שליח כ"ק אדמו"ר - אשדוד, אה"ק
בשו"ת חת"ס חאו"ח סימן רח (ד"ה ולתשלום) מביא תירוץ הראשונים [-לקושית התוס' שבת פח, א] דעל תורה שבכתב הקדימו נעשה לנשמע אבל על תורה שבע"פ כפה ההר. [כוונת החת"ס במ"ש "הראשונים" לדברי המדרש תנחומא נח, ג המובאים בישוע"י ר"ס תצד].
ובזה מיישב החת"ס הסתירה "מ"ש במ"ת [שמות כד, ז] כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, ובפרשת ואתחנן ה' כ"ד] אמרו למרע"ה ושמענו ועשינו, הקדימו שמיעה לעשיה": נעשה ונשמע קאי על דברי הקב"ה - תושב"כ. ושמענו ועשינו קאי על דברי חכמי ישראל - תושבע"פ". עיי"ש.
והנה, דברי החת"ס הם חידוש הן בפשש"מ הן בנגלה וכו', ואולי אפ"ל בזה באו"א הן עפ"י נגלה הן עפ"י דא"ח:
ובהקדים מה שסיפר כ"ק אדמו"ר (התוועדויות תשמ"ז כרך ד' עמ' 28) בשם ר' הלל מפאריטש שאמירת המאמר ע"י הרבי היא בבחינת מ"ת, כנתינתה מסיני ע"י עצמו"ה ית' משא"כ כאשר לומד את המאמר לאחרי אמירתו הרי אפי' אצל הרבי עצמו יש חילוק בין אמירת המאמר ללימוד המאמר אחרי נתינתו.
ומכאן אולי אפ"ל בזה בפשטות: עפ"י נגלה - ארז"ל ספר משנה תורה אמר משה "מפי עצמו".
- והיינו: אף שגם הדברים שבמשנה תורה נאמרו "מפי הגבורה", מ"מ התגלות הדברים היתה ע"י משה, שמשה היה מדבר מעצמו את דברי ה' אשר השיג בדעתו, והיינו שדברי הקב"ה נתלבשו בדעתו של משה (ולכן מסיים משה לבנ"י) כאילו היה אומרם "מפי עצמו".
ולפי"ז, מכיון ש"נעשה ונשמע" היה מנגד לשכל מלכתחילה [ורק מכיון ש"במעמד ה"ס היו כל בנ"י בדרך מתנה מלמעלה קרוב או ממש כנביא בעל הנבואה ... שרואה מראות אלקים, ומובן שאמרו בחפץ לב ורצון נעשה ונשמה" - לקו"ש חכ"ו עמ' 424], אין מקום לזה בשעה שמשה אמר מפי עצמו - יכתוב כן.
עפ"י דא"ח - נעשה ונשמע הויא מלמעלמ"ט (ד"ע), משא"כ מצד דעת תחתון מובן שצ"ל קודם שמיעה ואח"כ עשי'.
Download PDF