נחלת הר חב"ד, אה"ק
בבבא בתרא (יא, א) איתא: תניא אמרו עליו על בנימין הצדיק שהיה ממונה על קופה של צדקה. פעם אחת באה אשה לפניו בשנת בצורת אמרה לו: רבי פרנסני, אמר לה - העבודה שאין בקופה של צדקה כלום, אמרה לו - רבי אם אין אתה מפרנסני הרי אשה ושבעה בניה מתים. עמד ופרנסה משלו. לימים חלה ונטה למות. אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה: רבש"ע אתה אמרת כל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא. ובנימין הצדיק שהחיה אשה ושבעה בניה ימות בשנים מועטות? מיד קרעת לו גזר דינו. תנא - הוסיפו לו עוד עשרים ושתיים שנה על שנותיו. עכ"ל הגמרא.
וראיתי מובא בספרים שהוסיפו לו כ"ב שנה שהם כנגד כ"ב אותיות התורה, שמסר נפשו עליה.
וצריך להבין:
א) בפשטות מבינים שהבצורת היתה קשה מאד עד כדי כך שקופת הצדקה התרוקנה לגמרי ובנימין הצדיק ידע גם שהקופה לא תתמלא עכשיו בזמן הקרוב, כי באם הקופה היתה מתמלאת תוך זמן קצר, בנימין הצדיק לא היה מכביד על אלמנה זו, ולא היה נשבע שאין בקופה כלום וגם לא היה נותן לה משלו. וא"כ למה מעיקרא היה צריך להוכיח לה ולהישבע שאין בקופה כלום. - והרי בנימין הצדיק שהתורה קוראת לו צדיק ומעידה עליו שמסר נפשו בעבור אלמנה זו, לכאו' היה צריך מיד לתת לה משלו וכו'. ובכך גם הי' מונע ממנה הרבה 'אי-נעימות'.
ב) וכן יש להבין למה הוסיפו לו כ"ב שנים כנגד כ"ב אותיות התורה שזה מרמז לכאורה על מסירת נפשו של בנימין הצדיק שהיה לו על התורה, ולכאורה הרי הסיפור כאן הוא שמסר נפשו על הצדקה עבור עם ישראל ועבור האלמנה וילדיה, ומה סיפור זה קשור עם אותיות התורה דוקא?
והנה מצאתי במהרש"א כאן שאלה א' הנ"ל, והוא מוסיף עוד יותר, שבנימין הצדיק היה צריך לומר להאלמנה שיש עדיין אוכל עבורה בקופת הצדקה, והיה נותן לה משלו דרך קופת הצדקה, שתרגיש יותר טוב ולא תחשוב שאוכלת משלו, אלא מהקופה, שזהו הרי ממהמדרגות הגבוהות שבצדקה, שאין יודעים מיהו הנותן.
והמהרש"א מבאר שם, שבנימין הצדיק לא ידע שהיא בסכנת מיתה רח"ל, ואז ההלכה היא דחייך קודמים ורק אחרי שאמרה שהיא בסכנת מיתה - אז נתן לה משלו, כי הרי לבנימין הצדיק היה מזון לתקופה מסויימת, וא"כ אם לאלמנה אין כבר כלום והיא בסכנת מיתה ממשית, אין דין חייך קודמין, כי בתוך תקופה זו יכול לחול שינוי, וכפי שבאמת קרה. עיי"ש.
אולם זה גופא קשה, דהרי מדובר בבנימין הצדיק ובתקופת בצורת קשה מאד, שאין כבר אוכל, א"כ בנימין הצדיק היה צריך להעלות בדעתו שאולי היא בסכנת מיתה, ואין דין חייך קודמין כאן. אלא עכצ"ל שבאמת בנימין הצדיק היה מסתפק בכך והוא בינו לבין עצמו חשב על כך. ולכן אמר לה מיד בלשון שבועה, ויש אומרים שהראה לה את הקופה שאין כלום בקופה יותר.
