המקור על יסודו של ברכת ברוך שאמר

בשולחן ערוך רבינו סי' נא ס"ב: "ברוך שאמר בניגון ובנעימה כי הוא שיר נאה ונחמד ותקנוה אנשי כנסת הגדולה ע"י אגרת שנפלה מן השמים ומצאוה כתוב בו ויש בה פ"ז תיבות", ומצויין כמקורו לתולעת יעקב שמביאו בשם אור זרוע, וכ"ה בב"ח סי' נג ובט"ז סי' נא סק"א.

ושם בסעיף ה כותב רבינו שיש מי שאומר [והכוונה להמג"א] שבברוך שאמר מותר לענות אמן באמצע הברכה: "הואיל וברכה זו אינה מוזכרת בתלמוד". ובצד הגליון מעיר רבינו: "צ"ע הא עכ"פ הי' מנהג פשוט גם בימיהם כמבואר בספר הזהר ... וכן בתולעת יעקב בשם אור זרוע שתיקנוה אנשי כנסת הגדולה והם תיקנו גם כל הברכות". ובמהדורת קה"ת (שי"ל לאחרונה) ציינו גם כאן שהאור זרוע נעתק גם במטה משה ובסולת בלולה. אך לא ציינו איפה נמצא זה באור זרוע הגדול לר"י מווינא, ובצדק לא ציינו: כי אינו נמצא שם.

מזמן שיערתי שלא מסתבר שהכוונה לספר אור זרוע לר"י מווינא מכיון שאין דרכו של האור זרוע בספר הנ"ל לדרוש אותיות התפילה (אעפ"י שהי' תלמיד תלמידו של הרוקח), ובמיוחד שספר זה מובא הרבה בספר תולעת יעקב בעניני תפילה עפ"י הקבלה, ומשנודע לי שקיים ספר בשם זה לרבינו דוד ב"ר יהודא (בעל לבנת הספיר) בכת"י, שיערתי שבוודאי הכוונה לספר זה, ואכן ת"ל שמצאתי קטע קצר מספר זה שנדפס מכת"י המוזיאן הבריטי 771 ושם אכן נמצאים הדברים בדף 16א:

"ברוך שאמר הוא שבח גדול ומהודר ומעולה על כל התשבחות ... חכמי המחקר ובעלי התושיה קבלו כך ממסורת הברית שפתקא נפל מן השמים והוה כתיב ביה ברוך שאמר ... וברוך שאמר יש בו פ"ז תיבות ... וכל מי שמוסיף וגורע מזה המספר ודאי טועה טעות גדולה, כי כן נתקבלה הקבלה איש מפי איש עד מרע"ה מפי הגבורה אבל אנשי ספרד שמוסיפין בו ... הם מוסיפים בלא סברא וכל המוסיף גורע, לכך יש לך להיזהר שלא תוסיף בו ולא תגרע ממנו אלא פ"ז תיבות".

מיהו ה'מגן דוד'?

באור התורה ענינים ע' רסו בדרוש הידוע של ג' שיטות כותב רבינו הצ"צ: "שיטה שניה [בענין הספירות] היא מ"ש הפרדס שער ד' פרק ד' בשם הר"ר דוד בספר מגן דוד (ולא מצאתי זה עדיין במגן דוד)". עכ"ל רבינו הצ"צ.

וצ"ע לאיזה ספר מגן דוד התכוון רבינו הצ"צ שחיפש בו ולא מצא, ולכאורה הכוונה לספר מגן דוד להרדב"ז, ספר קבלה על פי האותיות שנדפס לראשונה בשנת תט"ז. וכפי שמציין אליו שם בהמשך הדרוש בדף רפא (וכן מצאתי שרבינו הצ"צ מצטט מספר זה בכ"מ ראה ב'ביאורי הזהר' ע' תק"ז "והנה בספר מגן דוד אות ט' כ'...". וזה אכן מבואר בספרו של הרדב"ז, וכן מביאו שם ב'ענינים' ע' קסב, וראה בקטע הבא).

אולם לאמיתו של דבר קיים ספר מגן דוד בכת"י שחובר ע"י רבי דוד בן יהודה מסיר ליאון מגדולי מקוסלי ספרד בשנות הגירוש (הכת"י מצוין מנטפיורי 290). אמנם לא ראיתי את הכת"י אך מעיד על כך מהדירו של קונטרס אור עולם לרבי אלחנן סגי נהור (ספר על קבלה בענין ספירות וכו') ש"מה שמביא רמ"ק בשמו נמצא שם ככתבו וכלשונו".

המגיד או המג"ד

והנה בסוף הדרוש שם (אוה"ת ע' רפ"א) כתוב באות א': "וכך דעת המג"ד די"א ע"ג פ' ויקהל עד דהאי אייתי כו' דר' פלוני (נ' כיון על הרדב"ז בהקדמתו להמג"ד) הכי סבר כו' וכל הני י"ס יחודא חדא אינון ואינו עצם האלקות אינון בע"ס כשלהבת קשור בגחלת כו'".

ובאות ב' שם מביא: "שיטת המג"ד בהקדמה ... (...וזה היפוך מ"ש המערכת שנתגלה הכח הכמוס ומ"ש המג"ד ואינ[ו]ן עצם האלקות").

והמעיין בקטע זה יראה שאין לכך פשר כלל, מביא דעת המג"ד בפ' ויקהל, ומסביר שמש"כ המג"ד דר' פלוני נראה שכיון על המג"ד של הרדב"ז, כלומר שהמג"ד כיון על המג"ד!? ולשיא התמהון מגיע הקטע השני ששיטת המג"ד הוא היפוך המג"ד!?

