"סידור לאוואוט . . מדייק בהנקודות"1, ולמרות זה ישנם בו טעויות בכמה מקומות, ראה לדוגמא, בנוגע המלה זְכוֹר או זָכוּר שב'אבינו מלכנו, ב'אגרות קודש' כ"ק אדמו"ר זי"ע חי"ד עמ' כו2, וב'שער הכולל' פי"א אות יג "העביר כ"ק אדמו"ר . . קולמוס" על קטע הדן בזה, שהרי הניקוד הנכון הוא: זָכוּר, "כ"ה ת[ה]ילים ק"ג י"ד"3.

בנוגע לניקוד שבסידור שמתי לב לדבר מוזר, יש הרבה פעמים חטף-פתח במקום שו"א שבשאר הסידורים[1], וכגון "הַלֲלוּיָהּ", ועוד, ואינו עקבי בזה, שהרי לדוגמא רק בהללויה שאחרי 'אשרי' בשחרית לחול, וזה שלפני הודו הגדול בשחרית לשבת ישנו הניקוד: הַלֲלוּיָהּ הַלֲלוּ בחטף-פתח, אבל כל שאר ה"הללויה" שבסידור נוקדו בשו"א. ומצאתי שגם בסידור עם דא"ח, קאפוסט תקע"ו, ישנו הניקוד הזה (חטף-פתח), בהללויה שאחרי אשרי בפסוד"ז דחול.

והנה זה פשוט, שהניקוד המשונה הזה (דהיינו הריבוי שלו, לאפוקי במקומות בודדים שכבר היה לעולם) איננו בכת"י עתיקים וגם לא בדפוסים הישנים, אלא רק בדפוסים מודרניים, וא"כ אין לומר שזה נוסח מקורי של ניקוד המקרא. ואם זה מודרני, אין לומר שהם באו לשנות את הניקוד הקדום, אלא רק שהתכוונו לציין משהו.

והנה אצל התימנים עד"מ, הם מבטאים את כל השוואים הנעים כמו פתח. גם אם לא מצויין חטף-פתח (ואצלם כנראה אין בכלל את הציון הזה לחטף-פתח), ואצל האחרים ג"כ אין הבדל בין שוא נע רגיל, לבין שוא נע כשהוא מסומן בחטף-פתח.

ומצאתי שכבר בסידורם של רבי עזריאל ובנו רבי אלי' מווילנא, שהופיע בשנת תס"ד, היה כבר הניקוד הזה. וע"ז כתב הרז"ה בהקדמה ל'שערי תפלה' שלו: "עוד שגיאה אחרת שגו במה שנקדו כל ח"פ[2] בכל אות הראשונה מהדומות שמשפטה להיות בשו"א פשוט, כמו כל הַלְלוּיָה נקדו הלמ"ד הראשונה בח"פ, מה שאין נכון לעשות כן, כי מה שייכות יהיה לח"פ אל האות הראשונה מהדומות, שהרי כלל מונח אצל כל המדקדקים כי שתי אותיות הדומות רצופות שהראשונה בשו"א הוא שו"א נע, וכפי דעתם שנקדוה בח"פ לאיזה צורך הונח כלל זה. גם בכל הספרים היא בשו"א פשוט, ולמה נקדוה המה בח"פ. ובאמת לא אוכל לכוון מאין הוציאו דבר זה...", וראה שם שמציין שכבר דן בזה ב'שיח יצחק' שער השיחה פ"ב חלק ח[3].

ר' זלמן הענא (שערי תפלה, סידור בית תפלה) - הַלְלוּיָה.

ר' יעקב עמדין (לוח ארש, סידור עמודי שמים) - הַלְלוּיָהּ.

ר' וואלף היידענהיים (סידור שפה ברורה) - הַלֲלוּיָהּ.

סידור של"ה (דפוס 1 ודפוס 2) - 1) הַלֲלוּיָה 2) הַלְלוּיָהּ.

אדמו"ר הזקן (קאפוסט תקעו, תורה אור) - הַלְלוּיָה, ולפעמים: הַלֲלוּיָהּ הַלֲלוּ.

ואחרי הבירור שנעשה אצל מומחים, כדאי לפרסם ולדעת (וזה נוגע גם לקריאת התורה) שהחטף-פתח הזה לא בא לומר שכך יש לבטא אותו (דהיינו לבטא כמו פת"ח), אלא רק להורות שכאן השו"א הוא נע. ושמו אותו במקומות כאלו שהשו"א (או האות כולה) עלולים להיבלע, כגון ב"הללויה" שאם לא יניעו את השו"א ישמע כאילו רק למ"ד אחת. לכן הרשו לעצמם המדקדקים לשנות מהניקוד שבתורה, היות ולא נתכוונו לשנות את הניקוד ואת הקריאה, אלא רק להדגיש את הקריאה הנכונה. לכן גם לא כל החומשים זהים בדבר זה ולא כל הסידורים, וגם באותו סידור לא בכל המקומות.

ולכאורה אין לזה שייכות לניקוד אדה"ז שבסידור, וגם לא מסתבר שזה מעשי ידיו של הרא"ד לאוואוט, אלא מסתבר שזה ממדפיסים דקדקנים.

ויש עוד ענייני ניקוד שפשיטא שהמדפיסים הווילנאים עשו זאת, כגון ה"מקף" המחבר מלים, גם כאשר אין זה פסוק, כלומר שהם לא לקחו זאת מהמקרא, ראה לדוגמא ב"נשמת".