1) 'שיחות קודש' תשכ"ז ח"ב עמ' 394, ועד"ז 'המלך במסיבו' ח"א עמ' קל.

2) ע"פ 'קונטרס הסידור' של הרא"ח נאה עמ' 754 אות ח.

3) ולפלא שלמרות הנאמר ב'אגרות קודש' שם: "נתקן בהוצאות אחדות דסידור תורה אור", הרי שבמהדורת קה"ת עמ' קמ נשאר בטעות: זָכוּר.

4) תודתי לא' מאנ"ש שאתו דנתי, שהאיר את עיני בזה.

5) =חטף פתח.

6) נעתק בלשונו אצל יצחקי בהערה 4 של ה'שערי תפלה' במהדורתו עמ' ריז. וראה גם בחומשים של הרוו"ה בפר' עקב ח, ב (ושם מזכיר גם את הערתו בפר' שמיני ט, כב על "ויברכם") ופר' ראה (יב, טו).

בספר המאמרים תרמג עמ' קמז מציין כ"ק מהרש"ב: "וע' בהביאור המגיד מראשית כו' תקס"ג". ברשימת המאמרים משנת תקס"ג לא נרשם מאמר בד"ה כזה. באוה"ת פ' משפטים ע' א'רצו כתוב שהמאמר נמצא בבוך אני ישנה תקס"ח-ט, הענין נמצא באוה"ת שם בהביאור. גוכתי"ק לא נמצא בידי לברר אם אינו ט"ס.

בספר המאמרים תרמד עמ' רמז מציין כ"ק מהורש"ב "סי' תקס"ז בנייר לבן ד"ה ונתתי שלום", דשם מבאר הענין דברכה דהקב"ה - שלום. מאמר כזה אינו נמצא ברשימת המאמרים דשנת תקס"ז, ומי שיודע משהו בהנ"ל בבקשה להודיע ות"ח מראש.

בגליונות האחרונים - תתלג-תתלה, יש פולמוס אודות ספרים "חשודים" שמובאים בתורת החסידות.

יש להוסיף עוד ספר שמובא ע"י הצ"צ באוה"ת, ויש שעוררו עוד בתקופה ההיא שהוא חשוד, שם הספר הוא "אור ישראל" להמקובל הרב ישראל בן הרב אהרן יפה אב"ד דק"ק שקלאב [היה הרב הראשון הידוע בשקלאב], נדפס בפראנקפורט דאדרה שנת תס"ב, והוא פי' על מאמרי הזהר, ובסופו שו"ע על פי הזהר, והצ"צ מזכירו כמה פעמים באוה"ת.

על איזה ענין בספרו חשדוהו לא ראיתי שכתבו, רק "חשדוהו" בשבתאות. ומזה שהצ"צ מביאו, ובפרט שחי בשקלאב כמאה שנה קודם הצ"צ, בודאי היה ידוע בהסביבה כאיש קדוש, ובפרט שקיבל הסכמות על ספרו מגדולי הדור בזמנו, כמו הרב מנחם בר' בנימין כ"ץ מבריסק אב"ד ור"מ דמדינת רוסיא, ובפרט הסכמה מהרב אברהם ר"מ בפראג, שהיה מפורסם כאיש קדוש ראש ישיבה של חכמי פראג וגדול הפוסקים בזמן ההוא. [הוסיף ההגהות הידועות על שו"ע הוצאת פראג, שנדפסו בעילום שם המחבר, וכן הוסיף הגהות על הרבה ספרים שנדפסו אז בפראג - בעילום שם].

ומי שיודע עוד אודות ספר "אור ישראל" בבקשה להודיע.

w

בגליונות הנ"ל, אודות הספר "חמדת ימים" אם הוא העתיק מהספרים החשודים, או שהיה להם מקור משותף.

הנה הראה לי לפני כמה שנים אחד מגדולי הבקיאים בפירושי הראשונים הן בדפוס והן בכתבי יד - הרב אברהם סופר, בפי' המאירי שמביא דבר בשם "יש מפרשים" אף שדבר זה ידוע בשם "הרשב"א", ודברי הרשב"א היו פתוחים לפני המאירי - שהרי מביאו בכל סוגיא בפירושיו, וא"כ האיך לא כתב זה בשם אומרו. ועוד יותר הר"ן מביא הפי' הנ"ל בשם ראשון אחר, וכן עוד כמה ראשונים מביאים הפי' או הקושיא בשם ראשון אחר, ועוד יותר, שהרבה פעמים אינם נמצאים בהספרים שלהם [ותולים אולי נאבד הפי' הזה], מהו פשר הדבר. [אינני זוכר עכשיו על איזה ענין הראה לי, משום שכבר עברו יותר מארבעים שנה מאז ששמעתי זה].

והרב אברהם סופר הסביר, שצריכים לדעת אופן החיים שבזמן ההוא, יוקר הנייר, וחסרון הספרים שהיה אז, ותלמידי חכמים היו הולכים מישיבה לישיבה לשמוע תורה ולמצוא ספרים, ובכל ישיבה היה ספרים וברובם הי' רק "ליקוט" מהחידושים מצד חסרון ויוקר הנייר, וכתבו "לעצמם" רק אחדים מהחידושים הגדולים ששמעו, כמו "מגילת סתרים", וכתבו שחידוש זה שמעו בישיבה של זה, אבל יכול להיות שהחידוש הוא לא של ראש הישיבה מישיבה זו שבה מצאו את החידוש, רק שהיה ידוע להם הקושיא. ובמשך הזמן נתפרסמה הקושיא בעוד ישיבות ורשמוה, ובכל ישיבה חשבו שהם ה"מקור ראשון" או ה"פרסום ראשון".

לכן המאירי שספרי הרשב"א היו פתוחים לפניו, וידע שפי' זה אינו להרשב"א, [אפשר שקושיא זו היתה ידועה בבית מדרשו של הרשב"א] כתב "יש אומרים" כמו "מקשין העולם". וראשון אחר ייחס הענין לבית מדרשו של הרשב"א וחשב שזה מהרשב"א.

ובזה יש לפרש כמה סתירות, כיון שאינו ידוע לנו מי הוא ה"אב" של הפירוש, לכן אפשר ששתי מחברים בזמנים שונים לקחהו ממקור אחד.

זה הוא התמצית של ההסבר מה שהסביר לי הרב הנ"ל, וא"כ כן הוא בנידו"ד.

ראיתי מה שכתב הרב נחום גרינוואלד בגליון שעבר - תתלה (עמ' 158 ואילך), בתגובה על מה שכתבתי בגליון תתלד (עמ' 86 ואילך), על יחס רבותינו נשיאנו לספר 'חמדת ימים' והאשים אותי, ובלשונו - "נראה שלא הבין כמה דברים עיקריים בנושא זה", וכדי להוכיח צדקתו הביא טענות וסברות, אשר חלקן אינם עומדות במבחן ההגיון, וחלקן אינן עומדות - במבחן ההיסטוריה והמציאות.

א. טוען הוא שעל אף דברי היעב"ץ, שטען שמחבר הספר הוא נתן העזתי, הנה כמעט ברור (!) שלא הוא הי' מחבר הספר, והספר התחבר מאוחר יותר, על ידי מחבר חשוד שהכניס רעיונות שבתאים בספר, והרבה ציטוטים מהספר שמובאים בשם "מורי" הם ממחברים מאוחרים יותר, כי דרכו של המחבר היתה להביא ממחברים שונים ולכנותם בשם "מורי". ומכך מסיק שהספר התחבר בסמיכות להדפסתו, ו"הכריח" זאת מ"ציטוטים" ממחברים שונים שהודפסו אחרי שנת ת"ס שדבריהם הובאו בספר - ובהמשך מבאר כוונתו - קטע שלדעתו לקוח מ'משנת חסידים' ו'החמדת ימים' העתיק לשונו בתוספת הכינוי "מורי".

והנה סברא זו משונה היא עד מאד, וכאמור לעיל אינה עומדת במבחן ההסטוריה: בכל ספרות הפולמוס והוויכוח בדבר מחברו של הספר, השאלה היחידה העומדת לדיון בפי כל גדולי ישראל וגדולי החסידות היא: האם אכן צדק ר' יעקב עמדין בדבר קביעתו שנתן העזתי הוא מחברו של הספר, או שאכן יסודתו בהררי קודש1, ואין בכל ספרות זאת אף דיעה אחת כדעתו של רנ"ג.