אלא האמת היא שחלה כאן טעות מצערת משל המדפיס. מש"כ הצ"צ: "וכך דעת המג"ד", אין הכוונה לספר מגן דוד או כיו"ב, אלא לספר "המגיד משרים" (וממגיד נהפך למג"ד) משל הבית יוסף, ואכן כן איתא שם להדיא אות באות בפרשת ויקהל (מהד' אורה ירוש' תש"ך ע' פג), ושם כתוב: "עד דהאי אייתי לקצת מקובליא למימר דלאו אינו עצם האלקות ח"ו והא ידעת דר' פלוני הכי סבר...". והצ"צ מפענח אפוא בסוגריים שמש"כ בהמגיד "ר' פלוני" הכוונה לדעת הרדב"ז בהקדמתו.

וכן צ"ל במש"כ באות ב' שיטת המג"ד היינו שיטת המגן דוד להרדב"ז ומה שהביא בסוגריים היפוך ... מש"כ המג"ד צ"ל המגיד, והכונה כאמור להמגיד משרים כנ"ל והכל על מקומו יבוא בשלום.

וזה שער השמים

בהמשך תער"ב ח"א פט"ו כותב: "והנה בא"ק יש עיגולים ויושר שהן נפש ורוח והקשו בסה"ק מדוע לא נזכר נשמה חי' יחידה כו'". וסותם מיהם הספרי קבלה שמקשים קושיא זו, אך כבר גילה הדבר עתיק יומין, כי מקור כל קטע זה הוא באוה"ת ענינים (ע' רפז) ושם מביא מקור הקושיא: "וכבר עמד ע"ז בס' שער השמים מ"ו פ"ט". והוא לרבי אברהם הכהן אירירא, שהי' תלמיד הר"י סרוג כמבואר בשער ספרו, וכפי שהצ"צ מציין שם בהמשך: "וכ' בשער השמי' מ"ה פ"י שזהו ענין הנק' שעשוע המלך בעצמותו כו' ע"ש ונז' ג"כ בעמק המלך ושניהם תלמידי ר"י סרוג".

וידוע שהרבה מהמקובלים הספרדים (החיד"א וכו' בשם הגדולים בערכו) פקפקו על קבלת העמק המלך, אך בחסידות התקבלו דבריו (ראה על כך מה שציין בהערות וביאורים גליון תשיד ע' 40 הר"י מונדשיין, ממכתבו של הרה"ק מקאפוסט המג"א (נדפס בנספחים לס' מלך במסבו ח"ב): "במעזריטש קיימו את קבלתו". ובס' הבעש"ט עה"ת פ' תשא מביא בשם מחבר הבית רבי, שקבלה ביד בעלי חב"ד ... עד רבינו הקדוש הר"ר דובער ממעזריטש ומסופקני אם לא עד הבעש"ט ז"ל ... שהוא ז"ל האמית קבלתו).

ובמכתבו של הרבי (נדפס בהגש"פ מהד' תנש"א ע' סה) "שלא כן קבלתינו [לדלג קבלת חברים שבע"ח] והרי מובא ענינים מהחברים וכו' בדא"ח ... נוסף על ... קבלת הרמ"ק וקבלת הר"י סרוג וכו' דלא ככמה מקובלים הספרדים ויש לבאר הענין אשר האחרונים לא רצו להכנס במקום הספק משא"כ הבעש"ט הה"מ ורבינו הזקן ומ"מ - שהיתה להם בזה קבלה איש מפי איש והבעש"ט מאחי' השלוני ... ידעו באיזה ענינים לסמוך, וכידוע שמפני זה סמכו עמ"ש בעמק המלך".

והנה כאן רבינו הצ"צ מעתיק ובונה על דבריו של השער השמים ומשווהו להעמק המלך בחדא מחתא, ולכאורה משמע שגם דבריו התקבלו במעזריטש כמו העה"מ. אך עיין בספר הזכרונות להרה"ק רבי צדוק הכהן מלובלין (ע' לא) שמשבח את מעלת העמק המלך וקבלת הר"י סרוג ומצהיר ש"בחינם יתחסדו קצת מהולכים בעקבות הרח"ו בספריהם שלא לדבר מעניינים אלו מפני אזהרת הרח"ו שלא לעיין בכתיבת שאר החברים כי לא על הר"י סרוג כיון שלא ראה כתיבותיו כלל".

אולם ראה שם להלן בס' הזכרונות ע' לו שכותב רבי צדוק "לדעתי ראוי להתרחק מספר בית אלקים וספר שער השמים שחיבר ר"א הכהן אירורו שסבר בזה סברות מלבו ומה שהוציא מדברי פילוסופי האומות הקדמונים ורצה לאחדם עם חכמת הקבלה המושגת בנבואה וברוח הקודש". [וכידוע שספר שער השמים נכתב במקורו בשפת לעז (איטלקית(?) לטינית(?)) כמש"כ בשער הספר (דפוס ראשון אמשטרדם תט"ז) שהספר מתורגם בידי הרב שמואל אבוהב].

והנה במכתבו של הרבי משמע שלא על כל ספר עמה"מ סמכו רק על אלו הקטעים המובאים בדא"ח שידעו על מה לסמוך (וזה שלא כמו במכתבו של הקאפוסטער ובי"ר) וכן זכורני שדיבר פעם הרבי במאמר מסויים, וכמו"כ אוי"ל גם בענין זה שרק קטעים אלו מכוונים מספר שער השמים ולא על כל הספר יש לסמוך, ואולי לכך העלים אדמו"ר הרש"ב שם הספר.