בנוגע לגיורה של רות. אודות מחלון וכליון - בניו של אבימלך - נאמר (רות א, ד) "וישאו להם נשים מואביות שם האחת ערפה ושם השנית רות". ובחז"ל מצינו מחלוקת האם גיירו את רות וערפה לפני נישואיהן, או שנשאום בגיותם.

במדרש רבה רות (פ"ב, ט) אמר רבי מאיר: "לא גיירום ולא הטבילו אותם", וכן הוא בפירוש רש"י (רות א,יב; וכן פירש בתרגום שם א, ד; ובזוהר ח"ג קצ, א): "לפי שלא היו למחלון וכליון קידושין בהן, שנכריות היו ולא נתגיירו".

מאידך, בזוהר חדש רות (דף עט טור א), אמר [לו] בנו של רבי יוסי איש סוכו [לרבי פדת]: "חס ושלום שנשאה מחלון והיא גויה[1], אלא כשנשאה - נתגיירה, ובחזקת אימת בעלה [עליה][2] עמדה [היא] וערפה בענין זה, כיוון שמתו בעליהן, ערפה חזרה לסירחונה ורות עמדה בטעמה, דכתיב (א, טו): 'הנה שבה יבמתך אל עמה ואל אלקיה' [משמע דכתיב שבה] 'ורות דבקה בה' כמו שהיתה בתחילה. כיון שמת בעלה, ברצונה דבקה בתורה". ועוד שם איתא (דף פא בראש טור א): "אמר רבי נחום אמר רבי יהודה, מדקאמר 'שבה', מלמד שגיורת היתה בתחילה". עיי"ש.

כלומר: הפסוק מספר שערפה חזרה בה ("שבה אל עמה ואל אלוקי'") ומכך שהוצרכה לשוב בה, משמע שבתחילה - כשנשאו למחלון וכיליון - נתגיירו. [הוכחה זו הביא גם ה'אבן עזרא' ע"ד הפשט: "ו'שבה יבימתך' - לעד [=עדות], שנתגיירו" והיינו שמוכיח מהנאמר 'שבה' - 'שנתגיירו'. אבל ה'עקידת יצחק' לא מקבל ראיה זו, מכיון שא"כ נעשית נעמי 'מסיתה' - שהיא משכנעת את כלותיה, נשים יהודיות, לשוב לעבודה זרה[3]!]

ולא הבנתי בזה כמה נקודות:

א) מבואר ברמב"ן (וישב לח, ח) שעניין הייבום נתקיים ברות ברוחניות, [לתועלת נפש הבעל המת[4]], ולפי הדיעות שרות וערפה לא נתגיירו והיו מלכתחילה נכריות גמורות - לא מתאים עם ביאור הרמב"ן (ורש"י), כי ע"פ תורה אין כל קשר בין יהודי לנכרית.

ב) בגמ' (יבמות מז, ב; הובא בפירש"י א, טז) למדים מנעמי ורות את הפרטים שצריך להודיע לגר, ושלכתחילה מרחקים אותו וכו' - והרי נעמי איננה 'בית דין' שמצווה על כך. (האם היו צריכים לחזור ע"ז בפני בי"ד?).

ג) יש לברר מתי התבצע הגיור בפועל [קבלת מצוות וטבילה של רות].

והנה במד"ר וברש"י עה"פ(א, יט) "ותלכנה שתיהם [רות ונעמי] עד בואנה בית לחם" איתא, "כיוון שנתנה דעתה להתגייר - השווה אותה הכתוב לנעמי", הרי שהגיור בפועל התקיים רק כשבאו לבית-לחם[5]. אבל להלן (ג, ג) עה"פ "ורחצת" הובא בפירש"י - 'מטינוף ע"ז שלך' - ולפי הנ"ל היא כבר אחרי הגיור, ומה מקום יש לרחיצה מ'טינוף ע"ז'?

ואולי י"ל בכוונת הפסוק "ורחצת" - לטהרה יתירה (ממה ש"סורן רע").

ד. לפי הדעה (זהר-חדש) שרות וערפה כבר התגיירו קודם נישואיהן למחלון וכיליון, א"כ לפי המוכח לעיל (בשאלה ג') שנתגיירו לאחר נשואיהן - מדוע היו זקוקות לגיור-מחדש, הרי לא מצינו שהמתגיירים לשם אישות צריכים להתגייר שוב.

ושמא היה כאן ספק בעיקר הגרות - כמו אם קבלת המצוות דאז היא אמיתית, או שזה קשור עם "אימת בעלה"; ונפקא-מינה בימינו לאלה שהתגיירו ולא שמרו כלל מצוות בזמנו, ורק עתה מתחילים לשמור כדין, שישנם מצבים שבהם יזדקקו לעבור שוב גיור-מספק.