והטעם לכך מובן, שהרי הספר נדפס לראשונה בשנת תצ"א (ולא כפי שכתב בטעות שהספר נדפס לראשונה בשנת תצ"ד), ע"י המקובל האלוקי [ראש ישיבת בית א-ל (או בשמו בית מדרש החסידים) ו"רב החסידים" ולאחר מכן אב"ד דירושלים - בעל מח"ס "שלמי ציבור" ועוד] הרב יעקב אלגאזי, ובהקדמתו לספר הוא "גומר את ההלל" על הספר ומחברו - גדולתו וקדושתו ומתאר האופן המופלא שבו הגיע הספר לידיו. ולכן מובן שבאם אכן כדבריו של רנ"ג הספר נכתב ע"י טיפוס חשוד בסמוך להדפסתו, הרי שבדרך ממילא נופל החשד על ר' יעקב אלגאזי, באחד משני פנים: או שהוא המחבר ה"חשוד" של הספר, או לחילופין שהוא שיקר (ר"ל) בדבר מחברו הקדום והעלום של הספר ואופן הגעת הספר אליו!

והיות וכזה חשד לא עלה בדעת אף אחד, אפילו לא מהפוסלים את הספר, שהרי גם הם (היינו היעב"ץ וההולכים בעקבותיו) הודו, שאכן מחבר ספר זה הוא קדום יותר - כדברי המלביה"ד ר' יעקב אלגאזי - אלא שטענתם היא בנוגע לקדושת המחבר, דהיינו שנתחבר על ידי נתן העזתי בהסוואה דקדושה כדי להפיל תמימים ברשתו של ש"צ שר"י, לכן לא נמצא בכל ספרות הוויכוח דיעה כמו זו של רנ"ג.

ב. בנטעי גבריאל דלעיל מביא הוא מספר 'דרך צדיקים' - המביא דברי הרה"ק מפאריסוב בזכות ה'חמדת ימים' ומעתיק הוא (היינו ה'דרך צדיקים') דברי הרב המקובל ר' מנחם מענכין היילפרין בנוגע לספר 'חמ"י'.

ולתועלת הקוראים - הקדמה קצרה: ר' מנחם מענכין היילפרין הוא המו"ל של 'עץ חיים' (למוהרח"ו) בוורשא בשנת תרנ"א (והוא הדפוס הנפוץ כיום של ה'עץ חיים'), ובדפוס זה הדפיס את הספר 'נהר שלום' למקובל האלוקי הרב שלום מזרחי שרעבי (השמ"ש)2 בתור ח"ג ד'עץ חיים'!

בנוסף לזה, כתב ר' מנחם מענכין הגהות וביאורים על ה'עץ חיים' ו'מבו"ש' ו'שער - הכוונות' ועוד, והדפיסם על הדף3.

והנה בע"ח שער ג' הנ"ל - ספר 'נהר שלום' דף לא, ג באות ס"ו דן הרש"ש ב"אם י"ל ברכת מעין ז' בליל פסח שחל בשבת ולסמוך על הרב 'חמדת ימים' שאמר כן היפך פסק השו"ע", וע"ז כתב הרב מנחם מענכין היילפרין על אתר: (ב'עץ חיים', ונעתק כאמור גם ב'נטעי גבריאל'):

"ע"ד הספר 'חמדת ימים' אשר מרן המחבר הקדוש מביא אותו בספרו זה כמה פעמים, בל יפלא לאמר הלא הגאון היעב"ץ, דבר סרה עליו, ואמר כי המחבר 'חה"י' הי' אותו נביא השקר נתן שר"י, לכך מוכרח אנכי להודיע בשער בת רבים כי בעזר השי"ת חברתי קונטרס על דבר זה, ושמה הראתי לדעת בעזהשי"ת אשר לשוא התחולל עליו הגאון היעב"ץ ברוח סועה וסער, אשר באמת לא דובים ולא יער, ויהי ברדפו אחר הצבאים השבתאים הפראים וישב את שביו גם להצדיק בעל 'חמה"י' (כאשר עשה עוד לגאוני ארץ ולקדושי עליון), אך באמת לא כן הוא ולא קלע אל המטרה, כי הראיתי בראיות נשגבות בעזהשי"ת אשר הרב 'חמדת ימים' פלפל בחכמה עם הגאון מהר"ש הלוי ז"ל, בעוד הגאון מהר"ש ז"ל הי' בחיים חיותו וידוע אשר מהר"ש הלוי ז"ל נפטר שנת של"ה טרם נולד נתן4.

"ועוד כמה ראיות, באופן אשר המחבר 'חה"י' הי' גדול מאוד בתורה ובחסידות. צא וראה את הגאונים אשר נתנו הסכמתם על ספרו 'חה"י', וגם הר"י אלגאזי כותב בהקדמתו לספר 'חה"י' שיגע שתי שנים לסדרו בכדי לזכות את הרבים, (כן כתב אלי ידידי הרב הג' מקובל אלוקי מו"ה שלמה עלייאשאוו שליט"א משאוויל, אשר יש לו ספר 'חה"י' עם הקדמות מהר"י אלגאזי ז"ל), וגם המחבר 'מקדש מלך' על הזוהר מביא אותו יותר מחמישים פעמים ומבאר ע"פ דברי קדשו מאמרים הרבה מזוה"ק. וגם מרן המחבר קורא אותו ואת הקדוש בעל 'משנת חסידים' בשם מקובלים אחרונים, ופסק כמותו לקמן לענין אמירת מגן אבות בשביעי של פסח שחל להיות בשבת אף שהוא נגד פסק השו"ע. וגם הרב הקדוש 'בעל שמן משחת קודש' על שיר השירים מביא אותו כמה פעמים. וגם הרב החסיד אמיתי בעל יוש"ה [י(סוד) וש(ורש) ה(עבודה)] מביא אותו בספרו הטהור לענין נוסח אתה כוננתה ביוה"כ לומר הנוסח כפי מה שאיתא בספר 'חה"י', וגם בצוואה שלו סי' ג' מזהיר לבניו שראשון לכל ספרי מוסר ילמדו ספר 'חה"י' ואחריו 'ראשית חכמה', עיי"ש. וגם הגאון בעל 'חיי אדם' מביא אותו שני פעמים בהלכות יוה"כ וגם הגאון ר' יעקב מקארלין ז"ל מביא אותו בספרו 'קהלת יעקב' לענין רב יוסף5 מהדר אפי וגרס בברכות דף ח, א ומביא בשמו דבר יקר אשר הראשונים לא עמדו ע"ז, וכותב ע"ז שהוא דבר נחמד. וגם הרב 'עיקרי דינים' והרב 'זכור לאברהם' מביאים אותו להלכה הרבה פעמים, ועוד הרבה הרבה מחברים מביאים את דברי קדשו.

"וגם עוד הראתי לדעת בקונטרס שלי, אשר המעשה המובא בקהל חסידים בשם הבעש"ט ז"ל לענין הספר 'חה"י' הוא דבר שלא הי' בעולם, דאל"כ לא הי' מביאים דבריו מגדולי וקדושי החסידים כאשר הכל הראיתי שמה, ואין פה להאריך. וגם ע"ד הקושיות אשר מקשים עליו, מובן אף לבר דעת קטן כי המה מהבל יחד ואין כדאי לענות על הבלים כאלה, עכ"ז הראיתי שמה דאין התחלת קושיא למי שמבין מעט מכתבי האר"י הקדוש. סוף דבר מובן לכל אחרי שהגאונים הנ"ל המביאים דברי קדשו, אשר הרבה מהם היו קרובים בזמן ובמקום להמחבר 'חה"י' יותר מהגאון היעב"ץ, א"כ החולק על ספר 'חה"י' ומבזה אותו ח"ו הרי הוא כחולק על כל הגאונים הנ"ל ומבטל בלבו את כל הגאונים הנ"ל, והוא בכלל זילזול הורים ומורים שבווידוי יוה"כ. ואשרי להמתדבק לספר הקדוש 'חה"י', והשי"ת ברוב רחמיו וחסדיו ינחנו בדרך האמת אמן. ומי שרוצה לידע הדבר באריכות ואם רק האמת דורש בלי שום עקשות ח"ו, יכול לבוא בכתובים אלי על האדרעס שלי" (וחותם שמו וכתובתו), עכ"ל.

