בודאפעסט, הונגריה

בשנות השואה יכלו להינצל ע"י המרת דת

ב'לקוטי שיחות' (חלק לח ע' 183) נדפס מה שכתב כ"ק אדמו"ר זי"ע (בשנת תשל"ט) [לקמן שינוי קל ע"פ השוואה לצילום גוכתי"ק]: "כל הפוגרומים שהיו ל"ע ול"ע ברוסיא, פולין וכו' היו רק מפני הדת, ובכ[מה] מ[קומות] דגזירת גיטלר כשקבלו תעודה דנוצרי הוא ניצלו. ובכמה מקומות אמרו בפירוש ונעשה כן שהממיר דתו ינצל (אף שלא באשכנז עצמה)".

וכנראה כוונתו שבהרבה מדינות שעשו חוקים נגד היהודים, אמרו בפירוש שהחוקים אינם כוללים את היהודים שהמירו את דתם, אם כי החוקים הרשמיים של הנאצים ימ"ש בעצמם נעשו נגד כל היהודים, אף אלו שהמרו את דתם.

ולכאורה זה חידוש גדול, שהרי לפי הידוע הרי בכל המדינות שמשם הובילו את היהודים לא הבחינו בין יהודים מלידה שנשארו בדת היהודית לבין אלו שהמירו את דתם.

והיה מקום לומר שאולי אין כוונת הרבי כאן שאכן יכלו להינצל על ידי המרת הדת, אלא שהיתה תקופה מסוימת, בהתחלה עכ"פ, שאז עדיין הבחינו בין יהודי ליהודי, וזה שהמיר את דתו ניצל.

ויש לעיין ולחפש לאיזה ערים ומדינות הכוונה כאן.

כל מי שנהרג ע"י גוי קדוש יאמר לו

הרבי שם ממשיך בהמשך לזה: "נגמר כבר ומפורסם שרובם דחללי גזירות דהשואה קדשו ש"ש וכו' . .". וראה עוד מש"כ ב'ספר השיחות' תנש"א (ח"א עמ' 234): "כל אלה שנהרגו בשואה הם קדושים (כפי שנקראים בפי כל ישראל) כיון שנהרגו על קדושת השם (בגלל היותם יהודים) והשם ינקום דמם . .", ובהערה 118 מציין מקור לזה: "ראה שו"ת חתם סופר יו"ד סי' שלג, אה"ע ח"ב סי' קלב, ועוד".

ב'חתם סופר' יו"ד שם הוא דן אודות "איש קדוש הנהרג בידי עכו"ם רוצח" האם לקבור אותו בפני עצמו כפי המנהג לקבור הנהרגים בפני עצמם, וכותב שם: "אוקמי' ליה בחזקת צדקות וכשרות וקדוש יאמר לו", ומזה מביא הרבי ראיה שכל מי שנהרג ע"י גוי קדוש יאמר לו.

והנה ב'חתם סופר' אה"ע שם דן הוא שוב במנהג זה, אבל לכאורה צ"ע מה הראיה מכל דבריו שם בנוגע לנושא שהרבי מדבר עליו כאן, האם כל מי שנהרג ע"י גוי נחשב כקדוש או לא. וצ"ע.

הדעות השונות בענין זה

ובענין זה האריכו לדון, ראה את דברי הגאון ר' יהושע משה אהרונסון ('עלי מרורות' עמ' 306): "לי פשוט, כי היהודים שהומתו בכל מיני מיתות משונות, על עצם היותם יהודים, נקראת מיתתם 'קידוש השם', כיון שהומתו על עצם היותם בני העם הנבחר, המתייחסים אליו יתברך". ובשו"ת 'מנחת יצחק' (ח"א סי' פג אות א, סי' קלג אות ב) הוי כמסתפק בדבר.

