בגליון האחרון - תתלג (עמ' 80 ואילך), הביא הר"נ גרינוואלד מאג"ק ח"ח אגרת ב'תסט שבה הרבי מתייחס אל הספר 'חמדת ימים', והביא כמה דברים המובאים בסידור אדה"ז (טעם תשליך, מנהג הקפות בשמע"צ ומכתב הרבי בענין נט"י ביוה"כ וט"ב) המצויים ב'חמדת ימים', ועל זה מבאר "שבכל מקרה לא נלקחו ישירות משם, אלא דרך ספר אחר "שטיהר" את הדבר", ויש להעיר בכללות דבריו כמה הערות.

א. ראה ממכתבו של רבינו בלקו"ש ח"ט עמוד 371 (ונדפס גם באג"ק ח"ג אגרת תק"ד), ששם כותב רבינו: "על מנהגינו המובא ב'היום יום', יהי רצון שעל התפוח - אחר הברכה קודם האכילה . . כן הובא בשד"ח (אס"ד ר"ה ב' ד') שכ"כ בחמדת ימים . . ועפמ"ש בשער הכולל בתחילתו דבאין הלכה פסוקה, הנה אף אם הכריע בשו"ע בנטי' לפוסקים, הכריע בסידורו שזה משנה אחרונה שלו בנטי' למקובלים - גם בנדו"ד אפ"ל כן, ועפ"מ שהובא בשד"ח טעם ע"פ רוחניות הענינים להקדים היה"ר לאכילה", עכלה"ק. הרי רואים, שבנוגע למנהג חב"ד הרבי מציין שכ"כ החמדת ימים, ובפרט שמבאר זה ע"פ פנימיות הענינים. וא"א לומר שעי"ז שהשד"ח הביאו נעשה הדבר "טהור", כי הרי הרבי ממשיך שם במכתב "ואין הספרים מ"צ וחמ"י תח"י לעיין בהם". ולכן הרבי מציין לשד"ח ששם הובא החמדת ימים, ולא שעי"ז נעשה "טהור".

ב. בכלל, עיקר המחלוקת של היעב"ץ (ראה אגרת פורים - נדפסה בקרית ספר נ' תשל"ה (מכת"י אוקספורד)) בענין החמדת ימים - התחיל אחרי שנתן הסכמה למקדש מלך אשר למקובל האלקי ר' שלום בוזאגלו, וכשקיבל את הספר וראה שמובא החמדת ימים עשרות פעמים, חזר היעב"ץ מהסכמתו, ויצא נגד החמדת ימים והמק"מ שגם אותו האשים בשבתאות, והרי מספר ציטוטים משם "וראיתי בו באיזה מקומות שרוצה לבצבץ גם כן מהבלי האמונה הרעה היא"; "ולהכות על קדקד המחבר בוזאגלו שסומך על משענת קנה רצוץ משפט, והזהרתי הרבים שלא יהו נתקלים באבן הטועים". היינו שהיעב"ץ האשים גם את המק"מ בשבתאות ר"ל כמו החמדת ימים.

והנה ידוע יחס רבותינו נשיאנו להמק"מ המובא ריבוי פעמים בדא"ח, ובמיוחד בספרי היסוד דחסידות בתו"א ולקו"ת (במיוחד), והצ"צ מנסה להעמיד את דברי רבינו הזקן גם לפי המק"מ. ולדוגמא - לקו"ת ויקרא פ' אחרי כ"ח ב' בהחצאי עיגול (ועיין בפי' לפני ה' וכו') ובעוד מקומות. ולכן מסתבר לומר שיחס רבותינו נשיאנו לחמדת ימים הוא יחס חיובי.