וכוונתו ב"קונטרס שלי" הוא לספרו 'כבוד חכמים', שבו הוכיח (כמוזכר גם בהערתו לעיל), שה'חמדת ימים' מזכיר דברים ששמע מהרב שלמה אלקבץ (מחבר הפיוט "לכה דודי"), היינו שהי' בזמן דתלמידי האריז"ל. ובאם כן, מובן שזכה ללמוד ממוהרח"ו [מורינו הרב חיים ויטאל] בעצמו, וככל הנראה, לו הוא קורא בשם מורי נר"ו! (או עכ"פ לתלמיד אחר מתלמידי האריז"ל) וכדלקמן.

ואכן הגאון בעל 'מנחת אלעזר', האדמו"ר ממונקאטש, יצא כנגד קונטרס זה של ר' מנחם מענכין היילפרין בספרו 'חמשה מאמרות', ובו הוא מצדיק את קביעתו של ר' יעקב עמדין בדבר זהות מחברו של ה'חמ"י' כנתן העזתי. וטוען שזה שמזכיר את תלמידי האריז"ל ואת ר' שלמה אלקבץ, ה"ז זיוף כדי להפיל תמימים בפח השבתאות.

הרי לנו ברור שבכל ספרות הפולמוס עד כמעט בדור האחרון, הטענה היחידה היא באם אכן נתן העזתי כתב את הספר או מחבר קדום יותר מתלמידי גורי האר"י. אך אף אחד לא הטיל ספק בקביעתו של ר' יעקב אלגאזי שהמחבר מדור קדום יותר, ואף אחד לא העלה "המצאה" כמו של רנ"ג.

ג. ומכאן לטענה המשונה המסתעפת מכאן - אשר ה'חמ"י' העתיק מה'משנת חסידים', ומביא להמצוין ב'הגש"פ' על לשון אדמו"ר הזקן "באמירת דם ואש ותמרות עשן וכו'", דמקורה ב'משנת חסידים', וציין שגם בה'חמדת ימים' מופיע: ש"מורי נר"ו נהג לשפוך שפיכות אלו לתוך כלי שבור הרומז אל הקליפה הנקרא ארור", ובהתאם להשערתו מסיק הוא ש"אף כאן דברי ה'חמדת ימים' נלקחו מה'משנת חסידים' שקדמו, ולא להיפך", ובמילא מתעוררת קושיא עצומה על דבריו ואכן מיד מציין זאת "אולם לפלא גדול שקורא לה'משנת חסידים' "מורי""!

אך האמת תורה דרכה, אשר ה'חמדת ימים' לא הי' יכול לצטט הסברים מה'משנת חסידים' דאף שה'מ"ח' נדפס בשנת תפ"ז ארבע שנים לפני הדפסת ה'חמדת ימים' - אך לכולי עלמא מחבר ה'חמדת ימים' הוא מדור קדום יותר בהרבה, ולכן מובן ש"מורי נר"ו" בה'חמדת ימים' הוא ר' חיים ויטאל (או תלמיד אחר דהאריז"ל) (למר כדאית לי' - שהי' תלמידו, ולמר כדאית לי' - זיוף של נתן העזתי), וירדה הקושיא והפלא אליבא דרנ"ג!

ראי' שבכותבו "מורי נר"ו" מכוון הוא לר' חיים ויטאל - שהרי ענין זה של שפיכה (ולא הטפה באצבע), מובא בשם הרח"ו בסדור האריז"ל (רש"ר), וז"ל: "מנהג הרח"ו ז"ל לשפוך מכוסו ג' שפיכות כאן". ומקורו מה'פע"ח' שער חג המצות פרק ז מהגהות צמח וז"ל: "שמעתי מחכם אחד בשם הרח"ו ז"ל שבהגיע לכל א' מי' מכות, הי' שופך מעט מן הכוס עצמו, ולא כיש נוהגין לטבול אצבעו בכוס, ואפשר הטעם לרמז שהמכות יצאו ממלכות הנקראת כוס של ברכה כנודע מדרוש הרב זלה"ה". עכ"ל. וכבר ציין לכך כ"ק אדמו"ר בהגש"פ. ואולי י"ל שה"חכם אחד" שממנו שמע הרב בעל הגהות מהר"י צמ"ח בשם הרח"ו, הוא בעל מחבר ספר 'חמדת ימים'.

ובכלל לא זכיתי להבין דבריו, שהרי סותר הוא דברי עצמו בתוך כדי דיבור: לאחרי פרכתו עלי ו"הוכחתו" שה'חמדת ימים' העתיק מה'משנת חסידים' ופליאתו הנ"ל שקורא לה'מ"ח' "מורי", מוסיף הוא: "ואין לומר שאכן לקחו מה'משנת חסידים', שהרי באמת מקור הדבר הוא בספר 'מחברת קודש' ושם מדברי מוה"ר רבי נתן שפירא שכותב "צריך להביא לפניו כלי שבור שהוא פגום שהוא רמז נגד ארור, וצריך לשפוך עם הכוס בכל מכה ומכה מעט בכלי פגום", ואף כל הנימוק מקורו משם!". סוף צטוט מדברי הרנ"ג.

ונלאתי למצוא פירוש להסתירה בדבריו בתוך כדי דיבור! [שהרי מוהרנ"ש בוודאי חי בדור קדום יותר (נפטר בשנת תכ"ו וי"א בשנת תכ"ב)].

ואגב - שאלת תם: בסיום קטע זה מציין הוא בזה"ל: "בכלל נראה שהן בעל 'שער הכולל' והן הרבי ב'הגדה' לא השתמשו בסידור ר' אשר. ואולי בגלל נדירותו, שמאז הדפסתו בתקמ"ח לא נדפס שוב", עכ"ל. ואני תמה מה נשתנה ספר זה מספר 'חמדת ימים', אשר אם נשתמש בלשונו "כמעט וודאי שגם בספריית הריי"צ בוורשא ספר זה הי' שם"?!

ד. על כך שכתבתי - דאשתמיטתי' מכתב מפורש של כ"ק אדמו"ר להרב זווין שבו מציין הוא לה'חמדת ימים' כמקור למנהג חב"ד - היפך מ"ש בשו"ע אדה"ז - (והוא חידוש כ"ק אדמו"ר בהיום יום), בענין היה"ר על התפוח בר"ה בין הברכה לאכילה, וכדי שלא יהי' נתינת מקום לטענתו, שזה שהרבי מצטט את ה'חמדת ימים' שלא באופן ישיר אלא כמובא ב'שדי חמד' מפני שע"י כך "נטהר" הספר - ע"ז הוספתי בדרך אגב שלא היא, דהרי הרבי כותב בפירוש מדוע מצטט הוא מה'שד"ח' ולא באופן ישיר מה'חמדת ימים' ובלשונו הק': "ואין הספרים מ"צ [מעגלי צדק] וחמ"י תח"י [תחת ידי] לעיין בהם".

וע"ז הקשה עלי ואני מצטט מדבריו: "אולם כיצד זה שהרבי לא ראה ואף לא עיין אף פעם ב'חמדת ימים' - בו בעת שהספר הוא די ידוע ובמרכז הפולמוס, ונמצא בספריית חב"ד בכמה עותקים מכמה מהדורות (וכמעט וודאי שגם בספריית הריי"ץ בווארשא ספר זה הי' שם) אם הספר אכן הי' מקובל?".

(א) שאלת תם: מה הראיה שבאם כיום נמצא הספר בכמה מהדורות בספריית חב"ד, אכן כך הי' בספריית הרבי הריי"ץ בווארשא.

(ב) ועיקר - אפילו אם נאמר שבספריית אדמו"ר הריי"צ אכן הי' וודאי ספר זה, הרי הרבי לא כתב שמעולם לא ראה ולא עיין בספר זה (כלשונו בפרכתו), אלא שאין הספר תח"י (תחת ידי), דאף אם ראה ועיין בספר זה בהיותו בווארשא, אך בשנת תש"ט, שנת כתיבת האגרת אין הוא מצטט מספר זה, אלא כפי שהובא מה'שדי חמד', כי אין הספר תחת ידו6!