ורצה לשמוע את תגובתה מיד, שבאם תאמר אלך לחפש במקום אחר משמע שהיא אינה בסכנת מיתה, ואם אין לה והיא באמת בסכנת מיתה כמו שבאמת הגיבה, הוא יתחלק אתה באוכל שלו, ואין דין חייך קודמין.
ובזה יבואר עוד ענין בזה, דלכאורה בשביל לדעת אם היא בסכנת מיתה, היה יכול לשאול אותה באופן ברור וישיר ולבדוק מצבה האמיתי, אלא שחשש שלא תגלה את האמת ובדרך שהוא דיבר אתה אפשר לדעת יותר טוב, ובפשטות היה לו נסיון, כי הרי היה גזבר הקופה ומעשים בכל יום שצריך לבדוק למי לתת ואם הוא דובר אמת וכו' וכו'.
אך עדיין צלה"ב, הרי מדובר בבצורת קשה מאד, ומדובר בבנימין הצדיק שהיה בדרגה גבוהה מאד, - למה נכנס לכל הפלפולים ושקלא וטריא בהלכתא דחייך קודמין? הרי היה לו אוכל משלו לתקופה מסוימת, ואיש של מסירות נפש עבור אהבת ישראל איננו שואל שאלות, אלא נותן לה מיד ובוטח בה' לגבי מצבו הוא? ובמיוחד כשיודע שהבצורת כל כך קשה שאף אחד אינו נותן כבר לקופה, וא"כ מהיכן אלמנה זו תקח אוכל לעצמה?
ונראה לומר שבנימין הצדיק בדרגתו היה איש תורה והלכה, וכל מסירת נפשו לעם ישראל היתה על ידי דביקות בתורה דוקא, ומפני שע"פ דין צריך לאהוב כל יהודי כמוך ממש, לכן אהב כל יהודי, אבל בגדרי התורה וההלכה בלבד. ובורא העולם בתורתו מצוה לנו כל זה. כל מה שעשה היה מדוד אצלו בשקלא וטריא בהלכה וגם המסירת נפש שהיה לו עבור אלמנה זו, היה מצד התורה, וע"פ הלכה והדין היה מותר לו לברר אם היא בסכנת מיתה או לא מטעם חייך קודמין.
ויתירה מזו יש להבין - דישנם נשים ביישניות ואולי היא תתביש לקחת אוכל מפת לחם שלו, והיא תלך בסכנת מיתה מבלי לומר ולבקש דבר.
ומעתה יבואר היטב למה הוסיפו לו כ"ב שנים כנגד כ"ב אותיות התורה, כי מסירת נפשו היתה על התורה, ולכאורה גם משמע מהסיפור כך, שהרי בנימין הצדיק לא היה גבאי צדקה שענינו לעסוק כל היום עבור מעשי חסדים, אלא היה הגזבר של הקופה והממונה לשמור ולתת את מה שחייבים ולמי שחייבים. וזה מתאים לאיש של הלכה. ובודק כל דבר עם נאמנות גבוהה מאד אם צריכים עכשיו לתת מהצדקה או לא. וא"ש.
רב היישוב עומר, אה"ק
ידוע הסיפור על אדמו"ר הצמח-צדק, בענין שוטה, שמצא לו היתר לחלוץ כיון שיודע לפרוט, על-פי הירושלמי "שוטה שיודע לפרוט אינו בכלל שוטה" - נדפס ב"אוצר סיפורי חב"ד" כרך יז עמ' 108, וש"נ.
ומצו"ב תמיהות שעלו בנושא זה, לאחר חיפוש המקור.
1. במכתבו (אג"ק, יא, רסט) מתייחס הרבי לנושא אחר ש"אינו מוצאו בירושלמי".
2. אם יש "סימני שוטה" שבגמרא (חגיגה ג, יו"ד סי' א), או התנהגות המוכיחה שטות, אז לא יועיל כלל הסימן שיודע לפרוט (והרי מסופר כאן על נזקים שעשה, והיבמה שילמה וכו'!).
