האם כבר נכתב הל' ת"ת כשחזר ממעזריטש?

אשתקד, כאשר יצא לאור ספרו רחב הידים של הרה"ג רמ"ש אשכנזי, הערתי לו הערות בכתב על מבוא הספר ובתוכנו. הריני מפרסם כאן את החלק הדן במבוא ובמהות הספר.

א. במה שמתחיל בתחילת פ"ב במבוא, בענין זמן כתיבת החיבור, ומביא משיחת אדמו"ר הריי"ץ נ"ע שהד"ה "והדרת" שבלקו"ת אמר אדה"ז ברבים, תיכף לאחר הסתלקות רבו הרב המגיד ממעזריטש. ומבסס שכנראה כל המאמר הוא מאת אדה"ז, כולל המלים "למ"ש בהל' ת"ת", וממילא מנסה להוכיח מכאן ש"יש לדייק מזה, שהלכות תלמוד תורה כבר היו מוכנות אצלו, עכ"פ בחלקן, בתקופת הסתלקות של הרב המגיד בשנת תקל"ג". והנה קביעה זו תמוהה ביותר מפאת כמה סיבות:

א) הרי כלום יתכן להעלות על הדעת, שלשון זו בביטוי "למ"ש הל' ת"ת" כבר אמר בשנת תקל"ג, הרי אדה"ז לא מפנה אף פעם לספר שטרם נדפס, וכיצד אמר בשנת תקל"ג למ"ש בהל' ת"ת, באשר אף אחד לא ידע על קיומו?!

ב) ויתירה מזו, הרי להלן בספ"ב במבוא, מבאר כ"ת בעצמו, שלכן מציין אדה"ז רק להל' ת"ת, מאחר שרק ספר זה נדפס בחייו, ואף מביא בתוך שאר הציונים מד"ה "והדרת", ואילו כאן מוכיח מד"ה זה, שכבר הי' בכת"י בתקל"ג? [ואף יש שם טעויות בהפנייה, כי כאן בתחילת פ"ב בהערה 3 מפנה להערה 21 ושם אין מזה וצ"ל 22].

ג) מזה שכבר נאמר המאמר מיד אחרי הסתלקות הרה"מ, אין ראי' כלל, כי כידוע שרבותינו אמרו וחזרו את מאמריהם מדי פעם והוסיפו עליהם, ודבר זה ניכר בכתבי רביה"ז ובכתבי רבותינו נשיאנו ואף כאן אפ"ל שגרעין המאמר נאמר אז בלי ההפנייה לה' ת"ת, ואילו רק אח"כ הוסיף זאת אדה"ז.

ד) ועוד והוא העיקר, הרי באג"ק חי"ג כותב אדמו"ר ריי"ץ נ"ע, שמאמר "והדרת" הוא משנת תקנ"ה (וציינו לשם בלקו"ת הוצאת אותיות מרובעת ח"ב בסוף הספר, על שנות אמירת המאמרים, עיי"ש), וא"כ הרי"ז שנה אחרי הדפסת הל' ת"ת, וא"כ אין ראיה כלל על קדימת הל' ת"ת אפילו חלק עכ"פ.

ה) מלבד זאת, הלא ידוע שרק כשהוסיף חכמה על חכמתו (כלשון בני המחבר), הי' דרכו של רבינו לחדש הלכות לפי דרכו כידוע, והלא כל הל' ת"ת מתחילתו עד סופו מאופיין בחדשניותו ובמקוריותו (כפי שכל ספרו דכ"ת מוכיח על כל צעד ושעל, שכמעט בכל דין, חידש רבינו חידושים מדהימים ויחודיים), וא"כ כיצד ניתן להקדים חיבורו לתקופה הקדומה ההיא, כשכתב מהדו"ק של השו"ע? אתמהה! ובכן ברור לענ"ד, שהל' ת"ת לא נכתב אז ונכתב מאוחר יותר, כשכבר לא נטה אחרי המג"א וכיו"ב, אלא סלל לו דרך עצמאית שהוא החל מתק"מ בערך כשחזר על תלמודו.

ו) בספר 'שמן המאור' להאדמו"ר מבאברוסק (תשובה שנדפסה בסוף הספר, אין הספר כעת תח"י והנני כותב מזכרוני, לשונו בערך) כתב במפורש שהל' תלמוד תורה כתב לעת זקנתו. וחזקה שהי' לו מקורות נאמנים לדבריו.

[עם זאת יש לעיין, כי הלא בתוכנית רבינו הי' לכאורה לכתוב (ואולי כתב) גם הלכות יו"ד במסגרת השו"ע, ואולי אז כתב הסימנים מהלכות ת"ת על פי סדר השו"ע, ויש להאריך בזה].

השם 'קונטרס אחרון'

ב. בפ"ה הערה 15, דן על שם 'קונטרס אחרון' ומנסה לבאר שזה בגלל המדפיסים. אך לכאורה מצינו, שבהרבה ציונים בצד הגליון בהל' שבאו"ח ח"א מציין המציין שיש לעיין לצורך המקור בקו"א (עיין לדוגמא בהל' ק"ש סי' סח ה"א וכהנה יש מאות).

