ידועה תשובתו של רבינו זצ"ל (בקשר לסגנון ב'לוח הי"י'), שמעיקרו של דבר היו צריכים לכתוב 'חה"ש' (ולא חגה"ש), שהרי הצירוף 'חגה"ש' "אין לו שחר" מפני שהוא צירוף של תיבה שלימה (חג) עם ר"ת של תיבה שניה. אבל אעפ"כ מצינו שמשתמשים בר"ת 'חגה"ש', מפני שהר"ת 'חה"ש' יכולים להתפענח גם כ'חילול השם', ועלולים לבוא לידי טעות. אבל בר"ת 'חה"פ' אין חשש, ולכן הוא עדיף על הר"ת 'חגה"פ' שהוא צירוף של תיבה שלימה עם ר"ת של תיבה שניה. ע"כ תורף התשובה.

בדיקת אג"ק רבינו בתקליטור "ספריית חב"ד" מראה, שאכן הצירוף 'חה"פ' מופיע כשבעים פעם, ואילו הצירוף 'חגה"פ' מופיע ארבע פעמים בלבד.

אך לגבי חג השבועות זה להיפך, שהצירוף 'חה"ש' מופיע כשלשים פעם, לעומת הצירוף 'חגה"ש' שמופיע תשע פעמים בלבד.

בתשובה הנ"ל כותב הרבי שב'לוח הי"י' אין מקום לטעות בפענוח הר"ת 'חה"ש', ולכן הוא עדיף על 'חגה"ש'. ואולי גם באג"ק ניתן למצוא את החילוק הזה בין מקומות שיש לחשוש לטעות לבין מקומות שאין מקום לחשש זה.

ב'ספר התולדות - אדמו"ר מהר"ש' (נערך ע"י כ"ק אדמו"ר), עמ' 22, מובא שבנו של אדמו"ר מהר"ש, ר' מ"מ, נולד ביום ו' אדר. וכן הוא גם בספר השיחות תר"צ לאדמו"ר מהוריי"צ.

ולהעיר, דב"שלשלת היחס" בהיום יום, שם מובא כל התאריכים וכו', נאמר שר' מ"מ נולד ביום ז' אדר.

בכתובות (פה, א) איתא דאתו רב פפא ורב הונא בריה דר' יהושע לקמיה דרבא "אמר להו קאקי חיורי משלחי גלימי דאינשי", ופרש"י - אווזים וזקנים. ובגליון הש"ס (לרע"א) "כנה אותם בהן על חכמתם, וע"ד דאיתא בברכות (נז, א) הרואה אווז בחלום יצפה לחכמה".

ולהעיר שכבר קדמו בזה אדמו"ר הזקן בלקו"ת בהעלתך (לב, ג). "אווזי... הרמז להתפשטות וגילוי ח"ע... וכמארז"ל בברכות (דנ"ז א) הרואה אווז בחלום יצפה לחכמה... וגם שהאזוות הם לבנים אשר מורה על שרש החכמה ולכן קרא רבא לרב פפא ורב הונא בדר"י קאקי חיורי וכו'".

בגליון העבר כותב ידידי הרב אהרן שי' חיטריק בנוגע ל"ההשוואה בין נוסח משנה זו ["אלו דברים וכו'"] כפי שהיא בסידור אדה"ז, ובין הגירסאות במשנה כפי שנכתבה במשניות מדפוסים ישנים ... ונראה שנוסח רבינו היא הרכבה מכמה נוסחאות, ואינה לפי גירסא אחת או דפוס אחד..."

וממשיך: "בשו"ע אדמה"ז כשמביא לשון הגמרא, לפעמים משנה את הלשון והסדר שבגמרא. השוויתי לספר דקדוקי סופרים, ואכן שם מציין דפוסים ראשונים וכת"י שהם כמו נוסח רבינו." ומסיים: "ואולי אפשר לומר שלרבינו הזקן לא הי' ש"ס שלם מדפוס אחד [בזמן רבינו הי' המצב דחוק מאוד, וש"ס שלם עלה ממון רב...]".