(ג) ועוד, וגם זה עיקר - מה כל פלפול זה מוסיף או גורע להעובדא שאכן הרבי מציין ל'חמדת ימים' בשמו המלא ללא הסתייגות כל שהיא, ואדרבא זהו המקור למנהג חב"ד ובפרט עפ"י הביאור בפנימיות הענינים!

ה. על תמיהתו הגדולה, כיצד אתרץ את מכתב הרבי בנוגע לכך "שלע"ע לא מצאתיו מובא בספרי רבותינו נשיאינו" עם האגרת שבו מובא הציטוט מה'חמ"י' דלעיל, לא הבנתי תמיהתו הגדולה: לדידי קשיא, ולדידך לא קשיא? מאי אולמי' דהאי מהאי?!

ואכן, לדידי לא קשיא, שהרי הסברתי בפעם הקודמת את ההבדל המהותי בין שני המכתבים (ולא כטענתו ואני מצטט: "האם מפריך את דברי הרבי עצמו (שבכל דבריו לא התמודד אתו) במכתבו . . שהרבי כותב שלא הובא בדא"ח לכן אינו ממליץ ללמדו"). ואחזור על נקודת הביאור וביתר הרחבה: ידוע שתשובה ניתנת לפי אופן השאלה, וכאשר רואים את האגרת הנ"ל במילואה, מובן שהאגרת נכתבה בתגובה לשאלה משונה ביותר: (א) הכותב רוצה לשרוף את הספר 'חמדת צבי' מכיון ששמע שנחשד בשבתאות. (ב) אותו כותב רוצה להתחיל ללמוד קבלה ושואל באם לעשות זאת מספר 'חמדת ימים'.

שאלות כאלו מעידות על אחת מהשניים: או שהשואל הנו מעורער בנפשו; או (וכך נראה) שזוהי שאלה - פרובוקטיבית.

ועל שאלה זו באה המענה: (א) נבהלתי שרצונו לדון הס' 'חמדת צבי' לשריפה. (ב) באם כך שכזה קנאי לשבתאות אתה, כיצד זה רוצה אתה להתחיל ללמוד קבלה מספר 'חמדת ימים' שגם אותו חשדו בשבתאות. וכדי לחסוך ענין של פרובוקצי' ציין כ"ק אדמו"ר שלע"ע לא מצאתיו מובא בספרי רבותינו נשיאנו הק', ושולח את השואל להתחיל ללמוד דא"ח.

ואכן, כפי שכתבתי באריכות בפעם שעברה, לא הובא הספר בשמו בכתבי רבותינו נשיאנו, אף שדברים שמקורם ב'חמדת ימים' הובאו גם הובאו - והטעם לכך הוא כדי להוציא מלבם וכו'.

ועזר ה', ובהשגח"פ הרי בגליון שעבר - תתלה בעמ' 157 כותב הרב גבריאל ציננער בזה"ל: "בנוגע להספר 'חמדת ימים' שמעתי מהרה"ח מהרי"ל גראנער שליט"א משב"ק, שבשנה הראשונה של הנשיאות הי' כ"ק אדמו"ר מציין לה'ח"י' ואחר שקיבל כמה מכתבים ובקשות, קיים שב ואל תעשה עדיף". עכ"ל. הרי ממש ראי' למה שכתבתי בפעם שעברה.

ובדרך ממילא תתורץ גם תמיהתו של רנ"ג - מהוכחתי בדברי כ"ק אדמו"ר בהגש"פ שציין להמובא ב'חמדת ימים' ב'כתבי האריז"ל', ואח"כ תיקן רבינו וכתב "באר היטב" (המציין ל'כתבי האריז"ל' - היינו ל'חמדת ימים'), וטעם השינוי מובן עפ"י עדותו של הריל"ג שי'.

דרך אגב, שוב חוסר דיוק בלשונו של רנ"ג: את תוכן המכתב דלעיל הוא מסכם - "דעת הרבי היא שאין דעת החסידות נוחה מספר זה"; "הרבי טוען מפורש שלא התייחסו אליו באופן חיובי"; "התייחסותה החשדנית של רבותינו להספר", ועוד. ולענ"ד הבדל תהומי הוא בין נוסחאות אלו, לנוסח "ולע"ע לא מצאתיו מובא בספרי רבותינו נשיאנו הק' . . מה יש לו להתחיל ללמוד הקבלה דווקא מספרים כאלו שיש חלוקי דעות אודותם". (דההדגשה היא על התחלת הלימוד, ובגלל חילוקי דיעות, ולא שזהו ספר שלילי או חשוד מצ"ע).

ו. ברצוני להתייחס לעוד נקודה תמוהה וסתירה מיני' וביה בדבריו: בתחילת דבריו כותב ש"כמעט ברור" שספר זה אכן לא חברו נתן העזתי, אלא מחבר מאוחר יותר. אעפ"כ יתכן שרעיונות שבתאים חדרו לתוך הספר ועל כן עדיין הוא ספר חשוד. ואילו בעמ' 161-162 הוא ממשיך: "ובכן בעצם הענין שהיחס חייב להיות או שלילי לגמרי או חיובי לגמרי, הר"ז רק אם נוקטים כדעת היעב"ץ שחיברו נתן העזתי בעצמו, אך אם כדברינו, וכהאמת, שרק הושפע הספר משבתאות (שאכן כך הוא האמת שכתביו של נתן חדרו לתוך הספר - כפי שהוכיחו חכמים שונים)...".

הרי לך שמ"כמעט ברור", ו"אם כדברינו" הססני כמעט, נהפך הדבר ל"וכהאמת", ויתירה מזו - "אכן כך היא האמת", "כפי שהוכיחו חכמים שונים" (מי הם אותם החכמים?! אתמהא). ואילו בסיכום דבריו כותב: "לענ"ד אכן לא נשלל הספר בחסידות מכל וכל, ואין דעת החסידות שהספר מנתן העזתי, אך עם זאת יחס מסוייג של פקפוק ושל אי נוחות יש לחסידות לספר זה". ואני לתומי חשבתי ש"כהאמת" ו"שאכן כך היא האמת כפי שהוכיחו חכמים שונים" שכתביו של נתן אכן חדרו ל'חמדת ימים'?!

ואבקש אכן את עזרתו: יאיר נא עינינו ויורה לנו איזה דבריו של ה'חמדת ימים' אכן מקורם ובאופן ברור מנתן העזתי?!

הגע בעצמך: באם בספר שאילת יעב"ץ שהביאו ר' חיים פאלאג'י, ועליו מקשה הרנ"ג ותו"ד שבמחילת כבודו של ר"ח פאלאג'י, ספר זה נכתב ע"י תלמיד היעב"ץ ולא ע"י היעב"ץ בעצמו, ולא הבנתי קושיתו, שהרי גם ר"ח פאלאג'י ידע מכך ומצטט בעצמו שזהו מדברי תלמידו, שכותב: ש"העיד בנו" - היינו ר' יעקב עמדין עצמו העיד לתלמידיו (שעל אף דבריו החריפים ביחס לספר זה - שכל דבריו מינות ושבתאות, הנה האמת היא ש)עבר בכל דברי הספר הזה ולא מצא שום שלו[4] ושחיתה בענין שבתי צבי, כ"א מענין ס(פירת) ע(ומר) וברכת הבנים ביד אחת". ובאם אלו בלבד שני הדברים התמוהים כביכול שאותם מצא מתנגדו העקרי של החמדת ימים, ילמדנו רבנו מה עוד מ"כתביו" של נתן חדרו לתוך הספר?!

(ואולי כוונתו להמנהג לחכות ז' ימים שלמים לקידוש לבנה, ושמא כוונתו להמנהג לומר 'לדוד ה' אורי וישעי' מר"ח אלול ועד הו"ר; או אולי הכוונה להמנהג והנוסח דהיה"ר לאחר אמירת הנשיא בי"ב ימים הראשונים דחודש ניסן ('מק"מ' לזח"ג קצו, ב בשם ה'ח"י', ועיין לקו"ש חל"ב עמ' 20 הערה 12); או אולי לנוסח היה"ר בעת פתיחת הארון דג' רגלים; או שמא הכוונה למנהג חב"ד לומר היה"ר אחר הברכה על התפוח וקודם האכילה; או אולי כוונתו להמנהג שהנהיג מחדש כ"ק אדמו"ר החל מט"ו בשבט תשל"ז - לאכול פירות שנשתבחה בהם א"י - בט"ו בשבט, ועוד מנהגים רבים שנהגו בהם ישראל כיו"ב, ומקורם בה'חמדת ימים'!).

