בגליון האחרון - תתלה (עמ' 156), מביא הר"מ רבינוביץ את שכותב כ"ק אדמו"ר ב"מפתח שמות ואנשים" בערך "תנן, תניא" כותב: "אא (תניא בספ"ג דנדה), אמ (כדתנן), בי (כדתנן בס' יצירה)". (דרך אגב - לכאורה יש לתקן ביא).

ושואל: על שמשמיט את ה"תניא" שבהתחלת אגרת התשובה "תניא בסוף יומא . . עכ"ל הברייתא". ומתרץ: כי במשנה ראשונה למד הרבי, כי לדעת אדה"ז הוא אכן רק מאמרו של ראב"ע, ונקט לשון תניא בגין סיבות אחרות.

ותוהה אני על תירוצו, הלא איפכא מסתברא - "תניא" של אגרת התשובה היא אכן - ברייתא לכל הדעות, מאחר והיא מאמר של רבי אלעזר בן עזריה ששאל את רבי מתיא בן חרש שניהם תנאים.

משא"כ "תניא בסוף פרק ג דנדה" שבלקוטי אמרים ח"א, הרי הוא מאמר של רב שמלאי - שהוא בדור שני של תקופת אמוראים (שימש אצל ר' ינאי (בב"ב קיא, א) ואת ר' יהודה נשיאה (ע"ז לז, א)).

והשאלה היא הפוכה - באם יש לציין "תניא", הרי יש דין קדימה להביא ה"תניא" של אגה"ת, שהוא מאמרו של ראב"ע שהינו בודאי לשון ברייתא, מאחר והוא מאמר של תנאים.

ויש להוסיף על שאלתו - הרי בפרק ראשון עצמו יש פעם נוספת, "דהא תנן (אבות פרק ב)", והרבי אינו מביאו? בנוסף על כך - יש גם בפרק יא - "כדתנן אבות הניעור בלילה" וכו'. וכן בפרק ל"ה - בתוך ציטוט לשון הינוקא מזוהר פרשת בלק "דתנן לא יהך בר נש בגילויה דרישא...".

והתשובה לכאורה פשוטה מאד. הרבי כתב שורה נוספת מתחת לכותרת של ה"מפתח שמות ספרים ואנשים", "שאחר זמן המשנה". היינו שאינו מביא במפתחות ספרים ואנשים שבתקופת המשנה ולפניה. ומשום כך אינו מביא תנן בפרק ב של אבות. כי היא בתקופת המשנה.

ואי-לכך, אינו מביא את התניא של אגה"ת, מאחר והוא אכן תניא-ברייתא. והוא מצטט, רק שלש מקומות בתניא שמובא שם הלשון תנן או תניא (שהוא לשון שבדרך-כלל שמור למשנה וברייתא) על מאמרים שלאחר תקופת המשנה, שבכל זאת מביא אותם אדה"ז בלשון תנן או תניא.

התייחסותו של הרבי בשיחתו היא על שאדה"ז מעדיף לצטט את גמרא בלשון "תניא", ולא כפי לשון הגמרא "שאל רבי מתא בן חרש...", אף שברור שמתאים לצטט אימרה זו בלשון תניא, מאחר והוא לשון חכמי התנאים. ומסביר הרבי, כי זה בא ללמדנו א) לשון איתן הנשמה. ב) להכרית קליפת "תניא".

ועל פי זה מובן מה שכותב הרבי בערך "תנן" - "אמ", היינו מה שכותב אדה"ז בפרק מ "כדתנן ניטלו אגפיה כשרה", מעיר הרבי על-כך שהרי במשנה נאמר (חולין נו, ב) נשתברו גפיה. אלא מסביר הרבי (בהערה בשיעורים בספר תניא עמוד 518), כי אכן לא נאמר כך במשנה, אלא שמדברי המשנה נלמד דגם ניטלה כשרה, למרות שאין זה מפורש שם. ולכן מביאו הרבי בערך תנן - מאחר וזה סגנון שאינו רגיל לרשום תנן - כאשר דין זה מובא רק בשו"ע.

כן הוא גם בציטוט של דרש רבי שמלאי שבתחילת ספר התניא, ובשער היחוד פרק י כדתנן בספר יצירה, שהמשותף לשלשתם שהם לאחר זמן המשנה.

אך עצ"ע - מה שהרבי מביא ערך תנ"ך וזוהר. כמו"כ צ"ע, ממה שמביא רבינו ברשימות על תניא פ"א מלשון הגמ' ביבמות עא, ב ומקצור תניא להצ"צ, ומבית רב, שדרשה זו של רבי שמלאי היא אכן ברייתא.

ידידי הרב ירמיה שיחי' זלמנוב - הציע תשובה מענינת ומקורית, שעונה לכאורה על כל השאלות. לדידו - מוסיף הרבי עוד כותרת משנה - "בהוספות איזה ביטויים אי רגילים". ולכן, ייתכן כי הרבי לא נחית לרשום את רשימת המילים "תנן ותניא" שאכן מציינים ברייתא או משנה, כי זהו ביטוי רגיל, ואי משום שמות ספרים הרי מביא רק ספרים שלאחרי תקופת המשנה. הרבי רשם בערך זה רק תיבות "תנן ותניא" המובאים בספר התניא בבחינת "ביטויים אי רגילים".

משום כך לא מובא - אא (תנן אבות פ"ב), איא (כדתנן באבות הניעור), גא (תניא בסוף יומא) - כי הן מקדימות מובאות ממשנה וברייתא. אלה (כדתנן לא יהך בר נש) - הרי זה ציטוט מלשון הזוהר, ביטוי רגיל בספר הזוהר.

הרבי מביא אא (תנן אבות פ"ג דנדה) - ביטוי אי רגיל מאחר והא דרש של ר' שמלאי - אמורא, אמ (כדתנן) - הלכה בפוסקים שמקורה בדיוק לשון המשנה, בי (כדתנן בס' יצירה) - ביטוי אי רגיל לצטט ספר יצירה בשלום תנן.