משפיע בישיבת תות"ל - מאנטרעאל
בלקו"ש חכ"א ע' 441 ישנו "ביאור בשער היחוד והאמונה", ושם (עמ' 444) כותב בסוגריים וז"ל: "(ועד"ז איז אויך בנוגע דעם כח הפועל, וואס קומט מצד בחי' המלכות שבבי"ע וגם באצי' הרי הוא ביחס לשאר הספי' כדוגמת אור דביקות ניכרת ובלתי נכרת)".
לאחרונה נתפרסם צילום מגוכי"ק של ביאור זה והנה כשמסתכלים בעיון ב(תמונת ה)גוכי"ק, רואים שכנראה טעו המעתיקים ותמורת המלה "אור" כתוב "או"כ".
ועפי"ז מובן בפשטות מש"כ כאן, כי צ"ל "בחי' המל' שבבי"ע וגם באצי' ה"ה ביחס לשאר הספי' כדוגמת או"כ דביקות ניכרת ובלתי נכרת". ולפי"ז יש לתקן גם בלקו"ש (ועד"ז בשיעורים בס' התניא וכו' וכו') כנ"ל.
ולא באתי אלא להעיר.
שליח כ"ק אדמו"ר זי"ע - בודאפשט, הונגריה
ב'כפר חב"ד' גליון 981 עמ' 24 פורסמו תיקונים והגהות של כ"ק אדמו"ר זי"ע ל'פתח דבר' של ספר תולדותיו של אדה"ז באנגלית הנקרא גם 'הפילוסופיה של חב"ד', לדעת הרבי א"א לכתוב שהתניא תורגם בשביל קהל דוברי האנגלית, כיון שאלו "רובם המכריע שלא מבנ"י - וזהו היפך המותר וכו'", אלא תרגום התניא נעשה בשביל "אלה שקל להם יותר להבינה באנגלית מאשר במקורה בלה"ק". צילום הכתי"ק שם עמ' 23.
ההדגשה האמורה נמצאת גם ב'פתח דבר' של הרבי לתרגום האנגלי של התניא, שם כתוב: "תרגום אנגלי ראשון של ה'תניא' . . הוא מאורע בעל חשיבות. בכך מגיע [ה]ספר . . אל חוג נרחב של יהודים, אשר לשון המקור של הספר היא להם קושי או אף מחסום..." (תורגם ללה"ק ב'תורת חב"ד', א, עמ' 172).
ולכאורה יש כאן דבר מעניין, הרי בעצם התרגום וההוצאה לאור לא נשתנה כלום, ובין כך ובין כך גוים יכולים ללמוד מהתניא שבאנגלית, אלא שתלוי בכוונת העושה, באם הוא מתכוון וכותב שזה בשביל "דוברי אנגלית" הרי זה אסור, ובאם מתכוון ליהודים שלא מבינים לה"ק הרי זה כבר מותר.
ויש להאריך בזה ע"פ מקורות ההלכה.
ולהעיר משו"ת 'ערוגת הבשם' או"ח סי' ריג שדן בדבר הדפסת הלכות נדה בשפת המדינה (הונגרית), ואחרי האריכות כותב: "ומ"מ אם אפשר להדפיס ההעתקה בגופן שלנו מהיות טוב ידפסו בלשונם ובגופן שלנו [כלומר שפת המדינה באותיות עבריות], ובאם לשונם אינו סובל כזאת נראה לי דמ"מ מה טוב שידפיסו הדינים בלשון עברי טייטש בגופן שלנו ובצדם ידפיסו העתקה בכתב ולשון המדינה, ובזה אתי לאפוקי ממקצת חששות דאיכא למיחוש באם יודפסו רק בלשון וכתב שלהם גרידא...", לשיטתו באם ידפיסו באותו חוברת ההלכות באידיש לצד שפת המדינה הרי זה מדגיש יותר שזה נעשה רק ליהודים שאינם מבינים לה"ק או אידיש.
וקצת משמע מכל האריכות שם שעיקר הדיון אינו מבחינה ההלכתית, אלא כדברי השואל שם "פן אוהבי חדשות ילפו ממקלקלתא ויאמרו התירו פרושים את הדבר", וכידוע שבהונגריה היתה מלחמה גדולה עם המתחדשים בקשר לשפת המדינה. ויש לציין שכעבור כעשרים שנה מאז שנכתב הנ"ל, בשנות התר"צ, הדפיסו רבני הונגריה חוברת הלכות נדה בהונגרית בלי אידיש או לה"ק.
וכדאי לציין בהקשר לזה שהוצאות הראשונות של תרגום התניא באנגלית הופיעו בלי המקור שבלשון הקודש (ראה 'תורת חב"ד', א, עמ' 171, 173).
שליח כ"ק אדמו"ר זי"ע - בודאפשט, הונגריה
ששים או שלשים ושתים?
ב'בית רבי'1 נאמר: "אדמו"ר בעל צמח צדק נ"ע אמר שרבינו כשתיקן הסידור הי' לפניו ששים סידורים מנוסחאות שונות, ומכולם בירר וליבן את הנוסחא שבסידור שלו".