והרי ממ"נ: באם סוברים כדעת היעב"ץ הנ"ל שחשדהו בשבתאות, הרי כלשונו "הָפַך דא"ח והי' סרסור עבירה . . שאסור לכל אדם מישראל ללמוד מתוכו . . אעפ"י שמטעה את העולם בתערובת דברי מוסר, וקצת עניני דברי תורה וחסידות של שטות אינו יוצא מתוך דפיו, ומיד ניכר שמזויף מתוכו במינות של ש"ץ שהבליע בו ממש בכל דף ושורה ברמזיו האסורים..." (ההדגשות אינו במקור), וכיצד אפשר לטהר איסור זה? ובאם אכן מובא דבר אחד שמקורו בחמדת ימים, (אפי' אם יש מקור קדום יותר, או שמובא מספר אחר שהעתיק דבריו), מההכרח הוא שס"ל כדברי המצדדים - (ולהעיר שהמ"ח וסידור האריז"ל סבירא להו כדברי המצדדים, בעצם העובדה שהעתיקו מדבריו) - ובראשם רבי חיים פאלאג'י. והרי מספר ציטוטים מספרו כל חיים (אזמיר תרל"ד): "ספר חמ"י בנוי לתלפיות מיסוד רבותינו הקדושים . . ומלא ברכת ה' . . ורבים השיב מעוון . . כי ראוי לאמר עליו בספרו המזוקק הלזה חמדת ימים, אשר תוכו רצוף אהבה לאהוב את ה' אלוקינו וליראה אותו, כי דבריו היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב . . כי יציב ונכון וקיים דברי הס' הזה ודבריו חיים וקיימים . . שספרו חמדת ימים חברו הרב ז"ל בעמוד הענן אשר ירד עליו מן השמים", ומציטוטים אלו מובן שאין "דרגה ממוצעת" ביחס לספר זה. ואם מביאים המק"מ ריבוי פעמים בדא"ח הרי בהכרח לומר שיחס רבותינו נשיאנו להחמדת ימים הי' חיובי, וכדלקמן.

ג. דרך אגב, הכותב הנ"ל מצטט ממקדש מלך ח"ב קעג א', [ומפענח] "בח(מדת) ה(ימים)...", אולם לא דייק, כי שם במק"מ מביא הר"ת של חמדת ימים - "ח"י" ולא "ח"ה", ולהעיר שהמביא ספר חמדת ימים לביה"ד - ר' יעקב אלגאזי - כותב בהקדמתו לח"ג, ששם הספר הוא 'חמדת ימים', וז"ל: "הדור אתם ראו כל חלקה טובה אשר חלק אלוקים לנו זה שפר ספר חמדת ימים כתב איש רבי" וכו', וכן הוא גם בדף השער לח"א - "ספר חמדת ימים יסודתו בהררי קודש" וכו' ורוב המקובלים כשכותבים שם הספר בר"ת הוא או "ח"י" או "חמ"י", והמק"מ עצמו כל פעם שמצטטו כותב "ח"י". ולכן יתכן מאוד שהר"ת "ח"ה" שבשו"ע אדמוה"ז סימן רפה בקונטרס אחרון-אינו הח"י (ודלא כמש"כ במראי מקומות לקו"א, ובנטעי גבריאל דיני ומנהגי פורים בהשמטות חדשות עמוד רנה), ובפרט כמו שכתבו שם שהמקור המדויק אינו כהמצויין בקו"א.

ד. עוד כמה מקומות שהמקור לענינים המבוראים שם הוא בח"י: (א) בסדר קידוש לבנה כותב אדמוה"ז עפ"י הקבלה ד"אין לקדש הלבנה עד אחר ז' ימים למולד". והנה השער הכולל הראה מקום לח"י או"ח סימן תכו בשם השערי אורה להר"י גיקטלייא ומשנת חסידים. והנה לשון רבינו הזקן דומה יותר ללשון המ"ח, וכן הוא בסידור האריז"ל לר"ש מראשקוב - והם העתיקו לשון הח"י. והטעם שלא העתיק אדמה"ז המשך הלשון, י"ל בפשטות עפ"י הידוע שאדה"ז כתב סידורו בלשון שיהי' סידור השווה לכל נפש. (ב) בסדר ספירת העומר: "אך יש מי שאומר שהבא בסוד ה' יש לספור אחר שגמר הסדר בחו"ל וכו'" (ואף על פי שבשער הכולל הביא שהמהרי"ל הכניס קטע וכו', הרי סוכ"ס בהשגח"פ ענין זה נמצא בסידור ולא הוציאו קטע זה מהסידור); ואע"פ שענין זה כבר מובא בפע"ח (שער חג המצות, סוף פרק ח') בשם הרמ"ע (וכ"כ הרב מוהר"נ שפירא בעל מצת שימורים, והרמ"ז) - אבל הלשון המובא בסידור (הבא בסוד ה'), הוא לשון החמדת ימים.

