בסידור תו"א

בפיסקא אין כמוך שבב' וה' – אנא ה' עננו ביום קראנו – ב' דגוש. וכן הוא בהקפות ב' – ז'. ולכאו' צ"ל כמ"ש בסוף יהי כבוד ובהקפה א' – רפה.

ב) באין כאלקנו – לכאו' צ"ל אתה תושיענו – רפה, כדין בג"ד כפ"ת הסמוך לאהו"י. (וכמ"ש מיד אתה תקום – רפה).

ג) באבינו מלכנו זכרנו לפרנסה וכלכלה – לכאו' (בפשטות) צ"ל לפרנסה – בשוא ולא בחיריק. וכ"ה במקצת סידורי תהלת ה' (הדקים. ובקונטרס "מנחה ומעריב").

ד) בפיסקא גד גדוד – תודיעני גו' את פניך – פ' רפה. ולכאו' צ"ל דגוש (וכמו ב"אך צדיקים").

בפ' העקידה: על אחד ההרים – חסר הטעם "זקף קטן" מתיבת ההרים.

בפ' התמיד: זה האשה – חסר טעם הנ"ל מתיבת האשה.

בק"ש הגדול: בפ' ואהבת וקשרתם לאות על ידך – חסר נקודת פתח מתיבת על.

בפ' והי' כי יבאך: בפסוק והי' כי ישאלך בנך – חסר הטעם גרשים מתיבת והי'.

בסידור תהלת ה'

בלשם יחוד ובכגוונא – קודשא בריך הוא בוא"ו. משא"כ בקדיש ובריך שמיה.

ולכאו' צ"ל בוא"ו בכל המקומות (ונפק"מ לשוא נע). וכ"ה בסידור תורה אור.

ב) בפיסקא אין כמוך שבב' וה', בסופו – וכל קומה לפניך תשתחוה – התי"ו דגוש ובנשמת הוא רפה. ולכאו' צ"ל שניהם רפה. וכ"ה בסידור תו"א.

ג) בפיסקא תנא דבי אליהו, מובטח לו שהוא בן עוה"ב – בקבץ. ולכאו' צ"ל במלאופם – בוא"ו. וכ"ה בסידור תורה אור.

כ"מ שכתוב אצבע ז"ל אמה, וכן להיפך. (וכ"כ בשלחן השלם ע' 164 הע' 13).

ב) ע' 13: "בעלי' לתורה כו' אומר בלחש חוץ ממקומות מיוחדים אחר הקורא". ויל"ע מהו הפי' ב"חוץ ממקומות המיוחדים"; דלכאו' כוונתו לפסוקי בקשה דפ' ויחל, כדאי' במג"א סי' תקס"ו שהצבור אומרו דרך בקשה ואח"כ חוזר הש"ץ וקורא. אבל לכאו' איפכא שמעינן להו בלקוטי מהרי"ח ח"ג ד' מ"ט, ב בשם א"ר וספרים אחרים דאפילו העולה אינו קורא פסוקים אלו "כיון שהוא קורא מה שצוה משה ולא בקשה" עיי"ש. והעירני חכם אחד שבקובץ 'התקשרות' גליון כ' ע' 20 כ': "כ"ק אדמו"ר זי"ע, כשעלה לתורה, נהג לאומרם יחד עם הציבור. ושם בהע' 16: 'ציצית הלכה למעשה' (תשמ"ח) פ"ט הע' 42, ולא כמ"ש בשערי אפרים שם [שער ח' סעיף ק"ז].