ראה עוד שו"ת מהרי"ץ דושינסקי (ח"א סוף סי' קכו), מאמרו של הרב ש"א פרדס ב'הפרדס' חשון תש"ו (שנה יט חוברת ח, ומשם בספרו 'אבני שמואל' ברורי הלכה סי' כט), תגובה לדבריו בשו"ת 'דבר יהושע' (ח"ה ענינים שונים סי' לז) [נדפס בשעתו ב'הפוסק' שבט תש"ו (סי' תתכא, והמשכו בגליונות שלאח"ז), וראה מאמרו של הרב הלל פוסק ב'הפוסק' שם גליון טבת תש"ו (סי' תתטו, והמשכו בסי' תתכ)], 'מכתב מאליהו' (ח"ג עמ' 346), שו"ת 'משנה הלכות' (חט"ז סי' קכא, תשובתו שנדפסה בשו"ת השבי"ט ח"ח חו"מ סי' יב), שו"ת 'שאילת יצחק' (קמא סי' סח, תנינא סי' קנג), 'אור המזרח' (כרך לו חוברת ג-ד עמ' 311-314) ובספר 'בסתר רעם' שם (עמ' 395-403).

ובקובץ 'תל תלפיות' גליון א (בודאפעסט תש"ס, עמ' 36-37) נדפסה שאלתו של הרב ישראל אולמן (הי"ד) להגאון הראגצובר בעל 'צפנת פענח': "ועתה באתי לשאלו לגלות דעתו הרמה בזה, אם אותן מאחינו בנ"י אשר נהרגו ונטבחו ונשרפו באה"ק תובב"א זה איזה שבועות בעוה"ר ע"י הערבים ימ"ש [בפוגרום בחברון חודש אב תרפ"ט] אם הם נקראים קדושים, דהיינו אם קיימו מצות קידוש השם הנורא ית' וית', או נימא דל"ש קידוש השם רק בעת גזירת שמד שכופין לעבור על מצות ה' ואם לאו יהרגו, ונהרגו ולא עברו עי"ז קדשו שמו הגדול, אבל כשנהרגו מחמת שהם יהודים זרע אברהם יצחק ויעקב ולא מחמת אמונתם בה' אלוקי ישראל אלא בגדר חלקי האומה הקדושה, ואפי' ע"י שמד ח"ו לא היו מצילים את חייהם, אם גם זה לקידוש השם יחשב", עיי"ש. תשובת הגאון לא הגיעה לידינו.

ובספר 'בינה ודעת' (סי' כ) כתב בענין זה כמה דברים תמוהים ואכמ"ל.

בכתב העת "שמעתין" (היוצא לאור בארה"ק ע"י משרד החינוך) גליון אלול תשע"א, עמוד 63 ואילך, האריך הרב יחזקאל שי' סופר בביאור ענין "שעיר המשתלח" על פי חסידות, ואחר שהביא דברי האלשיך והאור החיים המיוסדים על דבר הזהר, שענין שעיר המשתלח הוא כעין נתינת "שוחד" לשטן, הצד דלעומת זה, ותמה על דבריהם, הגיע למסקנה, שהיות ששילוח השעיר המשתלח בא אחרי הגורל והקטרת הקטורת והוידוי, אשר מבואר בחסידות שענין הגורל הוא גילוי העצמות, וענין הקטורת דיום הכיפורים אף הוא מגיע למעלה מעלה, ואחר כך בא הוידוי - דאז הזדונות של בני ישראל נהפכים לזכויות, נמצא ששילוח השעיר המשתלח אל השטן המקטרג, משמעו, שמודיעים לשטן המקטרג שהזדונות כבר נהפכו לזכויות, ושוב אין מקום לקיטרוג. עכת"ד בקצרה לפי מה שהבנתי.

והנה אין משיבין על הדרוש, אבל לכאורה לפי הבנה זו אין במעשה השילוח עצמו שום חידוש, וזה פלא לכאורה, דמשמע בחסידות שענין שעיר לעזאזאל דומה לפרה הנעשית בחוץ, ולדבריו אין כאן שום חידוש בעצם שילוח השעיר.

ולא באתי אלא להעיר.

לאחרונה עלה בידי להתעסק בנושא קיום המצוות על-ידי נשים, ובשורות הבאות נביא סיכום הדברים אודות נושא זה, וכן ביאורים בכמה עניינים הנוגעים למעשה:

התקנה והפטור

א. הגמרא מביאה במסכת קדושין (כט, א): "כל מצות עשה שהזמן גרמא, האנשים חייבין והנשים פטורות. וכל מצות עשה שלא הזמן גרמא, אחד אנשים ואחד נשים חייבין. וכל מצווה בלא תעשה, בין שהזמן גרמא ובין שלא הזמן גרמא, אחד אנשים ואחד נשים חייבין. חוץ מבל תקיף ומבל תשחית ומבל תטמא למתים".