3. כיון שכאן נטען שהסימן הועיל, אולי מדובר בפיגור - "פתאים ביותר" (רמב"ם עדות ט, י), שהסימן הוכיח - שאינו שוטה.
4. הסימן עצמו, והלשון, כנראה אינם בירושלמי (או במק"א) - ע"פ תקליטור השו"ת.
5. אולי מתייחסים בזה לסימן "מאבד מה שנותנין לו" אבל זה ישנו כבר בבבלי שם. אך חסרון סימן זה אינו כלל הוכחה לשפיות-הדעת (ולהיפך, הימצאות הסימן "מאבד" מהווה הוכחה יותר מסימנים אחרים - ראה שו"ת הצ"צ ח"ב סי' קנג סוף אות ד).
6. לסיכום: מדובר בביטול סימני שטות (שעדיין יל"ע איך נעשה) ובבדיקה הגיונית של פיגור, שתיתכן בכל דרך שהדיין מוצא לנכון, ואינה שייכת לידע מיוחד.
רב היישוב עומר, אה"ק
א) ב'רשימות' חוברת קפו יומן חורף תרצ"ה (כנדפס בגוף הרשימה, ולא כנדפס בכותרת הראשית שם "תרצ"ח"), לא הסבירו המו"ל מהי הכוונה במש"ש "קיום מצות הפגע".
ב) שם בעמ' 11, מסופר שהאברכים שחזרו חסידות נכנסו בטעות לבניין אחד ואח"כ התברר שהיה בית תיפלתם, ורצו לבקש תיקון ע"ז מאדמו"ר האמצעי, ושחק, וי"א שמזה היתה התחלת המחלוקת עליו, ע"כ.
וחבל שלא ניסו למצוא הסבר מדוע שחק אדמו"ר האמצעי, הרי מדובר בעוון חמור של הנאה מבית ע"ז (ראה שו"ת: אגרות משה יו"ד ח"ג סי' קכט ס"ו. יביע אומר ח"ב חיו"ד סי' יא וח"ז חיו"ד סי' יב. ציץ אליעזר חי"ד סי' צא, ועוד), אם כי בשוגג.
ג) שם בעמ' 12 טור א' שכחו המהדירים לתרגם ללה"ק את הביטוי "דראפען אף די בערוענעס".
ניו דזערזי
ה'פנים ומאירות' אב"ד אייזנשטטורבי מאיר מממגורשי אייזנשטאט
בתשו' רבינו הצ"צ יו"ד סי' רו ס"ה בענין צורת אותיות, כותב: "ראיתי בתשו' פ[נים] מ[אירות] ח"א סי' סו ... והכשיר בפשיטות ולא נמצא שהצריך שום תיקון (אף שהי' בקי בכל כהאריז"ל כנודע מהגהותיו בספר הגלגולים)". - הפנים מאירות ה"ה כידוע הגאון הנודע רבי מאיר אייזנשטאט. ורבינו מוכיח מכאן שמכיון שהי' בקי בכל כהאריז"ל, בוודאי דבריו מתאימים לדעתו.
כדברי רבינו, שבעל פנים מאירות הוא מחברם של הגהות על ספר הגלגולים, מופיע ברשימת הרב יעקב משה הלל מירושלים ראש ישיבת ומכון 'אהבת שלום' (מו"ל הרבה מכהאריז"ל מכת"י), בקונטרסו 'כתבוני לדורות' (ירושלים תשנ"ב) על ההדפסות של כתבי האריז"ל: "ספר הגלגולים" מסדרת כתבי הר"מ פאפרש ז"ל [מגדולי עורכי כתבי האריז"ל כידוע] והוא הנוף הרביעי מ"נוף עץ חיים". נדפס לראשונה בפרנקפורט בשנת התמ"ד כולל ל"ה פרקים ועוד ליקוטים ובתוספות הערות הרב הגאון כמוהר"ר מאיר אייזנן שטאט ז"ל בעל ה"פנים מאירות", והרב ד"ן גרין הוט ז"ל המו"ל". [אגב: נדמה לי שזה הספר הראשון (או עכ"פ השני) מכתבי אריז"ל שעלה על מכבש הדפוס, כי רוב כתביו נדפסו החל מתקמ"ב בקארעץ כידוע]. ע"כ.
