בגליון תתמד (עמ' 87), הביא הרי"ש גינזבורג את פי' הרד"ק עה"פ (שמואל-א כא, ז) "לשום לחם חום ביום הלקחו": "שהיו [ככרות לחם הפנים] נחלקות לכמה כהנים, והיה מגיע לכל אחד דבר מועט כזית או יותר מעט, עד שאמרו כי הכהנים הצנועים היו מושכים את ידיהם והגרגרנים חולקים ואוכלין. ואחר שהצנועים מושכין את ידיהם ממנו ולא היו אוכלים, היה נשאר ממנו פעמים אחר השבת...".

והקשה, שלכאורה זה שייך רק אחרי מ' שנה של שמעון הצדיק, שלא היתה עוד שורה הברכה בלחם הפנים, ועיין מה שמנסה לתרץ שם.

אך לכאורה אפשר לתרץ בפשטות שגם לפני כן היו הצנועים מושכים את ידיהם, שלא לסמוך על הנס, אולי לא תהיה בו ברכה. וראיה מהגמ' חולין (קלג, א): "כיון דשמענא להא דתניא הצנועים מושכים את ידיהם וכו', מישקל נמי לא שקילנא". עיי"ש.