיבת 'סלה' ניתוסף רק בנוסח ספרד, אבל תיבות 'לנו' [ו'עוד'] ראיתי בסדר רב עמרם, סידור רס"ג ובסדר התפלה של הרמב"ם. והשמטתם בנוסח אשכנז כתב בסידור ר' שבתי סופר (ע' 129) שהוא על פי רש"ל, מתוך נאמנות ללשון הכתוב הנ"ל.

זולתְך\זולתֶך: ניקוד התי"ו של 'זולתך' בשבא, כן הוא בדפוס ראשון של סידור האריז"ל (זלקווא תקמ"א). ומה שבסידורים אחרים ניקדו בסגול, אולי נמשכו אחרי נוסח אשכנז כו' ש'זולתך' בהם הוא סוף המשפט. ולכאורה יש סיוע לדעתם מתהלים ג, ט: "על עמך ברכָתֶךָ סלה". אך לאידך יש לציין לתהלים סו, ד: "יזמרו שִׁמְךָ סלה". וילע"ע.

מתי חוזר למקומו בסיום תפלת י"ח דערבית

עמ' ער: בסוף הע' 90, להוסיף קטע:

הפסיעות חזרה למקומו: מנהג כ"ק אדמו"ר זי"ע לחזור למקומו אחרי אמירת 'ויכלו' (הליכות ומנהגי שבת קודש ע' 14). אבל בקונ' מנהגי מלך (ע' 41) כתב שנוהג לחזור בסיום אמירת "קונה שמים וארץ", ושבימות החול חוזר לפני תיבות "תתקבל צלותהון" (שם ע' 23). ואכן בשו"ע סי' קכג, שם מבואר שיש לחזור לאמירת 'קדושה', לא נתפרש איך ינהוג בתפלת ערבית. ודברי האחרונים בזה לוקטו בס' אשי ישראל (פכ"ג הע' רל).