בהמשך למה שכתבתי בנידון סמכות האגרות קודש שלא הוגהו, או שלא ברור שהוגהו - ע"י כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו, שאין יכולים לסמוך עליהן להלכתא. ובמיוחד - אלה שתוכנן הוא בניגוד להנדפס בספר המנהגים כו'.

א) זה שכתבו שרובן ככולן של האגרות שנדפסו בסדרת אגרות קודש, הן מאלה שנכתבו ע"י הרנ"מ ע"ה מינדל, ולא של אלה שנכתבו ע"י הרמ"ל ע"ה רודשטיין, לאחרי הבירור - אין להנחה זו יסוד כלל, והמציאות היא, שחלק הכי גדול שנדפס באגרות קודש הן מאלה שנכתבו ע"י הרמ"ל ע"ה.

ב) למרות כל הנדפס בקובצים הקודמים להוכיח, לכאורה, שהרנ"מ כתב המכתבים מלה במלה, אבל בפועל לא הי' כן, וכמו שהרנ"מ בעצמו אמר פעמים אין מספר, שהוא לא כתב מלה במלה. מצו"ב צילומים משני מכתבים ועליהם הגהות בגוף כתי"ק של הרבי (מובאים בסוף ההערה), ומהם הוכחה מוחשית שהרבי הורה להרנ"מ שהוא יוסיף ויסגנן מדילי'. ומכיון שלאחרי שהוא הכניס המכתבים הגיהם הרבי, ועשה בהם שינויים, הוספות וכו', מזה מוכח שכל מכתב שלא ברור שהוגה ע"י הרב - אי אפשר לסמוך עליו, כי אולי הרבי הי' משנה, מתקן ומוסיף וכו'.

ג) בדידי הוה עובדא - שלא פעם הכתיב לי הרבי תוכן מכתב, ועלי הי' לנסח ולסגנן אותו, ואח"כ הוכנס המכתב להגהת הרבי, ורק אחרי שהוא אישר את הנוסח המכתב נשלח.

ד) בנוגע לזמן אמירת איזהו מקומן - רוצים לשנות מכמו שנתפרסם ב'היום יום' ואח"כ ב'ספר המנהגים', מכיון שישנם כאלה שאומרים ששמעו איך הרבי כשהי' בהיכלו הק' אמר כל הקרבנות עד לפני הודו. הנה ידוע מה שהרבי ענה לאלה ששאלוהו בנושאים מסוימים איך הוא נוהג בזה בעצמו, והמענה היה: וואס איז דיר נוגע ווי איך פיר זיך (מה נוגע לך איך אני נוהג). ולהעיר מס' המנהגים עמ' 74 הערה 8. ועוד ועיקר - פעמים אין מספר ראינו איך הרבי אמר "איזהו מקומן" 'אחרי' שהניח התפילין.

ה) מענין לענין - בקשר למנהגי חב"ד ו'ספר המנהגים', ובהמשך למה שכתב הר"א שי' חיטריק - כשהרבי כתב ופרסם המנהגים והדפיסום לראשונה ב"היום יום", ובהמשך בהקונטרסים, ואח"כ נקבצו ונדפסו בפונדק אחד בספר המנהגים, היו לפניו כל רשימותיו, ואעפי"כ בחר וקבע לפרסם רק אותם המנהגים השייכים לאנ"ש וכו'. ומזה מובן ופשוט - שלמרות שלאחרונה פרסמו הרשימות ובהן מנהגים נוספים וגם מנהגים שהם אולי שונים ממו שנדפס בס' המנהגים, אנו אין לנו אלא מה שהרבי קבע לפרסם ולהדפיסם לדורי דורות, ורק עפ"י מנהגים אלה צריכים אנ"ש להתנהג, לבד אותם המנהגים שהרבי בעצמו דיבר עליהם ברבים והורה להתנהג בהם, ע"ד אי אמירת "א-ל ארך אפים" ביום שני וחמישי בכל יום שאין אומרים בהם תחנון1, הוספת הפסוק "רוממו" בקטע "לך ה' הגדולה" בעת הוצאת בס"ת ועוד.