אולם העיר לי ח"א שדבר זה צע"ג, כי באמת הי' קיים עוד חכם בשם רבי מאיר מתושבי אייזנשטדט שהי' אח"כ אב"ד שטאמפן בהונגרי', והוא לכאורה בעל מחבר הגהות אלו, כמתואר בספר 'יהדות הונגריה' מאת י. י. כהן (הוצאת מכון ירושלים תשנ"ז ע' 196-97) שרבי מאיר זה הדפיס ספרו של הרמ"ע מפאנו 'עולם קטן' בשנת תל"ה, ומכנה את עצמו ממגורשי אייזנשטדט. ובשנת תמ"ד הוציא לאור "התורני דוד ב"ר נתן גרין הוט מק"ק פרנקפורט" את ספר הגלגולים, "בתוספות נופך משל מי שיש לו יד ושם בחכמה זו מוהר"ר מאיר אייזן שטט". ואילו הפנמ"א החל לשמש כאב"ד אייזנשטט רק משנת תע"ח עד תק"ד, שנים רבות אחרי שנת תמ"ד!?
יחד עם זאת יש להעיר שכך או כך רואים שהפנ"מ הי' בקי בתורת הח"ן כפי שמעיד ספרו כתנות אור עה"ת. אולם דברי רבינו הצ"צ צ"ע בינתיים, ויש לקוות שבקיאים בדבר ימצאו מקום להאיר בענין זה.
האם ראה אדה"ז ה'סדרי טהרה' על נדה כשכתב הל' נדה?
הספר הנודע על הל' נדה 'סדרי טהרה' מהגאון רבי אלחנן יצא לאור בפעם הראשונה אחר פטירתו בשנת תקמ"ג ע"י בנו. רבינו הזקן, למרות שדרכו להביא האחרונים שבימיו - כמו 'הפלתי' לרבי יונתן מאייבשיץ בהלכותיו - אינו מביאו אף פעם. ומכך יש לכאורה להסיק, בזהירות יתירה1, שרבינו כבר כתב את הלכות נדה לפני שנת תקמ"ג, ולכן לא מביאו - כשם שאינו מביא בשו"ע, שנכתב מיד אחרי הסתלקות המגיד (כמבואר בהקדמת בני המחבר), את הפמ"ג (מלבד במהדורה בתרא שלו), שאף הוא י"ל בפעם הראשונה בשנת תקמ"ג.
עובדה זו, שרבינו לא ראה ספר סד"ט, יש לה סימוכין לכאורה מדברי רבינו הצ"צ בעצמו2 ב'פסקי דינים' ליו"ד סי' קפג (מהדורת תשנ"ב ע' 45) "וגם הס[דרי] ט[הרה] סי' קפג .. הביא ראי' זו מהרשב"א במ[שמרת] ה[בית] והנראה כי בחיבורו לא הגיע לידיו ספר ס[דרי] ט[הרה] כלל3".
לעומת זאת, מצינו דברים הפוכים בשו"ת צ"צ (יו"ד סי' קב) משנת "ורב שלום" (=תקפ"ד) בתשובה שנכתבה לרבי הלל, שכותב: "ומה שהקשה על הסדרי טהרה מסוגיא ... יפה כוון, וכבר הרגיש הס"ט בעצמו בקושיא זו ... ואף שאין ראי' לדבר מדהשמיט מרן כאאזמו"ר נ"ע סברת הס"ט שהרי בשום מקום לא הביאו. זכר לדבר מיהו איכא דמ"מ למעיין בו נ' שימצא בכמה מקומות סברותיו של הס"ט כמו בענין הרגשה במ"ק. ובזה לא הביאו מכלל דלא ס[בירא] ל[י']". הרי להדיא שאכן ראה רבינו את ספרו, וא"כ לפי"ז מוכרח דנכתבו הל' נדה אחרי שנת תקמ"ג. וצ"ע.
