בתשו' רבינו הצ"צ יו"ד סי' רו ס"ה בענין צורת אותיות, כותב: "ראיתי בתשו' פ[נים] מ[אירות] ח"א סי' סו ... והכשיר בפשיטות ולא נמצא שהצריך שום תיקון (אף שהי' בקי בכל כהאריז"ל כנודע מהגהותיו בספר הגלגולים)". - הפנים מאירות ה"ה כידוע הגאון הנודע רבי מאיר אייזנשטאט. ורבינו מוכיח מכאן שמכיון שהי' בקי בכל כהאריז"ל, בוודאי דבריו מתאימים לדעתו.

כדברי רבינו, שבעל פנים מאירות הוא מחברם של הגהות על ספר הגלגולים, מופיע ברשימת הרב יעקב משה הלל מירושלים ראש ישיבת ומכון 'אהבת שלום' (מו"ל הרבה מכהאריז"ל מכת"י), בקונטרסו 'כתבוני לדורות' (ירושלים תשנ"ב) על ההדפסות של כתבי האריז"ל: "ספר הגלגולים" מסדרת כתבי הר"מ פאפרש ז"ל [מגדולי עורכי כתבי האריז"ל כידוע] והוא הנוף הרביעי מ"נוף עץ חיים". נדפס לראשונה בפרנקפורט בשנת התמ"ד כולל ל"ה פרקים ועוד ליקוטים ובתוספות הערות הרב הגאון כמוהר"ר מאיר אייזנן שטאט ז"ל בעל ה"פנים מאירות", והרב ד"ן גרין הוט ז"ל המו"ל". [אגב: נדמה לי שזה הספר הראשון (או עכ"פ השני) מכתבי אריז"ל שעלה על מכבש הדפוס, כי רוב כתביו נדפסו החל מתקמ"ב בקארעץ כידוע]. ע"כ.

אולם העיר לי ח"א שדבר זה צע"ג, כי באמת הי' קיים עוד חכם בשם רבי מאיר מתושבי אייזנשטדט שהי' אח"כ אב"ד שטאמפן בהונגרי', והוא לכאורה בעל מחבר הגהות אלו, כמתואר בספר 'יהדות הונגריה' מאת י. י. כהן (הוצאת מכון ירושלים תשנ"ז ע' 196-97) שרבי מאיר זה הדפיס ספרו של הרמ"ע מפאנו 'עולם קטן' בשנת תל"ה, ומכנה את עצמו ממגורשי אייזנשטדט. ובשנת תמ"ד הוציא לאור "התורני דוד ב"ר נתן גרין הוט מק"ק פרנקפורט" את ספר הגלגולים, "בתוספות נופך משל מי שיש לו יד ושם בחכמה זו מוהר"ר מאיר אייזן שטט". ואילו הפנמ"א החל לשמש כאב"ד אייזנשטט רק משנת תע"ח עד תק"ד, שנים רבות אחרי שנת תמ"ד!?

יחד עם זאת יש להעיר שכך או כך רואים שהפנ"מ הי' בקי בתורת הח"ן כפי שמעיד ספרו כתנות אור עה"ת. אולם דברי רבינו הצ"צ צ"ע בינתיים, ויש לקוות שבקיאים בדבר ימצאו מקום להאיר בענין זה.

האם ראה אדה"ז ה'סדרי טהרה' על נדה כשכתב הל' נדה?

הספר הנודע על הל' נדה 'סדרי טהרה' מהגאון רבי אלחנן יצא לאור בפעם הראשונה אחר פטירתו בשנת תקמ"ג ע"י בנו. רבינו הזקן, למרות שדרכו להביא האחרונים שבימיו - כמו 'הפלתי' לרבי יונתן מאייבשיץ בהלכותיו - אינו מביאו אף פעם. ומכך יש לכאורה להסיק, בזהירות יתירה1, שרבינו כבר כתב את הלכות נדה לפני שנת תקמ"ג, ולכן לא מביאו - כשם שאינו מביא בשו"ע, שנכתב מיד אחרי הסתלקות המגיד (כמבואר בהקדמת בני המחבר), את הפמ"ג (מלבד במהדורה בתרא שלו), שאף הוא י"ל בפעם הראשונה בשנת תקמ"ג.

עובדה זו, שרבינו לא ראה ספר סד"ט, יש לה סימוכין לכאורה מדברי רבינו הצ"צ בעצמו2 ב'פסקי דינים' ליו"ד סי' קפג (מהדורת תשנ"ב ע' 45) "וגם הס[דרי] ט[הרה] סי' קפג .. הביא ראי' זו מהרשב"א במ[שמרת] ה[בית] והנראה כי בחיבורו לא הגיע לידיו ספר ס[דרי] ט[הרה] כלל3".

