תלמיד בישיבה
בשיחת אחש"פ ה'תש"ל (אות וא"ו) מדובר בהא דאיתא בשיחת אחש"פ התש"ד (אות יז עמ' 116) שמנהגנו לנגן ניגון 'האפ קאזאק' באחש"פ[1]. וביאר הרבי שייכות ניגון השפאלער זיידע לפסח בג' אופנים: בענין אהבת ישראל, בענין פדיון שבויים, ובענין הנסים והמופתים, וז"ל:
"די גמרא (ברכות נז, א) זאגט אז דער וואס זעט א ווארט מיט איין נו"ן בחלום איז א סימן אז "נסים נעשו לו", און דער וואס זעט א ווארט בשני נוני"ן איז א סימן אז "נסי ניסים נעשו לו", איז דאך מובן אז דאס איז דער ענין פון חודש "ניסן" וואס האט אין זיך צוויי נוני"ן, וואס..ווייזט אויף נסי ניסים.
במילא איז מובן די שייכות פון חודש ניסן מיט ר' לייב שרה'ס מצד דעם וואס בא איהם געפינט מען נסים באי"ע לגבי די נסים פון די אנדערע רביים.
ביז אז כל מציאותו איז א ענין של נס, ובהקדים:
עס זיינען פאראן חוקרים וואס זיינען מסביר יעדער זאך ע"פ טבע; אלע ענינים עד היום הזה.
איז פאראן דער ספר רז' המלאך (מ'זאגט נישט דעם גאנצען נאמען, ווארום עס איז א שם פון א מלאך, און א שם בלתי רגיל). [וכידוע אז עס איז א סגולה האלטען דעם ספר איז שטוב] - וואס דער ספר איז געדרוקט געווארען נאך פאר דעם וואס ר' לייב שרה'ס איז געבארען געווארען, ומכ"ש אז עס איז געווען אין כת"י מיט יאהרען פריער, והכל מודים אז די כתבי יד זיינען געווען מאות בשנים פאר זיין געבארען ווערן[2].
געפינט מען אין דעם ספר א תפילה פאר ר' לייב שרה'ס ער זאל האבען פתיחת המוחין, און אז מ'זוכט ר' לייב שרה'ס בדברי ימי ישראל געפינט מען נישט קיין צווייטען, און עס איז דאך פארשטאנדיק אז מ'וועט נישט מאכען קיין תפילה פאר איינעם וואס מ'ווייס נישט וועגן איהם, איז דאך א סימן אז דאס מיינט מען איהם אע"פ אז עס איז געשריבען געווארען מיט אסאך יאהרען פריער.
מ'געפינט טאקע עד"ז אין נאך א פלאץ, וואס אין מגילת תענית שטייט מ'האט געמאכט א תענית בט' טבת ע"ש הגזירה וואס איז געווען מאות בשנים שפעטער[3], קען מען זיך אבער דארטען דינגען, און ווי עס זיינען פאראן מפרשים וואס זאגען אז דאס איז צוליב אן ענין וואס האט פאסירט בימי עזרא[4].
בנדו"ד קען מען זיך אבער בכלל נישט דינגען, ווייל מ'קען נישט זאגען אז דאס גייט אויף א איד נישט קיין מפורסם, און פון קיין אנדער מפורסם ווייסט מען נישט, זולתו.
וואס דאס איז א ענין וואס די וועלכע גלייבען נישט אין מופתים וענין יודע עתידות, האבען נישט קיין ביאור אויף דעם - ווי קומט א תפלה אויף ר' לייב שרה'ס אין א ספר וואס איז געשריבען געווארען מאות בשנים לפני זה, (און די תפילה איז דאך טאקע נתקבל געווארען און בא איהם איז געווארען פתיחת המוחין).
און דאס איז דער ענין פון "נסי נסים נעשו לו", און נישט נאר נסים וועלכע זיינען נישט מפורסמים, נאר ענינים וועלכע מ'קען ווייזען באצבע, און וואס מ'קען זאגן: נעם דעם ספר און מיש עס אוף וועסטן זען אז עס איז אנגעשריבען שווארץ אויף ווייס בדף פלוני ובעמוד פלוני, און מ'קען גיין אין יעדן ביבליאטעק, און זען דעם ספר ווי עס איז" וכו' ע"ש.
[בשעת אמירת השיחה כשאמר הרבי "ר' לייב שרה'ס, דער שפאלער זיידע" וכו' היו מי שחשבו שכוונת הרבי היתה לומר שיש ביניהם קשר מצד שורש נשמתם וכדו', אך בשיחת ש"פ אחרי (אמצע אות ו') הבהיר הרבי שאכן כוונתו לומר שהיו באמת איש אחד, ע"ש היטב, וכבר דשו בזה רבים וכו'].
