בגליון תתמג (עמ' 88), כתב הרי"ש גינזבורג בקשר לסדר המעשר, דבהוספות והערות מכ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע ל'ספר הזכרונות', הנדפסות בסוף חלק שני (עמ' 441), אודות מעשר כספים, איתא: "וסדר המעשר הוא, שפעם הראשון צריכים להפריש חומש מן הקרן - שמכניס בעסקו - ואחר ניכוי ההוצאות שעלה לו - בעסקו - אז נותנים אחוז אחד מעשרה", ע"כ. והביא ראי' לזה מהירושלמי (פ"א דפאה ה"א) והובא להלכה בשו"ע יו"ד (רמט, א) ועוד שמשמע שפוסקים כך.

ולכאורה צ"ע בזה: א. ד"ארכבה אתרי ריכשי" [-יש בזה הן נתינת חומש והן נתינת מעשר, וודאי אין צריך לנהוג בשתיהן יחד].

ב. אולי כדי שלא יישאר כנדר עליו, להתחייב לתת אחוז מסויים בקביעות לצדקה [-אם נתן פעם אחת שיעור מסויים על-דעת לנהוג כן לעולם, או שנתן שלוש פעמים סתם שיעור מסויים ולא התנה שיהיה בלי נדר], ולכן הורה הרבי שלא יתן שיעור מסויים, אלא תמיד "בין מעשר לחומש".

ג. דברי ה'כנסת הגדולה' שם (שכתב לדייק בשיעור המעשר), מקורם משו"ת 'אבקת רוכל' למרן הבית-יוסף סי' ג, שגם שמו חתום בסוף אותה תשובה (עיין ב'ברכי יוסף' יו"ד סי' רמט ס"ק ה).

ד. זה מזמן אמרתי להביא ראיה לכך שצריך להפריש מעשר בדיוק, ממה ששאל אותו כותי לרבי מאיר (בראשית רבה פרשה ע) איך הבטיח יעקב אבינו להקב"ה "עשר אעשרנו לך", בעוד שבפועל הפריש מתוך י"ב השבטים רק את לוי (ואין כאן מעשר, כי היה לו להפריש עוד חמישית של שבט), וענה לו שגם "אפרים ומנשה - כראובן ושמעון יהיו לי", צא מהם ארבעה בכורות לארבע אימהות [שאינם נספרים עם כולם], נשארו עשרה בדיוק, עיי"ש [א"ה: אם כי שם מדובר באי-דיוק הבא לפחות ממעשר, ובענייננו מדובר שבא להרבות עליו].