בספר "בכרם חב"ד" כרך ראשון (ע' 87) מביא מבוך מאמרי דא"ח כת"י סיפור אודות הצ"צ, שבעת היותו במינסק שאלוהו איך לכתוב בגט השם 'בת שבע' אם בתיבה אחת או בשתים וכתב להם "תמכתי יתדותי בשלש עשרה תיבות", וכשלא הבינו הפירוש ביאר להם עפ"י הגמרא סנהדרין (דף כב, ב) עה"פ (מלכים א, טו) ותבוא בת שבע החדרה, מלמד שקינחה בת שבע בשלש עשרה מטפחות, ופירש רש"י שההוכחה לזה מהא דיש שלש עשרה תיבות בפסוק, עי"ש.

הרי מוכרח מכאן דבת שבע יש לכתוב בתיבה אחת, דאם נחשיב בת שבע לשתי תיבות נמצא שיש ארבע עשרה תיבות. ע"כ מהביכל.

והנה סיפור זה מובא בכמה ספרים גם על גדולי ישראל אחרים, וראי' זו מובאת כבר בבאר היטב באהע"ז (סימן קכט אות מה) בשם ר' שלמה אלגזי, וכפי שכבר העיר המהדיר בשולי הגליון שם.

ויש לתמוה תמיהה עצומה לכאורה - דלפי זה מדוע בכל מקום בתנ"ך שמוזכר בת שבע (והם עשר במספר) הנה בת שבע כתובה בשתי תיבות, ומדוע לא יהא מזה הוכחה להיפך שיש דווקא לכתוב בשתי תיבות.

פירוש חדש בשם בת שבע

ונראה לתרץ בהקדם דיש לחקור בשרש השם בת שבע, דהנה פעם ראשונה שמוזכר בת שבע הוא בשמואל ב' יא, ג. לאחר שדוד ראה אותה כתיב "וישלח דוד וידרוש לאשה ויאמר הלא זאת בת שבע בת אליעם אשת אוריה החתי".

והנה בתיבת "ויאמר" לא ברור מי אמר, ונדחקו המפרשים שאולי נער דוד אמר לו כן עי"ש. גם לא ברור מה הפירוש "הלא זאת" היה לו לומר "זאת", עיין במפרשים שנדחקו.

ולולא דמסתפינא הייתי אומר פירוש חדש בתיבות אלו ובהקדם עפ"י המבואר בגמרא (שבת נו, א): כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה ... כל היוצא למלחמת בית דוד כותב גט כריתות לאשתו, ומשום זה הרי היא פנויה.

ומסתבר לומר לפי זה שמדברי דוד המלך עצמו לומר דהיא אשת אוריה ולכן מותרת לו כי הוא יצא למלחמה וכתב גט כריתות לאשתו. ומעתה מסתבר לומר דגם מה שאמר "הלא זאת בת שבע בת אליעם" גם זה נתינת טעם על שמותר לו לקחתה לאשה כי אין עליה דין של אשת איש וכדלהלן.

ובהקדם עפ"י מה שמצינו בגמרא (סנהדרין סט, ב) דבדורות קודמים היו מולידים בקטנותם ומוכיח מהא דכל שנותיו של אחיתופל היו שלשים ושלש שנה דעליו נאמר אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם, והוא היה אביו של אליעם כדכתיב (ש"ב כג, לד) אליעם בן אחיתופל הגילוני, ואליעם היה אביה של בת שבע אמו של שלמה המלך, ואחיתופל הרי מת בהיות שלמה בן שבע שנים, הרי שכל אחד מהם הוליד בהיותו בן שמונה. עי"ש.

נמצא דלפי חשבון זה ביתו של אליעם היתה בת שבע שנים כאשר דוד ראה אותה (דהרי לאחר שנה שנולד שלמה היתה בת שמונה שנים), ובמילא יש לה דין דקטנה שאין קדושיה קדושין מן התורה ולכן אין עליה דין דאשת איש.

ואפשר לומר דזהו כוונת דוד שאמר "הלא זאת בת שבע" היינו הרי זאת קטנה כי היא בת שבע שנים בלבד ולא ששמה היה בת שבע כלל אלא שכוונתו לומר שיש עליה דין קטנה כי היא אינה אלא בת שבע שנים.