והעירני הרה"ת יהושע שי' מונדשיין מהמובא ב'לקוטי הגהות לספר התניא', קה"ת תשלד, עמ' א, מרשימות רח"א ביחובסקי, בשם 'דרוש תקעו באברויסק': "...והסידור שלו שבירר מן ל"ב נוסחאות, ובירר הנוסחא שיהי' מכוון ע"פ נגלה וע"פ נסתר כו'". בדרושי תקעו שבס' 'שמן למאור' ח"ב, מאמריו של רבי שמריה נח מבאברויסק, כפר חב"ד תשכז, לא מצאתי את זה.
והרב נחום גרינוואלד העיר שיש לתווך בפשטות בין שתי הנוסחאות, שאדה"ז השתמש בששים סידורים שבהם היו ל"ב נוסחאות, כלומר שהיו נוסחאות שהיו לפניו בכמה הוצאות, ולדוגמא סידור השל"ה.
איזה סידורים היו לו?
והנה לא פורש בשום מקום איזה נוסחאות היו לפני אדה"ז.
והנה בגליונות קודמים של 'הערות וביאורים' כבר סקרנו את השיטות השונות בניקוד, וכמה הוצאות חשובות של הסידור, ומסתבר שהם חלק מהששים סידורים שאדה"ז השתמש בהם:
סדור של רבי שבתי סופר;
סדורם של רבי עזריאל ב"ר משה מעשיל מווילנא ובנו רבי אלי';
סדורו וספרי רבי זלמן הענא;
סדורו וספרי היעב"ץ;
סדורו של ר' מרדכי הלברשטאט מדיסלדארף;
סדורו של ר' בנימין זאב [וואלף] היידנהיים;
שתי הוצאות של סדור השל"ה.
800 (!) סידורים לפני סידור אדה"ז
ב'אוצר הספר העברי' ח"א עמ' 438-439 רושם ישעיהו וינוגרד 1568 דפוסים שונים של הסידור שהופיעו עד שנת תרכג, מתוכם יותר מחצי - כלומר יותר מ-800 הוצאות שונות! - הופיעו לפני שנת תקסג, השנה בו נדפס סידור אדה"ז בפעם הראשונה. אמנם רוב הדפוסים הנם הדפסות חוזרות של אותו נוסח: אשכנז, ספרד, רומי, בעהמין כו', אבל מתוך הרשימה הנ"ל אפשר "לבנות" כמה אבות-נוסח. ואולי גם הדפסות חוזרות נחשבות לעוד נוסחא כיון שהרבה פעמים ישנם שינויים בין הוצאות שונות של אותו נוסח, ושתי ההוצאות הראשונות של סידור השל"ה יוכיחו.
רשימת סידורים
לקמן הנני מעתיק רשימתו של הרב נחום גרינוואלד, מסידורים שחלקם מצויים כעת בספריית אגודת חסידי חב"ד, ומהווה דוגמא של רשימת סידורים בדפוס, טרם הדפסת סידורו של אדמו"ר הזקן:
1. נוסח סידור הרמב"ם ב'משנה תורה', נספח לספר אהבה.
2. נוסח סידור שבאבודרהם.
3. מחזור רומא, שונצינו רמו-רס.
4. מחזור מנהג אשכנז, טרין רפה-ו.
5. סידור גדול של תפלת כל השנה הנדפס בשנת רפ"ז ליצירה, כמנהג ספרדים2
6. סידור אשכנז, פראג רצו3.
7. מחזור רומא, בולונייא רצז.
8. מנהג אשכנז, וינציה שט.
9. מחזור, שאלונקי שי.
10. סידור רבי הירץ, טיהינגן שכ (קבלת אשכנז).
11. סידור אשכנז, סביונטה שכז.
12. סידור, לובלין שלא4.
13. סדר ברכת המזון לרבי נתן שפירא מהורדנא, לובלין שלה (ושנט. ומהדורת וינציה שסג, עם סדר השלחן לר' נפתלי ב"ר דוד זכרי'5).
14. סידור בני ספרד, ויניציה שדמ6.
15. סידור מנהג פולין, פראג שמח.
16. סידור מנהג פולין, פראג שמח.
17. סידור אשכנז, טנהויזן שנג-ד.
18. מחזור רומא, ונציה שמט, שם שנח.
19. סידור אשכנז, ונציה שנט.
20. מחזור הדרת קודש, וינציה שנט.
21. מחזור, ווינציה שסו (ספריית חב"ד).
22. סידור של מהור"ר אברהם מפראג, פראג שעו7
23. סידור תפילות כמנהג אשכנז פולין, האנוואה שעו.
24. סידור רבי שבתי מפרעמישלא, פראג שעז-ח.
25. סדר תפילת ספרד, וינציה שפו.
26. סדר תפילות ספרד, אמשטרדם שצה.
27. סדר תפילות כמנהג פולין רייסין פיהם מעהרין רייסין, וינציה שצו.
28. סדר תפילות ספרד, וינציה שצט.
29. סדר תפילות כל השנה, ווינציה תכא (ספריית חב"ד).
30. סדור כמנהג אשכנזים, אמשטרדם תכז.
31. סדר תפילות עפ"י נוסח אחרת של סידור רבי שבתי, פראג תכט8.
32. מחזור כמנהג אשכנז הדרת קודש, וויהלמרסדורף תלג (ספריית חב"ד).
33. סידור כמנהג פולין רייסין וכו' הוגה על פי הדקדוק . . מוהר"ר שבתי, לובלין תלח (או תב או תח)9.
34. מאה ברכות, אמשטרדם תמז (יצחק אבוהוב בתרגום).
35. סוד ה' ר' דוד לידא סדר ברכות, אמשטרדם תנד.
