הבאנו לעיל מן הדרכי משה בשם מהר"א טירנא, בענין כמה דברים שנאמר בהם אחד מן הטעמים משום לערבב השטן, כגון גוף התקיעות בחודש אלול, וכן מה שאין תוקעין בערב ר"ה, ומה שאין מברכין חודש תשרי, ואין מזכירין ר"ח בתפילות ר"ה. ומה שמתחילין לקרוא בס' בראשית בשמח"ת ולא בר"ה. ונזכר ענין עירבוב השטן גם בנוגע להתקיעות שאחרי מוסף (הק' קולות), וגם לענין התקיעות במוצאי יוהכ"פ כו'.

מקור הענין דלערבב השטן הוא בגמ' ר"ה דט"ז "למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין ותוקעין ומריעין כשהן עומדין כדי לערבב השטן", שזהו טעם על שכופלין התקיעות, תקיעות מיושב ותקיעות מעומד במוסף. [ונזכר מזה גם בפוסקים בהל' ר"ה בכ"מ אשר ענין התקיעות בכלל הם מערבבים את השטן].

וברש"י בר"ה שם מפרש: לערבב את השטן: שלא ישטין, כשיראה שישראל מחבבין את המצוות (שכופלין את התקיעות) מסתתמין דבריו,

ובתוס' שם מביא בשם מדרשים שהפי' שהשטן מתערב כי כשהוא שומע שישראל תוקעין פעם שני' אז הוא חושב שזהו השופר גדול דלעת"ל והגיע גאולתן של ישראל.

קושיית ותירוץ הלקוטי שיחות

בלקו"ש חכ"ד ע' 222, מביא את הטעם דלערבב השטן בנוגע למה שאין מזכירין ראש חודש בתפילות ר"ה ומה שאין מברכין חודש תשרי, ומצויין שם במ"מ למנהגי הר"א טירנא הנ"ל, ומנהגים להר"א קלויזנר רבו של המהרי"ל, לבוש סתקפ"א ס"א. שו"ע אדה"ז סתקצ"א ס"ו. [וכנ"ל יש להוסיף גם את הד"מ ר"ס תקפ"א שהוא מביא ג"כ את הר"א טירנא]. וגם מביא שם אח"כ בלקו"ש שם (ע' 223) מה שהובא טעם זה על המנהג שתוקעים בחודש אלול, ושאין תוקעין בער"ה ושמתחילין לקרות בראשית בשמח"ת, ומציין על זה לראשונים ופוסקים עיי"ש.

ומק' בלקו"ש דשטן הוא מלאך המופיע בבי"ד של מעלה כו', אם כן מהו הענין שאפשר להטעות אותו בדבר פשוט כ"כ שיום זה הוא ראש השנה כו'.

ואחרי השקו"ט בלקו"ש שם, הוא מתרץ שמ"ש בפוסקים ענין עירבוב השטן ש"לא יבין מתי יהי' ר"ה", אין פירושו שהשטן לא ידע מתי הוא היום והזמן של ר"ה, אלא פירושו שלא יבין את התוכן של הדין ומשפט של ר"ה, שאין יודע מתי הוא הדין לקטרג, וזהו מצד התעוררות התשובה שמנהגים אלו גורמים, וע"ד פירש"י בגמ' שם לענין שכופלין התקיעות ביום ר"ה.

וע"ש האריכות בלקו"ש בפרטי הדברים ולשונות הפוסקים בזה. ומהע' 33 בלקו"ש שם מובן שעדיין קשה להעמיס זה בלשון הלבוש שהוא כתב "שלא ידע יום שהוא ר"ה", אבל עכ"פ כן יש לפרש לגבי שאר הפוסקים.

[ולעיל הבאנו גם לשון הד"מ בר"ס תקפ"א, שהוא מביא הגירסא בר"א טירנא "שלא ידע מתי ימי ר"ה", ולפי גירסא זו הוא ג"כ קרוב ללשון הלבוש (ואולי שאני בלשון הד"מ שאפשר לדחוק ולפרש ג"כ שאינו יודע מתי הוא הדין לקטרג וצ"ב). אך במנהגים של מהר"א טירנא בדפוס ווארשא שראיתי, הגירסא היא: שלא ידע מתי יהי' ר"ה [ולא כבד"מ "מתי ימי ר"ה"]. וכפי שכתבנו ס' זה נדפס קרוב למאה פעמים וממילא רבו הטעויות ושינויי לשונות, ובכלל בתיבת "ימי" ותיבת "יהי" קל להתלף בכת"י ובדפוס. ולא בדקתי כעת במנהגי הר"א טירנא בדפוסים הראשונים ובדפוס החדש שי"ל בירושלים תשל"ט עם הערות. ועכ"פ לפי לשון זה "מתי יהי' ר"ה" הרי הוא כרוב המפרשים שעליהם מפרש בלקו"ש, שהפי' שלא ידע מתי יהי' הדין דר"ה].