והנה זלה"ק דרבינו הזקן במכתבו להרמ"מ מוויטעפסק מיום "ה' וישב תקל"ח" בעת ששלחו במתנה - בתור התקשרות וכו' - הפ"נ שנתן הבעש"ט להה"מ (נדפס באגרות קודש אדמה"ז, ע' ר"ה): "...בעד הפ"נ הק' נתתי ש"ס שלי עם ח' אדומים כ"כ הוא יקר בעיני...."

הרי לכאו' חזינן דבתחילה הי' לרביה"ז "ש"ס שלם" (לכאורה כן הוא פשטות הל' "נתתי ש"ס שלי" - אולי (השערה בעלמא) שקיבל מחותנו הקצין הרי"ל סגל), ומסתבר - אם ניקח בחשבון מצב הכספי דרביה"ז מאז - שאלחרי"ז כבר לא הי' לרביה"ז ש"ס שלם מדפוס אחד, וכמו שכותב הרב חיטריק שי'.

(ולהעיר ג"כ ממסכתות הבודדות שלקחו מרביה"ז בעת מאסרו כפי שנזכר ברשימת הספרים שלקחו מאתו אז (לע"ע איני זוכר היכן מופיעה הרשימה)).

א. ראיתי מ"ש הר' נ.ג. בגליון לש"פ תשא (תתיד) ע' 74 ואילך בנוגע מה שאדה"ז אינו מביא בהל' נדה שלו הספר "סדרי טהרה" אף פעם – למרות שדרכו להביא שאר האחרונים שבימיו (כמו ר"י אייבשיץ), משום דהסד"ט נדפס לראשונה לאחר פטירתו [של המחבר] בשנת תקמ"ג ע"י בנו (הכוונה דנדפס בשנת תקמ"ג ולא לפטירתו). ו"מכך יש לכאורה להסיק, בזהירות יתירה, שרבינו כבר כתב את הלכות נדה לפני שנת תקמ"ג . . כשם שאינו מביא בשו"ע, שנכתב מיד אחר הסתלקות המגיד (כמבואר בהקדמת בני המחבר), את הפמ"ג (מלבד במהדורא בתרא שלו), שאף הוא י"ל בפעם הראשונה בשנת תקמ"ג".

ומביא סימוכין לזה שאדה"ז לא ראה הס"ט ממ"ש הצ"צ בפס"ד יו"ד סי' קפג (מהד' תשנ"ב ע' 452*) "והנראה כי בחיבורו לא הגיע לידיו ספר ס"ט כלל".

ואומר בהערה מס' 2 דהם דברי הצ"צ עצמו ולא מר' מנחם נחום, והראי' ע"ז – ממ"ש בתחלת הפרק "כאאזמו"ר", א"כ ראי' שהצ"צ עצמו כתב זה [ועיין ס"ב מ"ש ע"ז].

אלא דיש לו ספק ממ"ש הצ"צ בשו"ת שלו (יו"ד סי' קב) שנכתבה בשנת תקפ"ד (ורב שלום לפ"ק) "ואף שאין ראי' לדבר מדהשמיט מרן כאאזמו"ר נ"ע סברת הס"ט שהרי בשום מקום לא הביאו [=הדגשת המעתיק] זכר לדבר מיהו איכא דמ"מ להמעיין בו נ' [=נראה] שימצא בכמה מקומות סברותיו של הס"ט . . ובזה לא הביאו מכלל דלא ס"ל". ומסיים: "הרי להדיא שאכן ראה דבינו הס"ט, וא"כ לפי"ז מוכרח דנכתבו הל' נדה אחרי שנת תקמ"ג". וצ"ע.

ורוצה לתווך בזה דהי' ברור להצ"צ דאדה"ז כתב הל' נדה לאחר הופעת הס"ט בדפוס (וכן יש לדייק גם בפס"ד ממ"ש לא הגיע לידיו ספר ס"ט), אלא דמספקא לו אם אי הזכרתו ע"י אדה"ז הוא משום דלא הגיע לידיו – כמ"ש בפס"ד, או באמת ראה הס"ט, אלא דאינו מזכירו מסיבה בלתי ידועה לנו (אבל מביא סברותיו שלא בשמו עכ"פ) – כמ"ש בשו"ת.