ואם תמצא לומר דאפילו קטנה, אם אביה מקדשה הרי היא מקודשת מן התורה, יש לומר דזה דווקא כאשר האב יש לו דין גדול דאז הוא זוכה בביתו הקטנה, משא"כ כאשר האב עצמו קטן שאין לו דין זכיה כלל, יש לומר שכמו כן אין לו זכיה בביתו לקדשה והרי היא כיתומה שזכתה לעצמה ואינה בת קדושין לקדש עצמה. (ואף שהוליד - אינו איש, כדמוכח בסנהדרין סח, ב, דבנו של קטן לא נעשה בן סורר ומורה דכתיב כי יהיה לאיש בן ולא לבן בן).

ויש לומר דבכה"ג גם לאחר שהאב גדל ונהיה בן שלש עשרה אינו זוכה בביתו הקטנה כי היא כבר זכתה בעצמה.

וזהו שמוסיף דוד לומר "הלא זאת ... בת אליעם" שהוא עצמו היה קטן בהיוולדה, כנ"ל מסנהדרין, ולכן הרי זה עוד סיבה שמותרת לו.

ולאחר זה מוסיף שאפילו אם תמצא לומר שבכל זאת מדרבנן צריכה בכה"ג גט דלהוי כקטנה שקדשוה אחיה או אמה, לכן אמר הרי היא "אשת אוריה החתי" והוא הרי נתן כבר גט כריתות כנ"ל.

ומעתה יומתק היטב דכל פרט בכתוב הוא דברי דוד בטעם שמותרת לו וזהו דכתיב:

"ויאמר הלא זאת בת שבע" - הרי היא קטנה בת שבע שנים בלבד.

"בת אליעם" - גם אביה היה קטן בהיוולדה.

"אשת אוריה" - שנתן כבר גט כריתות.

ולפי זה יש לומר שהיות והיותה בת שבע בלבד זהו טעם היתר הראשון לכן מאז קראו לה כולם בכינוי בת שבע להדגיש ולהורות על ההיתר בזה ולכן בא דווקא בשתי תיבות.

אך בדורות לאחר זה כאשר נתנו שם לבנות שנולדו בשם בתשבע להורות על החביבות לאם שלמה המלך, מסתבר דיש לכתוב בתיבה אחת כשאר שמות נשים ואנשים וכמו בנימין שהכוונה בן ימין (רש"י בראשית לה, יח) ובכל זאת השם נכתב בתיבה אחת וכיו"ב.

ובזה יומתק מה שיש להתפלא מדוע מצינו דווקא שם בת שבע ולא מצינו שם בת שנים, בת שלש או בת שמונה בת תשע וכיו"ב, אך לפי הנ"ל יובן היטב.

אלא דיש קצת לעיין מדוע לא נזכר בגמרא הא דהיותה קטנה כטעם להיתר, ונראה לומר דנזכר ברמז והוא בגמרא כתובות דף ט, א דאמרינן אשת איש שנבעלה אסורה לבעלה (ולבועלה) "וכי תימא מעשה שהיה מפני מה לא אסרוה" (מפני מה לא אסרו בת שבע על דוד - רש"י) "התם אונס הוי" (עיין יבמות לה תד"ה אע"פ, דכשם שבאונס מותרת לבעל כן מותרת לבועל).

ויפלא מאד לאמר על דוד המלך שהיה זה אונס, לכן נראה יותר לומר דהגמרא קיצרה כאן והכוונה משום שהיא היתה קטנה, ואמרינן ביבמות לג, ב, דפתוי קטנה אונס הוא.

ולאחר זה מוסיפה הגמרא ההיתר השני "איבעית אימא כי הא דאמר רבי שמואל בר נחמני ... כל היוצא למלחמת בית דוד כותב גט כריתות לאשתו".

ועיין סנהדרין קז, א "תנא דבי רבי ישמעאל ראויה היתה לדוד בת שבע בת אליעם אלא שאכלה פגה". - פגה היינו תאנה שלא ביכרה כדכתיב (שה"ש ב, כג) התאנה חנטה פגיה, ובלקוטי הש"ס להאריז"ל כ' "דע כי בלשון חז"ל נקראת התאנה בנות שבע כמ"ש בריש מסכת שביעית, ולכן אמרז"ל על בת שבע שאכלה פגה".