והנה לכאורה נראה להשוות שתי הדעות הללו, כפי האפשר, שאכן לרבינו הצ"צ הי' ברור שכתב רבינו הלכות נדה אחרי הופעת הסדרי טהרה בדפוס, ובכך שווים שני המקורות, רק מסתפקא ליה אם מכך שאינו מביאו להדיא - הוכחה שכלל לא ראהו (למרות שכבר י"ל) - וזו דעתו בפס"ד, או, שמא מכיון שיש זכר לדבר שאכן מביא סברותיו, הרי באמת אף ראה הספר בפועל, אך אי הזכרת שמו היא מסיבה בלתי ידועה לנו, וזו דעתו בשו"ת. ומכיון שלא ידוע אימתי נכתב דבריו בפס"ד, צ"ע על מה יש לסמוך.
ולהעיר שראיתי מא' המיוחד מן מורי ההוראות מאנ"ש ה"ה הרה"ג מורה ודאין הנודע לתהלה בספריו על הלכות אלו הרב יקותיאל פרקש שליט"א, בספרו 'טהרה כהלכה', שמביא כלל הנ"ל שבשו"ת (ראה לדוגמא שם ע' תערב, אך שם מביאו לענין אחר, אך בזכרוני שבמק"א מסתמך על כלל זה עצמו כסניף, ולא יכולתי לחפש כעת) להלכה, ולא הביא הפס"ד הנ"ל. וצ"ע.
שעות וסדר שינה
באגרות קודש הצ"צ ח"ב ע' קג (לפני"ז כבר התפרסמה ב'מגדל עז' להר"י מונדשיין שיחי') הודפסה רשימה נפלאה ביותר שרשם לעצמו רבינו הצ"צ על הנהגות טובות וכיו"ב - כמבואר שם. באחד מהקטעים (ע' קז באג"ק) מופיע שם: "הגר"א ישן ג' חצאי שעה בלתי רצופים וגם באותן ח[צאי] ש[עה] שפתיו מרחשן כו'. והעיר המהדיר שם שכך מובא מהגר"א מווילנא (שעליו קאי בפשטות) בהקדמת בניו המלבה"ד, לביאור הגר"א (שקלאו תקס"ג).
ומעניין לציין מה שהדפיסו לאחרונה מיומנו של הרבש"ש זצ"ל סבו של הרבי נ"ע משיחתו של אדמו"ר הרש"ב, "הרב"ש: עוד שמעתי מאביו הנ"ל [אדמו"ר מהר"ש] שהגר"א ממוילנא הי' ישן ג' חצאי שעות במעת לעת והי' ישן בסירוגין. ועל כ"ק רבינו הזקן שהי' יכול לישן ולא לישן כלל, דער רבי איז געווען גאר א אנדערער איד".
"ואמר כ"ק שליט"א [אדמו"ר הרש"ב]: שלאו דוקא על הגר"א מווילנא כיוון זה, כי זה מצאנו בכי"ק אדמו"ר הצמח צדק נ"ע, והי' כתוב סתם הגר"א, והי' זה על ר' אברהם מקאליסק ז"ל תלמיד המגיד ממעזריטש"!
בנוסף לזה יש לציין שגם במק"א רשם רבינו הצ"צ מקרים של מיעוט שינה: באוה"ת עניינים (ע' עב הגהות על ראשית חכמה) רושם הצ"צ: "א' סיפר לי שישן רק חצי שעה במעל"ע ג' שנים, ועד"ז אחיו של ר"ל בטלן".