והיוצא מזה דיש לו שני ספקות: א) מתי נכתבו הל' נדה לאדה"ז – אם קודם תקמ"ג אם לאחריו, וב) אפילו אם תמצי לומר לאחר תקמ"ג – אם הגיע הספר סדרי טהרה לידי אדה"ז.

ולא ידענא אם יש נפק"מ לדינא אם ראה אדה"ז דברי הס"ט או הוא סתם התעניינות; איך שתהי', הצ"צ ראה דבריו, ומביאו כמה פעמים, ואם לא הביאו א"כ לא ס"ל כמותו, ואם ס"ל כמותו אין נפק"מ לדינא – לכאורה – אם אדה"ז לא הי' ס"ל כמותו דהלכה כבתראה.

הנה אעמוד כאן על ד' נקודות ממה שכתב בפשיטות הכי גדולה:

א) בעצם רוצה לומר שהל' נדה נכתבו לפני תקמ"ג (ממה שלא הביא אדה"ז דברי הס"ט), אלא דמדברי הצ"צ מוכח שנכתבה לאח"ז.

הנה מה שיש לברר מקודם הוא דהדפסת הל' נדה (ביחד עם הל' שחיטה וטריפות) הי' בשנת תקע"ד (ומעין יצא מבית ה' והשקה את כל הארץ). אבל יכול להיות שנגמרה הכתיבה, אלא דלא נדפסה כמו הלכות ת"ת בתקנ"ד, כ"א לאחר הרבה זמן. לכן נעמוד על זמן כתיבת הל' נדה לאדה"ז.

בהקדמת בני הגאון המחבר לשו"ע כתבו: "ואחר רוב שנים שהוסיף פליאות חכמה על חכמתו בעמקות ובקיאות כמו בהיותו בן שלשים שנה . . אז התחיל להגיה ולחדש בספרו זה מחלק או"ח והתחיל מהלכות נט"י כנראה לעין כל מבין עומק דיני נט"י המיוסדים על אדני פז וחדושים נפלאים יסודתם בהררי קודש מעיון הראשונים. וגם אשר חיבר בחלק יו"ד ובפרט בהלכות נדה שהי' לעת זקנתו כל זמן שהזקין הוסיף כח וגבורה במלחמתה של תורה. וה' נתן לו חכמה כאחד מגדולי הראשונים כמובן לכל מי שיש לו עינים לראותו ולב להבין אפס קצהו טיפה מן הים מים חכמתו בעומק פלפולו ובקיאותו בק"א שלו שביו"ד..." –

מזה נראה ברור (ומ"מ זהו רק השערה) דלא הי' כתיבת הל' נדה לפני תקמ"ג. כי התחלת ההגהה של או"ח לא הי' לפני תקל"ו (כי נולד ח"י אלול קה"ת). וכתיבת חלק יו"ד הי' לאחר זה, וממ"ש "בפרט הל' נדה שהי' לעת זקנתו" (הוא, דבחלק יו"ד גופא הי' מאוחר יותר) – אף דצריך להבין בדיוק הכוונה בזה, מ"מ נראה לומר שהי' לאחר היותו בן ארבעים שנה.

רק בהמהד"ב דהל' נדה כתוב עליו "כתבו בליאדי בזקנותו אחר חיבור השו"ע שנים רבות צ"צ ק"ל" – א"כ, נראה שהמהד"ק הי' לפני פ"ב (תקנ"ט). אבל צ"ע דאידי ואידי ב"עת זקנותו". וע"ע מ"ש לקמן.

ב) עוד כתב שם "השו"ע נכתבה מיד לאחר הסתלקות המגיד (כמבואר בהקדמת בני המחבר)". ולפום ריהטא, לע"ע לא מצאתיו. ואדרבה מתוך הקדמת בני הגאון המחבר – "היתה התחלתו בהיותו יושב בשבת תחכמוני במקום תחנות של הרב הקדוש הנ"ל שם הואיל באר את התורה בהלכות ציצית והלכות פסח, ושניהם נגמרו שמה עד בואם שמה ... מוהר"ר שמעלקא ואחיו הר' מ"ו פנחס נ"ע, טרם נסיעתם על כסא הרבנות למדינות אשכנז ל"ק נ"ש ו"ק פ"פ דמיין והי' לנגד עיניהם כתבי אאמו"ר בשני ההלכות הנ"ל, וקלסוהו ושבחוהו עד למאד מאד ואמרו לו חזק והתחזק לברך על המוגמר לך נאה ויאה, וזכות התור' יעמוד לך ולזרעך ולכל ישראל ובמיעוט שנים ב' נגמר חיבור אחד על או"ח... ".

