באגרת כ"ק אדמו"ר מיום י"ז שבט תשט"ז ('אגרות קודש' כרך יב ע' רצז, מובא כאן בתרגום חופשי): "ידועה האמירה החסידית עבדו את ה' בשמחה, אפילו תשעה באב - יהפך במהרה לששון ולשמחה - על התענית ואמירת הקינות להיות מתוך רגש של שמחה, שכן ישנו אושר גדול ואפשרות לקיים את ציוויו של מלך מלכי המלכים הקב"ה, ובהתאם להנפסק ע"י הרמב"ם סוף הל' לולב המשתמט מן השמחה, ראוי להפרע ממנו וכו' והעושה כן עבודה גדולה היא כו' עיין שם".

המקור ל'אמרה חסידית ידועה' זו אין אנו יודעים, אך מ"מ מצינו זכר לדבר, בשו"ת דברי ישראל (וועלץ) או"ח סימן קנה שדן אודות מנהג זריקת הקוצים ("בערלעך") שהיה נהוג בכמה ק"ק (וציין לכמה ספרי שו"ת ועוד ספרים שהתרעמו על כך) והאריך בזה, ובין הדברים כתב:

"כל מנהגי ישראל תורה היא ואפילו מנהג גרוע נובע ממקור טהור. . ויש לומר עפמ"ש ב'ייטב פנים' (והובא בס' 'שיח השדה' פ' דברים אות קצה) כי כל המצות צריכים לעשות בשמחה, ואפי' לקונן על גלות השכינה צריך להיות בשמחה על שזוכה להרגיש צער השכינה כביכול . . באמת צריך להיות בשמחה אפילו בשעה שמקונן על שזוכה להרגיש צער השכינה כביכול כנ"ל, לכך הנהיגו לזרוק קוצים וכיו"ב שעי"ז יהי' מתעוררים קצת שלא לבא לידי עצבות בעת אמירת הקינות, ולפיכך אין לבטל זריקת הקוצים שנהגו התינוקות כי לא לחנם נהגו כן בשנים קדמוניות". ע"כ.