36. סדר תפילה ודרך ישרה מאת רבי יחיאל מיכל עפשטיין, פפד"מ תנז.
37. סידור תפילות מכל השנה אשכנז עם פירושים עפ"י נגלה ונסתר, ברלין תס.
38. סידור כתר יוסף, ברלין תס.
39. סידור דרך שיח השדה לר' עזריאל ורבי אליהו בנו מווילנא, פראנקפורט דמיין תסד.
40. סדר תפילות, אמשטרדם תסה (ספריית חב"ד).
41. מחזור, אמשטרדם תסה (ספריית חב"ד).
42. סידור בית תפילה (ספרד), אמשטרדם תעב.
43. סידור דרך שיח השדה לר' עזריאל ואליהו בנו, מהדורא חדשה עם שינויים והוספות, תעג.
44. סדר תפילות, אמשטרדם תעד (ספריית חב"ד).
45. סדר תפילות מכל השנה כמנהג פולין גדול ופולין קטן (יש בו מקבלת האריז"ל), דיהרין פארט תעד.
46. סידור שער השמים של"ה, אמשטרדם תעז (ספריית חב"ד).
47. סידור כמנהג אשכנז פיהם פולין מעהרין (ועל כל מלה פירושה בלשון אשכנז), ווילהמרש דארף תעח.
48. מחזור מעגלי צדק, וויהלרמשדורף תעט (ספריית חב"ד).
49. סידור בית תפילה לר"ז הענא, יעסניץ תפה.
50. סדר תפילות, אמשטרדם תק (ספריית חב"ד).
51. סידור שערי רחמים לרבי חיים הכהן (תלמיד הר"ח וויטל), שאלוניקי תקא.
52. סידור שער השמים של"ה, אמשטרדם תקב (ספריית חב"ד).
53. סדר של תפילות כמנהג אשכנזים, זולצבאך תקד.
54. סידור משנת חסידים, זאלקאווא תקד.
55. סדור עמודי שמים להיעב"ץ, אלטונא תקה-ז.
56. סדר תפילת כל השנה, ווינציה תקח (ספריית חב"ד).
57. סדר תפילה בעריכת רבי יחיאל מיכל אפשטיין, אמשטרדאם תקח (ספריית חב"ד).
58. סדר תפילות כל השנה, ווינציה תקט (ספריית חב"ד).
59. סדר תפילות כמנהג פיהם פולין מעהרין אשכנז רייסין ליטא, פראנקפורט דאדרה תקי.
60. מחזור, ווינציה תקיא (ספריית חב"ד).
61. סידור חסד לאברהם לרבי אברהם טובייאנה, אזמיר תקכד.
62. סידור משנת חסידים, אמשטרדם תקכד.
63. סדר תפילה בעריכת ש"ז לונדון, אמשטרדם תקכה.
64. סידור הפרדס לרבי א"ל עפשטיין, קעניגסבורג תקכה.
65. סדר התמיד כמנהג קארפיטנראץ, אויגנייאון וכו', אויגנייון תקכז.
66. סדר ברכות, ווינציה תקלד (ספריית חב"ד).
67. תפילת ישרים, סידור נאה כפי מנהג הספרדים ובו נכללים תפילות אריז"ל ודינים, ווינציה תקלה (ספריית חב"ד).
68. סידור האריז"ל, זאלקאווא תקמא.
69. סידור אריז"ל רבי אשר מבראד, לבוב תקמח.
70. סידור אריז"ל רבי שבתי, קארעץ תקנד.
71. מחזור ר' וואלף היידענהיים, רעדעלהיים תקס10.
אין הרשימה הנ"ל קובעת בוודאות איזה סידורים היו לו לאדה"ז והשתמש בהם, מתוך 800 הסידורים שנדפסו לפני סידור אדה"ז ועדיין קיימים היום [ועליהם אפשר להוסיף הרבה סידורים שנאבדו זכרם במאתיים שנים האחרונות], ודאי שאפשר להוסיף ולגרוע, מטרת רשימה הנ"ל הוא לשבר את האוזן ולהוכיח שששים סידורים ודאי אפשריים וקיימים היו.
1) ח"א פכ"ז (פד, א הערה א), ועד"ז כתב שם פ"י הערה ג.
2) לשון ה'פרי עץ חיים' שער עולם העשיה פ"ב (וכ"ה גם במהדורת קארעץ תקמב). וב'שער הכוונות' ענין נוסח התפילה מציין לדפוס ה"סידור של כל השנה מנהג ספרד הנדפס בשנת רפ"ד ליצירה". ובנגיד ומצוה מצטט: "הסידור גדול מכל השנה מהספרדים דפוס פר"ד". וא"כ לכאורה בפע"ח הוא משובש.
3) ראה סידור רבי שבתי סופר ח"ב עמ' ריא הערה 39.
4) ראה סידור רבי שבתי שם עמ' קצה הערה 2.
5) מוזכר במג"א ריש סי' קצב, ואדה"ז מביאו.
6) צילום ברהמ"ז מהסידור, מופיע בסוף סדר ברכת המזון לרנ"ש, מהדורת אוצרינו תשנח, עמ' קב.
7) ראה סידור רבי שבתי שם עמ' רי הערה 34.
8) ראה צילום השער בסידור רבי שבתי שם עמ' רכ.
9) ראה צילום בסידור רבי שבתי שם עמ' ריב.
10) עותק ממנו ביד הרנ"ג.
