מתורתו של כ"ק אדמו"ר למדנו שישנה שייכות בין בעלי המאמרים והדרשות כו' לאמרותיהם.

ברוח הדברים יש לבאר:

במסכת שבת קד, א: דאמר ר"ל: מאי דכתיב (משלי ג, לד) "אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן", בא ליטמא פותחין לו, בא ליטהר מסייעים אותו.

ואולי י"ל (בהשייכות דדרשה זו לר"ל), דמנפשי' כאמר, שהיו אצלו ב' המצבים:

איתא בתוספות (ד"ה אי הדרת בך כו' - ב"מ פד, א וש"נ על הגליון), "דר"ל מתחלה ידע הרבה, אלא שפרק עול תורה, ונעשה עם הארץ, ועסק בלסטיות כו'" - היינו שזהו המצב דיליץ (ליטמא), ואח"כ הי' במצב דלענוים יתן חן, שבא ליטהר מסייעים אותו) כאשר - נהפך ל"גברא רבא" עד לידיעה ועמקות נפלאה בתורה ("הוה מקשי לי' עשרין וארבעה קושייתא ומפריקנא לי' עשרים וארבעה פירוקי וממילא רווחא שמעתא"). וק"ל.