ועיין ספר קהלת יעקב ערך בת שבע דהמלכות נקראת בת שבע "לפי שכלולה משבע מדות שכל אלו משפיעים אליה בסוד הנחלים הולכים אל הים, וגם נקראת בת שבע לפי שבינה נקראת שבע והיא בת לבינה, כן מבואר בזהר ויחי רל"ז ע"א".

עוד כ' שם "ויש לומר ט' פעמים "אהי"ה אדנ"י" גימטריא "בת שבע", אהיה בחינת בינה, אדנ-י בחינת מלכות, ועד יסוד בינה יש ט' מדות, וכן עד יסוד מלכות זהו ט' פעמים".

ועיין בארוכה בהקדמת הזהר ענינים נפלאים אודות דוד ובת שבע ועיין זהר פרשת נח דף עג, ב ושם איתא: "א"ל רבי אבא והא תנינן דבת שבע דיליה הוה דדוד מלכא הוה מן יומא דאיתברי עלמא, אמאי יהבה קוב"ה לאוריה החתי מן קדמת דנא א"ל ... ורזא דבת שבע דאתייהבית לאוריה החתי בקדמיתא פוק ודוק ותשכח, אמאי אתייהבית ארעא קדישא לכנען עד לא ייתון ישראל ותשכח מלא דא וכלא רזא חדא איהו ומלא חדא". עיי"ש.

מאמרי אדה"ז שכ"ק אדמו"ר הצ"צ סידר בתו"א ולקו"ת, ידוע שליקטם מיותר משני אלפים מאמרים שהיו לפניו, וכן היו לפניו כמה הנחות ממניחים שונים, כמו כ"ק אדמו"ר האמצעי, מהרי"ל אחי אדה"ז, הרה"ק ר' משה בן כ"ק אדה"ז, ר' פינחס רייזעס [שממנו נדפס מאמרי אדה"ז הנחת הר"פ],

הצ"צ לא סידר המאמרים לפי סדר השנה, וגם לא העמיד המאמר באותו פרשה שנאמר. לדוגמא המאמר הראשון שנדפס בתו"א ד"ה השמים כסאי, לא נאמר בפ' בראשית, אלא בימי הקיץ, וכן עוד כמה מאמרים שנאמרו בפרשיות וחגים שונים, והצ"צ סידרם בפרשה אחרת, וכמה פעמים הוסיף התחלה אחרת כדי להתחיל עם פסוק מפרשת השבוע.

כידוע, עבד הצ"צ כו"כ שנים - כמה שעות בכל יום - לקבץ את המאמרים ולהגיהם. ובודאי היה לו טעם וסדר שמאמר זה לקח ממניח זה ומאמר אחר ממניח אחר, וגם בהסדר מה שהקדים מאמר אחד לשני.

במכתב כ"ק הצ"צ על הדפסת התו"א שנדפס בהוספות לתו"א ולקו"ת איתא שכמה מאמרים שהדפיס הם מאמרים שרבינו הזקן הגיה אותם בעצמו וכן שרצה להדפיסם.

מה היו מאמרים שאדה"ז רצה לפרסם וכו', אינו ידוע לנו, אבל כשבודקים הביכלאך כת"י ממאמרי אדה"ז, ניתן לראות שרוב המאמרים שנמצאים בהביכלאך אף מאלו שנכתבו בחיי אדה"ז הם ברובם המאמרים שהצ"צ הכניסם לתו"א ולקו"ת. מזה אפשר ללמוד שכבר בחיי אדה"ז למדו החסידים מאמרים אלו, וכן העתיקו אותם, שכמעט אין ביכעל כת"י שאין בהם ממאמרים אלו.

הצ"צ קודם שהדפיס התו"א עשה לעצמו כמה דוגמאות איך לסדר. ולדוגמא, הגיע לנו חלק קטן מגוכתי"ק הצ"צ [מתמונת צורת הכתב יד נראה שנכתב עוד בצעירותו], שכולל ג' פרשיות מקץ, ויגש, ויחי, [נדפס בהשגחה פרטית באוה"ת בראשית כרך ו כמעט על הסדר כמו שנכתב בהבוך], רובם הם מאמרים שנדפסו בתו"א, אבל שם הם הנחות כ"ק האמצעי, ועל כל ענין מעתיק מאמר אחר ששם מבואר הענין ביותר ביאור.