מח"ס 'פדיון-הבן כהלכתו' 'בנתיבות התפילה' - דיני טעויות בתפילה
ידוע ומפורסם מה שכתב רבינו זי"ע במכתבו ה' סיון תשכ"ט, (הובא בשערי הלכה ומנהג אה"ע סי' כח) "...לפענ"ד אין לומר או לכתוב "אירוסין" - עד שיהיו אירוסין". כמו כן האריך רבינו בענין זה בשיחת ש"פ תשא תשל"ט ושם רבינו מכנה זאת ענין "עם-הארצות".
וראיתי בספר 'קול אריה' על עניני נישואין, ושם בעמ' כח מביא מס' 'אילה שלוחה' וכתבי הר"ן עמ' יא (גראסווארדיין תש"א. והוא תשובות ומכתבים, להג"מ נפתלי הכהן שווארטץ זצ"ל אבדק"ק מאד, נולד תר"ו לאביו הגה"ק בעל ה'קול אריה' ונסתלק בשנת תרנ"ז), וז"ל: "מה שנשתרבב המנהג בזמן האחרון, כשמודיעים בעתונים או ע"י פתקאות ומכתבים גלויים מקישור תנאים של החיתון, מדפיסים פלוני ופלונית "מאורשים" - זה לא נכון. דלשון אירוסין בלשון התורה וגמרא, גם אחר חתימת התלמוד וגם עד דורינו האחרון, קוראים לקידושין אירוסין, ולא לעשיית תנאים. א"כ בוודאי לא נכון לכתחילה לומר על קישור תנאים לבד, שנעשה אירוסין. ולכתחילה יש לחוש למה שכתוב במשנה שלהי מסכת גיטין (פח, ב) "יצא שמה בעיר מקודשת, הרי זו מקודשת". ולפעמים על ידי כמה סיבות נתבטל השידוך, ולמה נפרסם בעולם שהיא מקודשת בעוד שאין כאן אפילו ריח קידושין.
"בוא וראה בחז"ל (סוכה לד, א) אמר רב חסדא הני תלת מילי אישתני שמייהו מכי חרב בית המקדש. ופריך הש"ס מאי נפקא מינה, עיין שם מה שתירץ. הרי דכל השתנות השמות מורה על קלקול הדורות ח"ו. דהא תליא ליה בחורבן בית המקדש תובב"א, וחז"ל מזהירים אותנו כדי שנדע שמם הקדום ולא נכשל, ובוודאי אם היה בידם מעיקרא לפעול שלא יבואו לידי שינוי שם היו משתדלים. ולמה נשנה אנו לכתחילה לקרוא לקישור תנאים בשם אירוסין, ועל ידי זה יתרגל העולם לקראו כן, ולמחר ילמוד הבן פרק נערה המאורסה וידמה בדעתו שנערה המאורסה היינו נערה המשודכת בקשר תנאים. וכמה בחורים על ידי שלמדו בבית הספר, ותירגם להם מורם המקרא 'מאורסה' בל"א "פערלאבט", חשבו שנערה המאורסה היא בלא קידושין רק בקישור חיתון בתנאים של שידוכין לבד כבזמנינו, וד"ל", עכ"ל שם. ובהערה ז' שם כותב המו"ל: "ודיברתי בזה עם רב גדול א', ואמר שראוי לעורר על זה". ואולי כוונתו לרבינו זי"ע.
מגיד שיעור במתיבתא
כג טבת - "באנחות לבד לא נושע. האנחה היא רק כפת המנעול לפתוח את הלב ולפקוח את העינים שלא לשבת בחבוק ידים, רק לסדר עבודה ופועל, איש איש באשר יוכל לפעול ולעשות בתעמולה לחיזוק התורה הרבצת התורה ושמירת המצות, זה בכתבו וזה בנאומו וזה בכספו".
והנה בענין של אנחה מצינו גם לקמן בהפתגם של יום ח' אדר שני: "...טובה פעולה אחת מאלף אנחות. אלקינו חי ותורה ומצות נצחיים המה, עזוב את האנחה ושקוד בעבודה בפועל ויחנך האלקים" (ההדגשה אינה במקור).
וי"ל שבאנחה יש ב' ענינים (חסרונות), וזה מתבטא בתוכן שני הפתגמים הנ"ל:
1) ביטול זמן. וכן מוכח מפתגם דכ"ג טבת, "שלא לשבת בחבוק ידים רק לסדר עבודה ופועל".
2) שלילת עבודה ופועל. והיינו מה שמבאר בפתגם ליום ח' אדר שני מעלת עבודה ופועל על האנחות (לבד), כיון שעי"ז מתקשרים עם ענינים נצחיים ועד שגם מתן שכרה בצדה "ויחנך האלקים".
לפתוח את הלב ולפקוח את העינים: להעיר, שלב ועינים תרי סרסורין הן, והרי בצד הקדושה מרובה מדה טובה ממדת פורעניות וכו'.
לפקוח את העינים: ויש לבאר דיוק הלשון "לפקוח" (ולא "לפתוח" וכיו"ב), ע"פ מה שמבאר כ"ק אדמו"ר [בשיחת כ' חשון תשל"ה ס"ה], בנידון ההפרש בין "חכם" ו"פקח", שחכם הוא מוסב ומתייחס גם על ענינים שאינם בגשמיות, משא"כ תואר "פקח", הוא גם בעניני דעלמא, שנוגע אליו חייו הגשמיים, בחיי יום יום למטה מעשרה טפחים.