מקורות הלקו"ש

ונעיר כאן איזה הערות בענין זה.

כפירוש הלקו"ש מצאתי ג"כ בס' חמדת ימים (חודש אלול פ"ז. וכמדומה שכיום מביאים מקורות מן החמדת ימים), וז"ל: וזהו טעם רז"ל אשר אמרו שטעם השופר לערבב את השטן וכו' אמר השתא ודאי אתי משיחא וכולי. כי לא יהיה נבער מדעת כל כך שיחשוב ששופר זה הוא שופר משיח וכי לא ידע שיום זה יום תרועה הוא? אלא כי השטן יודע גם הוא שעיקר טעם השופר הוא להחריד לבות בני האדם שיזכרו וישובו אל ה' כנזכר, ויודע השטן שהתשובה מקרבת את הגאולה. לפיכך אימת מות נפלה עליו לאמר "אתי משיחא" וזה הוא הטעם אשר אמרו כי בפעם הא' בהיל ולא בהיל, לפי כי כבר הוא למוד באומה זו שאינם משגיחים לקול האות הראשון כי אזנם אטומה משמוע. אך בפעם הב' בהול ואמר ודאי אתי משיחא, כי יחשוב שיתנו לבם לאזהרה הב', וישובו בתשובה שלימה ויבא משיחא, ויבולע המות לנצח. ע"כ.

הלא שבכללות גם הוא מק' כקושיית הלקו"ש, ומתרץ קרוב לענין זה. אך הוא כ' אליבא דהתוס', ובלקו"ש מחדש לפרש כן גם בשאר פוסקים.

גוף הקושיא שבחמדת ימים ובלקו"ש, ראיתי מובא ג"כ מס' רמתים צופים ס"ד בשם הצדיק רבי בונם מפרשיסחא, דהלא השטן כבר יודע מכמה שנים ואיך אפשר לערבבו כו'.

תירוץ הס' אמת ליעקב

בלקו"ש עצמו שם בתחילת השיחה, מיד בתחילת הקושיא (על התיבות "ולכאורה אינו מובן") הוא מציין, וז"ל: "ראה גם אמת ליעקב מערכת ז' אות צה". ע"כ. וזו היא הערה קצרה שיש בה תוכן מרובה.

[הס' אמת ליעקב הוא מאחד ממקובלים האחרונים מטברי', ונדפס בחיי המחבר בליוורנו תר"ג, ואח"כ בירושלים תשכ"ט בדפוס צילום, ספר זה מובא במאמרי אדמו"ר הרש"ב ובספרי הרבי, ואינני חושב שספר זה הי' כבר לפני הצ"צ, ויש לבדוק].

והנה בס' אמת ליעקב שם, מביא בארוכה מס' ע"ח בענין יחוד יעקב ורחל והמרמה דיעקב לעשו, שמרמים את הקליפות לצאת אל השדה, דאילו היו הקליפות יודעים שהכוונה הוא היחוד לא היו יוצאים מפני שגם הם רוצים לקבל מן השפע, וכשעשו יוצא אז יעקב מקבל ברכותיו כו'.

ומק' האמת ליעקב: דהיאך מתרמה הסט"א בכל פעם ולא ישאר בזכרונו ענין זה, ובפרט שזווג זו"ן הוא בכל יום ואיך יכול להיות שכחה בכל יום.

השטן הוא שר השכחה, והוא מתבטל בכל יום

ומביא שם תי' אחד בשם הרב מוהרש"ך ז"ל ע"פ מ"ש האריז"ל בלקו"ת פ' ואתחנן דהשכחה באה מצד הקליפה, וע"כ כיון שהוא מקור השכחה לכן הוא שוכח מיום ליום.