ז. מקשה הוא על דברי, בנוגע ליחס החיובי של רבותינו נשיאנו לה'מקדש מלך' ותוכן קושייתו היא - שה'מקדש מלך' הוא ילקוט פירושים על הזהר בעיקר מתורתו של הרמ"ז, ואת דבריו מביאים בחסידות ולא דברי ה'מק"מ' עצמו. וכמו כל דבריו, הרי זה לוקה בחוסר דיוק מוחלט. אכן ה'מק"מ' מביא דברי הרמ"ז, אך דברי הרמ"ז מבוארים בכל פרשה לאחר סיום פרשנות ה'מק"מ' בעצמו את דברי הזהר בפרשה זו, מוסיף הוא "והרמ"ז פירש" וחוזר הוא מתחילת הפרשה ומעתיק דברי הרמ"ז, ובזכות זה הגיעו דברי הרמ"ז לידינו. וכאשר מצטטים בחסידות דברי הרמ"ז אין מציינים "עיין מק"מ" אלא "עיין בהרמ"ז". ואילו כאשר מצטטים דברי ה'מק"מ' עצמו הלשון היא "עיין בהמק"מ". וכבר כתבתי בפעם שעברה את יחס הכבוד הנראה בכתבי רבותינו נשיאנו, אשר ריבוי פעמים מצוטט ה'מק"מ' בלקו"ת ודוחקים להעמיד דברי אדה"ז אליבי', ולכן אין כאן המקום לחזור ולציין לכך, אך דוגמא אחת (מיני רבות) לדברי הקודמים, אפשר לראות בלקו"ת פרשת צו ('דאזלינן מיני') בדרוש ששת ימים תאכל מצות (דרוה"ר), אשר בסיום הדרוש בסיום אות ו' בדף ט"ו א-ב "והנה בענין הלל פי' הרמ"ז פ' אמור דצ"ו תחילת ע"א וכו'", והוא ציטוט הרמ"ז המובא בה'מק"מ', וכמה שורות אח"כ "כמבואר בזח"ב שמות צ"ט ע"ב וב'מק"מ' שם ע"ש". ומביא דברי ה'מק"מ' עצמו (ועיי"ש שעפ"י ה'מק"מ' תיווך שני הפירושים בעה"כ דהפרדס עיי"ש). וכהנה רבות.

ולהוסיף, שכידוע הענין ד"אותיות הרשימו" לא הוזכר בכתבי מוהרח"ו, והתחדש על ידי מהר"י סרוג, והיו החברים מפקפקים בו, שהרי מוהרח"ו הזהיר בהקדמתו שמה שלא הוזכר בכתביו אין לזה מקור בדברי האריז"ל.

ואעפ"כ קיבל אדה"ז ענין זה של "אותיות הרשימו", ונעשה לענין יסודי בתורת החסידות, ומקובל לחשוב שמקורו רק מהגהת הרמ"ז (תלמיד מהר"י סרוג) על ה'אוצרות חיים', אך במאמר אדה"ז משנת תקס"ח ד"ה "להבין ענין עיגולים ויושר" עמ' שכה אות ה: "דהנה מבואר בכתבי האריז"ל דאין פי' צמצום זה כפשוטו . . אלא שנשאר רשימו מעצם אוא"ס רק שאינו כאור הראשון הנ"ל" (עיין ב'מק"מ' שזהו ל' האריז"ל עצמו)". עכלה"ק של אדמו"ר הזקן שם. והוא ב'מק"מ' בראשית דף טו, א - הרי שדבר עיקרי בתורת החסידות מיוסד על דברי ה'מק"מ'! (שהעיד שדברי מהר"י סרוג מקורם בכת"י האריז"ל).

ולטענתו הב' - שהגה"ק מקאמארנא קורא לה'מקדש מלך' אדונינו הקדוש, ויחד עם זה מתמי' הוא עליו מדוע ציטט ענין מ'חמדת ימים' (קידוש לבנה לז' ימים) שלשיטתו, הוא מתלמידי רוח שקר שבתי צבי - וכמוהו סברו שאר אדמו"רי החסידות:

(א) מסקנתו מוטעית ולוקה בחוסר דיוק, דלא כל אדמו"רי החסידות אחזו בשיטתו נגד ה'חמדת ימים', ועיין ב'נטעי גבריאל' שצויין לעיל - שהביא רשימה של אדמו"רים לכאן ולכאן; (ב) ועיקר - כמדומה לי, שהנדון הוא "יחס רבותינו נשיאנו להחמדת ימים", ועם כל הכבוד לגה"ק מקאמארנא, ולהאדמו"ר מזידיטשוב שאחז כמוהו, הרי שכמדומה לי אין הם "רבותינו נשיאנו" דחסידות חב"ד, ולא זכור לי שום ציטוט בשמם בדרושי דא"ח[5] [ועיין באג"ק כ"ק אדמו"ר (נדפס בלקו"ש חלק י' עמוד 177-176) בשלילת דבריו ויחסו השלילי (דהזידיטשובער) לחסידות חב"ד, וד"ל].

ח. בנוגע להסיפור המובא ב'שבחי הבעש"ט' כבר ביארתי על כך בפעם שעברה, אשר בשנת תק"ב כבר נדפס 'חמדת ימים' בשמו, ולכן מסתבר שאין סיפור זה מדויק, אם משום ששינו זאת מלכתחילה להוציא מליבם של מתנגדים, או כפי שכותב רבי מנחם מענכין היילפרין שאין לסמוך על סיפורים אלו שסופרו איש מפי איש - והראי' ריבוי אדמו"רי החסידות שאחזו מה'חמדת ימים' וכדלעיל, ובפרט רבותינו נשיאינו.

ט. מקשה על מה שהבאתי כציטוט מספר 'חמדת ימים' ביחס לספה"ע לאחר הסדר, ומקשה עלי מ... דברי שהבאתי מדברי ר' חיים פאלאג'י המציין שהחיד"א מצא שדבר זה כבר הובא בדברי הרמ"ז! ועל טענתו שענין זה הובא בסידור כדי להפריכו, לא זכיתי לרדת לסוף דעתו, הלשון בסידור הוא "והמקדים לברך ולספור מיד אחר התפילה מוקדם לברכה". והטעם הוא, כי במדינות אלו הצפוניות עמוד השחר סמוך לחצות, וחיישינן שיאחר או ישכח הספירה. היינו שאין זה פרכא בעצם הענין, אלא מצד סיבה צדדית לחלוטין, המונעת קיום הידור זה במדינותינו (מלפנים)[6].

י. מנסה לדחות דברי וראייתי - שבהמשך תער"ב מביא אדמו"ר מוהרש"ב הסתירה בזהר והביאור בזה מה'מקדש מלך' המצטט ה'חמדת ימים', וכותב "הנה לפום ריהטא לא ראיתי שדברי החסידות דומים לדברי ה'חמ"י', ובכלל עיקר התייחסות בתער"ב הוא לקטע של ה'מקד"מ' בעצמו ולא הציטוט מ'חמ"י' עיי"ש". עכ"ד.

והנה, "מנהג אנ"ש בזמן האחרון" לכתוב על כל דבר שאינו מובן להם ש"לפום ריהטא" לא נראים הדברים, ובזה יצאו ידי חובתם. ואכן קשה מאוד במסגרת הזאת (ובפרט שנתארכו הדברים מאוד) להסביר ההסבר המובא באריכות בתער"ב, שם, ולהתאימו באותיות הקבלה דה'חמדת ימים', אך לקביעותו ש"בכלל עיקר ההתייחסות בתער"ב היא לקטע של ה'מקד"מ' בעצמו ולא הציטוט מ'חמ"י' עיי"ש", שוטח אני לפני הקוראים את שאלתי: וכי כך היא דרכה של תורה? בידעו שספר זה ('מקד"מ') אינו מצוי לרוב הקוראים, לשנות האמת ולקבוע שאין ההתייחסות לדברי ה'חמדת ימים', אלא ה'מקד"מ' עצמו, ולהוסיף שם עוד עיי"ש?!