הדוגמא הב' הוא ספר "טעמי המצות" שהוא החלק הראשון מספר דרך מצותיך, דשם מעתיק מהנחות כ"ק האמצעי חלקים מאמרי אדה"ז שנאמרו בזמנים שונים על ענין אחד בחסידות, ובכמה מקומות הוסיף הצ"צ הגהות וביאורים, עד כמה שידוע לנו לא נכתב יותר [ואולי השאר נשרף], אלא מה שנדפס.

והדוגמא הסופית היא כמו שנדפס התו"א בשנת תקצ"ז מהנחות מהרי"ל אחי אדה"ז ורק באיזה מקומות הוסיף הגהות משלו.

אבל כשנעיין בסדר המאמרים מתו"א, אולי אפשר ללמוד שהצ"צ סידרם בדרך 'סדר השתלשלות'.

הענין הראשון הוא שכל בריאת העולמות הוא השפלה לגבי אוא"ס שאין לו גוף ולא דמות הגוף - זה נתבאר בהמאמר הראשון בד"ה 'השמים כסאי' וביאורו,

בהמאמר הב' ד"ה 'כי כאשר השמים החדשים' מבאר דענין בריאת העולם הוא בשביל ישראל ובשביל תורה ומצות,

בהמאמר הג' ד"ה 'כי כאשר השמים החדשים' מבאר תכלית ירידת הנשמה למטה [ד"א, ענין זה נתבאר בדא"ח יותר מכל ענין אחר],

בהמאמר הד' מבאר ענין יצירת גוף האדם,

בהמאמר הה' ד"ה 'להבין .. וייצר אלקים' ההפרש בין מלאכים ונשמות,

בהמאמר הו' - אחר שמבאר בהמאמרים הקודמים ענין היצירה של אדם, מבאר עתה ענין חטא אדה"ר,

במאמר הז' ד"ה 'הן האדם' מבאר ענין נפקחו עיניהם, שזהו ענין הדעת בטוב ורע,

במאמר הח' 'להבין ענין הברכות' בהמשך למה שמבאר בהמאמר הקודם בענין חטא עה"ד שאדה"ר על ידי החטא ירד ממדריגתו, ממשיך שגם אח"כ יש ירידה בכל דור ודור, ולכן בזמן בית ראשון לא היו מברכים, ואנשי כנה"ג התקינו זה, ומבאר הענין הברכה שהוא המשכת האור שנעשה סם חיים.

בהמאמר הט' מבאר מה פי' המשכה וענינה, שהוא ענין השיר כידוע ששיר הוא המשכה,

והמאמר הי' הוא המשך להענין שמבאר בהמאמר הקודם ענין רצוא ושוב שזהו הרוח חיים למטה, וזה נמשך ע"י התורה ומצות.

הענינים הנ"ל הם רק נקודה אחת מכל מאמר שבפ' בראשית. וכדרכה של תורה מבוארים עוד ענינים.

א

להלן לקט חלקי של הערות, לי ולדכוותי', על מלאכת העריכה שהושקעה בפיענוח מסמכי 'מסעי ראש בני ישראל'*:

עמ' 8: "בחודש שבט הרבי שוב בריגא, בכ"ב בו כותב הוא שם לגאון הרוגוטשובי .. רשימות חוברת לג". אך בדרכון נרשמת יציאה מליטא .. וכניסה ללטביה בתאריך ט"ז אדר. היינו שעד אז שהה בברלין ולא בריגא. וצ"ע".

עד כאן מהקונטרס.

ויש להוסיף ולחזק את התמיהה - ולפלא גדול שלא צויין - כי ב'כפר חב"ד' גליון יו"ד שבט תש"ס התפרסמה גלוית התשובה של הגאון הרגטשובי למכתב זה של כ"ק אדמו"ר והוא מתאריך כ"ד שבט. ושם מפורש שם הנמען וכתובתו: "גרמניה, דויטשלנד, ברלין, אדון מ. שניאורסאהן אצל א. רמין, רח' אוגוסט 77/78, נ' [צפון]. ברלין".