וממשיכה הגמרא (שם לג, ב ואילך) להסיק מניין המקור שנשים פטורות ממצות אלו: "ת"ר: איזוהי מצות עשה שהזמן גרמא: סוכה ולולב, שופר וציצית ותפילין; ואיזוהי מצות עשה שלא הזמן גרמא: מזוזה, מעקה, אבידה ושילוח הקן. וכללא הוא? הרי מצה, שמחה, הקהל דמצות עשה שהזמן גרמא, ונשים חייבות! ותו, והרי תלמוד תורה, פריה ורביה, ופדיון הבן, דלאו מצות עשה שהזמן גרמא הוא, ונשים פטורות! אמר רבי יוחנן: אין למדין מן הכללות ואפילו במקום שנאמר בו חוץ, דתנן: בכל מערבין ומשתתפין, חוץ מן המים ומלח; ותו ליכא? והאיכא כמהין ופטריות! אלא, אין למדין מן הכללות ואפילו במקום שנאמר בו חוץ. ומצות עשה שהזמן גרמא - נשים פטורות. מנלן? גמר מתפילין . . אמר רבא: פפונאי ידעי לה לטעמא דהא מילתא, ומנו? רב אחא בר יעקב, אמר קרא: 'והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך למען תהיה תורת ה' בפיך' (שמות יג, ט), הוקשה כל התורה כולה לתפילין, מה תפילין - מ"ע שהזמן גרמא ונשים פטורות, אף כל מ"ע שהזמן גרמא - נשים פטורות".

ובנוגע למעשה: מצוות עשה שהזמן גרמא הן מצוות עשה שאמורות להתבצע בזמן מסוים[1]. למשל מצוות סוכה (שזמנה רק בין ט"ו לכ"א תשרי) או מצוות הנחת תפילין (שזמנן בימי חול ולא בימי שבת וחג), נשים פטורות ממצוות אלו[2] (וכך גם עבד כנעני)[3]. לעומת זאת במצוות עשה שלא הזמן גרמא, או בכל מצוות לא תעשה[4] למעט שלוש שנוגעות לגברים, אין כלל פטור לנשים.

הרמב"ם והרי"ף (קידושין יד, ע"ב) רוצים לומר שהכלל שנשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמא וחייבות במצוות עשה שאין הזמן גרמא, אינו מהווה את המקור לפטור ולחיוב ואי אפשר לעשות כלל גורף על הכל, ויש צורך בכל מצווה למצוא את הלימוד שבגללה האישה פטורה או לחילופין חייבת.

והנה, בנוגע לסיבת פטור הנשים ממצוות אלו, ישנם שלוש סיבות:

א) כתב ה'אבודרהם'[5], וז"ל: "והטעם שנפטור הנשים מהמצות עשה שהזמן גרמא, לפי שהאישה משועבדת לבעלה לעשות צרכיו, ואם הייתה מחוייבת במצות עשה שהזמן גרמא אפשר שבשעת עשיית המצווה יצווה אותה הבעל לעשות מצוותו ואם תעשה מצות הבורא ותניח מצוותו אוי לה מבעלה ואם תעשה מצוותו ותניח מצות הבורא אוי לה מיוצרה, לפיכך פטרה הבורא ממצוותיו כדי להיות לה שלום עם בעלה. וגדולה מוז מצאנו שהשם הגדול הנכתב בקדושה ובטהרה נמחה על המים כדי להטיל שלום בין איש לאשתו", עכ"ל.

ב) כתב הגר"מ פיינשטיין זצ"ל (אגר"מ או"ח, ח"ג, סי' מט) "ראשית צריך לדעת כי מעיקרי האמונה הטהורה שלנו שכל התורה בין שבכתב בין שבעל פה ניתנה מהקב"ה בעצמו בהר סיני על ידי משה רבינו ע"ה ואי אפשר לשנות אפילו קוץ אחד לא להקל ולא להחמיר. אך נצטווינו שכשיש צורך לסיג ולגדר היה חיוב על הסנהדרין וחכמי התורה לתקן איזה תקנות לאסור איזה דברים וכן לחייב איזה דברים אך בהודעה מרבנן שהוא לתקנה ולסיג . . וממילא זה שהתורה פטרה ממצות עשה שהזמן גרמא הוא מן התורה וגם רבנן לא חייבום כי לא ראו בזה שום צורך לחייבן ואדרבה משמע שהצורך הוא לפוטרן דווקא מהטעמים שפטרתן תורה . .

