בשו"ע אדה"ז הל' פסח סי' תצ ס"ב, איתא: "וטוב לעשות איזה דבר בסעודה ביום שני לזכר לסעודת אסתר שהיתה ביום זה שבו ביום נתלה המן" (וכן הוא בשל"ה על מס' מגילה ובמג"א).

והנה במגילת אסתר מפרש רש"י עה"פ (ה, א) "ויעבר מרדכי - על דת להתענות ביו"ט א' דפסח שהתענה בי"ד בניסן וט"ו וט"ז". וממשיך הפסוק (פ"ה פ"א): "ויהי ביום השלישי גו'" שאז נכנסה אסתר לאחשורוש לעשות המשתה ואז בקשה אחשורוש במשתה מה רצונה, וענתה אסתר שיבא עוה"פ למחר וכו' ולמחרת במשתה השני נתלה המן בו ביום, כהמשך הסיפור. ועפי"ז תלית המן היתה בי"ז ניסן, כי הרי יום הג' הי' בט"ז אבל המשתה השני היתה בי"ז, ואיך נקבעה ההלכה הנ"ל שזה קרה בט"ז ניסן?

והנה בגמ' מגילה (טו, א; טז, א) מפרש"י שהפי' "ביום השלישי" הוא שלישי לשילוח הרצים שהיה בי"ג ניסן ולא שלישי לצום, הנה מקור לההלכה הנ"ל.

אבל עפ"ז הו"ל (לרש"י) לפרש ולא לסתום כי אף שפירושו בנ"ך אינו לבן חמש, מ"מ פי' זה חידוש הוא[6]. ובפרט שזהו היפך הפשט שהרי בפסוק טז (פ"ד) כתוב "וצומו עלי..שלושת ימים לילה ויום גם אני ונערותי אצום כן ובכן אבוא אל המלך גו'" ומפרש התרגום על המילים "ובכן אבוא": "ובתר כן איעיל" שפי' אחר התענית אבוא בפעם ראשונה.

ובפרט שאם נניח שזה היה יום שני לתענית, שהוא יום השלישי לשילוח הרצים הרי אסתר אמרה "גם אני ונערותי אצום כן", ואיך הלכה עשתה משתה באמצע התענית עם אחשורוש. ואת"ל כפי שמדייק ב'משאת משה' שבפעם הא' כתוב "אל המשתה אשר עשתה אסתר" ובפעם הב' כתוב (ז, א) "ויבא המלך והמן לשתות עם אסתר המלכה", שביום הא' לא שתתה (דהי' יום תענית), אבל ביום השני כן שתתה, הוי א"ש להפי' שתליית המן הי' בי"ז ניסן ש"ויהי ביום השלישי" הוא שלישי לתענית. אבל לפרש"י הנ"ל המשתה הי' ביום ב' וג' לתענית.

וראה בתרגום שמפרש הפסוק ויהי ביום השלישי "והוה ביומא תליתאה דפסקתא" ויוצא מזה שישנו עוד שיטה שהמשתה הא' היה בי"ז והב' כנראה בי"ח ניסן שאז היתה תלית המן.

וקשה טובא להגיד שרש"י ס"ל כמו הפי' של התרגום, שהרי זהו ג"כ חידוש והול"ל בפירוש. ועל-פי כהנ"ל צריך להבין מהי שיטתו של רש"י בפשוטו של מקרא, וצ"ע (וידוע הכלל שמה שרש"י מפרש בגמ' הנה לאו דווקא שכך שיטתו בפירושו עה"פ).

[6]) והרי גמ' לא ילמוד עד שיהי' בן ט"ו.