בא' מחוברות ה'רשימות' (כמדומה חוברת קיג) הושמט משפט ע"ד שלעולם לא היו מתענין בליובאוויטש בצום גדלי' (בפשטות נשמט "מפני הרואים" וכו').

והנה ענין זה (שלא צמו בליובאוויטש בצום גדליה) נודע כבר כו"כ שנים - ודברו ע"ז בהתוועדויות חסידיים בשתיקה ובסוד וכו' - ואף נתנו טעם, מכיון שהיו רפים "שוואך" ובלי כח מזה שהתפללו כל היום - ב' ימי ר"ה - לפני"ז ולא אכלו עד השקיעה וכו', ולכן כשהגיע צום גדלי' לא הי' להם כוח להתענות וכו'.

וכמובן שאין כאן המקום ליכנס לענין זה צד ה"הלכה למעשה" וכו', ובפרט שראינו ונוכחנו כשכ"ק אדמו"ר אמר סליחות ועלה למפטיר ודיבר דברי כיבושין בצום גדליה.

אלא לחביבותא דמילתא ראיתי לצטט מה שהובא בשם ה"חוזה" מלובלין בענין זה - ובשם א' מגדולי תלמידיו הרה"ק ר' שמואל אקארוב (שאף הי' תלמידו של אלימלך מליזנסק - ונהג באדמו"רות בעיר קארוב שבגליציה ואח"כ בסוקולוב, ואח"כ בוונגרוב שבמחוז לובלין).

ענין זה מביא ד. אסף במאמרו בקובץ "במעגלי חסידים", וכשמביא את ר' שמואל כותב (בין השאר): "במסורת החסידית יוחס לו היתר לאכול בצום גדליה. כששאל ר' עזריאל הורוויץ אב"ד לובלין את החוזה, "מדוע אינו מוחה ביד החסידים שלו שאוכלים, השיב לו שהרמ"א פסק דבזה"ז [כולנו] כחולים שאינם מסוכנים, ובזה יש לסמוך על הרופא מומחה. והר' שמואל מקארוב זצ"ל הוא הרופא, ואומר שצריכין לאכול". ונמצא מקור לענין זה, ושנהגו כך מקדמת דנא*.