ולבד טעמי התורה שלא ידוע לסתם אינשי אף לת"ח גדולים ואנו מחוייבין להאמין שאיכא טעמים גדולים לקב"ה נותן התורה איכא גם טעמים גלויים לכל, כי סתם נשים בעולם אינם עשירות ועליהן מוטל גידול הילדים והילדות שהיא מלאכה היותר חשובה להשי"ת ולהתורה, וכן ברא השי"ת בטבע כל מין ומין דמבעלי חיים שהנקבות יגדלו את הולדות ואף את מין האדם לא הוציא מן הכלל בזה שגם טבע הנשים מסוגל יותר לגידול הילדים שמצד זה הקל עליהן שלא לחייבן בלימוד התורה ובמצוות עשה שהזמן גרמא . .".

וכדי שלא יבואו לטעון שבכך מראים חכמינו את נחיתותם של הנשים, ממשיך הגר"מ פיינשטיין זצ"ל "צריך לדעת כי אין זה בשביל שנשים פחותות במדרגת הקדושה מאנשים דלענין הקדושה שוות לאנשים".

ג) הרש"ר הירש[6] אף הוא ראה בפטור הנשים ממצוות אלו מעלה יתרה על גבי הגברים: "פטור הנשים משאר מצוות עשה שהזמן גרמן איננו יכול להיות תלוי בפחיתותן; כאילו התורה סבורה, שאין הן ראויות לקיים אותן מצוות. אלא נראה לנו לומר כך: התורה לא חייבה את הנשים במצוות אלה, מפני שאין הן זקוקות להן. שהרי זה כל עצמן של מצוות עשה שהזמן גרמן: הן מבטאות אמיתות, מחשבות, עקרונות והחלטות על ידי מעשים סמליים; והן מחדשות ערכים אלה מפרק לפרק, למען נשיב אותם אל ליבנו ונגשים אותם במעשינו, והתורה מניחה שיש לאשה דביקות יתירה ונאמנות של התלהבות לייעודה; והנסיונות המזומנים לה בתחום ייעודה – סכנה מועטת נשקפת לה מהם; משום כך לא היה צורך להטיל עליה את כל המצוות, המוטלות אל האיש; כי האיש טעון זירוז חוזר ונשנה לנאמנות בקיום ייעודו; ויש צורך לחזור ולהזהיר אותו מפני כל רפיון במילוי תפקידו, וכך אתה מוצא גם במילה, שהיא המצוה המכוננת של עם ישראל, ה' לא ראה לנחוץ להבטיח את בריתו – במקום המילה – על ידי סמך נצחי אחר גם בחוג הנשים. וכן אתה מוצא גם במתן תורה (שמות יט, ג) ה' פנה אל הנשים תחילה ובנה על נאמנותן ומסירותן, והעובדה נשתמרה בתודעה הלאומית ועברה מדור לדור, בכל התעיות והירידות של עמנו הרי בשכר נשים צדקניות זכו ישראל לגאולה והן ששמרו וטיפחו את התחייה (עיין סוטה יא, ע"ב)", עכ"ל.

מצוות שונות שאינן ב'כלל'

ב. אולם ישנם מצוות שונות היוצאים מן הכלל לגבי חיוב הנשים, וכך כתב האבודרהם: "יש שבע מצוות עשה שהזמן גרמא ונשים חייבות בהן, ואלו הן: שמחה (בשלוש רגלים), והקהל, וקידוש היום (בשבת), ואכילת מצה בליל הפסח, ומקרא מגילה בפורים, ונר חנוכה, ארבע כוסות של פסח".