היינו שהתשובה למכתב היתה אף היא לברלין וא"כ זה מחזק את המופיע בדרכון. וא"כ שוב צ"ע על הנכתב ברשימות 'ריגא'. ויל"ע.

והנה בעיה דומה אנו מוצאים בעוד מקום בקונטרס:

עמ' 25: ב.."כ"ט בחשון תרצ"ב .. נכנס בו ביום לגרמניה.." והוא יוצא ממנה רק ב"י"ב בניסן תרצ"ב".

והנה בכ"ד טבת תרצ"ב כותב כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע מכתב לרבי שהיה, כנ"ל, בברלין (וכן מפורש ב'מפתח' של כ"ק אדמו"ר למכתב זה [ולכאורה היה צריך לציין בקונטרס לכך]). ברם כאשר כ"ק אדמו"ר משיב לחותנו בב' שבט תרצ"ב נרשם בתאריך: "ב' שבט, צ"ב ריגא". וצ"ע.

והנראה בזה בדרך השערה בלבד:

באגרת דב' שבט הרישום 'ריגא' נעשה רק על העתקה של כ"ק אדמו"ר, אך במכתב המקורי (צילומו בסיום ה'רשימות' שם) לא נכתב מקום שהותו - [וגם פרט עיקרי זה היה להדגיש בקונטרס]. וא"כ עד"ז ניתן לומר גם לגבי המכתב לרגטשובי שרק בהעתקה נרשם 'ריגא' משא"כ במקור (שהרי אם היה במקור נרשם ריגא לא היה הרגטשובי שולח את מכתבו לברלין).

[הר"ש קראוס ציין באחת מרשימותיו להעתקה/ות נוספ[ו]ת ש'לא הקפידו' כ"כ על ציון המיקום של עת כתיבת המכתב, אלא ציון כללי בו התגורר הנמען, לאו דוקא בעת קבלת המכתב. השווה אג"ק אדמו"ר מוהריי"צ ח"א עמ' 20 שהיא מהעתקה למכתב המקורי - כתבי רח"א ביחאווסקי ע' 19 ועד"ז בנידו"ד*]. ודו"ק בזה.

וא"כ בשני מקומות אלו לכאורה הרישום בדרכון הוא ברור יותר וה'העתקה' שברשימות נשארת בספק. אך ראויים הם רשימות רבינו שנשוב ונעיין בכל פרט שבהם ולכן - עדיין צריך עיון.

ב

ההערה הבאה היא שאלה כללית יותר בפרשת הליווי של כ"ק אדמו"ר את חמיו כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ במסעו לארצנו הקדושה, ולפלא שלא העיר העורך ע"כ במאומה:

לפי הדרכון הרי שבי"ב אייר תרפ"ט נכנס הרבי לגרמניה ושוהה בה ברציפות עד ח"י אלול תרפ"ט. באותו פרק זמן נוסע - וחוזר - כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ לאה"ק. והנה כאן בקונטרס צוטט קטע מיומנו של כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ על פגישתו עם בניו כ"ק אדמו"ר והרבנית בברלין ומלווים אותו לווינה.

אך ביומן יש המשך ממנו עולה כי במשך חמשה ימים רצופים מלווה הרבי את חותנו במסלול ברלין-וינא-איטליה! ואף שוהה במשך השבת עם חותנו על האניה באיטליה! ולמחרת - כ"ז תמוז יום א' נפרד מחותנו ושולח מברק ומכתב ע"ד נסיעתו (היומן צוטט בכ"מ החל מספר התולדות (אדמו"ר מוהריי"צ ח"ד עמ' 26) ומשם במבוא לספר השיחות תרפ"ט וב'מסע הרבי לאה"ק' עמודים 40 - 41, 248 - 250). עיין שם היטב.

בין גרמניא-וינה-איטליה יש יותר מגבול אחד, ולהכנס מהכא להתם דורש הצגת דרכון והחתמתו, אפילו בעידן דהיום. ולכאורה כל זה לא נרמז בדרכון - כפי שצוטט בקונטרס (ואולי החתימות לא היו ברורות?). עכ"פ בקונטרס היה מן הראוי לציין ולהעיר על קושי זה. וצע"ג שנשמט.