ועפ"ז יש לבאר שזוהי ההדגשה "לפקוח את העינים שלא לשבת בחבוק ידים, רק לסדר עבודה ופועל", והיינו שלילת חיבוק ידים [המורה על הפשטת כלי המעשה - ידים - מעניני עולם העשי'] כי אם לפקוח העינים, ולהתייחס לעבודה ופועל של עוה"ז הגשמי.
איש איש: כפל מילת "איש איש", וע"פ חז"ל הוא "לרבות", ובנידו"ד - כאו"א מישראל. וע"ד המבואר בהיום יום - ה' אדר א': "ואנחנו כל ישראל שלוחי דרחמנא אנו, איש איש כאשר גזרה עליו השגחה העליונה, אין חפשי מעבודת הקדש, אשר הועמסה על שכמנו".
בתעמולה: ראה היום יום - יב תשרי: "ברית כרותה לתעמולה ועבודה במועצות חכמה וכו'". עפ"ז מובן שזהו סוד ההצלחה. וכמארז"ל יגעתי ומצאתי תאמין.
הרבצת התורה: הדיוק "הרבצת" נתבאר בשיחת יג תמוז תשל"ה, שפירושו הוא 1) משא (דוגמת חמור לעול הנאמר אצל יששכר). 2) תענוג. והיינו שענין התורה אצלו הוא בשני האופנים.
כד טבת - "אאזמו"ר שאל את הצ"צ: וואס האט דער זיידע געוואלט מיט דרכי החסידות, און וואס האט ער געוואלט מיט חסידות. ויענהו הצ"צ: דרכי החסידות איז, אז אלע חסידים זאלען זיין ווי איין משפחה ע"פ התורה באהבה. חסידות איז חיות. אריינטראגען א חיות און באלייכטען אלץ, אויך דעם לא טוב, מען זאל וויסען פון דעם אייגענעם רע ווי ער איז, אויף מתקן זיין עס".
וי"ל שע"פ המבואר במכתבו הידוע (שהשנה הוא מאה שנה למכתב זה) של כ"ק אדמו"ר מהורש"ב שיום יט כסלו, גאולת אדה"ז, הוא היום ש"אור וחיות נפשנו ניתן לנו".
עפ"ז יש לבאר מה שגם בפתגם זה, ליום כד טבת - הסתלקותו של אדה"ז, שאז הוא הסיכום של עבודתו בעלמא דין, ו"כל עמל האדם שעמלה נפשו בחייו . . מתגלה ומאיר בבחי' גילוי מלמעלה למטה...". במילא משתקף אז גם מה שתבע שני ענינים אלו מחסידים במיוחד, ומכל ישראל בכללות: 1) "חסידות איז חיות". 2) "באלייכטן אלץ" [וכן הוספת המילה "באהבה", שמורה על ענין האור (נתבאר בד"ה "וידבר וגו' בהעלותך" תשי"ג. וכמ"ש ב"היום יום" - ג' שבט: "ואהבת בגימ' ב"פ אור"], והיינו גם להאיר את הרע ע"מ לתקנו.
ויש לומר, שזה מתאים גם למ"ש אדה"ז בנוגע להסתלקות של צדיק, ש"פועל ישועות בקרב הארץ". וכפי שכ"ק אדמו"ר נשיא דורנו הדגיש כמה פעמים, ש"בקרב הארץ" הכוונה עד לתחתית המדרגות, כפי שמילים אלו נאמרו על מצרים, שאין למטה הימנה.
וצריך להבין, בנוגע ליום י"ט כסלו, נוסח ברכת רבותינו נשיאנו הוא, "לשנה טובה בלימוד החסידות ובדרכי החסידות" (הקדמת "לימוד" לפני "דרכי"), ואילו כאן הסדר הוא, מתחילה "דרכי החסידות" ואח"כ "(לימוד) החסידות" ?
וי"ל בשתי אופנים: א) "דרכי החסידות", מדגיש ענינה המיוחד של עבודת האדם מלמטה למעלה בכח עצמו. וע"ד המבואר בענין "כי ישרים דרכי ה'", שע"י הדרכים מגיעים לתכלית הנרצה, צוותא וחיבור עם עצמות אוא"ס ב"ה. וע"ד המבואר ברמב"ם הל' יסוה"ת פ"ב ה"ב: "והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו".
ענין של "חסידות" קאי על לימוד החסידות. והרי על לימוד החסידות נאמר "המאור שבה מחזירו למוטב", והיינו שהעלייה והגאולה הפרטית של האדם נפעלת ע"י ענין החסידות מצד עצמה ("המאור שבה" מצד עצמו מסוגל לפעול בו גאולה פרטית).
ומכיון שאדה"ז בעל ההילולא תבע את העבודה בכח עצמו [ולכן אחז בשיטה של "צדיק באמונתו יחי' (הח' בשו"א ולא בפת"ח)], לכן מודגשת כאן עבודת האדם בכח עצמו דוקא ("דרכי החסידות").
משא"כ ביום יט כסלו עצמו, שהוא ראש השנה לחסידות, שבו יצא אדה"ז לחירות לאחרי ששמע הוראה מהבעש"ט והה"מ שימשיך להפיץ המעיינות עוד יותר מלפני זה, לכן שם ההדגשה "לימוד החסידות", והיינו שאז הוסר הקטרוג על תורת החסידות והותרה אמירת ולימוד החסידות באופן של הפצה לחוצה שאין חוצה הימנו.