לעומת זאת, מצינו דברים הפוכים בשו"ת צ"צ (יו"ד סי' קב) משנת "ורב שלום" (=תקפ"ד) בתשובה שנכתבה לרבי הלל, שכותב: "ומה שהקשה על הסדרי טהרה מסוגיא ... יפה כוון, וכבר הרגיש הס"ט בעצמו בקושיא זו ... ואף שאין ראי' לדבר מדהשמיט מרן כאאזמו"ר נ"ע סברת הס"ט שהרי בשום מקום לא הביאו. זכר לדבר מיהו איכא דמ"מ למעיין בו נ' שימצא בכמה מקומות סברותיו של הס"ט כמו בענין הרגשה במ"ק. ובזה לא הביאו מכלל דלא ס[בירא] ל[י']". הרי להדיא שאכן ראה רבינו את ספרו, וא"כ לפי"ז מוכרח דנכתבו הל' נדה אחרי שנת תקמ"ג. וצ"ע.

והנה לכאורה נראה להשוות שתי הדעות הללו, כפי האפשר, שאכן לרבינו הצ"צ הי' ברור שכתב רבינו הלכות נדה אחרי הופעת הסדרי טהרה בדפוס, ובכך שווים שני המקורות, רק מסתפקא ליה אם מכך שאינו מביאו להדיא - הוכחה שכלל לא ראהו (למרות שכבר י"ל) - וזו דעתו בפס"ד, או, שמא מכיון שיש זכר לדבר שאכן מביא סברותיו, הרי באמת אף ראה הספר בפועל, אך אי הזכרת שמו היא מסיבה בלתי ידועה לנו, וזו דעתו בשו"ת. ומכיון שלא ידוע אימתי נכתב דבריו בפס"ד, צ"ע על מה יש לסמוך.

ולהעיר שראיתי מא' המיוחד מן מורי ההוראות מאנ"ש ה"ה הרה"ג מורה ודאין הנודע לתהלה בספריו על הלכות אלו הרב יקותיאל פרקש שליט"א, בספרו 'טהרה כהלכה', שמביא כלל הנ"ל שבשו"ת (ראה לדוגמא שם ע' תערב, אך שם מביאו לענין אחר, אך בזכרוני שבמק"א מסתמך על כלל זה עצמו כסניף, ולא יכולתי לחפש כעת) להלכה, ולא הביא הפס"ד הנ"ל. וצ"ע.

שעות וסדר שינה

באגרות קודש הצ"צ ח"ב ע' קג (לפני"ז כבר התפרסמה ב'מגדל עז' להר"י מונדשיין שיחי') הודפסה רשימה נפלאה ביותר שרשם לעצמו רבינו הצ"צ על הנהגות טובות וכיו"ב - כמבואר שם. באחד מהקטעים (ע' קז באג"ק) מופיע שם: "הגר"א ישן ג' חצאי שעה בלתי רצופים וגם באותן ח[צאי] ש[עה] שפתיו מרחשן כו'. והעיר המהדיר שם שכך מובא מהגר"א מווילנא (שעליו קאי בפשטות) בהקדמת בניו המלבה"ד, לביאור הגר"א (שקלאו תקס"ג).

ומעניין לציין מה שהדפיסו לאחרונה מיומנו של הרבש"ש זצ"ל סבו של הרבי נ"ע משיחתו של אדמו"ר הרש"ב, "הרב"ש: עוד שמעתי מאביו הנ"ל [אדמו"ר מהר"ש] שהגר"א ממוילנא הי' ישן ג' חצאי שעות במעת לעת והי' ישן בסירוגין. ועל כ"ק רבינו הזקן שהי' יכול לישן ולא לישן כלל, דער רבי איז געווען גאר א אנדערער איד".

"ואמר כ"ק שליט"א [אדמו"ר הרש"ב]: שלאו דוקא על הגר"א מווילנא כיוון זה, כי זה מצאנו בכי"ק אדמו"ר הצמח צדק נ"ע, והי' כתוב סתם הגר"א, והי' זה על ר' אברהם מקאליסק ז"ל תלמיד המגיד ממעזריטש"!

בנוסף לזה יש לציין שגם במק"א רשם רבינו הצ"צ מקרים של מיעוט שינה: באוה"ת עניינים (ע' עב הגהות על ראשית חכמה) רושם הצ"צ: "א' סיפר לי שישן רק חצי שעה במעל"ע ג' שנים, ועד"ז אחיו של ר"ל בטלן".

