בס' 'לקוטי לוי יצחק אגרות' עמ' שפב, מבאר הקשר דבני חיי ומזוני לתפילות ראש השנה, ומביא על זה דזה שבבקשות דראש השנה מבקשים "חיים" (כמו זכרנו לחיים וכיו"ב) קאי על ג' ענינים אלה דבני חיי ומזוני, ומביא על זה מארז"ל ד' חשובין כמת: עני, ומי שאין לו בנים, הרי שמזוני ובני הם ג"כ בחי' חיים. וגם חיים היפך דסומא שייך לראש השנה כי שיעור השופר הוא כדי שיראה לכאן ולכאן, יראה דוקא, ראי'. וממשיך: "וגם חיים היפך דמצורע הוא בר"ה, כי אם שהשופר הוא בינה, אך התקיעה בשופר הוא המשכת החכ' כמארז"ל שתקיעת שופר הוא חכמה", עכ"ל.

והעירני ח"א, שבקטע האחרון בהא דמצורע חשוב כמת ביאר רק שר"ה ותק"ש שייך לחכמה, אבל לא ביאר מה ענין מצורע אצל חכמה. ולכאורה בפשטות נקט שהוא דבר הפשוט שאין צריך לפרשו, ע"פ המבואר בכתבי האריז"ל שענין הנגעים הוא הסתלקות המוחין דחכ', וכמפורש בע"ח של"ח פ"ז: "וז"ס שארז"ל שהמצורע חשוב כמת כי כבר נתבאר אצלינו בענין האבלות כי הסתלקות מוחין עלאין דז"א דמצד אבא הוא גרמת המיתה וז"ס ימותו ולא בחכמה כי סיבת המיתה הוא לסבת חסרון החכמה שהם המוחין כנ"ל כי החכמה תחיה את בעליה ובהסתלקותה המיתה מצויה שהוא היפך ותמורת החיים ולהיות כי גם מצורע הוא ענין הסתלקות המוחין של החכמה כנ"ל לכן הוא חשוב כמת". ולא באתי אלא להעיר.