ברם, בקובץ הנ"ל גליון מ' ע' 18 אי' (ממכתב הערה של הרב ארי' לייב קפלאן): "בחוברת 'התקשרות' (גליון כ' בסופו, וגליון לג סוף ע' 20) נמסר בשם ספר 'ציצית הלכה למעשה', שכ"ק אדמו"ר נהג לומר את הפסוקים שהציבור אומר בקול רם יחד עם הציבור ולא עם הקורא בתורה. אולם שמתי לב (בתענית ציבור. לגבי שמחת תורה האמור בספר ציצית – לא בדקתי) שהרבי רק התחיל לומר את הפסוקים עם הציבור, והאריך בקריאתם, וסיים אותם עם הבעל קורא. ואכן, בגליון ס"א בסופו כתוב: "כ"ק אדמו"ר, כשעלה לתורה, התחיל לאומרם עם הציבור, וסיימם עם הבעל קורא. ומציין שם בהע' 18 לגליון מ' הנ"ל. אולם הספרים הנ"ל אינם ת"י, ואולי יש מקור למנהג הנ"ל, ויל"ע.

ג) ע' 13: "אחר עלינו... אך צדיקים גו'". למה אינו מציין (בשוה"ג) לרש"ל. – וכן איתא להדיא. בסי' תו"א.

ד) ע' 18: "בתפילין דר"ת אומרים ג' פרשיות דק"ש ואח"כ וידבר גו' קדש". למה אינו מזכיר השש זכירות כמ"ש בע' 5 בד' זוגות? (וכן למה מסדר סדר השש זכירות קודם תפילין דר"ת).

ולכאו' יש לעיין אם אומרים פ' החומש בתפילין דר"ת; דכמו שאומרים תהלים ברש"י (ובד' זוגות בשמ"ר שהוא חלק מרש"י) כמו"כ פ' דחומש יש לומר בהר"ת (כמו שבד' זוגות אומרים אותו בהראב"ד – חלק מהר"ת).

ה) ע' 21 בשוה"ג: נטילת ידים... ג"פ: עפ"י ריבא בב"י שו"ע יו"ד ר"ס ס"ט (והוא בטוש"ע). למה אינו מציין א) להגהת אשירי – שכן מובא בהיום יום שמציין שם. ב) לשו"ע או"ח ס' קס"ב ברמ"א (ונ"כ) שהוא במקומו – הל' נטילת ידים. (ובפרט דיוצאים ביד רמ"א, והמחבר השמיטו ואפשר שחזר בו).

ו) ע' 22: "בר"ח... זכרנו כו' בו (בי"ת דגושה) לטובה וכו' בו (בי"ת רפויה) לברכה כו'" למה אינו שמציין להיום יום (א' אד"ש) ע' ל"ג כמו שמציין בשורה שלפנ"ז בנוגע בעל הישועות ובעל הנחמות?

ז) שם בשוה"ג: לבני קרח... יש לציין להיום יום (י"ז אד"ש) ע' ל"ז. (ולמה נגרע מ"על כל מה שבראת" שהוא בפנים).

ח) ע' 24: בקשעה"מ בשוה"ג: צ"ל היום יום ע' ל"ב (ולא צ"ב).

ט) ע' 28: יו"ט שחל... יש לציין להיום יום ע' מ"ו, צ"ו.

י) ע' 30: גם בשבת שלפני ר"ה... יש לציין להיום יום (כ"ה אלול) ע' צ.

יא) ע' 31: בשוה"ג בשעת קריאת עשה"ד – עומדים: צ"ל היום יום ע' כ"ב, [ע"ח], נ"ט.

יב) שם: בפ' בחוקותי ובפרשת תבא כו'... יש לציין להיום יום (כ"ד אייר, ח"י אלול) ע' נ"ו, פ"ח.

יג) שם: בפ' דברים... איכה, בשוה"ג. כבר כתבתי מה שיש להעיר בזה בגליון י"ז דשנה שעברה (גליון [תרצ"ד] לש"פ קרח – ג' תמוז (שבאמת אין מפסיקין פסוק אחד לפני איכה ודלא כמ"ש בספר המנהגים)) עיי"ש, ונתברר לי שהבעל קורא באמת חזר בו לאחר הדפסת הספר המנהגים.