אדרבה, ניתי ספר וניחזי: ציטוט מדברי אדמו"ר מוהרש"ב תער"ב ח"ב ע' א'צ"ז: "והנה בענין הג' סעודות שבת אי' בזהר יתרו דפ"ח ע"ב דסעודה הראשונה היא סעודתא דחקל תפוחין קדישין בחי' מל', וסעודה שני' היא סעודתא דעתיקא קדישא, וסעודה שלישית היא סעודתא דמלכא קדישא בחי' ז"א . . ובאדר"ז דרפ"ח ע"ב משמע שהן כסדר המדריגות מלמטלמ"ע, וכדאיתא שם חד סעודתא דמטרוניתא וחד סעודתא דמלכא קדישא וחד דעתיקא קדישא, ועי' ב'מק"מ' שם פ' יתרו שהאריך בזה".

ציטוט מדברי ה'מק"מ' פ' יתרו על דף פ"ח הנ"ל (לאחרי ש: א) מבאר כוונת דברי הזוהר במילים "מהו ברכה שמא קדישא". ב) מביא דברי הח(מדת) י(מים) שמביא דעות שונות עפ"י הלכה ועפ"י קבלה, באם מותר להכין השולחן שבת בלילה, לאחר הסעודה בלחם משנה לכבוד סעודת היום, או שיש בכך איסור של "העורכים לגד שולחן").

מביא הוא ענין שלישי, לאחר שמעתיק דברי הזוהר "א"ל ר"א לאבוי אילין סעודתי' היך מתקנן, א"ל לילא דשבתא וכו'". וע"ז אומר וזה לשונו: "בח(מדת) י(מים) דף סז טעם שנז' בפסוק והרכבתיך על במותי ארץ - שהוא סוד סעודת הלילה אחר אז תתענג על ה' סוד סעודת שחרית, לרמוז כי הכלה מקבלת שפע מן הע"ק קודם שתשפיע עלינו, ופי' הכתוב הוא כך, אז בלילה הכלה תתענג בע"ק שהוא על ה', ושוב תשפיע לנו, ובכן כתיב והרכבתיך על במותי ארץ, והסדר הנכון (ההדגשות לא במקור) הוא המסודר כאן בפ' יתרו, ומ"ש בפ' האזינו חד סעודתא דמטרוניתא וחד סעודתא דמלכא, וחד סעודתא דע"ק, ענין הסעודות הוא מונה, ולאו סדר הסעודות קא חשיב רק חד וכו', שנה ולא פירש בסדר זמנים כמו בפ' יתרו, ושם דיבר בקדשו בסדר המידות מלמטה למעלה כדרכו בכמה מקומות, ובפרק יז אבאר אמיתתן של דברים כמ"ש מרן האריז"ל, ההוא אמר סעודה א' חק"ל תפוחין, ובסעודה ההיא היא האוכלת, וסעודה ב' דעתיקא קדישא, ובסעודה ההיא הזעיר אנפין הוא האוכל. וסעודה ג' דזעיר אנפין ובסעודה ההיא ע"ק הוא האוכל. אשר לעומת סוד האוכלים הוא הסדר אשר סידר הרשב"י בפ' האזינו סדר הסעודות, ואמר חד סעודתא דמטרוניתא וחד סעודתא דמלכא קדישא וחד סעודתא דע"ק. וסדר השנוי בפ' יתרו סעודה א' חקל תפוחין וב' ע"ק וג' זעיר אנפין, דיבר על בעל הסעודה ההיא מי הוא העיקר בה להזמין את האחרים אתו. ובכן נחמנו מאוד דברי הרשב"י בשתי המקומות וסרו תלונות המפרשים, [ומסיים ה'מק"מ'] עכ"ל". [היינו לשון ה'חמדת ימים'].

ישפטו הקוראים - האם העיי"ש דתער"ב בה'מק"מ' הוא מדברי ה'חמדת ימים' או לא! (וזאת בנוסף לכך שכל אחד שלומד המאמר ההוא דתער"ב, יראה בעצמו שהביאור באותיות החסידות הוא אותו הביאור דה'חמ"י').

עוד נקודה שבה סותר הוא את עצמו, בעמ' 162, ניסה לסתור את דברי בדבר סמכותו של ה'מק"מ', בטענה, שהיות וספרו הוא ילקוט פירושים ובעיקר דברי הרמ"ז - הרי מה שמובא בדא"ח בשמו הוא דברי הרמ"ז, ואילו כעת שינה טעמו וטען שמה שמצוין בתער"ב ל'מקד"מ' הוא דברי ה'מק"מ' בעצמו! אתמהא[7]!

יא. שאל כמה שאלות על דברי הוכחתי מדברי אדמוהאמ"צ, שהראה מקום לענין זה דקידוש לבנה אחר ז' ימים ב'פע"ח', אף שב'פע"ח' כתוב לקדש בר"ח, וכתבתי שמקורו בה'חמדת ימים' שנחשב כ'כתבי האריז"ל', וכפי שמצינו כמ"פ בדא"ח שקראו לכללות 'כתבי האריז"ל' "ע"ח" או "פע"ח". ושאל, וז"ל: "ובכלל צ"ע אם יש לדייק מדברי אדמוהאמ"צ, שהרבי אמר כמ"פ שלא לדייק באותיות וסגנון שלו. ואכמ"ל". והתשובה על כך פשוטה: במה דברים אמורים בענין של הסברה ושקו"ט, אך לא כאשר מדובר במראה מקום! ועאכו"כ ששינוי זה אין זה חידוש שלי, אלא מדברי כ"ק אדמו"ר נ"ע בהגהותיו לסידור!

שוב שאל, שהרי דבר זה מקורו ב'משנת חסידים', הרי כבר הוכחנו לעיל ש'משנת חסידים' העתיק זאת מה'חמדת ימים' ולא להיפוך!

עוד כותב הוא, שלשון אדה"ז בסידורו דומה ללשון הרמ"ז, וכל המעיין שם (זח"ב דף קפז א) ובלשון ה'חמדת ימים' הועתק ב'מק"מ' על זח"ב, ולשון ה'משנת חסידים', שהעתיקו, ואח"כ לשון אדה"ז יראה שלשון אדה"ז הוא בדמיון לדברי ה'מ"ח' (שהעתיק מדברי) ה'חמ"י'! (בהשמטת לשון הקבלה).

יב. עוד הוכחה לאופן "דיוקו" שלו בהוכחותיו: כותב הוא (בעמ' 167) "ראיתי מובא (וכעת אין הזמן לחפש איפה) שה'חיי אדם' מחותנו של הגר"א שאב הרבה לתוך ספרו מ'חמדת ימים'". (ההדגשה לא במקור).

כאמור לעיל, מקור ענין זה הוא מהערת ר' מנחם מענכין היילפרין בע"ח ח"ג, (ונדפס גם ב'נטעי גבריאל' שצוין לעיל שהביאו מדברי הספר 'דרך צדיקים'), ושם כתב וז"ל "וגם הגאון בעל 'חיי אדם' מביא אותו שני פעמים (ההדגשות לא במקור), בהלכות יוה"כ". וכמדומה לי שהבדל תהומי הוא בין "מביא אותו שני פעמים" ל"שאב הרבה לתוך ספרו".

אכן, לזכותו יאמר, שטרח לציין שכעת אין לו זמן לחפש איפה ראה ענין זה, אך אין זה פוטר אותו מציטוט שאינו מדויק המשנה תוכן הענין, והוא בבחי' פרט המלמד על הכלל כולו.

ולסיכום: אם אמנם אין זה בידינו להכריע בין גדולי ישראל ולקבוע באם אכן נכתב הספר חלילה ע"י נתן העזתי, או שיסודתו בהררי קודש, הרי לאידך דבר ברור הוא, שמחברו הוא מדור קדום יותר לה'מ"ח' ובני דורו, והם אלו שהעתיקו דבריו ובססו דבריהם על רבים מדבריו, אם גם ללא ציון שמו מטעם המובן. וכמו"כ נהגו רבותינו נשיאנו, אשר העתיקו דברי ה'מ"ח' וה'מק"מ' (וכמובן גם דברי סדורי האריז"ל) המעתיקים דבריו, ועוד יותר: בנו ענינים וביאורים על יסודות דבריו, אלא שמטעמים מובנים לא ציינו לשמו בספרי רבותינו נשיאינו הק'[8].