הסיבה לחיוב נשים בארבע כוסות, במצה, בנר חנוכה ובפורים היא "שאף הן היו באותו הנס". הסיבה לחיובן במצוות עשה של שבת היא שהוקש "זכור" ל"שמור". כלומר, מצוות זכירת השבת (קידוש) הוצמדה לאיסורי השבת, ומכיוון שהנשים חייבות להימנע מאיסורים בשבת הן חייבות בקידוש. וכמובן לגבי שמחה ברגל ומצוות 'הקהל' החובה על הנשים מוזכרת בפירוש בתורה. לגבי שמחה בשלוש רגלים כתיב: "ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך" (דברים, ט"ז, י"ד), ולגבי מצוות 'הקהל' כתיב: "הקהל את העם האנשים והנשים והטף . ." (דברים לא).

סוכה ולולב: נשים פטורות, פטור זה איננו נובע מהטעם של מצוות עשה שהזמן גרמא (למרות שיש כאן תלות בזמן) אלא מכוח הלכה למשה מסיני. אמנם יש פסוק המיוחד לסוכה: " . . כל האזרח בישראל ישבו בסוכות" (ויקרא, כ"ג, מ"ב). מפסוק זה, הייתי חושב שלמרות שזו מצוות עשה שהזמן גרמא – בכל זאת יהיו מחויבות מכוח "כל האזרח", עונה הגמרא הלכה למשה מסיני. אמנם התוספות במסכת פסחים (קח, ב, ד"ה "היו") שסובר שנראה שפטור הנשים מסוכה הוא כן מטעם מצוות עשה שהזמן גרמא ולכן הכלל של מצוות עשה שהזמן גרמא תופס. על כל פנים גמרא מפורשת במסכת סוכה ובמסכת קידושין אומרת שטעם הפטור של נשים הוא מפני שזו הלכה למשה מסיני.

צום יום הכיפורים: נשים חייבות, אף על פי שזו מצוה שהזמן גרמא, לומדים זאת מהפסוק: "בחודש השביעי בעשור לחודש תענו את נפשותיכם כל מלאכה לא תעשו האזרח והגר הגר בתוכיכם" (ויקרא ט"ז, כ"ט), מתוך הריבוי "האזרח" לומדים חז"ל לרבות הנשים.

אכילת מצה: נשים חייבות, אף על פי שזו מצוות עשה שהזמן גרמא. הגמרא מסכת פסחים (מג, ב) מסבירה: נאמר "לא תאכל עליו חמץ" ומיד לאחריו "שבעת ימים תאכל עליו מצות". אומרת הגמרא מתוך סמיכות הציווים של אי אכילת חמץ לאכילת מצה, למדים שכל שישנו באיסור אכילת חמץ ישנו גם בקום אכול מצה. למעשה, יש כאן לאו הניתק לעשה והיות והם צמודים הרי הם כיחידה אחת ולכן נשים מחויבות במצה בגלל שהם מחוייבות באי אכילת חמץ. כלומר, ישנו חיוב מיוחד לנשים למרות שכאמור זו מצות עשה שהזמן גרמא.

בנות רווקות

ג. לאור הנ"ל, לכאורה אפשר לומר שנשים רווקות, אלמנות וגרושות שאין להן חובה לבעליהם ואין להם טירדות גידול הילדים, יהיו צריכות להיות חייבות בקיום מצוות עשה שהזמן גרמא.

כדוגמת הגמרא במסכת קידושין (ל, ב) לעניין כיבוד אב ואם - שנשים פטורות מפני שרשות בעליהן עליהם, אבל אם נתאלמנה או נתגרשה – חוזרת לחיוב כיבוד אב ואם. אם כך, נאמר גם כאן לגבי מצוות עשה שהזמן גרמא שנשים שאינן נשואות יתחייבו בהם[7]?

והנה, בכדי להבין זאת, עלינו להבין תחילה טעם הפנימי איך פטרו אישה מלקיים מצוות שונות, הרי כל מצווה שאדם מקיים גורמת אחדות ודביקות עם הבורא, "מצווה" מלשון צוותא וחיבור, חיבור בין מקיים המצווה, ומצווה המצוות – הקב"ה, ואם כן חסר (לכאורה) לאישה בדביקותה בבורא?

