בודאפעסט, הונגריה

בשנות השואה יכלו להינצל ע"י המרת דת

ב'לקוטי שיחות' (חלק לח ע' 183) נדפס מה שכתב כ"ק אדמו"ר זי"ע (בשנת תשל"ט) [לקמן שינוי קל ע"פ השוואה לצילום גוכתי"ק]: "כל הפוגרומים שהיו ל"ע ול"ע ברוסיא, פולין וכו' היו רק מפני הדת, ובכ[מה] מ[קומות] דגזירת גיטלר כשקבלו תעודה דנוצרי הוא ניצלו. ובכמה מקומות אמרו בפירוש ונעשה כן שהממיר דתו ינצל (אף שלא באשכנז עצמה)".

וכנראה כוונתו שבהרבה מדינות שעשו חוקים נגד היהודים, אמרו בפירוש שהחוקים אינם כוללים את היהודים שהמירו את דתם, אם כי החוקים הרשמיים של הנאצים ימ"ש בעצמם נעשו נגד כל היהודים, אף אלו שהמרו את דתם.

ולכאורה זה חידוש גדול, שהרי לפי הידוע הרי בכל המדינות שמשם הובילו את היהודים לא הבחינו בין יהודים מלידה שנשארו בדת היהודית לבין אלו שהמירו את דתם.

והיה מקום לומר שאולי אין כוונת הרבי כאן שאכן יכלו להינצל על ידי המרת הדת, אלא שהיתה תקופה מסוימת, בהתחלה עכ"פ, שאז עדיין הבחינו בין יהודי ליהודי, וזה שהמיר את דתו ניצל.

ויש לעיין ולחפש לאיזה ערים ומדינות הכוונה כאן.

כל מי שנהרג ע"י גוי קדוש יאמר לו

הרבי שם ממשיך בהמשך לזה: "נגמר כבר ומפורסם שרובם דחללי גזירות דהשואה קדשו ש"ש וכו' . .". וראה עוד מש"כ ב'ספר השיחות' תנש"א (ח"א עמ' 234): "כל אלה שנהרגו בשואה הם קדושים (כפי שנקראים בפי כל ישראל) כיון שנהרגו על קדושת השם (בגלל היותם יהודים) והשם ינקום דמם . .", ובהערה 118 מציין מקור לזה: "ראה שו"ת חתם סופר יו"ד סי' שלג, אה"ע ח"ב סי' קלב, ועוד".

ב'חתם סופר' יו"ד שם הוא דן אודות "איש קדוש הנהרג בידי עכו"ם רוצח" האם לקבור אותו בפני עצמו כפי המנהג לקבור הנהרגים בפני עצמם, וכותב שם: "אוקמי' ליה בחזקת צדקות וכשרות וקדוש יאמר לו", ומזה מביא הרבי ראיה שכל מי שנהרג ע"י גוי קדוש יאמר לו.

והנה ב'חתם סופר' אה"ע שם דן הוא שוב במנהג זה, אבל לכאורה צ"ע מה הראיה מכל דבריו שם בנוגע לנושא שהרבי מדבר עליו כאן, האם כל מי שנהרג ע"י גוי נחשב כקדוש או לא. וצ"ע.

הדעות השונות בענין זה

ובענין זה האריכו לדון, ראה את דברי הגאון ר' יהושע משה אהרונסון ('עלי מרורות' עמ' 306): "לי פשוט, כי היהודים שהומתו בכל מיני מיתות משונות, על עצם היותם יהודים, נקראת מיתתם 'קידוש השם', כיון שהומתו על עצם היותם בני העם הנבחר, המתייחסים אליו יתברך". ובשו"ת 'מנחת יצחק' (ח"א סי' פג אות א, סי' קלג אות ב) הוי כמסתפק בדבר.

ראה עוד שו"ת מהרי"ץ דושינסקי (ח"א סוף סי' קכו), מאמרו של הרב ש"א פרדס ב'הפרדס' חשון תש"ו (שנה יט חוברת ח, ומשם בספרו 'אבני שמואל' ברורי הלכה סי' כט), תגובה לדבריו בשו"ת 'דבר יהושע' (ח"ה ענינים שונים סי' לז) [נדפס בשעתו ב'הפוסק' שבט תש"ו (סי' תתכא, והמשכו בגליונות שלאח"ז), וראה מאמרו של הרב הלל פוסק ב'הפוסק' שם גליון טבת תש"ו (סי' תתטו, והמשכו בסי' תתכ)], 'מכתב מאליהו' (ח"ג עמ' 346), שו"ת 'משנה הלכות' (חט"ז סי' קכא, תשובתו שנדפסה בשו"ת השבי"ט ח"ח חו"מ סי' יב), שו"ת 'שאילת יצחק' (קמא סי' סח, תנינא סי' קנג), 'אור המזרח' (כרך לו חוברת ג-ד עמ' 311-314) ובספר 'בסתר רעם' שם (עמ' 395-403).

ובקובץ 'תל תלפיות' גליון א (בודאפעסט תש"ס, עמ' 36-37) נדפסה שאלתו של הרב ישראל אולמן (הי"ד) להגאון הראגצובר בעל 'צפנת פענח': "ועתה באתי לשאלו לגלות דעתו הרמה בזה, אם אותן מאחינו בנ"י אשר נהרגו ונטבחו ונשרפו באה"ק תובב"א זה איזה שבועות בעוה"ר ע"י הערבים ימ"ש [בפוגרום בחברון חודש אב תרפ"ט] אם הם נקראים קדושים, דהיינו אם קיימו מצות קידוש השם הנורא ית' וית', או נימא דל"ש קידוש השם רק בעת גזירת שמד שכופין לעבור על מצות ה' ואם לאו יהרגו, ונהרגו ולא עברו עי"ז קדשו שמו הגדול, אבל כשנהרגו מחמת שהם יהודים זרע אברהם יצחק ויעקב ולא מחמת אמונתם בה' אלוקי ישראל אלא בגדר חלקי האומה הקדושה, ואפי' ע"י שמד ח"ו לא היו מצילים את חייהם, אם גם זה לקידוש השם יחשב", עיי"ש. תשובת הגאון לא הגיעה לידינו.

ובספר 'בינה ודעת' (סי' כ) כתב בענין זה כמה דברים תמוהים ואכמ"ל.