מבואר בכ"מ בההפרש שבין העבודה שמלמעלה למטה (כענין עבודתו של אברהם חסד המשכה כו') והזיכוך והעלאה שמלמטה למעלה (ראה בהנסמן בחידושים וביאורים בעניני בית הבחירה, קה"ת תש"נ, סימן וא"ו (עמ' קנב-קנג)). ובכך גם מוסברת מעלת ביהמ"ק הב' עליו נאמר "גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון", זיכוך ועליית התחתון וכו'.

ואולי אפשר להביא דוגמא לזה מדין בנגלה דתורה:

ארז"ל (הוריות יג, א): ת"ח וכהן גדול עם הארץ ממזר ת"ח קודם לכה"ג ע"ה.

והנה "כהן גדול עם הארץ" פי' שאין לו משלו כלום, שהרי "כהן גדול" הוא מצד יחוסו (זרע אהרן) שלא 'השקיע' בזה מאומה, והיפוכו "ממזר ת"ח" דהפגם דממזר (אינו שלו, כי אם) הוא מצד מולידו וכו', ואילו המעלה דתורה - ת"ח - היא מצד עבודתו הוא שהרי בלימוד התורה אחז"ל דיגעת ומצאת - דוקא - תאמין (מגילה ו, ב).

ונפסקה ההלכה שממזר ת"ח קודם לכה"ג ע"ה (עיין רמב"ם הל' מתנות עניים פ"ח הי"ח. הל' ת"ת פ"ג ה"ב. טושו"ע יו"ד סרמ"ו סט"ו בהגה"ה). היינו שמעלת עבודת עצמית - נעלית!

ומדאתינן להכי, ידוע מה שמסופר על אחד הרה"צ וכו' מפולין בילדותו (וי"א על הה"מ ממעזריטש, וי"א על ה"ה ר"י מרוזין) שראה אמו בוכה ולפשר תמיהתו הסבירה כי ספר יוחסין שהי' ברשותם נשרף, והבטיח לה שמכאן ואילך ימשיך הייחוס ממנו וכו'.

וע"ד הדרוש עכ"פ יש לפרש בזה הנאמר בסנהדרין כא, ב לגבי מצות כתיבת ס"ת "וכותב ס"ת לשמו תנא ובלבד שלא יתנאה בשל אבותיו כו'", שהעיקר הוא עבודה ויגיעה עצמית.

ואמנם כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו עודד ועיטר נכדיהם ובניהם של גדולים בתוארים וכו', והזכיר יחוסיהם בהזכירו מרז"ל שהאב מזכה לבן וכו', אבל כל זה היה לתבוע מהם ולחייבם להוסיף בעניני תומ"צ והכלל וכו'.

[וראה בארוכה בענין יחוס עצמי וכו' בספר פרדס יוסף פרשת וארא (מהדורת אה"ק תשנ"ד) עמ' צו-ק ומה שהביא שם מהגר"מ חפץ ז"ל אחד משלושת גדולי ישראל אצלם ביקר רבינו הזקן אחר פט"ב (ראה ספר התולדות אדה"ז כרך ג' עמ' 758-757)].