אמנם מכיון שגם מי שפטור מקיום המצוות "כמאן דעביד לא אמרינן" ורק עונש על אי קיום המצוות אין לה, אבל את הצוותא וחיבור שנפעל על ידי המצוות, אין לאישה, ואם כן נמצא בפועל חסר לאשה את האחדות והדביקות של מצוות עשה שהזמן גרמא.

אולם לפי מה שמוסבר בתורת החסידות שנשמת האיש והאישה אחת היא, יש לומר שקיום המצוות על ידי הבעל פועל צוותא וחיבור באשתו, כי נשמתם אחת היא. ויובן זה עד"מ מגוף האדם – שהאדם מקיים מצוה באבר מסוים בגופו (כמו תפילין על היד) פועל "צוותא וחיבור" על כל גופו, ולא רק על האבר הפרטי בו קיים המצוה. וכמו כן המצוות המתקיימות על ידי חלק אחד של הנשמה, גוף האיש, פועלות על החצי השני של הנשמה, גוף האשה.

ובאמת מפורש הדבר בשו"ע (או"ח סי' קפז ס"ז) בנוגע להא שגם הנשים אומרות בברכת המזון "ועל בריתך שחתמת בבשרינו" "כיון שאין נקרא אדם אלא כשיש לו אישה, הרי הזכר והנקבה הם גוף אחד, לפיכך יכולות לומר על ברית הזכרים שחתמת בבשרינו", וממילא לא חסר לאישה בדביקות בהקב"ה.

ובנוגע לעניינינו, האם רווקה מחוייבת במצוות עשה שהזמן גרמא, נבין זאת לאור שיחת הרבי (לקו"ש חל"א, עמ' 96) דמכיון שהקשר בין האיש לאישה הוא עצמי בנשמה, והוא אינו תלוי בנישואין, אלא כבר ארבעים יום קודם יצירת הולד הם מחוברים, הרי גם אצל רווקה, המצוות שמקיים מי שעתיד להיות בעלה, פועל עבורה צוותא וחיבור. וכן להיפך המצוות שהאישה מקיימת פועלת צוותא וחיבור גם בבעל. והקב"ה יודע מיהו הפלג גופא האמיתי של האישה, מצרף את המצווה של חצי נשמת האיש לחצי השני של נשמה – לאישה.

הדביקות בה' (צותא וחיבור) שהאיש מוסיף לאישה, שגם מצוות עשה אותן האישה לא מקיימת, הרי האיש כשהוא מקיים את המצוות פועל גם על האישה, הוא אף במצוות שהאישה מקיימת בעצמה שמשום היותה נשואה קיום המצוות פועל דביקות רוחנית בבורא באופן נעלה יותר.

אך עדיין קשה בכ"ז, באם אדם משלים למיועדת להיות כלתו את קיום המצוות, לשם מה היינו צריכים להסביר ולפרט (כפי שהובא לקמן מאבודרהם, הגר"מ פינשטיין זצ"ל והרש"ש הירש וכו') שכל סיבת הפטור לנשים ממצות עשה שהזמן גרמא היא אך ורק בגלל התעסקותם וטרדתם בניהול הבית, הרי הבעל פוטר אותם ומשלים להם את קיום מצוות אלו ואין חילוק בין נשואה לרווקה, וצ"ע בכ"ז.

*) לזכות חנה בת רבקה תחי' לרגל יום הולדתה בשעטו"מ בי"ג כסלו להצלחה בגו"ר.

[1]) רש"י קדושין כט, א.

[2]) באופן כללי נשים מחוייבות בכל מצוות התורה. לומדים זאת מהכתוב "...כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל" (שמות, י"ט, ג'). אומרים חז"ל: "בית יעקב" – הנשים, "בני ישראל" – הגברים. כלומר משה מחויב למסור את התורה גם לנשים וגם לגברים, אולם התורה הקלה במידה מסוימת על הנשים, כך שהן פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמן. אולם מצינו שנשים פטורות מתלמוד תורה שנאמר ". . ושננתם לבניך. ." - דורשים חז"ל: לבניך, ולא לבנותיך, מכאן שנשים אינן בגדר החיוב של תלמוד תורה. והתפילין הוקשו לתלמוד תורה: נאמר בתורה (שמות, י"ט, ג'): "והיה לאות על ידך ולזיכרון בין עיניך. . ". ומיד אח"כ: " . . למען תהיה תורה ה' בפיך", מכאן שתלמוד תורה הוקש לתפילין. כשם שנשים פטורות מתלמוד תורה כך נשים יהיו פטורות מתפילין היות וכאמור תלמוד תורה ותפילין הוקשו זה לזה.