ולהעיר מסדר השינה של אדה"ז שהי' ישן כל יום ג' שעות כמתואר בבית רבי (ע' 178) "מאחד מהרבנים מנכדי רבינו" (שכידוע הכוונה לאדמו"ר המג"א מקאפוסט, בדרך כלל) : "כל ימי השבוע הי' דרכו כך שהי' מתפלל עד שעה ב' אחר חצי היום, ואח"כ הי' שותה קאווע, ואח"כ הי' מכניס אליו זמן מה את אנ"ש על יחידות, אח"כ הי' מתפלל מנחה כו' ואח"כ הי' אוכל תבשיל דייסא, ואח"כ הי' ישן משעה ו' עד שעה ט', ואח"כ קם משנתו והי' יושב על התורה והעבודה סגור בהיכלו ט' שעות רצופים עד שעה ו' בבוקר כו' כן הי' דרכו מדי יום ביום".
ויש לציין שכעין זה מתואר ביומן תרס"ד (מצויין בהערה באג"ק שם) על הצ"צ: "סדר השינה של כ"ק אאזמו"ר הי' באופן כך, הי' מניח לישן הי' ישן שעה אחת על צדו הימני, ועמד ונטל ידיו, ונח לישן על צדו השמאלית עוד שעה אחת ואח"כ עמד ונטל ידיו, ונח לישן על צדו הימני עוד שעה אחת, ואח"כ עמד ונטל ידיו. כן הי' סדר שינתו ומנוחתו מעבודת היום והלילה, רק ג' שעות בלילה, וחצי שעה ביום".
ולכאורה סדר זה די דומה לסדרו של אדה"ז של שינת ג' שעות (ויתכן שגם אדה"ז נהג ליטול ידיו בכל שעה ושעה, אך אין איתנו יודע). אך לא ברור אם שעות שינה של הצ"צ גם היו בתחילת הלילה, ולכאורה ממה שמבואר ברשימה זו עצמה לפני כן (בע' קה) "גם ענין לא לישן ביום רק מחצות ואילך". הרי לכאורה שינת הצ"צ התקיימה דוקא אחרי חצות.
אך צ"ע, כי ביומן תרס"ד מבואר שישן 'חצי שעה ביום', והרי זה נוגד את המבואר ברשימה לא לישן ביום? - אך עצם הרשימה צ"ע, כיצד נוקט שעיקר שינה אחרי חצות, הלא ידוע בכל מקורות הקבלה, וכ"ה בשו"ע רבינו מהדו"ב, דמבואר כיסוד ועיקר, שחייבים לקום בחצות הלילה עבור תיקון חצות וללמוד כל הלילה עד אור הבוקר? ויל"ע.
שליטת הרצון על צער
ברשימה האמורה (בע' קד): "בבהעלותך אמר ר'[בינו], ע"י הרצון שאדם רוצה בדבר אינו מרגיש כלל אפילו יסורים". והכוונה לדרוש רביה"ז ד"ה וידבר .. בהעלותך שנאמר בש"פ בהעלותך בשנת תקס"ב ונדפס בלקו"ת בפרשה הנ"ל.
ויש לציין לדברי הרה"ק המהרי"ל נ"ע אחי רביה"ז, במכתבו להר"א מסטראשעלי (נדפס בבית רבי ע' צה) בענין התפלגותו: "וגם מה שהתנצל שהוא מלא רודף ואינו מתכוון אלא שלא שלא יהי' נרדף ח"ו אין זה מתקבל על הדעת כו' כאשר שמעתי מפ"ק אחמו"ר ז"ל נ"ע זי"ע ויעמוד לנו, שבהיות מעכ"ת בלאדי מחשיב עצמו לנרדף שאחיו ורעיו רחקו ממנו, ואמר לי בזה"ל: הלא כל היסורים אינם נחשבים ליסורים אלא מפני שהוא נגד הרצון והענג, ועתה למה לא יהי' לו רצון וענג בקרבת אנשים אליו כו' שלזאת אם אין זאת - ה"ה ביסורים. יטה רצונו ותענוגו כו' לישב בדד, ולא יהי' לו שום צער ויסורים מהתרחקות רעים אהובים". ומשמע שכל זה נאמר מאדה"ז על רבי אהרן בעקבות תחושת נרדפות שלו.
