בקשר לשיטה הדוגלת ב'אתחלתא דגאולה', שכיון שהרבה מבני ישראל חזרו לארץ ישראל הרי זו גאולה פורתא (ולדידם אינו אלא מושג גיאוגרפי: בני ישראל הפסידו במלחמה נגד הרומיים ועל כן גלינו מארצנו, והרי אנחנו בגלות, אבל באם חזרנו לארץ ישראל, נפסק הגלות, והתחיל הגאולה), אבל כ"ק אדמו"ר זי"ע היה מסביר תמיד שגלות הנו בראש ובראשונה מושג רוחני, זמן שאין התגלות אלקות בבית המקדש, ובגשמיות זה מתבטא גם בזה שבנ"י גלה מארץ ישראל, אבל אין זו העיקר. ומביאים ראיה לזה ממה שאומרים בתפילת מוסף "ומפני חטאינו גלינו מארצנו...", ואת זה אומר גם יהודי שעומד באמצע ירושלים ליד שריד בית מקדשנו ובכל זאת הוא אומר "גלינו מארצנו", הרי שגלות עיקר ענינו רוחני, ולא משנה באם נמצאים באירופה, ארה"ב או ארץ ישראל - הגלות עדיין נמשכת.

ובענין זה יש להעיר ממה שראיתי מציינים בקשר לכמה קטעים שבתפילה:

בשו"ת הלכות קטנות ח"א שאלה קפה כ' אם יש לומר בארץ ישראל והוליכנו [צ"ל ותוליכנו] קוממיות לארצנו בבי"ת, תשובה כך נוהגים לאומרה, ואם אומרים לארצנו לא הפסידו, כי אין מקומו של כל אדם ניכר עכ"ל.

ובהגהות הלכה רווחת שעל הלק"ט שם כ', לא ראיתי אחד מהאחרונים שזכר דין זה. גם לא ראיתי מי שנוהגי' כן וק"ל.

ובס' ארץ החיים מהגאון רבי חיים סתהון מצפת, באו"ח סי' ס כתב בשם הגאון מהר"ם בן חביב (בתשובה כת"י) שבא"י נוהגים לומר בברכת אהבת עולם והוליכנו מהרה קוממיות בארצינו בבי"ת, ומנהג נכון הוא, כי הנוסח לארצינו בלמ"ד אין לומר אלא בחו"ל. ומסיים בס' ארץ חיים ובזמנינו אין המנהג כן.

ובס' ליקוטי מהרי"ח ח"א בברכת אהבת עולם הביא דברי הלק"ט הנז' שבא"י אומרים ותוליכנו קוממיות בארצינו וכו'.

עוד בהלכות קטנות סי' רנא כ' העומדים בירושת"ו אם יאמרו והביאנו לירושלים עי"ק [הכוונה בתפלת מוסף לשלש רגלים ועוד], והביאנו לציון עירך ברנה ולירושלים בית מקדשך בשמחת עולם.

תשובה, זו היא ביאה ריקנית, ועל אחינו ג"כ אנו מבקשים. וכ' שם בנלכה רווחת כיון שאין לנו חלק ונחלה בארצינו, ועדיין יד הזרים מושלת בנו לא מקרי ביאה. ומה שאנו מתפללים והביאנו לירוש' עי"ק בשמחה עולם, הכוונה לשמוח בארצנו שתהיה תחת ידינו איש תחת גפנו ע"ש. ועוד דעל אחינו ג"כ אנו מבקשים שעדיין לא באו כלל עכ"ל.

ולפי דברי הלק"ט הנ"ל יש להסתפק ג"כ בברכת מעין שבע שבו אומרים "והעלינו לתוכה", אם לומר כן מי שכבר דר בא"י. ראה עדכ"ז ב'אוצרות ירושלים', קז, סי' מט.