בפרדס חב"ד גליון 8 עמ' 165, הדפיס ידידי ר' יהושע שיחי' מונדשיין כתבים שהגיעונו מאת כ"ק [?] הרה"ק רבי ברוך שלום נ"ע בנו בכורו של אדמו"ר הצמח צדק, וזקינו של כ"ק אדמו"ר נ"ע. בהערה 1 כותב הנ"ל: ב'מאמרי אדמו"ר הזקן - תקס"ו' (עמ' צח) נדפס המאמר ד"ה וידבר גו' קדש לי כל בכור, ובראשו נרשם: "יום א' ערב חנוכה בסעודת מצוה בפדיון הבן הנ"ל". וב'מפתח' למאמרי אדמו"ר הריי"צ (עמ' 8) מפורש שהוא "בסעודת מצות פדיון הבן של רב"ש נ"ע". בס' המאמרים הנ"ל (עמ' נה) מופיע גם המאמר שנאמר ב"יום חמישי פ' תולדות . . בסעודת מצוה, בברית מילה", ולהלן (בעמ' סא) המאמר שנאמר ב"שבת קודש פ' תולדות, ביום השלישי למילה". על-פי זה נולד הרך הנימול ביום ה' כ"ב מרחשון, ופדיון-הבן שלו צריך היה להיות ביום ו' כ"ב כסלו. ואם מיירי בלידת הרב"ש (וכך משמע לכאורה מהאמור בכותרות דלעיל "פדיון הבן הנ"ל"), צ"ע כיצד להתאים זאת עם סעודת המצוה שנערכה ביום כ"ד כסלו.

ונעלם ממנו לרגע, שזמן חיוב מצות פדיון הבן הוא ביום שלושים ואחד ללידה, ולא ביום השלושים. וא"כ אם בכור נולד ביום ה' לשבוע, אז זמן פדיון הבן הוא ארבע שבועות וב' ימים מיום הלידה. וא"כ אם רב"ש נולד ביום ה' פרשת חיי-שרה והברית היה ביום ה' פרשת תולדות, אז חל זמן פדיון הבן ביום שבת קודש פ' וישב. וכיון שאין פודין בשבת (ראה שו"ע אדמוה"ז סי' שלט ס"ו), מדחינן את הפדיון ליום א', כלומר יום א' פרשת מקץ, וכנראה שהיה אז ערב חנוכה, והכל על מקומו יבוא בשלום.

דרך אגב, רואים מזה שעשו את הפדיון ביום א' ולא במוצאי שבת קודש, שדעת אדה"ז כפשטות דברי המחבר ביו"ד סי' שה סי"א שעושין את הפדיון ביום א', ולא כדעת הפוסקים שסוברים דיעשו הפדיון במוצאי שבת כדי שלא לאחר הפדיון (ראה כל-זה בספרי 'פדיון-הבן כהלכתו', פרק ו סעיף יד, עמ' קנד).

בגליון תתמג (עמ' 88), כתב הרי"ש גינזבורג בקשר לסדר המעשר, דבהוספות והערות מכ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע ל'ספר הזכרונות', הנדפסות בסוף חלק שני (עמ' 441), אודות מעשר כספים, איתא: "וסדר המעשר הוא, שפעם הראשון צריכים להפריש חומש מן הקרן - שמכניס בעסקו - ואחר ניכוי ההוצאות שעלה לו - בעסקו - אז נותנים אחוז אחד מעשרה", ע"כ. והביא ראי' לזה מהירושלמי (פ"א דפאה ה"א) והובא להלכה בשו"ע יו"ד (רמט, א) ועוד שמשמע שפוסקים כך.

ולכאורה צ"ע בזה: א. ד"ארכבה אתרי ריכשי" [-יש בזה הן נתינת חומש והן נתינת מעשר, וודאי אין צריך לנהוג בשתיהן יחד].

ב. אולי כדי שלא יישאר כנדר עליו, להתחייב לתת אחוז מסויים בקביעות לצדקה [-אם נתן פעם אחת שיעור מסויים על-דעת לנהוג כן לעולם, או שנתן שלוש פעמים סתם שיעור מסויים ולא התנה שיהיה בלי נדר], ולכן הורה הרבי שלא יתן שיעור מסויים, אלא תמיד "בין מעשר לחומש".

ג. דברי ה'כנסת הגדולה' שם (שכתב לדייק בשיעור המעשר), מקורם משו"ת 'אבקת רוכל' למרן הבית-יוסף סי' ג, שגם שמו חתום בסוף אותה תשובה (עיין ב'ברכי יוסף' יו"ד סי' רמט ס"ק ה).

ד. זה מזמן אמרתי להביא ראיה לכך שצריך להפריש מעשר בדיוק, ממה ששאל אותו כותי לרבי מאיר (בראשית רבה פרשה ע) איך הבטיח יעקב אבינו להקב"ה "עשר אעשרנו לך", בעוד שבפועל הפריש מתוך י"ב השבטים רק את לוי (ואין כאן מעשר, כי היה לו להפריש עוד חמישית של שבט), וענה לו שגם "אפרים ומנשה - כראובן ושמעון יהיו לי", צא מהם ארבעה בכורות לארבע אימהות [שאינם נספרים עם כולם], נשארו עשרה בדיוק, עיי"ש [א"ה: אם כי שם מדובר באי-דיוק הבא לפחות ממעשר, ובענייננו מדובר שבא להרבות עליו].