ומצאתי הדברים בעוד מאמר קצר של רבינו הזקן ד"ה פדה בשלום (מאמרי אדה"ז הקצרים, ע' רטו-ז) ושם: "כי אין שייך יסורים אלא בדבר שהוא נגד הרצון, כי ערך היסורים והצער הוא לפי ערך הרצון שאם אינו רוצה כ"כ אין ההיפוך יסורים כ"כ" (בינתיים לא מצאתי תאריך ושנת אמירת המאמר, ואולי נאמר המאמר בהקשר לגאולתו ממאסר ומשמעותו, שכל יסורי המאסר לא הי' נוגעים לו).
1) כי עדיין יכול הטוען לטעון, שרבינו לא סבירא לו כמותו ולא התקבל אצלו, אך מדברי הצ"צ להלן לא מסתבר כך כלל וכלל.
2) ואף שכידוע בפס"ד נדפסו פרקים שלמים, כדמות השו"ע, מהגאון רבי מנחם נחום אך ברור מכל ההמשך (שבתחילת הענין מתחיל כאאזמו"ר ועוד) שדברים הם משל הצ"צ.
3) אך אולי מלשון זה יש לדייק, שאמנם כבר יצא לאור הספר בעת כתיבת הלכות נדה, רק שבפועל לא הגיע לידו. וראה להלן בזה וצ"ע.
ניו דזערזי
תושב השכונה
בגליון תתיב (שי"ל לש"פ יתרו - כ"ב שבט) כתב הרה"ת ברוך אבערלאנדער שי' בענין שינויי נוסחאות בין סידור רבינו לסידור השל"ה, ובע' 101 כתב השינויים בברכת השחר "אלו דברים שאין להם שיעור", ומביא כמה שינויים (ולהעיר שנשמט אצלו עוד שינוי בתפלה זו: "ובין איש לאשתו" - דתיבות אלו ליתא בשל"ה דפוס ראשון).
והנה מענינת היא ההשוואה בין נוסח משנה זו כפי שהיא בסידור אדה"ז, ובין הגירסאות במשנה כפי שנכתבה במשניות מדפוסים ישנים (המובאים במשניות "זרעים" הוצאת מכון התלמוד הישראלי). ונראה שנוסח רבינו היא הרכבה מכמה נוסחאות, ואינה לפי גירסא אחת או דפוס אחד.
ולפי זה צריך חיפוש ומחקר איזו דפוס של הש"ס היה לפני רבינו, - אף שמהסכמתו שנדפסה במס' ברכות דפוס "סלוויטא" נראה שהחשיב את דפוס "אמשטרדם", אבל מכמה גירסאות ממארז"ל שהובאו במאמרי דא"ח, יש לראות שלא בכל פעם לקח הגירסאות משם, אלא "ליבן וזיכך" את המימרא על פי דפוסים ישנים מ"עין יעקב" ו"ילקוט שמעוני", שכידוע בדפוסים ההללו לא שלטו יד "המגיהים" כ"כ כמו בש"ס.
בשו"ע אדה"ז כשמביא לשון הגמרא, לפעמים משנה את הלשון והסדר שבגמרא. השוויתי לספר דקדוקי סופרים, ואכן שם מציין דפוסי ראשונים וכ"י שהם כמו נוסח רבינו.
ואולי אפשר לומר שלרבינו הזקן לא היה ש"ס שלם מדפוס אחד [בזמן רבינו היה המצב דחוק מאוד, וש"ס שלם עלה ממון רב - וכן ידוע שלכמה מהגדולים אף בדור שלפני רבינו הזקן לא היה להם ש"ס שלם מדפוס אחד, ולדוגמא הידוע לגבי המהרש"ל שהיו לו מסכתות מכמה דפוסים שונים, ולכן יש שינויים בהגהותיו על הש"ס ממסכתא למסכתא].
