בענין המבצע ד"עשה לך רב" (שיחות קיץ תשמ"ו ואילך) – שכל אחד יעשה לו "רב" חבר בעבודת ה' עמו יוועץ וכו'. יש להעיר ממ"ש הרה"צ בעל נועם אלימלך ב"צעטיל קטן" שלו: "לספר בכל פעם לפני המורה לו דרך השם, ואפילו לפני חבר נאמן, כל המחשבות והרהורים רעים אשר הם נגד תוה"ק אשר היצה"ר מעלה אותן על מוחו ולבו, הן בשעת תורה ותפלה, הן בשכבו על מטתו, והן באמצע היום, ולא יעלים שום דבר מחמת הבושה, ונמצא על ידי הסיפור שמוציא מכח אל הפועל, משבר את כח היצה"ר שלא יוכל להתגבר לעיו כל כך בפעם אחרת, חוץ מעצה הטובה אשר יוכל לקבל מחברו, שהוא דרך השם והוא סגולה נפלאה".

ציון (דמות ראי') לתניא – מקומו גורם לו לחטוא

בתניא פרק ל' (לח,א): והוי שפל רוח בפני כל האדם . . ע"פ מארז"ל אל תדון את חבירך עד שתגיע למקומו, כי מקומו גורם לו לחטוא להיות פרנסתו לילך בשוק . . ועיניו רואות כל התלאות כו'.

ויש לציין (כדמות ראיה – עכ"פ) לגמרא קידושין מ, א: רב כהנא הוה קמזבין דיקולי (סלים שנשים נותנות שם כלפיהן. רש"י) תבעתיה ההיא מטרוניתא [לעבירה] . . אמר לי' [רב כהנא לאליהו] מי גרם לי לאו עניותא [בתמיהה! – אם לא העניות לא הוצרכתי להיות עסקי במלאכת נשים - רש"י) יהב ליה שיפא דדינרי.

מקור לרמב"ם בענין שמחה בעשיית מצוה

הרמב"ם בסיום הלכות לולב: "השמחה שישמח האדם בעשיית המצוה עבודה גדולה היא וכו'". כל המקורות שצויינו להלכה זו (בספר מראי מקומות, קה"ת, שנלקטו) מהמפרשים ונו"כ על הרמב"ם אין בהם להצביע על מקור מפורש ואולי זהו חידוש של הרמב"ם – שמיוסד על כל המקורות שהפליאו את מעלת שמחה של מצוה כו'.

ויש לציין עוד מקור – ויקרא רבה פרשה לד פיסקא ט: "למדך תורה דרך ארץ שכשיהא אדם עושה מצוה יהא עושה אותה בלב שמח". אבל גם הוא אין בו מקור מפורש כנ"ל.