וראה הגדה של פסח לרבי על הקטע של ביעור חמץ: "וכל הנזהר ממשהו חמץ בפסח נשמר מחטא כל ימות השנה", ומציין לכתבי האריז"ל. וציין בנטעי גבריאל - דיני פורים השמטות, שדבר זה אינו בכתבי האריז"ל אלא בח"י.

ה. לכן מכל הנ"ל מסתבר לומר שיחס רבותינו נשיאנו הוא יחס של חיוב [ובפרט שכתוב בספר שאלת יעב"ץ ח"ב "העד העיד בנו שעבר על הס' הזה ולא מצא שום שלו (?) ושחיתה בענין שבתי צבי, כ"א מענין ס"ע (ספירת עומר) וכו'", וע"ז כותב רבי חיים פאלאגי בספרו כל החיים, דאי משום הא הרי נמצא לג' גיבורים הנ"ל שהם נהגו לספור ספה"ע אחר הסדר, ומביא שהחיד"א ז"ל בס' טוב עין סי' ח מביא שם דתשובת הרא"ש בס' בשמים לראש סי' קכב דכתב וז"ל: "ולענין אם אומרים אותו מבע"י או לא, בשני של פסח איני רגיל לאומרה כי אם אחרי הסדר, כי דבר מגונה הוא לומר היום יום אחד לעומר ולסדר אח"כ סדר של פסח", וזה בנוסף להטעמים עפ"י קבלה אליבא דהרמ"ע והרמ"ז מהרנ"ש והח"י ועוד. נמצא, שהענין הכי תמוה לדעת היעב"ץ שמטעם זה חשדו בשבתאות וכו' ר"ל, הנה זה מיוסד על דברי המקובלים והרא"ש (כדלעיל) ויומתק עפי"ז ביותר שדווקא ענין זה הובא בסידור אדמה"ז!].

וכמו שהיום כולם מביאים את ר"י אייבשיץ, ולא עולה על הדעת חשש של שבתאות - עד"ז בהנוגע לחמדת ימים. וזה שהרביים לא הזכירו את שמו י"ל בגלל שהמתנגדים חשדו שחסידות הו"ע של שבתאות ר"ל, ולכן נמנעו מלהזכיר את הח"י בשמו כדי שלא לתת פתחון פה להמתנגדים (וכעין זה העיר הר"י מונדשיין על הסיפור המובא בשבחי הבעש"ט בנוגע לח"י. ולהוסיף ששם כתוב שהבעש"ט אמר "שידפיסו באותה שנה ספר חדש, ואיני יודע שם אותו ספר כי עדיין לא קראו לו שם והוא ספר של שבתאות וכו'" והרי החמדת ימים נדפס בשנת תצ"א-ב, והסיפור עם הבעש"ט היה בשנת תק"ב, ואיך אמר הבעש"ט שאינו יודע השם כי עדיין לא קראו לו שם - אם כבר נדפס עשר שנים לפני"ז. אלא י"ל כנ"ל שכדי לא לתת פיתחון פה להמתנגדים - הוסיף המחבר 'חמדת ימים' וכן י"ל בנוגע להסיפור שמובא שם אחרי זה). וי"ל שלכן בתורת חיים שמות דף שעג א כתב בשם הפע"ח דקידוש לבנה צ"ל אחר ז' ימים דווקא, הגם שבפע"ח כתב שאנו מברכין ברכה זו בר"ח (כמוש"כ בהגהות לסידור מכ"ק אדמו"ר נ"ע), ואילו ענין זה (ז' ימים) הוא מהח"י, אלא שכנ"ל שמחשש המתנגדים נמנעו מלהזכירו בשמו, והיות וענין זה מביא הח"י בשם האריז"ל - כתב זאת אדמו"ר האמצעי בשם הפע"ח, וכפי שאנו רואים בריבוי מקומות אשר אדמו"ר הזקן ואדמו"ר האמצעי קוראים לכל כתבי האריז"ל בשם פע"ח או ע"ח, ולא נחית לציין איפה בכתבי האריז"ל. ולדוגמא בהוספות לתו"א פ' תצוה - (קיא ב (שו"ה היא למעלה)): "וכידוע בע"ח הטעם דמ"ע שהזמן גרמא נשים פטורות לפי ששורש הזמן הוא בנוקבא כו' וד"ל", ולא נמצא ענין זה (דמ"ע שהזמ"ג) בע"ח, אלא בטעמי המצוות שבלקו"ת להאריז"ל סוף פרשת בראשית. עוד דוגמא בסידור (עם דא"ח) שער יום הכיפורים ד"ה "להבין ענין איסור אכילה ושתי' ביו"כ" - בסוף הדרוש (רנא ב): "וכידוע דבחי' חיצוניות אבא הוא בחי' חיצוניות ע"י, ובחי' פנימיות אבא הוא לעולם בחינת פנימיות ע"י וכמ"ש בע"ח ולא ידעתי הטעם כו'" - והוא בפע"ח שער הק"ש פט"ו וכהנה רבות.