ב) ע"פ מענה אדמו"ר הצ"צ יומתק קדימת "דרכי החסידות" לפני "חסידות".
שהרי הצמח צדק אומר - "חסידות איז חיות. אריינטראגען א חיות און באלייכטען אלץ, אויך דעם לא טוב, מען זאל וויסען פון דעם אייגענעם רע ווי ער איז, אויף מתקן זיין עס".
והיאך יכול להגיע למצב זה שהאדם ידע מהרע שלו ויתן לב לתקנו, והוא ע"י שמונח בנפשו מה שכתוב לפנ"ז - "אלע חסידים זאלען זיין ווי איין משפחה ע"פ התורה באהבה". ואזי כשרואה חסרון אין תולה זה בחבירו, אלא הכוונה היא לתקן עצמו (כמבואר בד"ה 'החלצו' תרנ"ט בארוכה).
w
כז טבת - "רבינו הזקן אמר: אידישע גשמיות איז רוחניות, דער אויבערשטער גיט אונז גשמיות, מיר זאלן דערפון מאכען רוחניות. אמאל אז עס איז לרגע ניט אזוי, דארפען געבען דעם אויבערשטען אפילו מנחת עני גיט ער א פולע".
אידישע גשמיות איז רוחניות: ויש לומר שההסבר לזה הוא ע"פ המבואר בהמשך הפתגם – "דער אויבערשטער גיט אונז גשמיות, מיר זאלן דערפון מאכען רוחניות". והיינו, שמכיון שתכלית הכוונה בנתינת הגשמיות היא כדי להפכה לרוחניות, לכן אידישע גשמיות איז רוחניות. - ויש להעיר ע"ד מארז"ל "שינוי החוזר לברייתו לא שמי' שינוי", כיון שחוזר לאופן ברייתו המקורי (סוכה ל, ב).
דער אויבערשטער גיט אונז גשמיות, מיר זאלן דערפון מאכען רוחניות: במילה "אונז" - יש להעיר ממ"ש בפתגם של כט אדר שני: "...די עבודה מאכן פון גשמיות רוחניות . . דאס איז א חובת גברא, אין דעם איז מחויב כל אחד ואחד בפרט". וזהו הדיוק "אונז", שזהו חובת גברא שעל כל אחד ואחד בחלקו שבעולם. וראה תניא פל"ז (ע' מח): "ששים רבוא נשמות . . וכל פרט מהם הוא כולל ושייך לו החיות של חלק אחד מששים רבוא מכללות העולם".
דארפען געבען דעם אויבערשטען אפילו מנחת עני גיט ער א פולע: י"ל שזהו ע"ד מ"ש בפירש"י ויקרא (ב, א) ד"ה "ונפש כי תקריב": "מי דרכו להתנדב מנחה עני, אמר הקדוש ברוך הוא, מעלה אני עליו כאילו הקריב נפשו".
וע"פ תורת החסידות, י"ל, שע"י הקרבת מנחה נחשב כאילו הקריב כל "נפשו", כיון שהמאד שלו קשור עם מאוד האמיתי. ולכן גם ההמשכה מלמעלה "גיט ער א פולע", והיינו גם שלא בערך מסדר השתלשלות.
תושב השכונה
בליקוטים שבסוף ס' 'מנהגי מהרי"ל' (בהוצ' 'מכון ירושלים' - אות כה) איתא וז"ל: "אמר מהרי"ל: מימי תמהתי על המתני' 'מערבין בדמאי' (דמאי פ"א מ"ד), אמאי היא נשנית כמה פעמים בתלמוד יותר משום משנה" (והביאו התויו"ט שם).
ובתוס' 'אנשי שם' על משנה זו הביא מ"ש ע"ז בס' 'בית דוד', וז"ל: "כל ימי תמהתי על תמי' זו, שלא מצינו שנשנית אלא הכא, להיות מכלתין דדמאי, ובעירובין (לא, א), לדין העירוב". ובהוצ' 'מכון ירושלים' הנ"ל הוסיפו דאותבינן מינה בגמ' שבת (כג, א). ונדחק לתרץ, דאולי כוונת מהרי"ל היא לתמוה על מה שמצינו בכ"מ במשנה דינים התלויים בזה שהדמאי ראוי לאכילה אף לשאינו עני (שלכן מערבין בו, ומברכים עליו, ומטלטלין אותו בשבת, וכו').
ואולי אפשר לפרש בדרך אחרת, ע"פ ענין אחר שכ' שם בס' 'מנהגי מהרי"ל' סמוך לזה (בהוצ' 'מכון ירושלים' - אות כז), וז"ל: "'מיחל ושותה מיד' (עירובין לז, א) - פירש"י: מחלל מעשר שני על דבר שבביתו. אמר מהרי"ל: התוס' פירשו פי' אחר - 'מיחל' כמו 'סבאך מהול במים' (ישעי' א, כב), וח' וה' מתחלפות".
והנה, קטע זה הוא חלק מהברייתא "הלוקח יין מבין הכותים" (תוספתא דמאי פ"ח מ"ה), שעיקרה - בלי מחלוקת התנאים בנידון ברירה - נשנית במשנתנו (דמאי פ"ז מ"ד). ולכאורה באמת ראוי לומר עלי' ש"נשנית כמ"פ בתלמוד יותר משום משנה", כי ברייתא זו מובאת כשמונה פעמים בגמ' דידן (ועוד פעמיים בירושלמי).
