בגליונות שעברו האריך ידידי הרב ח.ר. לתמוה על מש"כ ב'אגרות משה' דנשים שוות לאנשים בקדושתן, ומה שהם פטורין ממצוות מסוימות אין זה מחמת גרעון בקדושתן כ"א דהוי גזה"כ. ותמה ע"ז ממש"כ הרמב"ם בפיה"מ בהוריות, דאיש קודם לאשה להחיות משום שהוא מקודש ממנה.

הנה דברי האגרות משה פשוטים וברורים ואין צריך לפנים, דודאי לענין עצם החפצא דקדושת ישראל אין שום חילוק כלל בין איש לאשה, ולא אבין איך אפשר להיות אפי' צל של הו"א אחרת. ואף דאין הדבר צריך ראי', בכ"ז אעתיק לשון הצפע"נ (מהדו"ת כ, א): "דבשאר מצות דפטור (העבד) הוא בגדר ב"נ ולא כמו אשה שפטרת התורה", ור"ל דאין פטורה של אשה מחמת חסרון קדושתה כ"א דהוא גזה"כ.

ומש"כ הרמב"ם שהוא מקודש ממנה, כוונתו לענין קדושה ומעלה נוספת, דסו"ס כל מצוה מוסיף איזה קדושה על הגברא, אבל דבר זה הוא ענין נוסף וחיצוני ואינו נוגע כלל וכלל לעצם קדושת ישראל, דפשוט יותר מביעתא בכותחא דנשים שוות בזה לאנשים.

גם תמוה מה שהביא איזה מקורות לענין פחיתות האשה וכו', דהרי פשיטא שלשונות כאלו אינם מתאימים כלל וכלל לדרכו של רבינו. ואף דנמצא כזה בספרי גדולי ישראל ראשונים ואחרונים, הרי יתירה מזו מצינו לענין רשע, דבש"ס ובשו"ע וכו' מפורש דחובה לשנאותם (אחרי שהוכיחם וכו'), ובא אדה"ז בתניא ופי' דמותר רק לשנוא הרע שבהם ולא עצמותן ח"ו. והיינו דאחרי שנתגלה מעלת נשמות ישראל עפד"י פנימיות התורה שוב נתחדש מבט שונה לגמרי גם בהלכה על יהודי אפי' אם הוא רשע וקל שבקלים, וכ"ש וק"ו לענין האשה, דאף שמצינו לשונות כאלו בדורות שעברו, הרי לנו אין לנו אלא דרכו של רבינו, שגילה שמצד עצמותן נשים שוות ממש בקדושתן ובמעלתן וכו' וכו' ואדרבה. ואין להאריך בדבר הפשוט.