ובהנוגע להאגרת שמביא מח"ח, שם משמע שכותב לרבי שיש אצלו ספר חמדת צבי על תיקוני זוהר, ורצונו לדונו בשריפה על ששמע שיש ע"ז עוררין וכו' ורוצה להתחיל ללמוד קבלה מהספר חמדת ימים, וע"ז עונה הרבי "הנה נבהלתי גם לסברא כזו כי אפי' אם הי' מקום עוררין, הרי לא לו להכניס ראשו בענינים אלו, ולכל היותר צריך הי' לסלק עצמו מללמוד בו, אבל לא לדון ספרים לשריפה . . ובהנוגע לס' חמדת הימים, הנה גם בדבר זה יש סברות חלוקות וכיון שלע"ע לא מצאתיו מובא בספרי רבותינו נשיאנו הק', הרי לאידך גיסא מה לו להתחיל לימוד הקבלה דווקא מספרים כאלו שיש חילוקי דיעות אודותם, ובפרט שכבר עוררתי על הכרח לימוד החסידות שבה נכללה ג"כ חכמת הקבלה" וכו', הרי מובן מזה שהרבי לא שולל את הספר חמדת ימים אלא כותב באופן דממ"נ - מצד אחד רצונך לשרוף ספר חמדת צבי כי יש ע"ז עוררין (היינו שחשדהו בשבתאות), הנה ע"ז המענה - נבהלתי שדנו לשריפה, אך באם כן הרי גם ס' חמדת הימים שרוצה להתחיל ללמוד קבלה מספר זה דווקא - הנה גם ע"ז ישנם עוררים וכו' וכו' (ובפרט שהמדובר בכזה שלע"ע לא למד חסידות כמובן מהנ"ל וכו' וד"ל).

דרך אגב, ישנם כמה ענינים המבוארים בחסידות ומקורם בח"י, ולדוגמא: המבואר בדא"ח בכמה מקומות, ובארוכה בתער"ב ח"ב עמוד א'תז (ד"ה "ויענך וירעיבך") בהסתירה כביכול בסדר הסעודות מזהר יתרו דפ"ח ב (וכ"ה בפע"ח שער השבת), ואילו באדר"ז דרפ"ח, משמע להיפך וכו', ומציין לדברי המק"מ שם בפ' יתרו שהאריך בזה. ואח"כ מבאר הענין עפ"י דא"ח, והמעיין שם במק"מ יראה, שביאור זה הוא המובא בשם הח"י (החמדת ימים) דף סז, והוא אותו הביאור אלא באותיות הקבלה (ועד"ז ישנם עוד כמה ענינים בחסידות שאפשר לכאורה לציין שמקורם בחמ"י, ואכ"מ).