וא"כ, אפשר שהכותב תלמידו של מהרי"ל - לא דק בלישני', וכוונתו על משנת "מיחל" "מיהל", כפי' התוס' דלעיל, שפירושו "מערב" שגם במס' דמאי.
אף שבודאי אפשר שישנה איזו משנה או ברייתא אחרת המובאת בגמ' יותר פעמים. ולא עיינתי בזה.
מונסי, ניו יורק
בשו"ת צמח צדק חאה"ע סי' רב דן בדיני שמות גטין, באיש ששמו דובער ליפמן, הרוב קוראים לו בער והמיעוט ליפמן ועלייתו לתורה דוב, ונכתב בגט דוב המכונה בער והמכונה ליפמן. ולא נתפרש שם מיהו השואל.
אמנם הגיע לידי גוף כתב יד השאלה הזאת, בחתימת "אליעזר ליפמן במוהר"ר יהודא ליב זי"ע מלאדי". השאלה אינה כתובה אל אדמו"ר הצמח צדק, אלא אל הגאון הרד"ל זצ"ל. ונראה שפנה בשאלה זו אל שני הגאונים.
כשהגיעה שאלה זו לידי, שאלתי אצל הרשד"ב שי' לוין אם ידוע לו מיהו הרב אליעזר ליפמן, והראה לי מה שציין בס' "מפתחות לצמח צדק" (ע' קסח), שיש עוד כמה פעמים שנזכר הרב הזה בשו"ת צמח צדק ועוד.
ברוקלין, ניו יורק
הרמב"ם במו"נ (חלק ג פרק נ"א) מחדש ענין נפלא אודות סוג "אנשים" מסויימים, וראוי לברר איך משתקפת נקודה זו בהלכה.
וז"ל (מהדורת קפאח ע' תד): "ואומר, אותם אשר הם מחוץ לעיר הם כל אחד מבני אדם שאין לו דעה בשיטה, לא עיונית ולא מקובלת, כגון נדחי התורכים הנחתים בצפון, והכושים הנחתים בדרום, וכל הדומים להם מאלה שאצלינו באקלימים הללו, ואין אלה לדעתי בדרגת האדם, והם מן דרגות הנמצאות למטה מדרגת האדם ומעל לדרגת הקופים, כיון שכבר הושג להם תאר אדם ותבניתו והבחנה למעלה מהבחנת הקוף". עכ"ל.
היוצא מדבריו, שישנם ברואים שהם לא ממין האדם אבל לאידך הם למעלה ממין החי. והם בגדר ממוצע בין מין האדם למין החי. על דרך שמצינו בכתבי האריז"ל שישנו ממוצע בין מין החי לבין מין הצומח, וכדלהלן.
ולהסביר איך מתאים כ"ז אם הידוע שישנם בעוה"ז רק ד' סוגי ברואים דומם צומח חי ומדבר. ולפי מ"ש הרמב"ם והאריז"ל ישנם לכל הפחות ששה!
יש לומר:
א) ד' אלו הם סוגים כללים. ואכן ישנם ביניהם ממוצעים.
ב) התורה על הרוב תדבר. וממוצעים אלו אינם שכיחים.
ויש לעיין עפי"ז איך נתייחס להם בכמה פרטים בהלכה. באם הם נחשבים לא ממין האדם, האם הכוונה שאין להם גדר אדם כפשוטו לכל דבר? ועד כדי שההורגן פטור? וכן מה גדרם בהל' טהרה? ולאידך האם יש להם גדרי החי? ויחול עליהם כל דיני חי' כפשוטו?
ועוד נקודה עיקרית - אם יבואו התורכים או הכושים הנ"ל ויחיו למשך זמן בישוב בנ"א, האם באפשרותם לשנות את מעמדם ולהתעלות למעלת אדם המדבר, עד כדי כך שאם ירצו להתגייר - נקבלם? או שנחשב מעשיהם אלו למעשה קוף בעלמא. וכן להיפך- מתי מאבדים קצת גדרי האדם שיש להם בתולדותם ונחשבים כחיות גמורות? וכ"ז בנוסף לנפק"מ למקח וממכר כדלהלן.
ובספר ה'יד החזקה' לא נזכר כלל ברואים האלו. ומעניין לדעת אם אכן נמצאים ברואים כאלו בימינו או שבזה"ז כל הולך על שתים - לאדם נחשב. וידוע מ"ש בספר החינוך במצות שילוח הקן (תקמה) כי מעולם לא כלה מין מכל המינים שנבראו בששי"ב. ואכ"מ.
והנה במשנה כלאים (פ"ח מ"ה) נזכר בריאה בשם אדני השדה. ות"ק מגדירו כחי' ורבי יוסי אומר שהוא מטמא באהל כאדם. ולכאורה אם בריאה זו היא ממוצע בין מדבר לצומח או בין חי לצומח תלוי הוא בפירוש הראשונים בתכונת בריאה משונה זו.
דהנה בפירוש המשניות להרמב"ם שם: "הם חיות הדומות לבני אדם, ואומרים המספרים חדושי העולם, שהוא מדבר דברים רבים שאינם מובנים, ודבורו דומה לדיבור אדם ושמו אלנאס בלשון ערב, ומגידים מעניניו בספרים דברים רבים".