1) ועיין בנטעי גבריאל "דיני ומנהגי פורים" ע' רד והלאה - שליקט כל דברי המתנגדים אל הספר, ודברי המשבחים המביאים את הספר.

2) אשר גם הוא הי' ראש ישיבת המקובלים בית א-ל, וחיבר ספרים רבים בקבלה - הי' רבו ומורו של החיד"א וספריו מצויינים כמה פעמים בדא"ח וכמו"כ ל'ע"ח' ח"ג שהוא ספרו הנ"ל.

3) כ"ק אדמו"ר מציין ל"הגהות וביאורים" שלו כמה פעמים. ולדוגמא: בהערה הנדפסת בהוספות להערות וציונים ללקו"ת על מאמר שוש אשיש, נצבים מט, ד' שו"ה שער - "דפני' אבא . . כמו פנימיות עתיק וכ"מ בפע"ח שם בהדיא: ולכאורה צע"ג דבפע"ח שם כתב בפירוש דפני' דאבא הוא כמו החיצוניות דעתיק, וכ"כ ג"כ ב'שער הכוונות' כוונת ק"ש דרוש ב', ולכן מסיים שם ולא הבנתי דבריו וכמ"ש בהגהות וביאורים בשער הכוונות שם...".

4) במקור נדפס שנת שצ"ה וכן העתיקו ה'דרך צדיקים' המובא ב'נטעי גבריאל', אך הוא טעות הדפוס טעות דמוכח שהרי ר' שלמה אלקבץ נסתלק בשנת של"ה וי"א של"ח. (ואילו נתן העזתי חי בין השנים ת"ג-ת"מ).

5) כן הוא בהמקור, אך כנראה הוא טעות הדפוס כי בגמרות שלפנינו הגירסא היא רב ששת.

6) ולהעיר, שכידוע בלקו"ש ח"ה עמוד 86 בשוה"ג להערה 1, מעתיק הלשון של "רסיסי לילה", מהרה"צ והרה"ג וכו' הר"ר צדוק הכהן מלובלין, ואף שראה זאת הרבי בהיותו באירופא שלח במיוחד למצוא הספר כדי להעתיק לשונו מבפנים ולא מהזיכרון (אף שהלשון הי' זהה, כידוע ומפורסם). ועיי"ש.

7) והוא מלשון "של נעליך" "כי ישל זיתיך" "ונשל הברזל" – והכוונה על יציאה ונטי' מדרך הישר.

8) אף שבסידור תו"א (וכן תהילת ה') בסדר המשניות לאבל, הובא ענין בנוגע לסדר הלימוד דמשניות אלו בשמו, ומענין לברר מהיכן נלקח קטע זה (דבסידור עם דא"ח אינו מופיע). (ואיך שלא יהי' אין זה דרושי דא"ח כמובן וגם פשוט).

9) ובאם כוונתו לדברי אדמו"ר הצ"צ המובאים בחצאי ריבוע בסידור תורה אור (ובסידור מהרי"ד) "דלפי הדין אסור לאכול עד שיספור כו'" וכפי שמציין "ע"כ הגה"ה מסידור אדמו"ר בעל הצ"צ ז"ל" הרי אין המביא ענין זה, דספירה לאחר הסדר הוא זה שמפריכה, דהמביאה הוא אדה"ז (או כדברי 'שער הכולל' - המהרי"ל) והמפריכה הוא אדמו"ר הצ"צ, וממילא נפלה קושיתו, דגברא אגברא קא רמית? ועיין ב'שער הכולל' שהאריך בענין זה.

10) ובפעם שעברה כבר ציינתי שיש כמה ענינים בדא"ח שלכאורה מקורם ב'חמדת ימים', אך בכל אופן לא צויין על כך שום מראה מקום לזה, ואילו ענין זה דסעודת שבת הוא ענין שמצויין מראה מקום ברור לה ('מק"מ' שהעתיק דברי ה)'חמדת ימים'!

11) ובכלל, איני מבין מה מניע אנשים כערכינו לנסות להוכיח גנותו של ה'חמדת ימים', והלא אפילו על צד הספק, הרי יתכן שהמדובר (כדברי רבים מגדולי ישראל) בכזה שעליו אמרו רז"ל (אבות פ"ב) "והוי זהיר בגחלתן שלא תכוה שנשיכתן נשיכת שועל, ועקיצתן עקיצת עקרב ולחישתן לחישת שרף וכל דבריהם כגחלי אש", ועל כעין זה אפשר להמליץ (ובדוגמת מה שכתב רעיון זה ר' חיים פאלאג'י) לשון הפסוק "גם קוב לא תקבנו, גם ברוך לא תברכנו".

בגליון תתלד (עמ' 88 ואילך), כתב הת' מ.מ. גרינפעלד שיחי' "וראה הגדה של פסח לרבי על הקטע של ביעור חמץ: "וכל הנזהר ממשהו חמץ בפסח נשמר מחטא כל ימות השנה", ומציין לכתבי האריז"ל. וציין בנטעי גבריאל - דיני פורים השמטות, שדבר זה אינו ב'כתבי האריז"ל' אלא ב'חמ"י'". עכ"ל. ובזה (גם) רוצה להוכיח - שיחס רבותינו נשיאנו אל הספר 'חמ"י' הוא יחס חיובי, ומה שלא ציינו בשום מקום במפורש אלא ל'כתבי האריז"ל', הוא כדי לא ליתן פתחון פה להמתנגדים, ולכן לא הזכירו אותו אלא ברמז 'כתבי האריז"ל', וה"ה בנוגע לנדו"ד עיי"ש.

ובגליון האחרון - תתלה (עמ' 158 ואילך), כבר העיר ע"ז הרב נ. גרינוואלד שיחי' ד"יש לציין שקודם אכן כתב רבינו 'כתבי האריז"ל' כמקור, ואח"כ (בהוספות לשו"ע רבינו עמ' 1440), תיקן רבינו וכתב למקורו "באה"ט רסתמ"ז" שמשם לקח הרבי ניסוח זה". ע"כ. ובזה רצה הרב הנ"ל לשלול דעת הת' הנ"ל ד"כתבי האריז"ל" הוא רמז לה'ח"י', דהרי רבינו ס"ה ציטט מה'באה"ט' שנכתב שם דהמקור לזה הוא מ'כתבי האריז"ל', ואדרבה ניסוח ענין זה בלשון אחר הובא ב'חמ"י', ורבינו לא ציטט הנוסח שמובא ב'חמ"י' אלא ב'באה"ט'.

והנה (בלי להכנס לדיון בנוגע ליחס אל הספר 'חמ"י'), נראה להביא התייחסות מרבינו בנוגע למקור פתגם זה, אשר בה חזינן שייחס רבינו פתגם זה אך ורק ל'כתבי האריז"ל' (ונשלל ממילא דעת הת' הנ"ל), דהנה בביקור הרב א. א. יאלעס ז"ל, אצל רבינו בחוה"מ פסח תש"מ, נמצא (בהוספות לשיחות קודש תש"מ ח"ב) כתוב כדלהלן:

"...כ"ק אד"ש: ברכם בברכת חג הפסח כשר ושמח, ואמר: איתא ב'כתבי האריז"ל' דמי שנזהר מחמץ בפסח לא יחטא כל השנה, וענין זה מובא ב'באר היטב' בשם כתבי האריז"ל, וידוע שכל דבריו של ה'באר היטב' הוא מביא המקור לזה, אבל עדיין לא מצאתי את זה בכתבי האריז"ל, - מדוע אני אומר זה לפניכם כדי שאם תמצאו שתודיעו לי.

"הנכד: אולי זה נמצא בכתבים של תלמידים אחרים.

"כ"ק אד"ש: גם שם לא ראיתי, ובכלל באם הוא מביא מכתבי האריז"ל, מסתמא הכוונה להר' חיים וויטאל". ע"כ. וד"ל.

בגליון האחרון - תתלה (עמ' 156), מביא הר"מ רבינוביץ את שכותב כ"ק אדמו"ר ב"מפתח שמות ואנשים" בערך "תנן, תניא" כותב: "אא (תניא בספ"ג דנדה), אמ (כדתנן), בי (כדתנן בס' יצירה)". (דרך אגב - לכאורה יש לתקן ביא).