ג) עוד שם "כשם שאינו מביא בשו"ע ... את הפמ"ג (מלבד במהדורא בתרא שלו), שאף הוא י"ל בפעם הראשונה בשנת תקמ"ג".

1) הנה מ"ש דהפמ"ג י"ל בפעם הראשונה בתקמ"ג לא ידענא לאיזה חיבור מכוון לחיבורו על או"ח או על יו"ד.

ובכל אופן, חיבורו על או"ח נדפס בפרנקפורט דאדר בתקמה-ז. (הנה כתוב על דף השער דהוצאה הראשונה (צילום ממנו בתחילת שו"ע דפוה"ח, ע"י מכון ירושלים) דנדפס בשנת יבא דודי לגני ויאכל מפרי מגדיו, היינו תקמ"ו. ולמטה נכתב ותהי התחלתו בשנת תקמ"ה. ומעל"ד יש צילום דף השער שכתוב תקמ"ז).

וחיבורו על יו"ד נדפסה בברלין טו שנים לפנ"ז, חלקו (עד סי' ס) בתקל"א, וחלקו (מסי' סא עד סי' קכב) בתקל"ב, כמ"ש בדף השער דהוצאה הראשונה "ותהי ראשית ממלאכתו בר"ח סיון תקל"א ונשלם חלק א' בכ"א אב תקל"א. ומסימן ס' עד סימן קכב נשלם בשנת שלחיך פרדס רמונים עם פרי מגדים" (תקל"ב). [ולהעיר דבדף השער לאו"ח נכתב "וס' פרי מגדים על יו"ד בק"ק ברלין שנת הקל"א"].

[עוד יש להעיר, דהכרו"פ (מר"י אייבשיץ) על יו"ד נדפס ח"א בתקכ"ג, וח"ב בתקל"ג. והפמ"ג שמביא (ביו"ד) ריבוי ענינים מהכרו"פ מביא רק מח"א – דהא נדפס ח"ב מהכרו"פ לאחר שנדפסה החיבור של הפמ"ג. אבל אדה"ז שמביא הכרו"פ – יכול להיות שמביא משני החלקים. ואכ"מ].

ולפענ"ד ברור דהכוונה הוא למלאכת ההדפסה, דאיך שייך לגמור הפירוש על ס' סימנים תוך ג' חדשים. ולהעיר דבנוגע שו"ע אדה"ז כתוב (מתוך הקדמת בני הגאון המחבר) "ובמיעוט שנים ב' נגמר חיבור אחד על או"ח".

ומעניין מאד מ"ש הפמ"ג סוף סי' צד בשפתי דעת וז"ל "סיימנו סימן צד ער"ה התקל"א פה ברלין מהדורא בתרא שנת א-ל שד-י יתן לכם רחמים לפ"ק". דלא מצאתי לע"ע שיכתוב (בפירושו לשו"ע – פרט להקדמותיו) מתי סיים פירוש על איזה סימן. ואם נאמר שער"ה תקל"א היינו כ"ט אלול תק"ל – מובן שהכ"ח סימנים שלאח"ז (מסימן צה עד קכב) לקח שבעה חדשים לסיים, עד ר"ח סיון, ומסר שני הספרים לדפוס בב"א, וא' סיימו כ"א אב, ואחד בתקל"ב; ואם נאמר ער"ה תקל"א היינו כ"ט אלול תקל"א, כמו שמשמע "שנת א-ל שד-י יתן לכם רחמים", א"כ מסר ספר הראשון לדפוס טרם כלות ספר השני, גם "ומסימן ס' עד סימן קכב נשלם בשנת שלחיך פרדס רמונים עם פרי מגדים" הכוונה הן לכתיבת הפירוש והן לההדפסה.

