בגליון הקודם עמ' 112 מעיר הת' א.ה. בטעם הדבר שכותבים בלעזים שי"ן ולא סמ"ך. וטעם הדבר מובן עפ"י המבואר בכ"מ בשו"ת צ"צ (עיי"ש חאה"ע סי' קפט ס"ד-ה. סי' רח. סי' ריד. סי' ריט. סי' רלג ס"ד. סי' רלו. סי' שו ס"א. סי' תכא. סי' תכג. סי' תכט), כי במבטא המדינות האלו האות סמ"ך המודגשת היא כעין ממוצא בין אות סמ"ך לאות שי"ן, ויש ב' דרכים לכותבה: א) סמ"ך יו"ד (חאסיא באסיא וכיו"ב). ב) שי"ן (חאשא באשא וכיו"ב). כ"ז הוא כאשר האות הזאת היא מנוקדת ובאמצע התיבה, משא"כ כשהיא בסוף התיבה ואינה מנוקדת נשארה רק אפשרות אחת, לכתוב שי"ן (גאטש וכיו"ב). וכבר כתבתי בזה באיזהו מקומן (עמ"ש ב"עבודת הקודש" עמ' קנח-ט).