[התי' של הרב מוהרש"ך הוא בספרו יפה שעה על ע"ח שער הארת המוחין (של"ב) ספ"ב. וז"ל שם: וא"ת וכי מיום שנברא העולם ועד עתה מרמים אותו, בנוהג שבעולם אפילו קטן שבקטנים אם רימו אותו פעמיים שלש הרי הוא מחכים כו', לא קשה מידי כי הוא מלך זקן וכסיל הוא שר שכחה וכל שכחה שבכל העולמות הוא השליט כו' על כן שוכח מה שאירע לו ובכל יום הוא שוכח ואין זה תימא. ע"כ].

ותי' שני מביא בס' אמת ליעקב שם: דמעיקרא קושיא ליתא כי נודע דבכל יום יש בירור חדש, ומתברר הקדושה מתוך הקליפה, ואותה הקליפה הולך ומתבטל וכן בכל יום ויום, נמצא דזאת הקליפה של זה היום אינה הקליפה של אתמול ולא של מחר, ובכל יום באים פנים חדשות. ע"כ.

[תי' זה השני מביא באמת ליעקב, ששמעו אותו "מפה קדוש הרה"ח כמוהר"ר אברהם בכר דוד זלה"ה". ולא בדקתי כעת בספרים מיהו מקובל זה. אך מזמן ראיתי בס' אמת ליעקב מערכת א' אות רל"ט שמביא את מקובל זה לענין אחר: "שאלה זאת שאלתי למורי הרב החסיד כמוהר"ר אברהם בכר דוד זלה"ה". הלא שהוא הי' מורו של האמת ליעקב, ויש לבדוק אם הובא כ"ז בספרים הדנים בתולדות הקדמונים].

בלקו"ש לא נקט תירוצי האמת ליעקב

הנה אף שאין אתנו יודע עד מה, אבל בכל זאת לימוד בעי מדוע לא נקט בלקו"ש את שני התירוצים של האמת ליעקב, והלא הוא כתב מילתא בטעמא שהקליפות עניינם שכחה ואין להם מוח הדעת הקשור לזכרון כו', וזהו מובא בכ"מ בשם הזוהר ונמצא הרבה בספרי החסידות ובמאמרי הרבי. וכן הענין השני של יסוד הבירורים, אשר בכל יום נוצרים קליפות חדשים והקליפות של אתמול עברו ונתבטלו ע"י עבודת בנ"י, הוא דבר יציב וקיים.

וע"כ נביא כאן מה שנ"ל בקצרה, מדוע בלקו"ש לא נקט ב' טעמים אלו:

תירוץ הראשון של האמת ליעקב והיפה שעה, דהקליפות קשורים לשכחה:

הנה בנדו"ד הקב"ה ברא את השטן להיות קטיגור ביום הדין להזכיר עוונותיהם של ישראל. ואם הקטיגור הוא שר השכחה ואינו זוכר מיום ליום (ואפשר לפעמים אפילו מרגע לרגע), אם כן מה עניינו.

והדין דר"ה שכל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון (כנזכר במשנה בר"ה), הוא על מעשיהם כל השנה וגם לפני"ז כמובא בכ"מ. והדין בר"ה הוא גם עבור המתים (כנזכר בשו"ע אדה"ז הל' ר"ה. וזהו כנראה על העבירות שעשו בחייהם). ובודאי שהקטיגור זוכר ויודע עוונותיהם של ישראל.

וע"כ צ"ל אשר מ"ש בס' אמת ליעקב, אינו מדבר על השטן והקטיגור (שעליהם מדובר בנדו"ד), אלא על קליפות אחרות שרוצים לינק מהקדושה.

ושאני בענין השטן הקטיגור, אשר כמ"ש בלקו"ת פ' חוקת (ס, א), ומרומז בתניא ספ"י, הוא בשרשו כוונתו לטובה כמארז"ל בב"ב דט"ז שטן ופנינה לשם שמים נתכוונו, רק שבירידתו למטה משתלשל ברע כו', והוא השטן והוא היצה"ר והוא מלאך המות כו' כדאיתא בגמ' שם.

ומכיון שהוא הקטיגור בבי"ד של מעלה, על כרחך צ"ל לכאו' אשר מצד שרשו הטוב כו' כן יש בו זכרון הקשור במוח הדעת להכיר ולזכור העוונות של הבנ"א ועי"ז עולה ומקטרג כו'.

א"כ בנדו"ד בענין השטן, א"א לומר כתירוץ האמת ליעקב, כי הוא אין בו השכחה.