חז"ל בהסברם להיקש שבין תלמוד תורה לתפילין מסבירים, מעבר להיקש הפסוקים, שהסיבה "הרעיונית" להיקש היא: שתלמוד תורה ותפילין הם אות וזכר למתן תורה וליציאת מצרים ששניהם מהווים את הבסיס לאמונה. כל מצוות עשה שהזמן גרמן נשים פטורות: היות ונשים פטורות מתפילין והיות ותפילין זו מצוות עשה שהזמן גרמא והיות וכל התורה כולה הוקשה לתפילין מהלימוד " . . למען תהיה תורת ה' בפיך . .", הרי שכל מצוות עשה בתורה שתלויות בזמן, נשים יהיו פטורות מהם, בדיוק כפי שהן פטורות מתפילין.

[3]) פטור זה הוא הטעם המקובל לברכת "שלא עשני אישה".

[4]) לומדים זאת מהכתוב: "איש או אישה אשר יעשו מכל חטאת האדם למעול מעל בה' ואשמה הנפש ההיא . ." (במדבר, ה', ו'), מכאן שהשווה הכתוב איש ואישה לגבי כל העונשין שבתורה ואלו שייכים רק למצוות לא תעשה מאחר ו"מעל בה' " שייך לומר רק אם אדם עובר על לאו.

[5]) תיקון התפילות וענייניהם, שער ג'.

[6]) פירוש הרש"ר הירש לתורה, ויקרא כג' מג'.

[7]) ואולי אפשר לומר, שהגדר של אישה הוא שונה, ותמיד אין זמנה בידה באופן מוחלט, בין נשואה ובין גרושה או אלמנה מאחר ולאישה יש תכונות מיוחדות של אחריות על משפחה ועל הבית יותר מאשר לגבר, והיא מרגישה מחויבות פנימית עמוקה בהכנות לכל חג, לכל אירוע משפחתי וכדו'. מכאן שהאפשרויות שלה בזמן - קטנות יותר מאשר אצל הגבר. לכן חז"ל פטרו אותה ממצוות עשה שהזמן גרמא.

ובכך מסתדר גם ההיקש של אישה לעבד כנעני. שהרי לגבי אישה נאמר "וכתב לה ספר כריתות" ולגבי שיפחה כנענית נאמר "או חופשה ניתן לה" - לומדים גזירה שווה מתיבת "לה" ומכאן שכל המצוות שהאישה מתחייבת בהם גם העבד והשפחה מתחייבים בהם ולהפך.

ניתן לנמק את הגזירה שווה שכאשר האישה נשואה זמנה לא בידה באופן מלא, כך גם העבד זמנו אינו בידו אלא בידי אדונו ולכן ההיקש עבד לאישה, זו אכן הסיבה שגם עבדים ושפחות פטורים ממצוות עשה שהזמן גרמא וזה גם מסביר מדוע גם עבד ולא רק שפחה, כי שניהם בקטגוריות – "שזמנם לא בידם".

אבל מהעובדה שאישה פטורה – גם כשהיא אלמנה וגרושה, לומדים שאישה מעמדה חשוב הרבה יותר, מאחר ואחריותה כוללת שכן היא אינה נתונה רק לרשות בעלה אלא לרשות הבית כולו, כפי שכתב הגר"מ פיינשטיין זצ"ל (הובא למעלה בארוכה) "שהיא מלאכה היותר חשובה להשי"ת . ." ולכן הקלו לגביה חז"ל בדין, לפטור אותה ממצוות עשה שהזמן גרמא בכדי לתת לה יותר זמן.

אך עדיין צריך להבין, מדוע בנות רווקות שאין להם טרדות הנ"ל יהיו פטורות ממצוות אלו? ואולי יש להישען על דברי הגר"מ פיינשטיין זצ"ל מדוע פטרו נשים (ובכללן רווקות) ממצות אלו "ואנו מחוייבין להאמין שאיכא טעמים גדולים להקב"ה נותן התורה . .".