"היום יום" כד כסלו: "במנחה אין אומרים תחנון". ולכאורה צ"ל מהו הדיוק בזה.

ויש לבאר זה בהקדם: מבואר בשו"ע אדה"ז סי' תצג ס"ה בנידון ערב ל"ג בעומר האם כבר אז מתחיל ענינו דל"ג בעומר וז"ל:

"ומכל מקום אפילו בל"ג עצמו יזהר שלא להסתפר קודם אור היום לפי שאין אומרים אלא מקצת היום ככולו אבל לילה אפילו כולה אינה ככל היום ולא פסקה אבילות עד למחר ביום ולכן אומרים תחנון בתפלת המנחה של ערב ל"ג, ויש מקומות שנוהגין שלא לומר תחנון במנחה של ערב ל"ג לפי שסומכין שבתחילת ליל ל"ג פסקו האבילות ולכן אין אומרים תחנון במנחה שלפניו כמו שאין אומרים במנחה שלפני שאר הימים שאין אומרים בהם תחנון שלילם כיומם ולפי מנהגם מותרים ג"כ להסתפר ולישא בליל ל"ג (שלפי דבריהם אין נוהגין אבילות אלא ל"ב יום)".

ועפ"ז אפשר לומר שכמו"כ הוא בנוגע להנ"ל [העתקת מנהג הנ"ל] שקס"ד מעיקרא הוא שתוכן ענינו דחנוכה התחיל בכ"ה בכסלו שאז הי' יום המנוחה "חנו-כה", וכן הנס דשמן התחיל בכ"ה בכסלו וא"כ לכאורה אין סברא לשלול אמירת תחנון, אעפ"כ למסקנא [בדוגמא להנ"ל] מכיון שכבר מתחילים בהדלקת הנרות מבערב, זמן השקיעה, זמן המנחה (להעיר משקו"ט בשו"ת שאג"א בנוגע קביעות זמן המנחה), וא"כ שפיר מתחיל כבר מזמן המנחה שלילת אמירת תחנון.

ולכאורה הי' אפ"ל שביום כ"ד בכסלו הי' כבר ענין נצחון המלחמה (ראה תו"א ס"פ וישב) וא"כ זה לבד כבר מתאים לשלול אמירת תחנון. אבל בעצם אין יכולים לומר כך, דהנה כשמעיינים במגילת אסתר רואים שבעת ההיא, הנה הנצחון הי' בי"ג באדר "ונוח בו בארבעה עשר" (אסתר ט, יז). וא"כ נמצא שהחג מוסב על יום המנוחה (ולא יום הנצחון). לכן י"ל כנ"ל מיוסד על שו"ע אדה"ז.

ועפ"ז צ"ל מהו החידוש ב"היום יום", מכיון שאדה"ז העתיק כבר מנהג זה דשלילת אמירת תחנון בערב חנוכה - בסידור שלו (לפני "למנצח")?

ויש לומר בהקדם שמצינו כמה מנהגים ב"היום יום", שלכאורה נמצאים הם בסידור אדה"ז ואעפ"כ מעתיקם הרבי ב"היום יום".

ויש לבאר זה בהקדם מ"ש הרבי בנוגע למנהגם של מונקאטש, דרכי חיים ושלום. וידוע היאך שהמונקאטש אחז בשיטת אדה"ז בענינים שונים [וכן יחסי רבותינו נשיאנו אליו ולמנהגים שלו, כדמוכח גם מספר המנהגים ובשיחות קדש].

במה דברים אמורים בנוגע לשו"ע אדה"ז, אבל בנוגע לסידור אדה"ז, נחשב זה אצלו לנוסח (ולא ל"בתראי" לגבי השו"ע] ולכן ישנם שינויים בין שיטתו וסידור אדה"ז. וכששמים לב, רואים שכמה ענינים שהרבי העתיק בהיום יום" הם הן הענינים שהם לפעמים שינויים בין שו"ע והסידור שבזה רואים בס' דרכי חיים ושלום, שאוחז רק בשיטת אדה"ז בשו"ע שלו.

בנוגע לאמירת תחנון בערב חנוכה מצינו בספר דרכי חיים ושלום סי' קצא:"לא אמר תחנון בערב חנוכה וגם יום שלאחר חנוכה בחצע"ג (שם): כיון שהוא מדרבנן וקיי"ל דרבנן צריך חיזוק יותר משל תורה".

עפ"ז מתבהר הדיוק של הרבי "במנחה אין אומרים תחנון" [שזהו ע"פ המבואר בסידור אדה"ז דוקא] וזה כולל גם שלילת השיטה שלא לומר תחנון בשחרית.

ועפ"ז נמצא אגב היאך שבדיוקי העתקת מנהגים אלו ב"היום יום" הרי מדגיש הרבי החביבות לשיטת אדה"ז בסידור ["נפיק מפומא דרב כהנא"] שנחשב כבתראי לפסקי דינים.