ומדבריו משמע שבעצם אדני השדה חיות הן, ורק דומות הם לאדם. ואולי הם הם הברואים שבמו"נ הנ"ל. שהם ממוצעים בין מדבר לחי.
אבל גם בריאה זו, למרות מ"ש בפיה"מ שאכן נמצאה בריאה כזו בימיו - לא הביאו במשנה תורה להלכה אם כת"ק או כר"י. ונפק"מ להלכה למעשה -אם מוכר אדם "כל חי' שברשותו" - אם נכלל בזה גם "אדני השדה" כמ"ש הרמב"ם שם במשנה וא"ו.
אבל בר"ש שם מביא מהירושלמי שהוא נראה כאדם אבל קשור הוא בחבל הנמשך מטיבורו ומושרש בארץ, וכשנפסק החבל מיד הוא מת. עיי"ש עוד פרטים בבריאה מוזרה זו.
ובלקו"ש חכ"ד ע' 116 הערה 14 מביא מה'עץ חיים' (בתחילתו) שהוא - אדני השדה - ממוצע "בין הצומח והחי". ולכאורה גדר זה מתאים יותר לפירוש הר"ש.
מזכיר כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו
בהמשך למה שכתבתי בנידון סמכות האגרות קודש שלא הוגהו, או שלא ברור שהוגהו - ע"י כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו, שאין יכולים לסמוך עליהן להלכתא. ובמיוחד - אלה שתוכנן הוא בניגוד להנדפס בספר המנהגים כו'.
א) זה שכתבו שרובן ככולן של האגרות שנדפסו בסדרת אגרות קודש, הן מאלה שנכתבו ע"י הרנ"מ ע"ה מינדל, ולא של אלה שנכתבו ע"י הרמ"ל ע"ה רודשטיין, לאחרי הבירור - אין להנחה זו יסוד כלל, והמציאות היא, שחלק הכי גדול שנדפס באגרות קודש הן מאלה שנכתבו ע"י הרמ"ל ע"ה.
ב) למרות כל הנדפס בקובצים הקודמים להוכיח, לכאורה, שהרנ"מ כתב המכתבים מלה במלה, אבל בפועל לא הי' כן, וכמו שהרנ"מ בעצמו אמר פעמים אין מספר, שהוא לא כתב מלה במלה. מצו"ב צילומים משני מכתבים ועליהם הגהות בגוף כתי"ק של הרבי (מובאים בסוף ההערה), ומהם הוכחה מוחשית שהרבי הורה להרנ"מ שהוא יוסיף ויסגנן מדילי'. ומכיון שלאחרי שהוא הכניס המכתבים הגיהם הרבי, ועשה בהם שינויים, הוספות וכו', מזה מוכח שכל מכתב שלא ברור שהוגה ע"י הרב - אי אפשר לסמוך עליו, כי אולי הרבי הי' משנה, מתקן ומוסיף וכו'.
ג) בדידי הוה עובדא - שלא פעם הכתיב לי הרבי תוכן מכתב, ועלי הי' לנסח ולסגנן אותו, ואח"כ הוכנס המכתב להגהת הרבי, ורק אחרי שהוא אישר את הנוסח המכתב נשלח.
ד) בנוגע לזמן אמירת איזהו מקומן - רוצים לשנות מכמו שנתפרסם ב'היום יום' ואח"כ ב'ספר המנהגים', מכיון שישנם כאלה שאומרים ששמעו איך הרבי כשהי' בהיכלו הק' אמר כל הקרבנות עד לפני הודו. הנה ידוע מה שהרבי ענה לאלה ששאלוהו בנושאים מסוימים איך הוא נוהג בזה בעצמו, והמענה היה: וואס איז דיר נוגע ווי איך פיר זיך (מה נוגע לך איך אני נוהג). ולהעיר מס' המנהגים עמ' 74 הערה 8. ועוד ועיקר - פעמים אין מספר ראינו איך הרבי אמר "איזהו מקומן" 'אחרי' שהניח התפילין.
ה) מענין לענין - בקשר למנהגי חב"ד ו'ספר המנהגים', ובהמשך למה שכתב הר"א שי' חיטריק - כשהרבי כתב ופרסם המנהגים והדפיסום לראשונה ב"היום יום", ובהמשך בהקונטרסים, ואח"כ נקבצו ונדפסו בפונדק אחד בספר המנהגים, היו לפניו כל רשימותיו, ואעפי"כ בחר וקבע לפרסם רק אותם המנהגים השייכים לאנ"ש וכו'. ומזה מובן ופשוט - שלמרות שלאחרונה פרסמו הרשימות ובהן מנהגים נוספים וגם מנהגים שהם אולי שונים ממו שנדפס בס' המנהגים, אנו אין לנו אלא מה שהרבי קבע לפרסם ולהדפיסם לדורי דורות, ורק עפ"י מנהגים אלה צריכים אנ"ש להתנהג, לבד אותם המנהגים שהרבי בעצמו דיבר עליהם ברבים והורה להתנהג בהם, ע"ד אי אמירת "א-ל ארך אפים" ביום שני וחמישי בכל יום שאין אומרים בהם תחנון1, הוספת הפסוק "רוממו" בקטע "לך ה' הגדולה" בעת הוצאת בס"ת ועוד.
1) אבל הרבי בעצמו נהג כפי שנדפס בסידור, לפני "א-ל ארך אפים".
Download PDF