שו"ר דמסת' כוונתו להחיבור על או"ח, והטעות לומר שהפמ"ג נדפס בתקמ"ג נובעת מכך שבסוף הקדמתו כותב "חותם פה ק"ק לבוב עשרים יום לחודש אלול התק"מ. ועתה חותם שנית פה ק"ק פפ"דא ד' ימים לחודש הנ"ל התקמ"ג". א"כ י"ל דנכתב מקודם אבל לא נדפסה עד לאחר כמה שנים.

2) מ"ש בהקדמת בני הגאון המחבר "ואחר רוב שנים שהוסיף פליאות חכמה על חכמתו בעמקות ובקיאות כמו בהיותו בן שלשים שנה . . אז התחיל להגיה ולחדש בספרו זה מחלק או"ח והתחיל מהלכות נט"י",

- לא ברירא לי כעת אם הכוונה להגהה של המהד"ק או היינו המהד"ב. דלכאורה הכוונה להמהד"ב. אבל קשה, מכיון דהמדובר בתקל"ה, י"ב שנים לפני הדפסת הפמ"ג (על או"ח) – איך צירף אדה"ז דבריו של הפמ"ג למהד"ב שלו? ואם נאמר דכתבו, אבל מכיון שלא נדפסה עד תקע"ו (ראה רשימת הדפוסים דהשו"ע סוף חלק ה-ו ע' 1970) הי' יכול להוסיף איזה דברים של הפמ"ג להשו"ע.

– ולהעיר מדברי בני הגאון המחבר: "ויבחר בכבוד אאמו"ר ז"ל . . ואמר לו אין נבון וחכם כמוך לירד לעומקה של הלכה . . להוציא לאור תמצית ופנימית טעמי הלכות . . ופסק ההלכה המתברר ויוצא מדברי כל הפוסקים עד חכמי זמנינו", א"כ מסתמא הי' משתדל למצוא פסקי ההלכות מתוך דברי חכמי זמנו –

א"כ הוא הדין להס"ט, ובפרט שאדה"ז אף לא התחיל לכתוב הל' נדה עד כמה שנים לאח"ז, והס"ט נדפס ארבע שנים לפני הפמ"ג?

ואולי יש לתרץ בהקדים קושיא אחרת: למה אין אדה"ז מביא דברי הפמ"ג ביו"ד (שנדפסה בתקל"א) – בפרט דאפילו או"ח לא התחיל עד תקל"ה? אלא דנאמר שלא הגיע לו ספרו של הפמ"ג על יו"ד. וא"כ, יש לומר דאם הפמ"ג ליו"ד הנדפס בברלין תקל"א לא הגיע – א"כ הוא הדין להס"ט שנדפסה באותו המקום (בברלין) וי"ב שנים לאח"ז (בתקמ"ג).

ולפי זה יוצא דספרו של הפמ"ג על או"ח הנדפס בתקמה-ז בפפ"דא הגיע לידו של אדה"ז עד שנכלל בשו"ע, הגם שהגיע לידיו לאחר חיבורו העקרית, משא"כ ספרו על יו"ד שנדפס ט"ו שנים לפני זה לא הגיע לידו של אדה"ז כלל?

ואולי הכוונה להגהה של מהד"ק. ואכמ"ל.

ד) רוצה להוכיח דמ"ש בפס"ד הם דברי הצ"צ עצמו ולא מר' מנחם נחום והראי' – "ברור מכל ההמשך" ו"בתחילת הענין מתחיל כאאזמו"ר".

איני יודע מהו זה שברור מכל ההמשך, וגם מ"ש דמתחיל כאאזמו"ר – הנה זה אינו כ"כ פשוט כמו שאומר, דבהערות כ"ק אדמו"ר בהוספות שם ע' פז [תכה] כותב על ע' רכא, א: "בקו"א של [אאזמו"ר ז"ל] – וכ"כ מהרא"י (רכג, ג) – בוך אדם שפס קלה, א".

וזהו סיום הקטע שלפני מ"ש "והנראה כי בחיבורו להגיע לידיו ספר ס"ט כלל". והקטע שלאח"ז מתחיל ז"ל רבינו, א"כ יכול להיות שזהו ענין חדש ומר' מנחם נחום הנ"ל. ואכ"מ. ובודאי יאירו ויעירו יודעי דבר.