וא"ת שערבא ערבא צריך, שהרי כ"ת מביא בשם הרבי (ממה שאמר לו ביחידות), שאף המראה מקומות אינם מרבינו אלא מהצ"צ והמהרי"ל (אך צ"ע כי זכור לי, שהרבי במקום אחד מדייק במראה מקומות כאילו יצא מידי אדה"ז), וא"כ אין לכאורה ראי' מזה, אך מה שצ"ע אצלי, כי ישנם בכמה מקומות (ראה לדוגמא סי' קד המצוין לס"ד "עבק"א") שמציין במראה מקומות לקו"א שלא נמצא לפנינו ולא נדפס מעולם, ואם נאמר שהמהרי"ל ציין הדברים בעת הדפסת השו"ע - תמוה שבין הגהה להדפסה, אחרי הסתלקות אדה"ז, נעלמו כמה קו"א שהי' לעיני המהרי"ל והצ"צ?!

הביטוי 'לשון הזהב' על אדה"ז

ג. בפרק ו' מתעכב כ"ת על הביטוי "לשונו הזהב" שנאמר על רבינו, ומביא כת"ר שהביטוי נמצא בצ"צ בכ"מ כשמצטט לשון רבינו שמסיים "עד כאן לשונו הזהב" וכיו"ב (וכ"ה הרבה בתשו' ובכתבי הצ"צ). ואני כשכתבתי מאמרי על סימני קנה וקנו שהודפס בקובץ 'אור ישראל' גליון כ' אשתקד, הבאתי מקורות אחרים, כי לדעתי אין זה נחשב כמקור, שכן שימוש בביטוי זה כשמצטטים דברי גאון מסויים שגור בכל המחברים, אפילו כשהמחבר מאריך או מגמגם בלשונו, ואין בכך כל ראי' שמדובר על סגנון מנופה ומיוחד.

(והנה בפ"א במבוא הביא כ"ת במרכאות את המשפט "לשונו הזהב מזוקק שבעתיים", ולא ציין מאיפה לקח המשפט, והאם על אדה"ז נאמר הדברים באיזה ספר או בהסכמה כלשהו? ואם נכון שזה נאמר בהסכמה קדומה, יש לציינו כאחד המקורות).

אולם, כעת ברור לי, שיש לציין כהמקור לביטוי זה על אדה"ז להקדמת הרה"ק רבי חיים אברהם לשולחן ערוך, שכותב שם: "ראו אור בהיר אשר התנוצצו מלשונו הזהב".

עוד יש עניין לציין לדברי הצ"צ בביאורו ל"כי"ק אדמו"ר הזקן בעצמו" (נדפס כהוספה לספר תורה אור עמ' 278): "והנה רבינו ז"ל קיצר בלשונו הזהב כמנהגו". כאן כבר יש הגדרה מסויימת על משמעות הביטוי.

סעיף או הלכה?

ד. בפרק ה' סוף הערה 6 מביא הנהגת הרבי שכשמציין להל' ת"ת מציין הלכה פלונית ולא סעיף. ומעניין לציין, שבמראה מקומות לסי' קנה כשמציינים להל' ת"ת מציינים "סעיף" ולא הלכה! אולם הביטוי פרק מופיע כבר שם (ויש טעות הדפוס בספרו דמר, בציטוט מראה מקום זה, בסוף פרק ב הערה 22 עיי"ש.

שני סדרים בלימוד התורה כיצד ייתכנו?

והנה יש לי להעיר הרבה הערות בפנים הספר, אך מפני דוחק הזמן אקצר כעת (ואי"ה בהזדמנות אחרת אשלים), ואכתוב רק שאלה גדולה ויסודית, שכעת לא מצאתי לפום ריהטא (ובספר גדול כזה, לא יתכן להיות בטוח שלא נתבאר הדבר באיזה תת סעיף קטן) שכ"ת יטפל בזה. כיצד ניתן ליישב את הלכות ת"ת וסדר הלימוד הממוצע שם כהלכה פסוקה מדאורייתא ומדרבנן, עם כל החומרות המבוארות בה, יחד עם דרך הלימוד שאדמו"ר האמצעי מביא בהקדמתו לשלחן ערוך בשם רבינו הזקן, כסדר הלימוד ששמע מפי רבינו ללמוד למי שיש לו שעת הכושר ולמי שאין לו שעת הכושר ולמי שטרוד ביותר, ושם אינו מבואר שצריכים כל התורה וכל התוספתות וירושלמי וכל המדרשים כלל?!

ובמיוחד תמוה הדבר, לפי מכתב אדמהאמ"צ (אג"ק ע' רסח, בחיי רבינו[?]) שהמקסימום שתובע שם, זה הגמרא והראשונים בעיון בתחום של ארבע חלקי שו"ע, ולא קדשים וטהרות כלל, עד שנראה שכל הל' ת"ת אינו אלא לגאונים כדוגמת אדה"ז וכיוצא בהם, וכמו שרמז לכך במבוא שסדר הלימוד בהל' ת"ת תואם לסדר הלימוד של אדה"ז עצמו!

ומעניין להצביע על מסמך מאלף שכנראה נכתב בידי רבינו בעצמו (שלא ראיתי שכ"ת יציין אליו) שנדפס בספר 'מגדל עוז' (ע' תכ): "אופן הלימוד בקיצור הנצרך בהכרח בשו"ע א"ח מהתחלתו עד סוף הל' שבת, להיות בקי בהם בע"פ מאדמו"ר מו' זלמן מליאזני'" ושם שרבינו ציין איזו הלכות נחוצות לשננן ואיזו לא. הרי שרק הלכות מסוימות יש ללמוד?