ואבקש מאד מהקוראים - בשם מערכת 'ימי מלך' - להעיר על כך.

ג

עמ' 25: "בימים כ"א וכ"ג (כ"ד?) אדר ראשון, כותב רבינו לאדמו"ר מוהריי"צ שני מכתבים .. - בדבר שו"ת הצמח צדק בענין גילוח הזקן (אגרות קודש ...), ובדבר ה"קונטרס 'אמרתי לנפשי' של כק"ש, שכתבו שנת רנ"ט, בחו"ל" בענין שו"ב שגילח זקנו (קובץ 'יגדיל תורה', נ.י. גל' נב עמ' רסג ואילך). ובכתביו של רבינו נתפרש שהכתיבה היתה בברלין".

כל הקורא קטע זה, ללא כל ידע מוקדם, יתקשה להבין את סגנון העורך, מה נכנס כאן קונטרס זה ומנין לו לכותב כל זאת? אלא כוונת העורך היתה שלא לפרט בענין, אלא רק לציין לכך (בבחינת מגלה טפח ומכסה טפחיים). ברם לו יהי ששיקולו נכון (אף שלדעת כמה לא היה צריך כלל לכתוב על ענין שנשמט באג"ק כ"ק אדמו"ר מתוך כוונה והיה יכול רק לציין שהמכתב גם עוסק "בעוד ענינים המסתעפים מכך"), היה צריך לכתוב בצורה מדוייקת ובהירה יותר, שמחד תבהיר לקורא הרגיל את מהלך הענינים המדוייק ובד בבד תמנע ממנו להכניס ראשו בין ההרים, וכדלקמן.

כמו"כ לפלא גדול שנשמט כאן מכתב נוסף שכתב כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ לרבי בתאריך י"א שבט ובו כמה ענינים חשובים שאף מלמדים אותנו על שהות הרבי בברלין (נדפס ב'תשורה' לה' טבת תשנ"ח עמ' ה - ח), ומשלימים מאד את רצף הדברים.

ובכדי לתקן כ"ז לכאורה היה צ"ל כך: לפני הקטע "בימים כ"א.." יבוא הקטע הבא:

"באגרת מי"א שבט מאשר כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ את קבלת המכתב מהרבי ("מכתבך במענה על מכתבי הארוך נכון הגיעני") ובד בבד מקוה לקבל תשובתו בענין "שו"ב המספר זקנו" (ראה קובץ 'יגדיל תורה'..). בהמשך מבקשו לפעול אצל כמה מעסקני ברלין לשחרור ספרית ליובאוויטש השבויה בבריה"מ (ואף מצרף לו מכתב לעסקן גאסלאר)".

מכאן להמשיך כפי שכתב "בימים כ"א.." עד הציון לאגרות קודש ולא יותר. כל המעיין יווכח כי בכך חוסכים מלכתחילה את כל הענין (ואם בכל זאת רוצים ליידע את הקורא בדבר שאינו מבינו, ורק 'לעורר את סקרנותו', יכולים להוסיף "וכן בענין השו"ב", או, כנ"ל, "ובעוד ענינים המסתעפים" וככיו"ב).

ד

עמ' 29: "[ז' אלול תרצ"ב] מוטבעת בדרכון חותמת יציאה .. אל גרמניה הסמוכה .. כ"ז באלול תרצ"ב יוצא הרבי את גרמניה .. ונכנס ללטביה". כלומר הרבי שוהה בגרמניה 20 יום. פלא גדול שלא צויינו ארבעה (שלשה?) מכתבים שכתב כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ לרבי - ולרבנית הצדקנית חיה מושקא ע"ה - במשך עשרים יום אלו, - וניכר מהם כי על אחד מהם לפחות השיב לו כ"ק אדמו"ר - המכתבים עוסקים בפעילות יחודית של הרבי לאסוף ספרים, כת"י ויודאיקה ברחבי גרמניה לספריית כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ. (אגב בהם נזכר אף האח הוו"ח ריא"ל) - 'תשורה' - ה' טבת תשנ"ח - עמ' ח - יב.

