במקומות אין ספור מובא בדא"ח המאמר "בחכמה אתברירו", ולשונו של אדמו"ר הזקן באגה"ק (סי' כח) הוא: ועלה איתמר בדוכתי טובא בזוה"ק בחכמה אתברירו וכו'.

מקורות רבים צויינו לביטוי "בחכמה אתברירו" (יעויין בס' מאמרי אדמו"ר האמצעי, פ' עקב, עמ' רצה), אבל לא נמצא בהם יותר ממקום אחד ויחידי בס' הזוה"ק, והוא בהיכלות דפ' פקודי דף רנד, ב.

מהו א"כ לשונו של אדה"ז "בדוכתי טובא בזוה"ק"?

במקורות הנ"ל צויין לשישה מקומות שבהם נזכר ביטוי זה בכתבי האריז"ל: שער רוה"ק (דרוש א), מבו"ש (ש"ה ח"א פ"ב. ויש להוסיף עליו את ש"ב ח"ג פ"ח), עץ חיים (בשערים: יח, יט, כג, לט), ויש להוסיף עליהם גם את האמור בע"ח שער ח' פ"ו (זאת שמעתי מהרה"ח ר' גדלי' משה ראטה שי').

אין זו תוספת כמותית גרידא, אלא איכותית: בעוד שבציונים האחרים לא מצינו איזכורים אלא רק לזוה"ק פ' פקודי הנ"ל (בלשון "במחשבה אתברירו כולהו" וכד'), הנה בשער ח' שם נאמר: וכבר נודע בזוהר בהרבה מקומות דבמחשבה איתבריר כולהו.

יתכן שזה המקור ללשונו של אדמו"ר הזקן "בדוכתי טובא בזוה"ק". אפשר גם שהבנה מעמיקה בזוה"ק תגלה שאמנם ענין זה מצוי בו לא רק בפ' פקודי, אלא בהרבה מקומות נוספים.