ולהעיר מסדר השינה של אדה"ז שהי' ישן כל יום ג' שעות כמתואר בבית רבי (ע' 178) "מאחד מהרבנים מנכדי רבינו" (שכידוע הכוונה לאדמו"ר המג"א מקאפוסט, בדרך כלל) : "כל ימי השבוע הי' דרכו כך שהי' מתפלל עד שעה ב' אחר חצי היום, ואח"כ הי' שותה קאווע, ואח"כ הי' מכניס אליו זמן מה את אנ"ש על יחידות, אח"כ הי' מתפלל מנחה כו' ואח"כ הי' אוכל תבשיל דייסא, ואח"כ הי' ישן משעה ו' עד שעה ט', ואח"כ קם משנתו והי' יושב על התורה והעבודה סגור בהיכלו ט' שעות רצופים עד שעה ו' בבוקר כו' כן הי' דרכו מדי יום ביום".

ויש לציין שכעין זה מתואר ביומן תרס"ד (מצויין בהערה באג"ק שם) על הצ"צ: "סדר השינה של כ"ק אאזמו"ר הי' באופן כך, הי' מניח לישן הי' ישן שעה אחת על צדו הימני, ועמד ונטל ידיו, ונח לישן על צדו השמאלית עוד שעה אחת ואח"כ עמד ונטל ידיו, ונח לישן על צדו הימני עוד שעה אחת, ואח"כ עמד ונטל ידיו. כן הי' סדר שינתו ומנוחתו מעבודת היום והלילה, רק ג' שעות בלילה, וחצי שעה ביום".

ולכאורה סדר זה די דומה לסדרו של אדה"ז של שינת ג' שעות (ויתכן שגם אדה"ז נהג ליטול ידיו בכל שעה ושעה, אך אין איתנו יודע). אך לא ברור אם שעות שינה של הצ"צ גם היו בתחילת הלילה, ולכאורה ממה שמבואר ברשימה זו עצמה לפני כן (בע' קה) "גם ענין לא לישן ביום רק מחצות ואילך". הרי לכאורה שינת הצ"צ התקיימה דוקא אחרי חצות.

אך צ"ע, כי ביומן תרס"ד מבואר שישן 'חצי שעה ביום', והרי זה נוגד את המבואר ברשימה לא לישן ביום? - אך עצם הרשימה צ"ע, כיצד נוקט שעיקר שינה אחרי חצות, הלא ידוע בכל מקורות הקבלה, וכ"ה בשו"ע רבינו מהדו"ב, דמבואר כיסוד ועיקר, שחייבים לקום בחצות הלילה עבור תיקון חצות וללמוד כל הלילה עד אור הבוקר? ויל"ע.

שליטת הרצון על צער

ברשימה האמורה (בע' קד): "בבהעלותך אמר ר'[בינו], ע"י הרצון שאדם רוצה בדבר אינו מרגיש כלל אפילו יסורים". והכוונה לדרוש רביה"ז ד"ה וידבר .. בהעלותך שנאמר בש"פ בהעלותך בשנת תקס"ב ונדפס בלקו"ת בפרשה הנ"ל.

ויש לציין לדברי הרה"ק המהרי"ל נ"ע אחי רביה"ז, במכתבו להר"א מסטראשעלי (נדפס בבית רבי ע' צה) בענין התפלגותו: "וגם מה שהתנצל שהוא מלא רודף ואינו מתכוון אלא שלא שלא יהי' נרדף ח"ו אין זה מתקבל על הדעת כו' כאשר שמעתי מפ"ק אחמו"ר ז"ל נ"ע זי"ע ויעמוד לנו, שבהיות מעכ"ת בלאדי מחשיב עצמו לנרדף שאחיו ורעיו רחקו ממנו, ואמר לי בזה"ל: הלא כל היסורים אינם נחשבים ליסורים אלא מפני שהוא נגד הרצון והענג, ועתה למה לא יהי' לו רצון וענג בקרבת אנשים אליו כו' שלזאת אם אין זאת - ה"ה ביסורים. יטה רצונו ותענוגו כו' לישב בדד, ולא יהי' לו שום צער ויסורים מהתרחקות רעים אהובים". ומשמע שכל זה נאמר מאדה"ז על רבי אהרן בעקבות תחושת נרדפות שלו.

ומצאתי הדברים בעוד מאמר קצר של רבינו הזקן ד"ה פדה בשלום (מאמרי אדה"ז הקצרים, ע' רטו-ז) ושם: "כי אין שייך יסורים אלא בדבר שהוא נגד הרצון, כי ערך היסורים והצער הוא לפי ערך הרצון שאם אינו רוצה כ"כ אין ההיפוך יסורים כ"כ" (בינתיים לא מצאתי תאריך ושנת אמירת המאמר, ואולי נאמר המאמר בהקשר לגאולתו ממאסר ומשמעותו, שכל יסורי המאסר לא הי' נוגעים לו).