ה

להלן כמה הערות והארות (לרווחא דמילתא) של סגנון וניסוח:

עמ' 14 - תמצות המכתב לרב מבאלחוב ("טוען שדוקא מקוה ממי גשמים תרבה את מספר הטובלים") לא כ"כ משקף ומסכם במדוייק את המכתב, ובפרט שבחלק הראשון של המכתב האריך והרחיב העורך, ואולי צ"ל כך: "הרבי מסיר את חששותיו אחת לאחת תוך דיון בגופם של דברים" (או כיו"ב).

עמ' 16: "לבקש את חתנא דבי נשיאה, הרב רמ"מ, לחזור על התעוררות [צ"ל: ההתוועדות?] מאמר..". קצת פלא להשחיל בקונטרס כ"כ מקוצר ותמציתי תיקון כתיב כזה, מבלי שניתן להסביר לקורא מאי אולמיה של "התוועדות מאמר" על פני "התעוררות מאמר", שניהם מושגים שכיום לא משתמשים עמם, ובפרט שבימי מלך (ח"א עמ' 332) נתן קצת הסברה לנוסח "התעוררות מאמר" עיין בדבריו.

וע"ד הערה זו יש להעיר גם בעמ' 8 "ב'רשימות' (חוברת קנב) נדפסה .. אבל רבינו לא היה נוכח שם". שוב: בקונטרס כ"כ תמציתי אין המקום להבהיר איזה ענין ברשימות, שכל המעיין מעט עומד על כך מעצמו (שהרי מפורש שהעתיק "מהרשימות שאצל רמ"פ כץ"), ואם כבר בא העורך להבהיר ענינים כגון אלו היה צריך לעשות זאת בעמ' 27. באותם הימים (כ"ז אב תרצ"ב) נסע כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ מדרוסקניק ללודמיר - ראה יומנו שנתפרסם בכפ"ח גליון 837 - וב'רשימות' (חוברת קכב) כותב כ"ק אדמו"ר דברים שאמר שם חותנו, וכאן אכן ניתן לטעות שהרבי נסע עמו, אבל ביומנו של כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ הנ"ל מפורש שהרבי רק ליווהו לרכבת אך נשאר בדרוסקניק. וא"כ כאן היה על העורך לציין בקצרה לענין זה. (וכגון דא מצויים עוד עשרות רבות של פרטי פרטים בכל הקשור לנושאים אלו ויתפרסמו בעז"ה ב'ימי מלך' מהדורה חדשה).

עמ' 29-33: "גם בשנה זו התוועד רבינו בשמחת בית השואבה, וקצת מדיבוריו אז נרשמו על ידו (ראה:..)". מקורו של העורך שהרבי רשם רק מקצת מהדברים שאמר, היא מהכותרת שנתן לרשימה - "שמחת ביה"ש צ"ג ריגא. באולם הישיבה. (מקצתו)", ברם לכאורה הפיענוח הוא להיפך שאמר רק מקצת ממה שרשם וכפי שמצינו בכו"כ רשימות וכן פיענחו המו"ל ברשימות שם (עמ' 23).

לסיום אציין עוד נקודה שנשמטה מהקונטרס והיא: מסכת הקשרים עם אביו ומשפחתו. אכן מסכת זו לא כ"כ שייכת לנדו"ד משום שבכללות אינה מלמדת על 'מסעי ראש בני ישראל', אך מ"מ כו"כ מהם מלמדים ומלמדים כמו המכתב של הדוד ר' שמואל בה' טבת תרפ"ט בו מבקש לדעת האם מתכננים להשאר בריגא או לעזוב למקום אחר (מכתבי החתונה עמ' כה), מכתב האב בו מבקש לדעת פרטים נוספים על חזיון ר' לייבל (עמ' טו). כמו"כ מכתב הסב והסבתא בתר"צ בו מוזכר גם ריא"ל ומובן מזה שהמכתב הוא לברלין. וגם אם ניתן להשיב שהדברים לא כ"כ מפורשים, הלא בכל זאת מן הראוי בקונטרס כזה לציין משהו על הקשר עם האב ומשפחתו וכו'.

ונסיים בעיקר: "ויה"ר שנזכה ללכת בדרך הישרה אשר הורנו מדרכיו, ונלכה באורחותיו נס"ו, עדי יוליכנו קוממיות לארצנו הק'" (מתוך הקדמת העורך שי').