עכ"פ ביסוד דברי רבינו בענין הנסים השייכים לר' לייב שרה'ס מס' רז' המלאך יש לתמוה ביותר, כי הנה ידוע להבקיאים בעניני הספרות יהודית תופעת הכנסת שמות אנשים בספרים קדמונים כעין תפלה בעבורם, ואעתיק פה דברי החיד"א זצ"ל בספרו שם הגדולים במערכת גדולים אות א' בקונטרס אחרון וז"ל: "אלקליאון בן הדסה. מוזכר כמה פעמים במדרש חזית[5] והרב מהר"ש יפה בס' יפה קול פירש בדף מד "חכם גדול", ושם דף יא דלא גרסינן לה, אמנם הרב מהר"ם די לונזאנו גלה סודו, דהי' אחד מעתיק ספרים ומדרשים והי' לו בן אחותו ושמו אלקליאון ובכ"מ שאומר המדרש חכמה או תורה כותב אלקליאון כאילו מתפלל שיזכה לתורה ולכן לא גרסינן לה", ע"כ.
ועכ"פ לפי"ז הי' אפשר לתרץ דברי ס' רז' המלאך בפשטות שהמעתיק או המדפיס הכניס שמו או שם א' ממכריו לתוך התפלה כאילו מתפלל שיזכה לתורה כנ"ל, וא"כ צע"ג איך אפשר לומר "וואס דאס איז א ענין וואס די וועלכע גלייבען נישט אין מופתים וענין יודע עתידות, האבען נישט קיין ביאור אויף דעם", כשאפשר וגם פשוט יותר לכאורה לפרש שמדובר בתופעה הנ"ל.
שוב ראיתי שה"ג עם הגהות מנחם ציון מרמ"מ קרענגיל מקראקא והעיר שם וז"ל: "וכזה מצינו הרבה פעמים בס' רזיאל ועמ"ש בח"ב אות ז סי' ח [ערך זהר] בזה ע"ש", (ומדבריו נראה שנמצאים גם שמות אחרים בתפלות אחרות בס' הנ"ל ואינו תח"י לעיין בו (ובנוסח הספר שעל תקליטור השמיטו כל השמות) וא"כ לפנינו בבירור שלא רק אפשר לפרש כן, אלא שאכן כך פירשו בפועל שנים רבות לפני אמירת השיחה, וא"כ איך אפשר לומר שאין שם ביאור אחר על זה, וצע"ג.
1) מדברי הרבי משמע שכוונתו על שיחה או רשימה אחרת ואיני יודע למה כוונתו (בריש השיחה שם הסביר הדברים שנזכרו בשיחת אחש"פ ה'ת"ש, אך לא מצאתי ענין ניגון זה שם).
2) ולהעיר שאין הרבי מייחסו לאדה"ר כנהוג בין ההמון, ובאמת יש מפקפקים באמיתותו ולכה"פ בהיחס לאדה"ר. ראה דברי סופרים קונטרס הזכרונות מצוה שלישית; תורת הקנאות עמ' מט בהגה"ה; לוחות העדות דף לג, א; כתבי קודש רמ"מ, ליקוטים יקרים עמ' 27; חיי מוהר"ן סי' תעח.
3) והכוונה בזה, דבשו"ע או"ח סי' תקפ הביא ממגילת תענית שמתענין בט' טבת, אבל "לא נודע איזה היא הצרה שאירע בה", ובטעם תענית זו נאמרו טעמים שונים, ואחד מהם הוא הטבח שנעשה ל"ע ביהודי ספרד ביום זה, ובין ההרוגים הי' נשיא ישראל רבי יהוסף בן רבי שמואל הנגיד (וחתן רבי נסים גאון) ובזה תמו ימי הטובה לבנ"י בספרד, וא"כ לפי"ז הרי נגזרה התענית שנים רבות לפני שאירע הצרה עצמה, אבל כדלהלן בהשיחה, נאמרו גם טעמים אחרים בזה. ועיין גם באג"ק חכ"ח עמ' קפא (במהדו' שתח"י) דיש שאמרו שהטעם הוא שביום זה נולד אותו האיש (כי יום הניט"ל חל בט' טבת בשנת 1 למס'), ובהגהות ה'ברוך טעם' על שו"ע הביא גם ממגילת יש"ו, שביום זה נפטר שמעון הקלפסי (כיפא? ע"ש) שהביא תשועה לישראל [אך יש להעיר שלכאו' דברי מגילה הנ"ל אינם כנים בנוגע לסיבת צום גדלי' (שהוזכר כבר בכתובים), גם הרבה דברים שם סותרים לדברי רז"ל וכדו'] ע"ש.
4) הכוונה על פטירת עזרא, וכן מפורש בסליחות לעשרה בטבת.
5) הוא הנקרא כיום מדרש שה"ש וקהלת רבה המתחילים בפסוק חזית איש וכו' (ובאמת אין שייכות בין הספרים השונים במד"ר זה לזה). וכנראה הושמט השם אלקליאון מהמהדורות שלפנינו ע"פ הדברים שבפנים.
Download PDF