ושואל: על שמשמיט את ה"תניא" שבהתחלת אגרת התשובה "תניא בסוף יומא . . עכ"ל הברייתא". ומתרץ: כי במשנה ראשונה למד הרבי, כי לדעת אדה"ז הוא אכן רק מאמרו של ראב"ע, ונקט לשון תניא בגין סיבות אחרות.

ותוהה אני על תירוצו, הלא איפכא מסתברא - "תניא" של אגרת התשובה היא אכן - ברייתא לכל הדעות, מאחר והיא מאמר של רבי אלעזר בן עזריה ששאל את רבי מתיא בן חרש שניהם תנאים.

משא"כ "תניא בסוף פרק ג דנדה" שבלקוטי אמרים ח"א, הרי הוא מאמר של רב שמלאי - שהוא בדור שני של תקופת אמוראים (שימש אצל ר' ינאי (בב"ב קיא, א) ואת ר' יהודה נשיאה (ע"ז לז, א)).

והשאלה היא הפוכה - באם יש לציין "תניא", הרי יש דין קדימה להביא ה"תניא" של אגה"ת, שהוא מאמרו של ראב"ע שהינו בודאי לשון ברייתא, מאחר והוא מאמר של תנאים.

ויש להוסיף על שאלתו - הרי בפרק ראשון עצמו יש פעם נוספת, "דהא תנן (אבות פרק ב)", והרבי אינו מביאו? בנוסף על כך - יש גם בפרק יא - "כדתנן אבות הניעור בלילה" וכו'. וכן בפרק ל"ה - בתוך ציטוט לשון הינוקא מזוהר פרשת בלק "דתנן לא יהך בר נש בגילויה דרישא...".

והתשובה לכאורה פשוטה מאד. הרבי כתב שורה נוספת מתחת לכותרת של ה"מפתח שמות ספרים ואנשים", "שאחר זמן המשנה". היינו שאינו מביא במפתחות ספרים ואנשים שבתקופת המשנה ולפניה. ומשום כך אינו מביא תנן בפרק ב של אבות. כי היא בתקופת המשנה.

ואי-לכך, אינו מביא את התניא של אגה"ת, מאחר והוא אכן תניא-ברייתא. והוא מצטט, רק שלש מקומות בתניא שמובא שם הלשון תנן או תניא (שהוא לשון שבדרך-כלל שמור למשנה וברייתא) על מאמרים שלאחר תקופת המשנה, שבכל זאת מביא אותם אדה"ז בלשון תנן או תניא.

התייחסותו של הרבי בשיחתו היא על שאדה"ז מעדיף לצטט את גמרא בלשון "תניא", ולא כפי לשון הגמרא "שאל רבי מתא בן חרש...", אף שברור שמתאים לצטט אימרה זו בלשון תניא, מאחר והוא לשון חכמי התנאים. ומסביר הרבי, כי זה בא ללמדנו א) לשון איתן הנשמה. ב) להכרית קליפת "תניא".

ועל פי זה מובן מה שכותב הרבי בערך "תנן" - "אמ", היינו מה שכותב אדה"ז בפרק מ "כדתנן ניטלו אגפיה כשרה", מעיר הרבי על-כך שהרי במשנה נאמר (חולין נו, ב) נשתברו גפיה. אלא מסביר הרבי (בהערה בשיעורים בספר תניא עמוד 518), כי אכן לא נאמר כך במשנה, אלא שמדברי המשנה נלמד דגם ניטלה כשרה, למרות שאין זה מפורש שם. ולכן מביאו הרבי בערך תנן - מאחר וזה סגנון שאינו רגיל לרשום תנן - כאשר דין זה מובא רק בשו"ע.

כן הוא גם בציטוט של דרש רבי שמלאי שבתחילת ספר התניא, ובשער היחוד פרק י כדתנן בספר יצירה, שהמשותף לשלשתם שהם לאחר זמן המשנה.

אך עצ"ע - מה שהרבי מביא ערך תנ"ך וזוהר. כמו"כ צ"ע, ממה שמביא רבינו ברשימות על תניא פ"א מלשון הגמ' ביבמות עא, ב ומקצור תניא להצ"צ, ומבית רב, שדרשה זו של רבי שמלאי היא אכן ברייתא.

ידידי הרב ירמיה שיחי' זלמנוב - הציע תשובה מענינת ומקורית, שעונה לכאורה על כל השאלות. לדידו - מוסיף הרבי עוד כותרת משנה - "בהוספות איזה ביטויים אי רגילים". ולכן, ייתכן כי הרבי לא נחית לרשום את רשימת המילים "תנן ותניא" שאכן מציינים ברייתא או משנה, כי זהו ביטוי רגיל, ואי משום שמות ספרים הרי מביא רק ספרים שלאחרי תקופת המשנה. הרבי רשם בערך זה רק תיבות "תנן ותניא" המובאים בספר התניא בבחינת "ביטויים אי רגילים".

משום כך לא מובא - אא (תנן אבות פ"ב), איא (כדתנן באבות הניעור), גא (תניא בסוף יומא) - כי הן מקדימות מובאות ממשנה וברייתא. אלה (כדתנן לא יהך בר נש) - הרי זה ציטוט מלשון הזוהר, ביטוי רגיל בספר הזוהר.

הרבי מביא אא (תנן אבות פ"ג דנדה) - ביטוי אי רגיל מאחר והא דרש של ר' שמלאי - אמורא, אמ (כדתנן) - הלכה בפוסקים שמקורה בדיוק לשון המשנה, בי (כדתנן בס' יצירה) - ביטוי אי רגיל לצטט ספר יצירה בשלום תנן.

בגליון האחרון - תתלה (עמ' 168), כותב הר"א חיטריק אודות מה שדנתי בקובצים האחרונים (תתלא ותתלב), במ"ש הרמב"ם במו"נ - שבימיו (עכ"פ) נמצאו ברואים "כגון נדחי התורכים הנחתים בצפון, והכושים הנחתים בדרום, וכל הדומים להם מאלה שאצלינו באקלימים הללו, ואין אלה לדעתי בדרגת האדם, והם מן דרגות הנמצאות למטה מדרגת האדם ומעל לדרגת הקופים...". היינו שהם ממוצעים בין אדם (המדבר) לחי.

וכותב ע"ז הרא"ח, שמדברי הרמב"ם משמע, שישנם ברואים כאלו גם עכשיו. לכאורה אפשר להעיר ממה שאמרו בגמרא סנהדרין (נט, ב), על הנחש "שמש גדול אבד מן העולם", שזה הי' כעין ממוצע, אבל עדיין צ"ע, איזה ברי' היא עכשיו לאחר החטא". עכ"ל.

ויש להעיר ע"ז: א. מאיפה למד מדברי הרמב"ם שברואים אלו נמצאים כעת? ועוד, האם נודע לנו כעת שבט, עם או סוג בני אדם (אף כאלו שאינם לע"ע מתורבתים וכו'), שלמראית עין אינם בגדר מדבר! ואלו שנמצאו בזמן הרמב"ם - או שנאבדו מן העולם או שברבות הימים נתעלו לדרגת המדבר, או ירדו לרדגת החי. והלוא בזה דנו בקובצים הנ"ל, אם אפשר שברואים אלו יעלו לדרגת האדם לגמרי וכו'.

ב. בצדק העיר ממעמדו של הנחש לפני החטא. ויש להוסיף שלא רק שהי אז הנחש "כעין ממוצע", אלא ממוצע ממש. (ואולי ע"ד הבריאות שבמו"נ) כמ"ש המהרש"א בסנהדרין שם "אמנם הנחש הי' מצד בריאותו השמש הנחבר מכולם, שהוא הי' ממוצע בין האדם ושאר בעלי החיים שמצינו בו כח הדיבור וכו". וראה בתו"ש בראשית (ג , א ואילך).

ג. מה שהצריך עיון איזה בריא' היא עכשיו לאחר החטא - אתמהה! הלא מקרא מלא דבר הכתוב: "ויאמר ה"א אל הנחש כי עשית זאת ארור אתה מכל הבהמה ומכל חית השדה על גחונך תלך ועפר תאכל כל ימי חייך" - בראשית (ג, יד). ופירש"י: "רגלים הי' לו ונקצצו". היינו, שהנחש שלפני החטא הוא הוא הנחש שלאחרי החטא, אבל בלי הרגלים. ומה השאלה "איזה ברי' היא עכשיו." וק"ל.