בהמשך מה שכתב בגיליונות האחרונים הרה"ח הנ"ל בענין דקדוק הנקודות, הנה מצאתי קטע מעניין מאד מכ"ק הצ"צ הנדפס באוה"ת סידור ע' פג, - כיצד יש לומר ה' מלך ביהי כבוד, וז"ל שם:
"הוי מלך בשני סגלין. מלך בשני קמצין. ימלוך, וגבי אדון עולם אשר מלך הוא בפתח תחת הלמד וכולם נמצאים בכתוב. היינו מלך בשני סגלין ה' מלך עולם ועד תלים יוד י"ו. ויבוא מלך הכבוד שם כד ז'. וישב ה' מלך לעולם שם כט י. כה אמר ה' מלך ישראל ישעי' מד ז'. מלך השני קמצין ויאמרו בגוים ה' מלך בדח"א סי' יו לא כנ"ל בפסוק ישמחו השמים. ה' מלך גאות לבש תלים צג א' ה' מלך תגל הארץ שם צז א': מלך בקמץ תחת המם ופתח תחת הלמד. מלך אלקים על גוים תלים מז ט' כי מלך ה' צבאות ישעי' כד כג ושם ת"י אתגלי גבורתא דה' וע' בפי' עד שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקב"ה וגאלם בד"ה וקול דודי בשה"ש (לקו"ת שה"ש יד, ג ואילך). גלה כבוד מלכותך תלת רישין. מלך אלקיך שם נב ז: ימלך, ה' ימלוך לעולם ועד (בשלח טו, יח) ימלוך ה' לעולם תלים קמו יוד".
w w
כלי האצטרול"ב
הרב אהרן ברקוביץ
ירושלים עיה"ק ת"ו
בגל' תתיא (עמ' 121 ואילך) הבאתי מכמה מקומות בדא"ח, שבאמצעות כלי ההבטה (או: כלי האצטרול"ב) ניתן לראות בגרעין התפוח את צורת התפוח, כנאמר בספרי הפילוסופים ובספרי הטבע.
והבאתי כמה ביאורים לכלי ההבטה הזה, מיקרוסקופ או "כלי של החוזים בכוכבים" (יעו"ש).
ובגל' תתיב (עמ' 96 ואילך) האריך הרב ש"ב וויינבערג שי' לבאר, שאין לומר שהכוונה - כמ"ש בס' הברית - שרואים בגרעין "אילן שלם עם שרשיו וענפיו" וכו', אלא רואים את צורתו ומהותו של הפרי ולא את חומרו ומציאותו. "ודבר זה בולט ביותר כשמשווים הלשונות בדא"ח לכמו שהם נמצאים בספרי הפילוסופים והטבע ובס' הברית". יעו"ש.
ומחמת שהכותב הנכבד קיצר בלשונו, לא הבנתי האם האמור בדא"ח משתווה למ"ש בס' הפילוסופים והטבעיים אם לאו, ובאם אין הם מכוונים לאותו דבר, מדוע א"כ מסתמכים בדא"ח בענין זה על ס' הפילוסופים והטבעיים?
כמו"כ קיצר בלשונו, ולא כתב מ"מ מדוייק בספרי הפילוסופים והטבעיים, כדי שהמעיינים יוכלו גם הם להשוות את הלשונות ולעמוד על כוונתו.
גם לא הבנתי האם הכותב חלוק עלי במה שכתבתי ש"כלי האצטרול"ב" הנזכר בדא"ח הכוונה למיקרוסקופ, או שמא דעתו שההבטה בגרעין התפוח נעשית ב"כלי של החוזים בכוכבים" (יעו"ש), ובו רואים את צורת התפוח ומהותו.
הכותב סיים את דבריו במשפט "וכידוע מה ששקו"ט בנוגע לספר הנ"ל [=ס' הברית], ואכ"מ" - וחבל שהעלים את השקו"ט הזו הידועה לו, אבל לרבים - ואני בתוכם - אין היא ידועה כלל.
Download PDF