שני סוגי קליפות

ושרש הדברים י"ל ע"פ המובא בלקוטי שיחות ח"ט (ע' 293) שמביא מן הרמ"ז על זח"ב דף מ', אשר ב' מיני חיות יש לקליפה, הא' מה שנקצב לה בגזירת עליון והב' מה שמוסיפים החוטאים. ע"כ. ומזה למדנו דלא כל הקליפות סוג אחד הם. ואין ראי' ממ"ש לגבי הקליפות שאין להם מוח הדעת וקשורים עם שכחה, גם לגבי הקליפות שמוסיפים החוטאים.

ומצאתי מפורש בזהר ח"ג (רעז, א) שכותב על הסט"א (שדים) דיש מנהון כמלאכי השרת ואינון תלמידי חכמים דידע מאי דהוה ומה דעתיד למהוי.

ועי' במה שנכתוב לקמן בסמוך בענין שני סוגי מלאכים, אלו העומדים מששת ימי בראשית ואלו הנוצרים בכל יום.

תירוץ השני של המקובלים

וכן הוא בנוגע התירוץ הב' שבס' אמת ליעקב, אשר הקליפות מתחדשים בכל יום, כי הקליפות דאתמול מתבטלים כל יום ע"י הבירורים שמוציאים מהם הטוב כו' וע"כ הקליפות החדשים אינם יודעים מה הי' אתמול.

הנה גם זה אינו שייך לנדו"ד, כי ידוע דע"י החטא פוגמים וגורמים הולדת הקליפות, וכמאמר המשנה באבות פ"ד העובר עבירה אחת קונה לו קטיגור אחד ויל"ע במפרשי המשנה שם (ועי' בלקו"ת תצא לז, א שע"י עבירה נברא קטיגור עם נפש וגוף, וע"י תשובה ועקירת הרצון הוא מבטל נפש הקטיגור וע"י וידוי דברים הוא ביטול גוף הקטיגור), והעבירות הן הן בעצמן הרצועה לאלקאה ותייסרך רעתך כו' כמובא בכ"מ מזוהר,

ומפורש בתניא פ"ז דהניצוצות הם אסורים וקשורים בידי הקליפות ואין עולים משם עד לעת"ל שיבולע המות לנצח, ורק ע"י תשובה מאהבה רבה כו' אפשר להעלותם כו', וגם בזה יש חטאים שהם מעוות שלא יוכל לתיקון שגם בתשובה גדולה מאהבה לא יוכל להוציאם מהחיצונים, ע"ש בתניא ובמה שהובא ע"ז במפרשי התניא שם.

א"כ מ"ש בס' אמת ליעקב בענין המרמה לקליפות כי הם חדשים ולא יודעים והקליפות דאתמול נתבטלו ונתעלו ע"י עבודת הבירורים, זהו לא מדובר בנדו"ד בהשטן והקליפות שנוצרו ע"י העוונות, כי שטן זה הוא קיים ועומד כו'.

ובאמת מצינו ג"כ במלאכים דקדושה אשר יש העומדים וקיימים מששת ימי בראשית, ויש הנוצרים בכל יום, כמובא בכ"מ בדא"ח מן הטור או"ח בסי' נ"ט בפירוש יוצר משרתים (החדשים) ואשר משרתיו (שעומדים משי"ב). ולכאורה עד"ז הוא לכאורה במלאכים דלעו"ז שיש העומדים מאז ומקדם, ויש המתחדשים בכל יום.

ראשונים דלא ס"ל טעם ד"לערבב השטן"

בכלל יש לציין אשר כנראה כמה ראשונים ופוסקים (ואפשר גם הרמב"ם ושו"ע), אשר נקטו טעמים אחרים בכל מנהגים הנ"ל (התקיעות בחודש אלול, מה שאין תוקעין בערב ר"ה, ומה שאין מזכירין ר"ח בתפילה ואין מברכין החודש וכו'), ולא הטעם "בכדי לערבב את השטן".

וי"ל דס"ל ענין זה רק על מה שנזכר מפורש בגמ' בענין שתוקעין ב' פעמים בר"ה, כי שם פשוט יותר כל הענין כמו שפירש רש"י ועד"ז הרשב"א ועוד שהשטן מתערבב מצד שרואה חביבותן של ישראל, ואין זה קשור עם רמאות ושכחה על השטן.

אבל כל השקו"ט בלקו"ש הוא להרא"ש והפוסקים שכן הזכירו ענין זה כטעם על כמה מנהגים, כמו שמובא בלקו"ש כל המקורות, וקצתם גם הבאנו לעיל בתחילת דברינו בענין זה.